לתשומת לבכם, אתר חב"דפדיה צפוי לעבור פעולות תחזוקה ושדרוג היום יום רביעי י"ד אייר (22/05/24).
החל מהשעה שמונה בערב לפי שעון ישראל, למשך כשלוש שעות. בזמן זה לא תתאפשר עריכה ובחלק מהזמן האתר לא יהיה זמין, נא היערכו בהתאם

רמב"ם

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף הרמב"ם)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מברשת לפסח.png ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: מועתק מויקי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ציון הרמב"ם בטבריה
ציור נפוץ וככל הנראה מוטעה של הרמב"ם

רבי משה בן מימון (המכונה הרמב"ם) (י"ד בניסן שנת ד'תתצ"ה[1] - כ' בטבת שנת ד'תתקס"ה) הוא מגדולי פוסקי ההלכה, מחבר הספר משנה תורה. גדולי הדורות התבטאו עליו באומרם: "ממשה עד משה לא קם כמשה".

תולדות חיים[עריכה]

נולד בקורדובה, שבאל-אנדלוס, כיום ספרד, לאביו רבי מיימון הדיין. משפחתו של הרמב"ם נקראה 'בן עובדיה', על שם אבי המשפחה הראשון ברשימות היחס של הרמב"ם, ר' עובדיה דיין קורדובה. יש הממשיכים את שושלת היוחסין של הרמב"ם עד רבי יהודה הנשיא המיוחס לזרעו של דוד המלך[2].

רבנים חב"דיים בחנוכת בית הכנסת "הרמב"ם" בקהיר

הרמב"ם התחנך אצל אביו רבי מיימון הדיין, שהשפיע רבות על הגותו, וממורו המובהק של רבי מימון - רבי יוסף אבן מיגאש, אשר שימש כדיין בקורדובה והעיד עליו הרמב"ם: "כי לב האיש ההוא בתלמוד מבעית למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון עד אשר כמעט נאמר בו 'וכמוהו לא היה לפניו מלך' במנהגו ובדרכו". הרמב"ם ראה עצמו גם כתלמידו של רבו של הר"י מיגאש - רבי יצחק אלפסי, הרי"ף.

בשנת ד'תתק"ח (1148), כשהיה הרמב"ם בן שלוש עשרה, נאלצה משפחתו לעזוב את קורדובה שבספרד בעקבות פלישתם של האל-מֻוַוחִידוּן מצפון אפריקה ורדיפתם את יהודי האזור.

לאחר מסע נדודים שארך כעשר שנים, ניסתה המשפחה להתיישב בעיר פאס שבמרוקו, בפאס ככל הנראה כתב הרמב"ם את איגרת השמד, העוסקת בתגובה היהודית הראויה לתופעת השמד במרוקו ובספרד. אך גם שם לא האריכו ימי שלוותם, וכעבור חמש שנים נאלצו לעזוב את העיר, עקב הקנאות המוסלמית שהלכה וגברה, והפיכתה של מרוקו למקום סכנה עבור היהודים.

העלייה לארץ ישראל[עריכה]

בשנת ד'תתקכ"ו הפליגו הרמב"ם ומשפחתו מסבתה, אל עכו שבארץ ישראל, בה התיישבו. הקהילה היהודית בעכו הייתה בימים ההם מהגדולות בארץ ישראל, וקיבלה בכבוד רב את משפחת הרמב"ם. רב העיר עכו, רבי יפת בן רבי אליהו, התקשר בקשרי ידידות עם הרמב"ם, ידידות שנמשכה גם לאחר שנים באמצעות קשרי מכתבים, ולבסוף על ידי מינויו של רבי יפת כאחד הדיינים בקהילת אלכסנדריה, שהייתה תחת מרותו של הרמב"ם כראש רבני מצרים. חמישה חדשים לאחר העלייה לארץ ביקרו הרמב"ם, אביו ורבי יפת בירושלים, שהו שם שלושה ימים והתפללו בהר הבית. משם הם נסעו לחברון, והתפללו במערת המכפלה.

