תבנית:תוכן נטען: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) (נסיון) |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
<includeonly><div class="loadingContent" id="{{{מיקום התוכן}}}" title="{{{קישור ברירת מחדל}}}***{{#שווה:{{{קישור אקראי|}}}|כן|yes|no}}" style="{{{עיצוב|}}}">{{ {{{קישור ברירת מחדל}}} }}</ | <includeonly><div class="loadingContent" id="{{{מיקום התוכן}}}" title="{{{קישור ברירת מחדל}}}***{{#שווה:{{{קישור אקראי|}}}|כן|yes|no}}" style="{{{עיצוב|}}}">{{ {{{קישור ברירת מחדל}}} }}</</includeonly><noinclude> | ||
תבנית זו, יחד עם התבנית {{תב|קישור לתוכן נטען}}, משמשים ליצירת קישורים אשר לחיצה עליהם טוענת את קישור היעד בתוך תיבת תוכן. במילים אחרות, ניתן להיעזר בתבניות אלו כדי להציג תוכן דינמי מבלי לעזוב את הדף עצמו. התבנית מתבססת על סקריפט ([[מדיה ויקי:LoadingContent.js]]), ובעזרתו היא טוענת את התוכן ברקע ומציגה את התוכן בתיבה המתאימה. | תבנית זו, יחד עם התבנית {{תב|קישור לתוכן נטען}}, משמשים ליצירת קישורים אשר לחיצה עליהם טוענת את קישור היעד בתוך תיבת תוכן. במילים אחרות, ניתן להיעזר בתבניות אלו כדי להציג תוכן דינמי מבלי לעזוב את הדף עצמו. התבנית מתבססת על סקריפט ([[מדיה ויקי:LoadingContent.js]]), ובעזרתו היא טוענת את התוכן ברקע ומציגה את התוכן בתיבה המתאימה. | ||
__NOTOC__ | __NOTOC__ |
גרסה מ־23:31, 1 ביוני 2020
תבנית זו, יחד עם התבנית {{קישור לתוכן נטען}}, משמשים ליצירת קישורים אשר לחיצה עליהם טוענת את קישור היעד בתוך תיבת תוכן. במילים אחרות, ניתן להיעזר בתבניות אלו כדי להציג תוכן דינמי מבלי לעזוב את הדף עצמו. התבנית מתבססת על סקריפט (מדיה ויקי:LoadingContent.js), ובעזרתו היא טוענת את התוכן ברקע ומציגה את התוכן בתיבה המתאימה.
תוכן עניינים: |
---|
1 הוראות שימוש |
הוראות שימוש
ניעזר בדוגמה.
יצירת טבלה
מומלץ להיעזר בטבלה עם עמודות ברוחב קבוע או אחוז קבוע, ולכן ניצור תחילה טבלה פשוטה, המחולקת לשתיים והמתפרסת על פני כל העמוד:
{| class="wikitable" width="100%" |-valign="top" | width="20%" | תא ראשון | width="80%" | תא שני |}
שתוצאתו:
תא ראשון | תא שני |
הוספת תיבת תוכן
את תיבת התוכן (שבו נטען היעד לאחר לחיצה על קישור) נוסיף בתא השני, ולכן נשנה את:
| width="80%" | תא שני
ל-
| width="80%" | {{תוכן נטען|מיקום התוכן=moshiachnow|קישור ברירת מחדל=:הרבי}}
לתבנית תוכן נטען שני פרמטרים, האחד הוא מיקום התוכן, שבו יש לבחור מילה ייחודית באנגלית, ללא רווחים, אשר תשמש לזיהוי התיבה. אם יש מספר תיבות בדף, יש לתת לכל תיבה שם ייחודי משלה. הפרמטר קישור ברירת מחדל משמש להגדרת התוכן המוצג כברירת מחדל, עם הפעלת הסקריפט. אם הקישור נמצא במרחב הראשי, יש להוסיף נקודתיים לתחילת המילה, כמו בדוגמה. לגבי קטגוריות, שימו לב שערך ברירת המחדל לא עולה באמצעות הסקריפט, אלא מוטמע בדף. מסיבה זו, הקטגוריות יוטמעו אף הן בדף (תוכן שנטען על ידי הסקריפט אינו מציג קטגוריות). כדי להסתיר קטגוריות של דף ברירת מחדל, יש להוסיף תגי noinclude מסביב לקטגוריות בדף המוטמע.
התבנית יכולה לכלול פרמטר נוסף, קישור אקראי=כן. אם נעשה שימוש בפרמטר זה, בתיבת התוכן יוצג קישור אקראי מבין רשימת הקישורים המפנים לתיבת התוכן. בכל מקרה יש לעשות שימוש בפרמטר קישור ברירת מחדל (למרות שברירת המחדל יוחלף בתוכן אקראי).
הוספת קישורים
בתא הראשון נוסיף שלושה קישורים, בתוך רשימה, ולכן נשנה את:
| width="20%" | תא ראשון
ל-
| width="20%" | * {{קישור לתוכן נטען|מיקום התוכן=moshiachnow|קישור=הרבי|כותרת=משיח}} * {{קישור לתוכן נטען|מיקום התוכן=moshiachnow|בית המקדש|כותרת=המקדש|ברירת מחדל=כן}} * {{קישור לתוכן נטען|מיקום התוכן=moshiachnow|קישור=מח}}
לתבנית קישור לתוכן נטען 4 פרמטרים, מתוכם שניים חובה:
- בפרמטר החובה מיקום התוכן יש לציין את השם הייחודי של תיבת התוכן.
- בפרמטר החובה קישור יש לציין את קישור היעד (אין צורך בנקודתיים). אם הקישור כולל גרשיים, יש להחליפו בקוד
& quot;
(בלי הרווח). - בפרמטר כותרת ניתן לתת לַקישור כותרת השונה משם הקישור. אם הכותרת כוללת גרשיים, יש להחליפה בקוד
& quot;
(בלי הרווח). - הפרמטר ברירת מחדל=כן משמש להגדרת הקישור כברירת מחדל - זהה לבחירה שנעשתה בתיבת התוכן. במקרה הנ"ל, הקישור לערך כלב מקבל גם פרמטר זה. אם נעשה שימוש בפרמטר קישור אקראי=כן בתבנית "תוכן נטען", אין להשתמש בפרמטר זה באף אחד מהקישורים.
