סמל חבדפדיה.png

הידעת? אנשי חינוך, עיתונאים וסופרים נעזרים במידע שבחב"דפדיה ומעבירים אותו לרבבות
לחצו כאן לתרומה ועזרו לנו להפיץ את מעיינות החסידות בצורה הטובה ביותר

עברית

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עברית היא שפה שנוצרה על ידי חוגים ציוניים על בסיס לשון הקודש וכתחליף לה, ומשמשת כשפת הדיבור הרשמית במדינת ישראל. בציבור שומר המצוות התעוררה התנגדות לשפה, בין השאר בגלל השימוש בשפת הקודש לצרכי חול, התנגדות שלה הצטרפו גם רבותינו נשיאנו. עם זאת, לא הורו רבותינו נשיאנו להימנע משימוש בה, והרבי משתמש בשפה זו ואף הורה כמה פעמים להשתמש בה.

מקורה[עריכה]

שם השפה "עברית", הוא במקורו כינוי ללשון הקודש[1].

עם הקמת הרעיון הציוני שבו עיקרו של עם הוא הלאומיות שבו, וממילא בכדי שעם ישראל יתחיל להיות עם "נורמלי" הוא צריך מדינה ושפה, החלו גורמים ציוניים "להחיות" את לשון הקודש, ולהתאימה לכללים שהם עצמם קבעו. אז החלו לדבר בלשון הקודש ביניהם ואף יצאו עיתונים חילוניים בלשון הקודש.

כחלק מהחדשנות שבה, נקבעה הגיית השפה בהברה המשלבת את חסרונות ההברות האשכנזית והספרדית: מצד אחד, משמיעים את ה"קמץ" כ"פתח" ואת ה"צירה" כ"סגול", וכן אין הבדלה בין האות תי"ו הדגושה לרפה - כמו בהברה הספרדית; ומצד שני - האותיות "עי"ן" ו"חי"ת" אינן נשמעות מהגרון - כמו בהברה האשכנזית.

כן החלו להכניס מילים "מודרניות" אל תוך השפה.

יחס רבותינו נשיאנו לשפה[עריכה]

שימוש בשפה[עריכה]

" חלק מסוים מרשעי ישראל שהתאספו בארץ ישראל מחפשים לטמא את הנשמות היהודיות לטמא את קדושת הארץ, לטמא את לשון הקודש. והתגברות הקליפה היא גדולה כל כך שהם מחפשים לינוק מן הקדושה באמצעות שמות של לשון הקודש, שהם קוראים למוסדות הרשע שלהם בהם הם משמדים ילדי ישראל, הם רוצים היו לא תהיה להכחיד את הניצוץ היהודי בילדי ישראל. בלשון הקודש שבה ברא הקב"ה את עולמו ונתן לנו את התורה, הם מדברים דברי חול ואיסור, מעלה אחת בכך שהוסיפו הרבה מילים חדשות עד שאין זה לשון הקודש, והלואי שהיו מוסיפים עוד יותר מילים, עד שלא ישאר בשפתם שום מילים של לשון הקודש, אז לא תהיה לקליפה יניקה מהקדושה "

אדמו"ר הריי"צ[2]

אדמו"ר הצמח צדק התבטא פעם: מאז חורבן בית המקדש - אין לשון הקודש המצויה נכונה[3].

עם הקמתה, יצאו בציבורים החרדיים נגד השימוש הגורף בלשון הקודש עבור צרכי חולין ואף למטה מזה. גם רבותינו נשיאנו מחו נגד השימוש בשפת קודש לעניני חול, והתירו להשתמש בלשון זו רק לצרכי קודש[4]. בנוסף לכך התריע אדמו"ר הרש"ב כי לימוד העברית לילדים גורם לקרירות ביחס ללימודי הקודש שלהם ופוגע ביראת הכבוד כלפי הספרים הכתובים בלשון הקודש, שנעשית שפה ככל השפות[5], ובשנת תרע"ח שיגר מאמר לרב אליעזר משה מדייבסקי המסביר את חומר הענין של הפיכת לשון הקודש לפשה המדוברת בעם[6].