חייו במצרים[עריכה]

כעבור חמישה חודשים, ולאחר פטירת אביו הרב מיימון ירדה המשפחה והשתקעה במצרים. תחילה התגוררה המשפחה באלכסנדריה, וכעבור שנים ספורות עקרה לפוסטאט, קהיר העתיקה. במגיפה שהשתוללה בעיר עקב תנאי נקיון ירודים, נפטרו אשתו ובתו של הרמב"ם, לאחר מכן נשא הרמב"ם את בתו של ר' מישאל הלוי (תלמידו של הרמב"ם) בן ר' ישעיהו החסיד הלוי אלתקא, חתנו של רבי דוסא בן יעקב, ושם גם נולד בנו אברהם. כתבי יד רבים של הרמב"ם נתגלו בגניזה הקהירית שבפוסטאט. במצרים הוא אף הוכתר פעמיים במשרה "ראיס אל-יהוד" (=ראש היהודים) של יהודי מצרים, הפעם הראשונה עם הגעתו, והפעם השנייה בערוב ימיו.

הרמב"ם שימש כמנהיג קהילת קהיר, ובמשך שנים רבות התפרנס מהשקעת כספיו בידי אחיו, דוד, שהיה בעל ספינה וסחר באבנים יקרות; אך לאחר שנספה האח בטביעת ספינתו בשנת ד'תתקל"ח לערך, דבר שגרם לרמב"ם לאבל כבד וכתוצאה מכך נפל למשכב במשך שנה שלמה, נאלץ הרמב"ם להתפרנס מיגיע כפיו, והפך לאחד מטובי הרופאים בקהיר. את ידיעותיו הרפואיות שאב הרמב"ם מהספרות היוונית הקדומה, בעיקר מכתבי גלנוס, אך גם מספריהם של חכמי מצרים העתיקה שהראו ידע רפואי רב.

בשל מומחיותו הרבה ברפואה, החל הרמב"ם בשנת ד'תתקמ"ו לשמש כרופאו של הווזיר אל-אלפאצ'ל, המשנה למלך, ומאוחר יותר אף של אלפאצ'ל בנו של המלך צלאח א-דין. כתוצאה מכך בילה חלק ניכר מזמנו בארמון המלוכה. סיפורים עממיים רבים עוסקים בתקופה זו בחיי הרמב"ם, וברקעם נמצאים תככי החצר וקנאת השרים המוסלמים ברופא היהודי המצליח.

מלבד עבודתו בחצר המלך, העניק הרמב"ם מזור להמונים שצבאו על דלתותיו, יהודים ונכרים כאחד.

השיטה שאומצה על ידי הרמב"ם בטיפוליו המקצועיים הייתה להתחיל עם טיפול פשוט, תוך שהוא משתדל לרפא על ידי תוכנית תזונה שנקבעה עוד לפני מתן תרופות. במכתב שמיען לתלמידו החביב יוסף אבן שמעון, שלמענו חיבר את מורה נבוכים, כותב הרמב"ם: "הנך יודע כמה קשה המקצוע הזה עבור מי שפועל במדויק ולפי המצפון, ועבור מי שקובע רק את אשר הוא יכול לתמוך בטיעון או בסמכות". במכתב נוסף, שהופנה אל שמואל אבן תיבון, הוא מתאר את תפקידו המקצועי המפרך, שמעסיק אותו כל היום ולעיתים קרובות בחלק גדול של הלילה.

עם זאת, במקביל לעבודתו הרפואית, אפשרה לו שקידתו להפיק יצירות מונומטליות, וכן לשמש כפוסק ומנהיג לקהילה היהודית. שמו יצא למרחוק ונשלחו אליו שאלות רבות בהלכה ובאמונה מכלל יהדות התפוצות. אחת הקהילות שעמדה עמו בקשר רציף הייתה יהדות תימן, שקיבלה על עצמה את הרמב"ם כפוסק וכמנהיג. בעקבות כמה מאורעות שאירעו בתימן[3], כתב הרמב"ם את איגרתו המפורסמת אגרת תימן, בה הוא מדריך אותם בעקרונות האמונה. חלקם של יהודי תימן העריצו את הרמב"ם הערצה עזה ואף תרמו לישיבתו במצרים תרומות משמעותיות ועל פי עדותו של הרמב"ן אף הוסיפו לנוסח הקדיש את שמו של הרמב"ם: "בחייכון וביומיכון ובחיי דרבנא משה בן מימון".