תוצאה
הקוד הסופי הוא זה:
{| class="wikitable" width="100%" |-valign="top" | width="20%" | * {{קישור לתוכן נטען|מיקום התוכן=moshiachnow|קישור=הרבי|כותרת=משיח}} * {{קישור לתוכן נטען|מיקום התוכן=moshiachnow|קישור=בית המקדש|כותרת=המקדש|ברירת מחדל=כן}} * {{קישור לתוכן נטען|מיקום התוכן=moshiachnow|קישור=מח}} | width="80%" | * {{קישור לתוכן נטען|מיקום התוכן=moshiachnow|קישור=בית המקדש|כותרת=המקדש|ברירת מחדל=כן}}
והתוצאה:
|
רבי מנחם מענדל שניאורסון (באידיש שניאורסאהן; מכונה הרבי מלובביץ'[1] ובחסידות חב"ד הרבי. נולד בי"א ניסן שנת תרס"ב[2] 1902), הוא מנהיג רוחני בעל השפעה מקיפה בעולם כולו ובפרט בעם היהודי, נשיאה השביעי של חסידות חב"ד, ומוגדר כמלך המשיח שיגאל את העם בגאולה האמיתית והשלימה. בין פעולותיו הבולטות הוא מפעל השליחות, וכן עשרת המבצעים שיזם, במטרה להביא את היהדות לכל יהודי ויהודי. בעשייתו, דיבוריו והשפעתו מודגשת הציפיה למשיח ופעילות להחשת הגאולה. בג' בתמוז תשנ"ד נעלם מעיני בשר ודם, אם כי על פי דבריו מאמינים החסידים אודות נצחיות חייו בדורנו. בקרב חסידי חב"ד קיימים מגוון דעות והתייחסויות ליום ג' בתמוז, אך כולם מאמינים שזהו חלק מתהליך הגאולה ומצפים להתגלות הרבי כמלך המשיח[3]. תולדות חייםלידתו וצעירותו
הרבי נולד ביום שישי, י"א בניסן תרס"ב (18 באפריל 1902 למניינם) בעיירה הרוסית-אוקראינית ניקולייב, לרבי לוי יצחק[4] ולהרבנית חנה שניאורסון בתו של הרב מאיר שלמה ינובסקי, רבה של ניקולייב. בי"ח בניסן, חול המועד פסח, נערכה הברית מילה של הרבי, והסעודת מצוה התקיימה בבית סבו של הרבי, רבי מאיר שלמה ינובסקי ויהודים רבים מניקולייב השתתפו בחגיגה. במהלך סעודת הברית דרשו סבותיו ואביו של הרבי, כאשר האחרון קישר בין חגיגת הברית לבין יום הולדתו שלו שחל באותו יום[5]. הרבי נקרא בשם "מנחם מענדל" על שם סב-סבו, האדמו"ר הצמח צדק. לאחר שבשנת תרס"ט התמנה אביו של הרבי, הרב לוי יצחק לרבה הראשי של דנייפרופטרובסק (בעבר יקטרינוסלב) משפחתו עברה לגור במקום. כבר בגיל צעיר נודע הרבי בשקידתו וזיכרונו הפנומנלי. את זמנו השקיע בעיקר בלימוד מקיף של כל חלקי התורה; נגלה ונסתר, כשאת הדרכתו הלימודית קיבל בעיקר מאביו. את שנות ילדותו תיאר הרבי כזמן בו התגבשה אצלו השקפת עולמו אותה יישם במהלך חייו ובעיקר בהיותו רבי. במכתב נדיר למר יצחק בן צבי הוא מתאר את הלך מחשבותיו כילד:
בשנת תר"פ, כשהוא בן 18 בלבד, התמנה לשמש כרב באחד מבתי הכנסת בעיר[6]. בשנת תרפ"ג נפגש לראשונה עם הרבי הריי"צ, כאשר בהמשך נכנס להתעסק יחד עמו בפעילותו והנהגתו הציבורית, מילא תפקידים מיוחדים בתחומים שונים ועמד לימינו במלחמתו המפורסמת לשמירת קדשי דת ומצוות ישראל ברוסיה הקומוניסטית. באותה תקופה הגדירו אדמו"ר הריי"צ כ"שר ההשכלה" שלו[7]. בחודש סיוון תרפ"ז נאסר הרבי הריי"צ, והרבי היה מראשי המתעסקים למען הצלתו. לאחר השחרור שהה הרבי הריי"צ במלחובקה ורק חסידים בודדים הותרו לבקר שם, ביניהם היה הרבי שהוזמן אל הרבי הריי"צ ובמשך ימים ארוכים שוחח עמו מידי יום מספר שעות ארוכות. בחודש תשרי תרפ"ח שהה בדנייפרופטרובסק וביקר אצל הוריו, ולאחר חג הסוכות נסעה אמו ללוותו ללנינגרד. משם יצא מרוסיה, יחד עם הרבי הריי"צ, שהתעתד להיות חמיו, ועם כל בני ביתו. הרבי השתקע בריגא עם משפחת הרבי הריי"צ, אלא שחתונתו המיועדת התעכבה מחוסר אמצעים, ולכן הוחלט שיעבור לגור בעיר אחרת, ובחודש טבת של אותה שנה עבר לגור בברלין, גרמניה.. נישואיו
בו' בכסלו תרפ"ט בא הרבי בקשרי שידוכים עם מרת חיה מושקא שניאורסון, בתו של הרבי הריי"צ. החתונה התקיימה בעיר ריגא[8]. בשבת פרשת ויצא, י"א בכסלו, היה ה'שבת חתן' והרבי עלה לתורה ("אופרופעניש") במניין של אדמו"ר הריי"צ. שבועיים לאחר בואו בקשרי השידוכים, בי"ד בכסלו תרפ"ט, התקיימה חגיגת הנישואין בחצר ישיבת תומכי תמימים ורשה. בחגיגה נטלו חלק רבנים ואדמו"רים רבים מרחבי פולין. להוריו של הרבי לא התירו השלטונות הסובייטים לצאת מרוסיה ולהשתתף בחתונה, והם ערכו במקביל אירוע חגיגי לציון חתונתם בנם. באירוע השתתפו ידידים רבים והשמחה הייתה גדולה, למרות העדרם של החתן והכלה. על יום נישואיו אמר הרבי:
לאחר חתונתו, התגורר הרבי לתקופה קצרה בריגה. חמיו, הרבי הריי"צ, הטיל עליו אז להתוועד בשבתות מברכים ובימי חב"ד. כמו כן, החל הרבי הריי"צ להפנות אל הרבי שאלות בהלכה, קבלה וחסידות והטיל עליו תפקידים מיוחדים בענייני הנהגת החסידים והכלל. ברלין
בי' שבט תרפ"ט עזב הרבי את לטביה, ונסע לברלין בירת גרמניה, שם קבע את מגוריו יחד עם רעייתו הרבנית חיה מושקא. בהוראת חמיו, החל הרבי ללמוד לימודים אקדמאיים באוניברסיטת ברלין. במהלך שנות שהותו בברלין נסע כמה פעמים לבקר אצל הרבי הריי"צ בריגה. כמו כן נסע לחצרו בחודש תשרי תר"צ, כאשר הרבי הריי"צ נסע לארצות הברית, אז התוועד הרבי עם החסידים שם. באותן שנים נפגש עם גדולי ישראל רבים בשליחות חמיו. בניסן תרצ"ג, בעקבות המצב הקשה והאנטישמיות שהייתה בגרמניה באותה תקופה, עזבו הרבי והרבנית את ברלין והיגרו לפריז. היה זה מספר חודשים לאחר עליית היטלר לשלטון. פריז
בפריז שקד הרבי על לימוד התורה בהתמדה עצומה מבלי שידעו אודותיו. במקביל, בהוראת חמיו אדמו"ר הריי"צ[10] למד באוניברסיטת סורבון[11]. מלבד זאת, הרבי עסק במסירות רבה גם בענייני הכלל, על פי הוראות מאדמו"ר הריי"צ שישב באותה עת בפולין. כמו כן ניהל את העברת הכספים ודמי המעמד שנשלחו מארצות הברית אל חצרו של חמיו בפולין.
