כלב

כלב הוא בהמה טמאה שמשמשת בחסידות משל לחוצפה ועזות מצד הסטרא אחרא.

בזמר בני היכלא שחיבר האריז"ל נמשלים הקליפות לכלבים - "לבר נפקין ולא עלין הני כלבין דחציפין". כמו כן בזוהר הקדוש נמשלים אנשים שמשוקעים בתאוות המשגל לכלבים "והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה".

כולו לב

זה קשור למה שמובא בספרים הקדושים ש"כלב" הוא מלשון "כולו לב". הפירוש בזה הוא, שטבע האדם בתולדתו וטבע יצירתו שהמוח שליט על הלב, ואדם שהוא בבחינת כלב הוא בקצה ההפכי. שלא רק שהלב שליט על המוח, אלא יתירה מזו שהוא כולו לב. ולכן כל ענינו הוא למלאות תאות לבו. שזה מסמל את האדם בדרגא הכי תחתונה שכמו כלב שאינו עובד את המלך ורצונו הוא שיושפע לו יותר ויותר גשמיות.

בגימטריא בהמה

כלב הוא בגימטריא בהמה, ולפעמים לשון "בהמה" בפסוק הכוונה לכלב, כמו למשל הכתוב נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו, ומפרש הראב"ד "בהמה זו הכלב כי בהמה בגימ' כלב, והקב"ה יודע שאין הבריות חפצים לפרנס הכלבים, ולפיכך ברא לו הקב"ה הסגולה זו כל מה שאוכל שוהא במיעיו ג' ימים ואחר כך מתעכל, וזש"ה נותן לבהמה לחמה".

שרשה בקדושה

כשהיו ישראל זכאים היה האש של מעלה רובץ על המזבח כארי, ור"ל שבא מעולם היצירה מט"ט, וכשלא היו זכאים היה רובץ ככלב, ר"ל שבא מלמטה מעולם העשייה ששם שולט שם ב"ן גימטריא כלב שהוא כלב דקדושה, והכלבים אומרים בשירתם בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו כי הם מעולם העשייה.

ובזה העולם שולט החיים והמות, החיים בא מאליהו בגי' ב"ן שנמצא בעולם העשייה ונכרת עמו ברית החיים והשלום, וכשאליהו בא לעיר כלבים שוחקים, והמות בא מצד הרע שגובר בזה העולם, שאז תסתלק הקדושה וכלבים בוכים, כי אז שולטים כלבים רעים עזי נפש לא ידעו שבעה מצד הסטרא אחרא.

משל הבעל שם טוב

בחסידות נמשל המזון שנותנים לגוף כמזון שנותנים לכלב, "משל שהי' למלך ג' אוהבים ודברו עליהם שאינם אוהבים, וצוה להם שיזונו ויפרנסו כל א' כלב מחצר המלך, א' היה חכם ועשה עטרה למלך מההוצאה שהיה ראוי שיוציא על פרנסת הכלב, ב' פירנס וזן בדוחק את הכלב שלא ימות, ג' השגיח לזונו בריוח ועל ידי זה גירה המלך הכלב בו, מה שאין כן לזה שעשה עטרה [וכו' ודפח"ח].

כמו כן נמשל האדם החושב רק על טובתו ותענוגיו במקום על צער השכינה לכלב הצועק הב הב.

שכר הכלב

נאמר בתורה שבשר טרפה "לכלב תשליכון אותו" - מותא לתת בשר טרפה גם לגוי כי היא מותרת בהנאה, אך התורה מפרטת לתת לכלב כי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ומכיון שביציאת מצרים נאמר "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" לכן אמר הקב"ה תנו לכלב את שכרו.