פטירתו ולאחריה[עריכה]

הרמב"ם נפטר תבנית:בפוּסטאט שבמצרים בכ' בטבת ד'תתקס"ה בגיל 69. בנו רבי אברהם מילא את מקומו בהנהגת יהודי מצרים. הוא וצאצאיו כיהנו כנגידים ועמדו בראש זרם דתי-חסידי, המוכר במחקר בשם חסידי מצרים. המסורת אומרת שלפי דרישתו המפורשת של הרמב"ם "אל נא תקברוני במצרים", הועברה גופתו ממצרים לטבריה ובה אכן עומד ציון שמקובל כמקום קבורתו. בחלקה זו קבורים אף השל"ה הקדוש ורבן יוחנן בן זכאי. רבים הם הבאים לעלות על קברי גדולי היהדות הטמונים שם.

בשנת תשס"ט נחנך בסמוך לקברו של הרמב"ם מרכז מבקרים חדש, מרכז מורשת הרמב"ם, המציג את פועלו.

התנגדות לחיבוריו[עריכה]

על אף גדלותו העצומה בכל חלקי התורה, הניכרת בחיבוריו ובעיקר בחיבורו הגדול משנה תורה, בו מבאר את כל התורה שבעל פה בצורה מסודרת - אף על פי כן קמו לו אויבים רבים, ודווקא מקרב גדולי התורה בדורו. הסיבה לכך היא ספרו הקדוש "מורה נבוכים" שעל הנאמר בו חלקו רבים מראשונים, בעיקר בשל השיטה הפילוסופית עלי' מושתת הספר.

אחד מגדולי הראשונים בדורו, ותלמידיו עמו, יצאו בקריאה לשרוף את הספר. לאחר שבסופו של דבר גרר הדבר לשריפת ענקית של אלפי ספרי תלמוד, ראה אותו גדול בכך סימן משמים כי טעה בדרכו, ועל כן חזר בו אותו גדול, ואף עבר בין בעיירות השונות להודיע את טעותו הגדולה.

חיבורו משנה תורה - "יד החזקה"[עריכה]

חיבורו משנה תורה נחשב לחיבור הגדול ביותר באיכותו שהיה אי פעם הן בקרב הראשונים, והן בקרב גדולי האחרונים. גדולי הדורות האחרונים, ובהם רבי יוסף רוזין - הגאון מרוגוצ'וב, רבי חיים מבריסק, רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק (האור שמח), רבי יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק ועוד, חיברו את חידושיהם לפי סדר חיבורו הגדול של הרמב"ם "משנה תורה".

רבים מאוד משיחותיו של הרבי נסובות על דברי הרמב"ם, קושיות תירוצים וביאורים בדברי הרמב"ם.

כשהסביר אדמו"ר הרש"ב את הענין של מתיבתא דרקיעא על כל היכלותיה בכל מקצועות הפשט, הרמז, הדרוש, ראש מתיבתא דרקיעא והסוד שבתורה, אמר הרש"ב שהרמב"ם הוא הריש מתיבתא בהיכל מתיבתא דרקיעא[4].

יחסם של רבותינו נשיאנו לרמב"ם[עריכה]

הרבי התייחס בצורה מבולטת ביותר לדמותו והגותו של הרמב"ם, כך לדוגמא הפשיט את הפתגם "ממשה עד משה לא קם כמשה" וכך אמר: "מזמנו של משה רבינו, משה בן עמרם, עד לזמנו של רבינו משה בן מימון הספרדי 'לא קם כמשה'... מזמנו של משה רבינו עד לזמנו של הרמב"ם עברו לערך חמישים דורות... כל גדולי ישראל שהיו במשך דורות אלו – החל מיהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים לאנשי כנסת הגדולה התנאים והאמוראים שמנה הרמב"ם בארבעים הדורות דמקבלי התורה – לא היה אף אחד מהם שידמה למשה רבינו, עד שבא רבינו משה בן מיימון"[5], כמו כן כינהו "מורה נבוכים – הן בדורו והן לכל הדורות"[6].

בקיאותו בחכמה הקבלה[עריכה]

אדמו"ר האמצעי אמר, הרמב"ם השיג עד עולם היצירה, ומשם השיג את האור של עולם הבריאה[7].