עריכת דברי חסידותהרבי ערך אז דברי חסידות על פי הוראות חמיו אדמו"ר הריי"צ:
בתקופת מלחמת העולם השנייה
בחודש כסלו ת"ש החלה אגודת חסידי חב"ד בארה"ב בהוראת הרבי הריי"צ, לפעול בקרב דרגים גבוהים להשגת אשרת כניסה לארצות הברית עבור הרבי והרבנית. הבקשה הוגשה במשרדי הקונסול האמריקאי בפריז. במקביל, פעלו עסקנים לזרז את האשרות ככל שניתן, אולם בעקבות המלחמה הייתה התקשורת לקויה ולא היה ניתן לדעת באזור ארצות הברית, האם הקונסול האמריקאי בפריז אכן נתן את האישור. בפועל, טרם התקבל האישור. בשנת ת"ש, מספר ימים לפני חג השבועות (לאחר שהגרמנים כבר נכנסו לצרפת והרבי טרם קיבל את אשרת הכניסה לארצות הברית), הרבי והרבנית עזבו את העיר ונסעו לדרום צרפת, איזור שטרם נכבש בידי הגרמנים ולפנות ערב של ליל חג השבועות, הגיעו לעיר ווישי. בסוף קיץ ת"ש עברו מווישי אל העיר ניס (ניצה), שם התגוררו שמונה-תשעה חודשים, עד תחילת קיץ תש"א. באותה העת, נמשכו המאמצים להשגת ויזה עבור הרבי והרבנית, הן בניס והן בארצות הברית. בכ' בניסן תש"א התקבלו הויזות במרסיי, ומאז התגורר הרבי בעיר זו. לאחר קבלת הויזות הפליגו לעיר ליסבון שבפורטוגל. ביום י"ז בסיוון תש"א עלו הרבי והרבנית על ספינת "סורפא פינטא" שיצאה מפורטוגל, ובכ"ח בסיוון תש"א הגיעו לעיר ניו יורק בארצות הברית. את פניהם בנמל קיבלו משלחת חסידים ששלח הרבי הריי"צ במיוחד עבורם. בארצות הבריתמיד עם הגעתו של הרבי לארה"ב, התחיל לסייע לחמיו הרבי הריי"צ בכל פעולותיו, ובראשן מאבקו הגדול להפוך את אמריקה למקום תורה וחסידות. בשנת תש"ב התמנה על ידי הרבי הריי"צ ליושב ראש מוסדות וארגונים החב"דיים המרכזיים: בשנת תש"ג מונה גם לעורך ראשי של ספרי קה"ת. באותם שנים עבד הרבי במקביל גם בהנדסת אוניות בחיל הים האמריקאי[12]. ביקור פריז תש"ז
לאחר השואה, הרבי פעל בכל דרך להביא את אמו הרבנית חנה אליו לניו יורק. הרבנית שסבלה שנות גלות רעב ומחלות, הצליחה להגיע למחנה פוקינג בגרמניה והרבי פעל להשגת אישורי נסיעה וכניסה לארצות הברית. לאחר יגיעה גדולה הרבי הצליח ובשלב ראשון הרבנית עברה לפריז. בכ"ה אדר תש"ז נסע הרבי לפריז לפגוש את אמו הרבנית חנה, ושהה שם כשלושה חודשים, ובכ"ח סיון חזר לניו יורק ביחד עם אמו. בשהותו בפריז התוועד עם אנ"ש והתמימים ועוררם על דבר נתינת דמי מעמד ועל התקשרות לרבי הריי"צ[13]. קבלת הנשיאותפעילות למען קבלת הנשיאות
לאחר י' שבט תש"י (1950), כאשר נודע על הסתלקות הרבי הריי"צ, החלו החסידים לדבר אודות צורך במינוי חתנו, הרבי, שכונה אז "הרמ"ש"[14], כממלא מקומו. פעילות רבה נעשתה על ידי החסידים בכל העולם כדי שהרבי יקבל את הנשיאות. את הפעילות הובילו חשובי החסידים ברחבי תבל -
באירופה:
הללו תמכו בצורה נלהבת בנשיאותו של הרבי והשפיעו על חסידי חב"ד בארצות הברית, בארץ הקודש וברחבי העולם לקבל עליהם את נשיאותו של הרבי. ויחד עם זאת החסידים הנזכרים פעלו שמוסדות חב"ד יקבלו את נשיאות הרבי. עם זאת, חלק מחסידי חב"ד, וכן הרבנית נחמה דינה, אשת הרבי הריי"צ, תמכו בכך שחתנו הבכור של הרבי הריי"צ, הרב שמריהו גוראריה (הרש"ג) ינהיג את החסידות, אך לאחר קבלת הנשיאות על ידי הרבי, התבטל הרש"ג כלפי הרבי בצורה מיוחדת. בחודשים שלאחר ההסתלקות, כתבו חסידים רבים מכל העולם מכתבי התקשרות ושלחום ל-770, אך הרבי סירב לקבל את הנשיאות. במשך החודשים הבאים התגברו ההפצרות מקהל החסידים וסירובי הרבי מאידך, אם כי בהדרגה קיבל הרבי על עצמו את הנהגת הכלל - בכתיבת מכתבים כלליים, הוראות, קבלה ליחידות ועוד. במוצאי י' בשבט תשי"א, בהתוועדות לרגל יום ההילולא הראשון של הרבי הריי"צ, אמר הרבי את המאמר "באתי לגני", ובכך קיבל באופן רשמי את הנהגת חסידות חב"ד[21]. בהנהגת חסידות חב"דתפקידו כרבילאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ התחיל לעסוק במרץ בהרחבת והתפשטות מוסדות התורה והחינוך שייסד הרבי הריי"צ בכל רחבי תבל. עוד טרום קבלת הנשיאות, שלח הרבי שלוחים ראשונים למרוקו - הרב מיכאל ליפסקר והרב שלמה מטוסוב ולפי הוראות הרבי שלוחי הרבי למרוקו, ייסדו את רשת אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש (מרוקו) הכוללת ישיבות, תלמודי תורה לבנים ובתי ספר לבנות במרוקו, ובכך זיכה אלפי