אמנם, הרבי הריי"צ כתב שמכיון שהכניסו מילים זרות לשפה העברית, נמצא כי אינה לשון הקודש, ואין חל עליה האיסור לדבר בלשון הקודש דברי חול[7]. במקום אחר התבטא על השפה: "אינני קוראו לשון הקודש כי חולי חולין נעשה, על ידי הדיבור בו גם בעניני מיאוס שיקוץ ותיעוב"[8]. בהזדמנות מסויימת ציטט זאת הרבי, אך הוסיף ש"אף על פי כן ישנם כמה וכמה תיבות ששרשם מלשון הקודש", ולכן ניתן להתייחס אליה כ"לשון השייך וקרוב ללשון הקודש"[9].

כן היו שיצאו נגד שימוש במילים קדושות, או בעלות משמעות הלכתית, עבור דברי חולין - כמו המילה "חשמל", שלאחת הדעות היא כינוי לאחד ממלאכי מעלה, שהפכה להיות כינוי לכח האלקטרוני. ישנם שטענו שיש להימנע מסיבה זו מלהשתמש במילה "חשמל" במשמעות זו, אולם הרבי אינו נמנע מכך[10].

פעם כאשר כתבו את הליקוט השבועי בעברית מודרנית, כתב הרבי כי זה "לה"ק מוזר"[11].

בשיחת קודש בקיץ תשל"ד[דרוש מקור] הסתייג הרבי מכך שמשתמשים במילים משפות זרות במקום להשתמש במילים עבריות[12].

כשנכנס ר' ישראל הבר עם בנו לרבי על יחידות ואמר משהו באנגלית, הרבי תמה על זה שילד הגדל בארץ הקודש מדבר לא בעברית[13].

במוסדות חינוך[עריכה]

כאשר שאלו את הרבי הריי"צ אודות הלימוד בבית הספר לבנות בתל אביב, ענה כי יש להקפיד על הלימוד באידיש, והוסיף כי בעברית אין כל קדושה והיא כשפת הגויים אשר מצפצפים ומלהגים בלשונם, ולמרות שיש בה טומאה שכן נוסדה על ידי פורקי עול, אך גם אינה גרועה משאר שפות של שאר האומות, שגם בהם יש טומאה[דרוש מקור].

הרבי התייחס לשאלה זו בכמה הזדמנויות שונות. בשנת תשי"ד כתב להנהלת התלמוד תורה בכפר חב"ד, ששקלו לשנות את שפת הלימוד במוסד מאידיש לעברית - שיש להקפיד על הלימוד באידיש, ובפרט כאשר רואים כיצד הלעומת זה נלחם על שינויים בחינוך, מוכרחים לשמור על כל קוץ ותג בחינוך ולא לשנות[14]. כמה פעמים התנגד הרבי בתקיפות לשיטת לימוד השפה "עברית בעברית", שהונהגה על ידי המשכילים ורבותינו נשיאנו נלחמו בה[15].

לגבי הקדשת זמן מתוך מערכת השעות ללימוד עברית, כתב הרבי ש"העושים זאת - גוזלים מאת התלמידים כמה וכמה שעות מלימודי קודש שלהם. ועל ידי זה מחסר גם את ידיעותיהם בקיום המצות בפועל וביראת שמים, ומכשילים אותם על ידי זה בענינים דרבנן וגם דאורייתא. ור"ל"[16].

המאמץ להשלטת העברית בישראל[עריכה]

בשנים הראשונות למדינת ישראל, כחלק ממדיניות "כור ההיתוך", במטרה למזג את היהודים העולים מהארצות השונות לעם "ישראלי" בעל תרבות ישראלית, נלחמה הנהגת המדינה למען השלטת השפה העברית. רבים שינו את שמותיהם ושמות המשפחה שלהם משפות אחרות לעברית, מרצון או בכפייה, וכן התנהלה מלחמה נגד השימוש בשפה האידיש שנחשבה בעיני הציונים "גלותית".

מסיבה זו נלחמו כמה גופים, כמו "האיגוד למען השלטת העברית בארץ ישראל" ועיריית תל אביב בתלמוד תורה תורת אמת בתל אביב, שנוסד בשנת תרפ"ד, ובישיבת אחי תמימים בתל אביב, שנוסדה בשנת תרח"צ בהם למדו באידיש[17]. אך במשך השנים ובעקבות התרחבות קהל הילדים עברו בהדרגה מוסדות אלו, וכן שאר מוסדות חינוך חב"ד שהוקמו בארץ ישראל, ללימוד בעברית.