אדמו"ר מהר"ש אמר לבנו אדמו"ר הרש"ב באחד מהשיעורים שלמד עמו במורה נבוכים, שיש לו בקבלה רבי מרבי עד מורנו הבעל שם טוב, שהרמב"ם היה מקובל גדול, ומה שלא גילה זאת אפילו ברמז כמו רש"י, הוא מפני שאז היה זמן מסוכן לגלות עניני קבלה]] אפילו ברמז[8]. וכן הרה"ק מקאמרנא כותב ב"נתיב מצוותיך"[9] כותב כי למרות שהרמב"ן לא זכה לראות את ספר הזוהר[10] הרי ש"הרמב"ם נראה מדבריו בכמה הלכות וענינים שראה אותו בוודאי".

עם זאת בשער הגלגולים[11] כותב האריז"ל כי הרמב"ם לא זכה לידע את חכמת הזוהר, ומסביר את הטעם לכך על פי הקבלה ולעומת זאת הרמב"ן זכה אך בסוף ימיו.

הרבי מציין במספר מקומות שמקורם של דברי הרמב"ם הוא מספר הזהר. דוגמא בולטת לכך הינה בדברי הרבי" במקור דברי הרמב"ם בהתחלת הספר "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון . . דיש לומר שהמקור הוא בדברי הזהר פ' וארא . . "פקודא דא קדמאה דכל פקודין . . למנדע לי' לקב"ה . . דאית שליטא עלאה דאיהו רבון עלמין וברא עלין כלהו שמיא וארבע וכל חיליהון". והרי, לשון הרמב"ם הוא העתקה – בלשון הקודש – מלשון הזוהר[12].". ומוסיף: "ולהעיר מהידוע שכמה וכמה הלכות ברמב"ם – מקורם בדברי הזהר (ראה הרמב"ם והזהר (סיני, כרכים לב-לד) להר"ר מרגליות. וש"נ)[13]."

תאריך לידתו של הרמב"ם[עריכה]

הרמב"ם נולד בי"ד ניסן בשנת ד'תתצ"ה.

בקרב החוקרים קיים בלבול בנושא, זאת בשל ראיות סותרות. בסוף פירושו למשנה כתב הרמב"ם: "אני משה בר מימון הדיין... התחלתי לחבר פירוש זה הספר ואני בן שלוש ועשרים שנה.. ואני בן שלושים שנה שהיא שנת ט' וע' לשטרות. משמעות הדברים היא שבשנת א'תע"ט למניין השטרות, המקבילה לשנת ד'תתקכ"ח לבריאת העולם היה בן שלושים, אם כך נולד בשנת ד'תתצ"ח. לעומת זאת, באיגרת המיוחסת לנכדו של הרמב"ם, רבי דוד הנגיד, נכתב שהרמב"ם נולד כ-3 שנים קודם לכן, בי"ד בניסן ד'תתצ"ה. הרבי קבע בפשטות, שהרמב"ם חי כשבעים שנה ומכאן שנולד בשנת ד'תתצ"ה[14].

בשנת תשמ"ו דיבר הרבי על כך שבאותה שנה ציינו בעולם שמונה מאות וחמישים שנה ללידת הרמב"ם, שהוא מספר מסוים, ומספר "עגול".

הרבי שיבח ענין זה, שמדברים אודות הרמב"ם, ומשבחים אותו, ואת ספריו, ואת היותו פוסק גדול אצל היהודים, וגם גדול ונשיא אצל היהודים שזה היה תוארו הרשמי בקרב היהודים שהרי היה רב הקהילות שבמקומו.

הרבי עורר שכל אחד שיש לו השפעה אצל אומות העולם שיעורר לעשות אסיפות כאלו לנשא את הרמב"ם וזכרו, וממילא יזכרו גם את היותו יהודי, ואת ספריו, ומילא יזכירו גם את ספריו, ואת מורשתו כגומל חסד לאכל אחד ואחת מכל באי עולם, ועל ידי פרסום שמו תעורר גם מצוות צדקה וממילא תתעורר גם שלילת הגזל שזה אחד משבע מצוות בני נח, על ידי שיתעורר על ידי ענין החסד ושלילת הרעב אצל השני שלא יגזול ממנו את מה שיש לו, וגם תתעורר הכרת טובה להרמב"ם[15].

סיום הרמב"ם על קברו שבטבריה

יום ההילולא של הרמב"ם[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

כ' טבת הוא יום פטירתו של הרמב"ם.

בשנת תשמ"ה אחרי שחזר מה"אוהל" ערך הרבי התוועדות פתאומית לרגל יום היארצייט של הרמב"ם, בהתוועדות דיבר הרבי ע"כ שעניינו של הרמב"ם זה סדר וצריך ללמוד ממנו להכניס סדר בתוך האי סדר[16].