בני נוער יהודים בחינוך יהודי מקורי והצילם מטמיעה והתבוללות רוחנית. במקביל הוקמו במרוקו בהכוונת הרבי גם ישיבות קטנות ובתי-מדרש להכשרת מורים, רבנים, שוחטים, סופרי סת"ם ועוד משרות קודש. בשנים הראשונות לנשיאות שלח הרבי שלוחים לרחבי ארצות הברית, ברזיל ועוד. הרבי פירסם מכתבים כלליים בו הוא מעורר את כלל ישראל להתחזק, מכתבים כלליים פורסמו על ידי שלוחי הרבי בעיתונות ובאמצעים אחרים כדי להפיץ את המסרים לכלל ישראל, למספר שיא של יהודים. רבים פנו אל הרבי לבקשת עצותיו וברכותיו הקדושות. להתוועדויות שלו החלו לנהור המוני חסידים ויהודים מכל הסוגים ששתו בצמא את שיחותיו הקדושות ואף העלו אותם על הכתב[23]. בהתוועדות י' שבט תשי"א ובמיוחד במאמר באתי לגני, שם הרבי דגש על תכלית מטרתו בעולם - להביא לגאולה והתגלות המשיח במהרה.[24]. במהלך התוועדות פורים תשי"א שנערכה מספר שבועות לאחר קבלת הנשיאות, החל הרבי לרבי אודות עצמו ואל עניין נשיאותו והתבטא "איך בין נאָר אַ צינור [=אני רק צינור]", "מקושר דאַרף מען זיין צום רבי'ן, איך בין אַ ממלא מקום נאָר אין איין פרט [=מקושר צריך להיות לרבי, אני רק ממלא מקום של פרט]". בין שאר הדברים אמר: "לאחר הסתלקות כ"ק אדנ"ע אמר פעם כ"ק מו"ח אדמו"ר שאינו אומר אודות אביו "נשמתו עדן", שכן, לשם מה לומר "נשמתו עדן" כשנקל וטוב יותר לומר "נשמתו בי". כך גם על הרבי – אינני אומר "נשמתו עדן", אלא "נשמתו בי"!..."[25]. בהזדמנות נוספת התבטא "איני אלא צינור למלאות רצון כ"ק מו"ח אדמו"ר"[26]. בגישה זו המשיך להתנהג כל אורך שנות נשיאותו, והחשיב את עצמו כמקושר לחותנו אדמו"ר הריי"צ, היה הולך בקביעות לאוהל שלו שם היה קורא את הפ"נים והבקשות לברכה שהגיעו אליו. הרבי שם דגש על "המעשה הוא העיקר", אך הבהיר שכל דרשותיו ובקשותיו הם בגדר עצה בלבד ולא פקודה[27], והקפיד שלא לומר מוסר לאנשים[28]. על אף גאונתו הגדולה של הרבי ובקיאותו בתורה, בדרך כלל לא השיב על שאלות הלכתיות והפנה בעניינים כעין אלו לרבנים מורי הוראה. לשאלה מדוע הוא לא עונה בענייני הלכה[29], השיב שהוא "ירא הוראה"[30]. פעם נוספת התבטא הרבי ש"אין ענייני לפסוק דינים"[31]. סדר יומו
במשך רוב היום, עיסוקו של הרבי נסוב ברובו סביב לימוד תורה ומענה למכתבים הנשלחים אליו מכל רחבי העולם. בנוסף בתדירות שהלכה וגברה עם השנים, נהג הרבי לפקוד את אוהל חותנו אדמו"ר הריי"צ[32]. בנוסף, במשך עשרות שנים היה הרבי מקדיש זמן שלוש פעמים בשבוע לקבל אנשים ליחידות בחדרו הפרטי, שבו היה עונה לאנשים על שאלותיהם ומדריך אותם בעבודת ה'. בשנים מאוחרות יותר בשל העומס הרב, הפסיק הרבי את היחידות הפרטית והחל לקבל את הציבור ביחידות כללית בבית מדרשו. בי"א ניסן תשמ"ו החל הרבי לחלק מידי יום ראשון דולרים לצדקה. רבנים ואישי ציבור רבים הגיעו לרבי בחלוקת דולרים וביחידות כדי לקבל את ברכתו ועצתו. מידי שבת מתקיימת התוועדות עם הרבי, בה נושא שיחות העוסקות הן בתורת הנגלה והן בתורת החסידות והן בעניני השעה. החל משנת תשכ"ה החל הרבי לעסוק בכל התוועדות בעיון באחד מפירושי רש"י בפרשת השבוע, החל מסוף שנת תש"ל החל הרבי לעסוק בכל התוועדות בעיון באחד מפירושי אביו בספר לקוטי לוי יצחק, והחל משנת תשד"מ החל הרבי לעסוק בכל התוועדות בעיון באחד משיעורי הרמב"ם היומי. פעולותיו
הרחבת מעגל הפצת היהדות והחסידותעם עלותו לכס הנשיאות, הרבי החל בפעולות רבות כדי להרחיב את מעגל הפצת היהדות והחסידות, הן בייסוד וביסוס מוסדות חינוך, והן בפתיחת והרחבת ארגונים חב"דיים. בתקופה זו שלאחר קבלת הנשיאות הרבי ייסד בארץ הקודש את ארגון צעירי אגודת חב"ד, רשת אוהלי יוסף יצחק וארגון נשי חב"ד, חולל שינויים מבניים וארגוניים עם הוראות חדשות כלליות ופרטניות בארגון אגודת חסידי חב"ד תוך כדי הצבתו כארגון על לכלל מוסדות חב"ד בארץ הקודש. זאת לצד סיוע לארגון כולל חב"ד אשר העניק סייע לחסידים בתחום הגשמי [33]. בארצות הברית הרבי הקים את צעירי אגודת חב"ד בניו יורק וארגון נשי חב"ד, ובד בבד ביסס ופיתח את הארגונים אותם ניהל עד אז - מרכז לענייני חינוך, מחנה ישראל וקה"ת. במקביל הרבי שלח שלוחים למדינות שונות בארצות הברית, ומדינות נוספות כמו אוסטרליה, ברזיל ומרוקו. ובמקומות אלו נוסדו מוסדות