הרבי תקף את הגישה בחריפות, וטען שתביא לעם מאוחד בחיצוניותו אך קרוע מתוכו:

החילוק דעבודת ליובאוויטש, אף שיש בין תלמידינו אלו הלומדים באידית ואלו הלומדים בלשון הקדש, שכל השתדלותנו ועבודתנו הוא לאחדם מבפנים ובפנימיותם . . שאז אין חילוק כלל וכלל באיזה שפה שידברו, כיון שתוכן דיבורם אחד יהי'; בה בשעה שלדאבוננו הרי כמה ממגיני השפה משתדלים לכפות איחוד הלשון שבפה ולהגביר את הפירוד שבלבבות שבין האבות והבנים, שבין הדור הצעיר להדור שחנכו וגדלו עד עתה, ומה יועיל לכבודו אם ירביצו ח"ו מכות (בגשמיות או ברוחניות) איש באחיו ובן באביו מתוך קריאות של "הכה תכה" דוקא בלשון התנ"ך ולא בלשון אשכנז?

קישורים חיצוניים[עריכה]


שפות
אידישאנגליתארמיתלשון הקודשעבריתרוסית

הערות שוליים

  1. משנה מסכת גיטין, פרק ט משנה ח: "גט שכתבו עברית", וכן במקומות רבים בדברי חז"ל: תוספתא מגילה פ"ב ה"ו, מכילתא דרשב"י כא, ב, ספרי דברים שמג, תלמוד הירושלמי מגילה פ"א ה"ט.
  2. ספר השיחות תש"ג (מתורגם ללה"ק) ע' עה. וראה גם אגרות קודש שלו חלק ז, ע' קצב.
  3. רשימת סיפורי הרב חיים אליהו מישולובין.
  4. ראה אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק ב, ע' תפב וע' תתטז (בקישורים חיצוניים). אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ב, ע' שמ. חלק י, ע' תכה.
  5. אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב שם.
  6. אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק ה' עמוד קלו.
  7. לקוטי דיבורים חלק ג' דף תיט.
  8. אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ג, ע' תקס.
  9. בקשר לביטוי המילה "מקרר" בשפות השונות - שיחת ש"פ וישלח תשמ"ה סט"ז (התוועדויות תשמ"ה ח"ב עמוד 806).
  10. ראה באגרות קודש (חלק י"א ע' שנט), מענה לרב ישעיהו אשר זעליג מרגליות מירושלים, המתייחס למסופר בגמרא אודות תינוק שדרש בחשמל ויצאה אש ושרפתו: "במה שכתב אודות התיבה חשמל - שלא להשתמש בה וכו'. הנה צריך עיון גדול היסוד על זה. ומה שמצינו לגמרא חגיגה (ועיין גם-כן בפירוש רש"י יחזקאל א, כז) - הרי שם מדבר בהנוגע לעניין, לא בנוגע להתיבה, ובפרט על-פי המבואר בכמה מקומות בעץ-חיים, ובכלל בספרי הקבלה, שזהו שייך לקליפת נוגה, ועיין בעץ-חיים שער החשמל, ובמאמר כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק, נדפס בהוספות לתורה אור". וכך נוהג בפועל - ראה לדוגמא אגרות קודש חלק ח' אגרת ב'שמג.
  11. תשרי בליובאוויטש (ועד תלמידי התמימים, תש"ע), עמוד 7.
  12. אמרו אז שלצה"ל היה חסר מורל, והרבי העיר שהיה רצוי להשתמש במילה מצב רוח וכדומה.
  13. יהדות מעבר להרי הקרח, ע' 207.
  14. אגרות קודש חלק ח, אגרת ב'רעא.
  15. אגרות קודש חלק ח, אגרת ב'שפח. חלק י, אגרת ב'תתקצא. ראה אג"ק אדמו"ר הרש"ב חלק ב שם.
  16. לקוטי שיחות חלק ל"ד ע' 243.
  17. תולדות חב"ד בארץ הקודש פרק לד. ימי תמימים חלק א' ע' 107.