בשנת תנש"א הרבי עורר לערוך ביום זה התוועדויות חסידיות בכל מקום[17].

הרבי התבטא[18] בסמיכות ליום ההילולא של הרמב"ם לגבי כך שהקב"ה משלים וממלא את ימיהם של צדיקים מיום אל יום: "ולהעיר שהרמב"ם חי ע' שנה פחות פ"ג יום (סה"ד שם, ממאור עינים ספכ"ה) - פ"ג יום בין הסתלקותו בכ"ף טבת ליום הולדתו בערב פסח. ואולי יש לומר, שפ"ג יום אלו נשלמו על ידי הפ"ג הלכות שבספר משנה תורה (כמ"ש הרמב"ם בסוף מנין המצוות ע"ס ההלכות שבהקדמת ספרו)"

תקנת לימוד הרמב"ם[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תקנת לימוד הרמב"ם

באחרון של פסח תשד"מ תיקן הרבי שלושה מסלולים ללימוד וסיום הרמב"ם: מסלול של שלושה פרקים ליום (במסלול זה מסיימים את הרמב"ם בכל אחד עשר חודשים), של פרק אחד ליום (במסלול זה מסיימים את הרמב"ם בכל שנתיים ועשרה חודשים), ואת מסלול ספר המצוות (המיועד בעיקר לנשים וילדים), שהנושאים הנלמדים בו מקבלים לנושא בו מדובר במסלול שלושת הפרקים. אחת ממעלותיו של לימוד הרמב"ם, הוא משום שבלימוד הרמב"ם עד לסיומו מקיימים את שני החלקים של מצוות לימוד התורה: ידיעת התורה ולימוד התורה, משום שהרמב"ם מקיף את כל מצוות וחלקי התורה.

תקנות הרבי
תקנות לימוד
לימוד הרמב"ם · לימוד פרק תניא לפני התפילה · לימוד עניני בית הבחירה בבין המצרים · לימוד עניני גאולה ומשיח · לימוד הפרשה החסידית · לימוד מתורת רבותינו נשיאנו בחודש כסלו · סיומי מסכת בתשעת הימים · כתיבת חידושי תורה · תהלוכה
תקנות שונות
סמיכה לרבנות · כינוס תורה · ספריות ציבוריות · תקנת המשקה · תפילין רבינו תם · דברי כיבושין· שמחת בית השואבה · מניעת מראות לא טהורים מילדים · הוספות לתפילה · עשה לך רב · קביעת קופת צדקה בקיר המטבח · יום הולדת · רגע של שתיקה · חיבור החג עם ימי החול


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סיום הרמב"ם

באותה שיחה[19] הורה הרבי שלאחר סיום לימוד הרמב"ם יעשו סיום הרמב"ם בהשתתפות רבים מבני ישראל, לפני סיום הרמב"ם הראשון הורה הרבי לקיים סיומים בכל מקום, "ברב עם הדרת מלך", והוסיף שהסיום אינו שייך לחוג מסויים אלא שייך לכלל ישראל, ועל כן מוטל כל אחד ואחד להגיע אליו, בנוסף לכך דיבר הרבי על כמה מעלות שיש בקיום הסיום. סיום הרמב"ם העולמי נערך מאז בכל שנה בשכונת קראון הייטס, וסיום הרמב"ם בארץ ישראל נערך בטבריה על ציון הרמב"ם.

תמונת הרמב"ם[עריכה]

הציור המתוקן חלקית של הרמב"ם, בו נפוץ לעשות שימוש בעניינים הקשורים ללימוד הרמב"ם וסיומו

הפקפוק באמיתיות התמונה[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

במשך השנים הצטברו טענות ושאלות רבות בנוגע לציור המקובל לרמב"ם – שנפוץ ראשונה בשנת תק"ד בשם תחריט עתיק, וביניהם כמה פרטים הנוגדים את ההלכה:

  • הרמב"ם לבוש בציורים המקוריים בבגדי גויים – אותם אסר בעצמו[20]
  • בציור נראות פאותיו גלוחות בתער – דבר שנאסר על ידו בספרו[21]

כמו כן הוכח כי סגנון הלבוש שבתמונה מתאים לסגנון המזרחי, הנהוג בארצות ערב, בעוד הרמב"ם חי בעיקר בארצות המערב[דרושה הבהרה], שם סגנון הלבוש היה שונה.