חינוך וארגונים חב"דיים, במקביל לפעילות לקירוב ליהדות וחסידות בכל מקום בהתאמה לתנאי האוכלוסיה היהודית המקומית ובמרוקו הוקמה רשת המוסדות אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש (מרוקו). בד בבד פעל רבות למען כפר חב"ד בגשמיות וברוחניות, מהוראות פרטניות בכל תחומי החיים, דאגה להרחבת המוסדות, ביסוס מפעלים ומצב גשמי, ועד ענייני צניעות, חינוך ופעילות להפצת המעיינות. פעילות בקרב הספרדיםהרבי הרחיב את הפעולות בקרב יהודים ספרדים,באמצעות שלוחים למדינות המוצא בתחילה מרוקו ובהמשך לתוניסיה ובשנות הנ' גם לאוזבקיסטן וגרוזיה ופעילות עם יהודים ספרדים בכל העולם. רה-אורגניזציה בארץ הקודשזמן קצר לאחר קבלת הנשיאות, הגיע יו"ר אגודת חסידי חב"ד הרב אליעזר קרסיק לביקור ארוך בבית חיינו וזכה להיכנס ליחידויות ארוכות בהן הרבי הורה והדריך בענייני העסקנות החב"דית והחובה להקים עוד מוסדות חב"דיים בארץ הקודש והם יהיו תחת אגו"ח[34]. בעקבות קבלת הנשיאות על ידי אגו"ח והמוסדות, שלח הרבי בקיץ תשי"א אגרות מיוחדות לאגו"ח ובהן הורה על הקמת מוסדות חדשים[35] – צעירי חב"ד[36], נשי חב"ד[37] ועוד. והרחבת הפעילות להפצת היהדות והחסידות. הרבי מינה את חברי ועד הפועל של אגודת חסידי חב"ד וכעבור זמן הוסיף הרבי עוד שניים כנציגי צעירי חב"ד[38]. שלושת מנהלי אגו"ח – הרב אליעזר קרסיק, הרב משה גוראריה והרב פנחס אלטהויז - קיבלו יחד וכל אחד לחוד, הוראות רבות מהרבי, כיצד ואיך לפעול, ובשנים הבאות חוללו מהפיכות בהרחבת כפר חב"ד ובהקמת והתפתחות המוסדות החדשים שהוקמו על ידי הרבי: צעירי חב"ד, נשי חב"ד ורשת אוהלי יוסף יצחק, ובמקביל פעלו רבות למען ישיבות חב"ד וקהילות חב"ד בכל רחבי ארץ הקודש [39]. פעולות לפי שנים
פועלו והשפעתופעולותיו בעולם היהודי
לאחר עלותו לנשיאות, החל הרבי להוביל מבצעים לפרסום מצוות היהדות ותורת החסידות בסיסמת "ופרצת", הלקוחה מהפסוק "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"[40]. במסגרתם קרא הרבי לחסידיו להשפיע בכל מקום אפשרי, לקיים את המצוות וללמוד תורה, בין היתר, על ידי יציאה למקומות ציבוריים וזיכוי הציבור במצוות אלו. כמו כן קרא הרבי לעזור כספית לאלו שאין בידם יכולת כלכלית לקנות תשמישי המצוות. מאוחר יותר, יזם פעולות ציבוריות שכונו על ידו 'מבצעים'. חלק מה'מבצעים' קשור למצוות המועדים והם עונתיים, לדוגמה הדלקת נרות חנוכה בבתים, בחנויות ובמרכזי הערים, תהלוכות ל"ג בעומר, נטילת לולב עם יהודים בסוכות, חלוקת מצה שמורה לקראת חג הפסח, תקיעת שופר בראש השנה, שמיעת עשרת הדברות בחג השבועות לאלו שאינם מגיעים לבתי הכנסת, קיום ארבע מצוות הפורים, ועוד. הרבי הדגיש בתדירות את החשיבות הגדולה שבקיום מצוות מעשיות, אפילו באופן חד פעמי[41], ואף כשהמצווה נעשית ללא הבנת משמעות המצווה[42]. פרויקט אחר שיזם הרבי וכינה בשם 'עשרת המבצעים', הוא קריאה לכל יהודי לקיים עשר מצוות, שראה בהן מצוות מרכזיות, ולהשפיע על יהודים נוספים לקיים אותן, אשר כוללות את מצות אהבת ישראל, חינוך יהודי, לימוד תורה, הנחת תפילין, קביעת מזוזות, כשרות המאכלים, נתינת צדקה, החזקת ספרי קודש בבית, בערב שבת וחג הדלקת נרות שבת ויום טוב וטהרת המשפחה[43]. בעקבות קריאתו נוהגים חסידי חב"ד להעמיד דוכני תפילין בחוצות הערים ולהציע לציבור לקיים את המצווה. נשי ובנות חב"ד פעילות בחלוקת נרות שבת ועלוני הסבר על המצווה לנשים ובנות. כמו כן מציעים בתי חב"ד שירות קביעת מזוזות ובדיקתן והכשרת המטבח לכל המעוניין. מפעל השליחות
חמיו של הרבי, הרבי הריי"צ, פעל לקרב יהודים לתורה ולמצוות, ושלח שלוחים למדינות שונות. עם זאת, בתקופתו היה היקף הפעילות מצומצם למדי, והרבי הרחיב בקנה מידה עצום, עד שהיקף השלוחים כיום מגיע לכאלפים הפזורים ברחבי העולם. השלוחים הראשונים נשלחו למרוקו בשנים הראשונות לנשיאות הרבי ובהם: הרב מיכאל ליפסקר, הרב שלמה מטוסוב והרב ניסן פינסון ובמקביל נשלח השליח הרב צבי הירש חיטריק לברזיל וכך גם נשלחו שלוחים רבים ברחבי ארצות הברית. בהנהגתו של הרבי, מושג השליחות הפך לדרישה מרכזית של הרבי - מחסידי חב"ד בפרט, ומכל יהודי בכלל, לעזוב את מקומו ולהתמסר להפצת היהדות והחסידות במקומות הזקוקים לכך. כחלק מדרישה זו הוקם על ידי הרבי מפעל השליחות, על ידי מינוי חסידיו לשלוחים בכל מקום ומקום והקמת בתי חב"ד ברחבי העולם, הנותנים סיוע גשמי ורוחני לכל יהודי. במשך השנים התרחב מפעל השליחות, וכיום הוא מקיף כמעט כל עיר ויישוב בעולם שבו נמצאים יהודים, ומונה מעל ל-5000 שלוחים, מתוכם 1,000 שלוחים בארץ ישראל[44]. מרבית המשאבים של השלוחים מופנים לקירוב יהודים רבים ככל האפשר למסורת היהודית, לתורה ולמצוות. הם הביאו לחזרה בתשובה של יהודים רבים, בישראל ומחוצה לה, בעיקר החל משנות הכ'. השלוחים עוזרים ליהודים גם בתחומים שאינם קשורים לדת, בהתאם להשקפה החב"דית שעזרה גשמית חשובה לא פחות מעזרה רוחנית ליהודי[45]. כך למשל, נפוצים בתי חב"ד המפעילים בתי תמחוי ומפעלי חסד אחרים עבור נזקקים[46]. בתי חב"ד באזורי תיירות מהווים במקרים רבים מעין שגרירות יהודית המסייעת גם במקרי חירום[47]. תקנת לימוד הרמב"ם היומי
בשנת תשד"מ יזם הרבי את מפעל הרמב"ם היומי, במסגרתו חולקו ספרי ההלכה של הרמב"ם לשיעורי לימוד יומיים[48]. אחת ממטרות התקנה היא לעודד לימוד תמציתי של כל תחומי ההלכה בצורה ברורה ובהירה, כפי שהם מנוסחים בספרי הרמב"ם. ישנם שלשה מסלולי לימוד: מסלול של שלושה פרקים ליום שבו מסיימים בשנה את כל היד החזקה; מסלול של פרק אחד ליום שבו מסיימים פעם בשלוש שנים את הסדרה; ומסלול לימוד ספר המצוות לרמב"ם שמסיימים פעם בשנה. באחת ההתוועדויות[49] בשנת תשד"מ, אשר הייתה למעשה המשך להתוועדות י"ט כסלו שחל באותה שנה ביום שישי, הזכיר הרבי ועורר על כך שכבר הגיע הזמן לערוך חלוקה דומה לחלוקת הש"ס בלימוד ספר משנה תורה להרמב"ם. ההוראה לא יושמה מידית, אך התלמידים השלוחים בבישיבת חב"ד בקזבלנקה שבמרוקו, בה התגורר הרמב"ם מספר שנים, שלמדו את השיחה הזו, חילקו את כל ספר משנה תורה בין כלל הציבור התורני במרוקו, על מנת שיילמדו אותם בין י' שבט יום קבלת הנשיאות של הרבי עד ליום הולדתו של הרבי בי"א ניסן ויום הולדתו של הרמב"ם בי"ד ניסן. את "הלכות שלוחין ושותפין" לקחו התלמידים השלוחים בעצמם בקשר עם תפקידם כשלוחים של הרבי, ור' שלמה מטוסוב, השליח הראשי ומנהל הישיבה, מסר להם שיעור בהלכות אלו. בחודש אדר א' קבלו התמימים מכתב כללי-פרטי מהרבי שאת עצם שליחתו פירשו כהבעת תשואות-חן מצד הרבי. המכתב פותח במילים: "המכתב הדו"ח והמצו"ב נתקבל ות"ח". השפעתו מחוץ לעולם היהודישבע מצוות בני נח
החל משנות ה-80 קרא הרבי לפעול להנחלת שבע מצוות בני נח לאנושות כולה, ולעודד את כל בני האדם לקיימן, בהתבסס על פסיקת הרמב"ם[50], כי חלה חובה על העם היהודי לדאוג שאומות העולם יקיימו את שבע מצוות בני נח. לדעתו, חוסר העיסוק הבולט בנושא זה בדורות הקודמים, נבע מחשש שפעילות זו תיתפס כניסיון לפגוע בדתם של הגויים, חשש שכמעט אינו קיים כיום, ועל כן החובה היהודית להנחיל לאנושות את שבע המצוות בתוקפה עומדת[51]. את ההשפעה על אומות העולם לשמור את שבע המצוות, ראה הרבי כחלק מתהליך ההכנה לקראת הגאולה שבה האנושות כולה תקיים את המצוות המוטלות עליה, והתחלת פעולתו כמלך המשיח בתיקון העולם[52]. בעקבות יוזמתו ופעילות חסידיו בנושא, הצהיר הקונגרס של ארצות הברית על חשיבותן של שבע מצוות בני נח, כיסוד המוסר החברתי המודרני. החינוך בקונגרס האמריקאי
בשנת תשל"ח החליט הקונגרס של ארצות הברית להכריז על י"א בניסן, יום הולדתו של הרבי, כ"יום החינוך והשיתוף" שבו יוגברו המאמצים והמשאבים לשיפור פני החינוך בכל מוסדות החינוך לכל הגילאים בכל רחבי ארצות הברית. בנוסח ההצעה שהגיש הקונגרס לאשרור נשיא ארצות הברית דאז, ג'ימי קרטר, מוזכרות שבע מצוות בני נח כדגם לעקרונות המוסריים שעליהם נשענת הציוויליזציה האנושית. מאז החקיקה, מוכרז "יום החינוך והשיתוף" של ארצות הברית בכל שנה, על ידי הנשיא המכהן, ביום המקביל לתאריך העברי י"א ניסן, יום הולדתו של הרבי, שהביע את תודתו על החלטת הקונגרס, ואף ביאר בהתוועדות[53] את משמעותה של קביעת יום זה כ"יום חינוך":
בנוסף, במדינת ניו יורק מוכרזים מידי שנה לקראת י"א ניסן מספר רב של "ימי חינוך" בהתאם למספר שנותיו של הרבי. ההכרזה נמסרת מידי מושל מדינת ניו-יורק, שני בתי-המחוקקים ה'אסמבלי' והסנאט, בטקס מיוחד הנערך על ידי הרב שמואל בוטמן[54]. רגע של שתיקה