שיחת הרבי על תמונת הרמב"ם[עריכה]

בהתוועדות י"א ניסן תשמ"ה[22] נשא הרבי שיחה בהקשר לשנת ה-850 ללידת הרמב"ם, הרבי דיבר על כך שיש להפיץ את דמותו של הרמב"ם ואת פועלו ותרומתו להלכה היהודית ולאנושות כולה באמצעות כינוסים והדפסת בולים עליהם תמונתו של הרמב"ם[23] וציטוט מדבריו. בהמשך לכך ציין הרבי, כי אכן ישנו ספק באמיתיות תמונת הרמב"ם, אך מכיוון שהתמונה מביאה לידי זיכרון הרמב"ם והליכה בדרכיו הרי שהדבר מביא תועלת רצויה, ויש לנהוג בכך. בפועל, מחשש לסתירות ההלכתיות הקיימות בתמונת הרמב"ם, נהגו חסידי חב"ד בפרסום מחזורי לימוד הרמב"ם וסיומו לעשות שימוש דווקא בתמונה מיוחדת שתוקנה לשם כך[24].

ראו גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצונים[עריכה]

הערות שוליים

  1. ראה בפסקה תאריך לידתו
  2. על פי עדותו של בנו מובא בסדר הדורות
  3. ביניהם, לחצו של הסולטן על היהודים להמיר את דתם, הטפותיו של יהודי מומר על כך שכביכול "נבואת מוחמד" רמוזה בתורה, והופעתו של שבתאי צבי בתימן.
  4. אוס"ח בשם ספר השיחות ה' ש"ת, עמודים 41–42 (מהדורת לה"ק עמוד מח)
  5. תורת מנחם תשמ"ה, חלק ג', עמ' 1697.
  6. תורת מנחם תשמ"ג, חלק ב', עמ' 942.
  7. ספר השיחות תש"ג ע' 41.
  8. ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ ה'ש"ת [לה"ק] עמוד מז.
  9. נתיב התורה שביל א' מהדו' הרב שלום סאפרין ע' קל"ז
  10. מה שאין כן לפי מה שאומר האר"י הקדוש שהרמב"ם לא זכה לחכמת הזוהר והרמב"ן כן זכה
  11. הקדמה ל"ו דף מ"ה ע"ב
  12. 'הדרן על הרמב"ם' תשמ"ח, אות ד.
  13. בהערה 36 שם.
  14. לדוגמא: בשיחת יום ג' אור ליום ד' פ' שמות, אור לכ"ף טבת ה'תשמ"ט
  15. שיחת הרבי י"א ניסן תשמ"ה על 850 ללידת הרמב"ם חב"ד אינפו
  16. (ולכן הרבי יצא להתוועדות באופן פתאומי)
  17. שלשלת היחס עמ' 35.
  18. הערה 83 בשיחת ש"פ שמות - כ"א טבת תשנ"ב
  19. אחרון של פסח תשד"מ
  20. "לא ילבש במלבוש המיוחד להן", הלכה עבודת כוכבים ומזלות, פרק י"א הלכה א'.
  21. "אין מגלחין פאתי הראש כמו שהיו עושין עובדי כוכבים שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם" הלכה עבודה זרה, פרק י"ב, הלכה א'
  22. תורת מנחם התוועדויות תשמ"ה - חלק ג, עמ' 1716, באתר היברו בוקס
  23. ואכן מדינות שונות אכן הנפיקו בולים עליהם הופיע דמותו של הרמב"ם, וביניהם ישראל, אורוגוואי, אנטיגואה וברבודה. כך גם הונפקו שטרות ישראליים בסך של כ1000 שקלים וכן בסך של שקל בודד, ומטבע של שקל בודד [להעיר כי ניתן לראות בכך הוכחה לכך שהרבי לא קיבל את התמונה כאמיתית, שהרי באג"ק חח"י ע' רכו הרבי מסביר שמופרך לעשות בול עם תמונת אדמוה"ז כי בול הוא דבר שמתגלגל ברחובות וכך תתבזה ח"ו תמונת אדמוה"ז. ובנוגע לתמונת הרמב"ם ע"ג בול לא הזכיר זאת הרבי ואדרבה עודד את הענין].
  24. אם כי גם בה לבוש הרמב"ם בבגדים שאסר בספרו