בשנת תשמ"ג קרא להנהיג בבתי הספר ברחבי העולם 'רגע של שתיקה' בתחילת היום במסגרתו יתבוננו התלמידים 60 שניות על בורא עולם, לאור כך שללא הכרה בבורא עולם, אין ערובה לשמירה על חוקי היסוד השומרים על החברה האנושית[55]. קריאתו נתקלה בהתנגדות בארצות הברית, שם נטען כלפיה שהיא סותרת את עקרון הפרדת הדת מהמדינה המעוגן בחוקת ארצות הברית. הרבי הסביר שעקרון הפרדת הדת מהמדינה נקבע על מנת לאפשר חופש דת ועיקרון זה מחייב לאפשר להורים לחנך את ילדיהם לאמונה באלוקים גם בבתי הספר הממשלתיים. עוד הדגיש הרבי, שבית הספר לא אמור להתערב בתוכן ההתבוננות של הילד ועל כן אין בהצעתו סתירה להפרדת הדת מהמדינה. בעקבות קריאתו של הרבי חתם נשיא ארצות הברית רונלד רייגן על קריאה להנהגת ה'רגע של שתיקה' בבתי הספר בארצות הברית. תורתו ומשנתוספריו
מאות ספרים מתעדים את משנתו של הרבי, וחלקם מבוססים על דברי התורה שאמר במשך שעות במהלך הופעותיו בציבור בשבתות, בחגים ובימים מיוחדים, וחלק אחר הוא ליקוט ממכתביו במגוון נושאים. רובם של דבריו של הרבי תועדו ונכתבו על ידי ה'חוזרים' - קבוצת חסידים בעלי זיכרון, אשר היו מעלים על הכתב את דבריו של הרבי, שיחות אלו הודפסו בסדרת הספרים שיחות קודש ולאחר-מכן תורגמו לעברית בסדרות דברי משיח ותורת מנחם - התוועדויות. שיחות רבות עובדו ועברו הגהה של הרבי והודפסו בלקוטי שיחות (המונה כ-40 כרכים) ובספר השיחות (המונה כ-12 כרכים). שיחות אלו מכילים את חידושי התורה של הרבי במגוון תחומים, בחסידות, בקבלה, בגמרא ואף בפשוטו של פירוש רש"י על התורה, כאשר הם מתבארים בפשט, הדרוש, הרמז והסוד, וכמנהגו של הרבי לקשר את הדברים לזמן בהם הם נאמרו. רבות מהשיחות עסקו גם בהוראות לחסידים ואף הסביר את השקפותיו על אירועים המתרחשים בעולם. מאמרי חסידות שנשא הרבי הודפסו בספר המאמרים פרשיות, וחלקם עברו הגהה של הרבי והודפסו בספר המאמרים - מלוקט. חלק מאיגרותיו של הרבי המכילים הוראות, עצות וברכות הודפסו בסדרת הספרים אגרות קודש. הפצת המעיינות
הרבי הפך את המושג הפצת המעיינות לעבודת הדור השביעי, ואף התבטא כמה פעמים שזהו העניין הכי כללי בדורנו, והמצוה המיוחדת שבה צריכים להיות 'זהיר טפי' אנשי דורנו[56]. לצורך כך הקים הרבי את מפעל השלוחים ובתי חב"ד, אשר הביאו את תורת החסידות לכל מקום ומקום. הרבי התבטא שהפצת המעיינות קודמת להפצת היהדות, היות שהיא בגדר של "מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים", ובפרט שעל פי רוב הפצת המעיינות מביאה בדרך ממילא לשינוי בעולמם של הלומדים אותה, גם בעניני שמירת תורה ומצוות[57]. בשנים האחרונות הודיע הרבי שהסתיימה עבודת הפצת המעיינות, ואין כבר עוד מעכב לבוא הגאולה, וצריכים רק להכין את אנשי הדור ואת העולם לקבלת פני משיח[58]. לימוד חכמות חיצוניות
הרבי למד בילדותו שפות זרות בזמנים בהם שהה במקומות שאסור בלימוד תורה[59]. בנערותו למד לימודים כלליים נוספים עבור בחינות הבגרות, בזמן שלא גרע מאומה מלימודי הקודש הרבים שלו[60]. אחר נישואיו, למד לימודים אקדמיים בהוראת חותנו הרבי הריי"צ. הרבי התמקד בעיקר בלימוד מדעי הטבע, וידוע על תארים שקיבל בתחומי הנדסה ופיזיקה[61]. הרבי השתמש בידע שרכש באוניברסיטה על מנת להוכיח את דעתו ההלכתית בנוגע לשאלות הלכתיות-טכנולוגיות[62]. עם זאת, פעמים רבות הביע הרבי בכל תוקף את דעתו בשלילת הלימוד במכללה (קולג'), מכמה סיבות: א. האווירה בלימודים אלו חדורה בכפירה בה' ובהשגחתו. ב. בלימודים אקדמיים משולבים לימודים שהם בגדר עבודה זרה. ג. האווירה בקמפוסים היא של פריצות מוחלטת והיפך הצניעות[63]. במכתב לאברך ששימש בשליחות ורצה ללמוד במכללה, האריך הרבי בחומרת הענין בפרט בתור שלוחו של הרבי, שכאשר הולך ללמוד במכללה, הוא מושך עימו את הרבי לשם[64]. היחס למדינת ולארץ ישראל
הרבי כאדמו"רי חב"ד הקודמים (אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ) התנגד לרעיון הציוני, עם זאת ראה במדינת ישראל כ"נס הצלה"[65], אולם הכיר בכ"דה פקטו" (=בפועל) ולא "דה יורה" (=בעיקרון)[66]. הרבי גם גילה מעורבות אקטיבית בחיי המדינה, ונפגש עם מנהיגי המדינה, קציני צה"ל וראשי מערכת הביטחון בישראל. התנגד נחרצות למסירת שטחים לידי הערבים, והציג את דעתם של מומחים צבאיים שמסירת שטחים יכולה להביא לסכנת נפשות[67], את התנגדותו תלה הרבי בשולחן ערוך וחזר על ההלכה[68] שגויים שהתקרבו אל עיירות ישראל הסמוכים לגבול, אפילו אם רוצים לבוא רק לצורך קישוש תבן וקש, מחללים עליהם את השבת, שמא ילכדו העיר ומשם תהיה הארץ נוחה להיכבש בפניהם[69]. עם זאת, הרבי לא עלה לארץ ישראל מעולם, כאשר נשאל על כך ענה מספר תשובות, ביניהם זה שהוא רוצה להיות קרוב לציון חותנו אדמו"ר הריי"צ[70], בשיחה פומבית משנת תשי"ט נימק זאת הרבי בכך ש:"ישנם השואלים למה אני בעצמי אינני נוסע להתיישב שם. ובכן, זהו עניין שאינו תלוי בי, ובינתיים אינני יכול לעשות זאת, אבל אין לזה שייכות לכל השאר, חוץ ממני. אינני יודע אם הם משערים מה מעכב אותי, ואם זה נוגע שהם יֵדעו או לא, ובכל אופן, לא על זה מדובר עתה""[71]. לאלו שהציעו לו לטוס ואף אמרו שהם מוכנים לשלם על הכרטיס, אמר שלא יכול. תורה ומדעהרבי תמך בדעה לפיה אין המדע מהווה סתירה לדת, וטען שענינו של המדע הוא לשער השערות בלבד, ולכך אין להביא אותו בחשבון כנגד דברי התורה הוודאיים[72]. הרבי אף התרעם נגד מדענים שומרי תורה ומצוות שניסו להסתיר את דעת התורה לנוכח "היפותזות מדעיות"[73] ב'יחידות' עם אחד הפרופסורים[74], הביא הרבי כדוגמא את הדיון לגבי מקומה של השמש ביחס לכדור הארץ, שבעוד לפני כמאה וחמשים שנה היו בטוחים רוב המדענים שדעתם המהפכנית היא בגדר 'עובדה מדעית', הרי שתורת היחסות של אלברט איינשטיין הוכיחה שלא כך הם פני הדברים, ובדברים כגון אלו אין לנו אפשרות לדעת מי הוא המסובב באמת. הרבי גם סבר, שכיון ש"כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו", וכל התגליות המדעיות שהתחדשו ומתגלים בשנים האחרונות, תכליתם ומטרתם הם להוסיף בכבודו של הקב"ה, ע"י ניצולם לתורה ולקדושה[75], במשך השנים הקפיד הרבי לנצל את הטכנולוגיה לקדושה, ועודד שיעורי תניא ברדיו, ואף את התוועדויותיו העביר מספר פעמים בלייו[76]. הרבי כמלך המשיח
הרבי מוגדר כמלך המשיח העתיד לגאול את עם ישראל. ההכרה ברבי כמלך המשיח, פורסמה על ידי רבני חב"ד מכל רחבי העולם ואליהם הצטרפו רבנים בכירים מחוגים אחרים. הפרסומים הרבניים הם באמצעות פסקי דין הלכתיים המסתמכים על פסיקת ההלכה ועל התייחסויותיו של הרבי עצמו לנושא, כאשר רמז לחסידיו שהוא המשיח ועודד אותם לפרסם זאת בדרכים שונות. בשנת תנש"א הודיע הרבי על תחילת התגלותו של משיח[77], ובהמשך הודיע שנשיא דורנו קיבל את השליחות מהקדוש ברוך הוא להתגלות כמשיח[78]. באותה שנה קיבלה האמונה ברבי כמלך המשיח ביטוי פומבי בכמה הזדמנויות, והרבי אישר לפרסמה כאשר עודד את שירת החסידים: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. אמונה זו הלכה והתחזקה, והגיעה לשיא בשנים תשנ"ג - תשנ"ד, אז עודד שירה זו בתדירות גבוהה. באותן שנים אף אישר הרבי לראשונה את פירסום זהותו כמלך המשיח בקנה מידה עולמי, כאשר אישר לחסיד הרב יצחק שפרינגר להדפיס בעיתון "ניו יורק טיימס" מודעות ענק עם תמונתו בכותרת "יחי המלך המשיח". אירוע מכונן בפרסום זה היה במעמד קבלת המלכות עולמי שנערך בי' שבט תשנ"ג ושודר בשידור חי ברשתות הטלויזיה המובילות בעולם כולו, בו עודד הרבי את שירת ה'יחי'[79]. על פי דבריו של הרבי[80], גם לאחר ג' תמוז תשנ"ד מאמינים חסידיו שהוא ממשיך להנהיג כמו קודם לכן והוא חי בגשמיות בחיים נצחיים. בהתאם לכך ממשיך גם מנהג הכתיבה לרבי, כאשר את ההדרכות מהרבי מקבלים כיום גם על ידי ספרי ה'אגרות קודש', באמצעותם זוכים אנשים רבים לברכתו הקדושה וחווים במופתים מופלאים. ניגוניו
בשנים הראשונות לנשיאותו לימד הרבי ניגונים שחלקם היו ידועים ונשכחו וחלקם הלחין בעצמו. לרוב היה זמן לימוד הניגונים בהתוועדות שמחת תורה שנערכה לפנות בוקר, לאחר ההקפות.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
טיפים
- רצוי להסתיר תוכן עניינים בדף הכולל תבנית זו, משום שתוכן העניינים עשוי לכלול כותרות מתוך תוכן ברירת המחדל, אך תוכן העניינים אינו משתנה. ניתן ליצור תוכן עניינים בצורה ידנית, כפי שמוסבר בחב"דפדיה:תוכן עניינים ידני.
טוענת מראש דף מסוים דרך תבנית קישור ייעודית.
פרמטר | תיאור | סוג | מצב | |||
---|---|---|---|---|---|---|
לא סופקו פרמטרים |