←הפסק הראשון
| שורה 27: | שורה 27: | ||
מיד עם סיום האסיפה נסעו ל[[חצרות קדשנו]] הרב [[זושא ריבקין]] והרב [[טוביה פלס]] כשלוחים של האסיפה ושל כלל [[אנ"ש]] ב[[ארץ הקודש]], וביום ראשון בבוקר מסרו דרך [[המזכירות]] כרטיס טיסה לרבי בצירוף מכתב בקשה שיבוא לארץ. במענה קודשו הגיב הרבי בשלילה על הרעיון של כרטיס הטיסה. למחרת, ביום א' אייר אחרי [[תפילת שחרית]] ניגש ר' [[זושא ריבקין]] אל הרבי לפני כניסתו למעלית לעלות ל[[גן עדן העליון|חדרו הקדוש]] ומסר מכתב בו תיאר את פסק הרבנים והסכמת הקהל שהרבי הוא שיגאל את ישראל: "כ"ק מלך המשיח שליט"א. הגעתי פה בתור שליח של כלל ישראל מכל ארה"ק שהחליטו הרבנים וכל הציבור הק' שנת[א]ספו בביהכ"נ "בית מנחם" מכל קצווי ארה"ק. הרבנים דיברו ע"ד מה שהגמרא מונה השמות של מלך המשיח ושא' מהם הוא מנחם לכך הכריזו כל הציבור שמשיח מנחם שמו און אנגענומען [=ומקבלים] שכ"ק הוא מלך המשיח. וציבור כזה שמשתדלים לעשות ועושים בפועל כל המבצעים, זוכים לקבל פני מלכנו המשיח. וכיון שחזקה שליח עושה שליחותו (ואעפ"י שידוע ומפורסם שיחתו הק' בנושא זה מיום ש"ק{{הערה|כשבמענה לצעקות אחד מ[[אנ"ש]] (תוכן): יחי אדוני המלך דוד לעולם, שהרבי יביא את הגאולה, צדיק גוזר והקב"ה מקיים וכו', הגיב הרבי (תוכן): במקום לנצל התועדות זו בכדי שכאו"א יחליט בעצמו מה עליו לעשות, מנצלים זאת לחיפוש - אולי ימצאו בשבילי "עבודה" חדשה... אני יודע בעצמי מה עלי לעשות: בענינים פרטיים מביא אני את בקשת הברכה אל הציון, ונשיא דורנו פועל בזה - אם באופן ד"צדיק גוזר" או באופן אחר; וגם בנוגע להבאת הגאולה יודע אני בעצמי מה לעשות, ועושה בזה עד כמה שידי מגעת. וממילא אין "לנצל את ההזדמנות להטיל עלי תפקידים חדשים - הנני מוחל על ה"טובה"... במקום זאת על כאו"א לפעול בעצמו להבאת הגאולה וכפי שדובר בזה}} אבל כיון שהנני שליח מוכרח למסור השליחות כמו שמסרו המשלחים, ולא יכלתי לחזור לארה"ק עד שמסרתי שליחותי שהוטל אלי), ואני מקוה שהשליחות שהוטל אלי, יתקיים בפועל למטה מעשרה טפחים, ושנזכה עוד היום ערב ב' אייר – לכתחילה אריבער להתגלות של מלך המשיח שליט"א. ואני מבקש סליחה על המסירה מיד ליד (ולא ע"י ממוצעים), היות שאני שליח מהציבור, לכן החלטתי למסור לכ"ק מלך המשיח בידיו הק'". הרבי לקח את המכתב ואמר: "א יישר כח". ר' זושא אמר שחוזר הלילה לארץ והרבי בירכו: {{ציטוטון|בשורות טובות והצלחה רבה}}. בהמשך נתקבל המענה על המכתב: {{ציטוטון|נתקבל ותשואות חן. אזכיר על הציון}}}}. | מיד עם סיום האסיפה נסעו ל[[חצרות קדשנו]] הרב [[זושא ריבקין]] והרב [[טוביה פלס]] כשלוחים של האסיפה ושל כלל [[אנ"ש]] ב[[ארץ הקודש]], וביום ראשון בבוקר מסרו דרך [[המזכירות]] כרטיס טיסה לרבי בצירוף מכתב בקשה שיבוא לארץ. במענה קודשו הגיב הרבי בשלילה על הרעיון של כרטיס הטיסה. למחרת, ביום א' אייר אחרי [[תפילת שחרית]] ניגש ר' [[זושא ריבקין]] אל הרבי לפני כניסתו למעלית לעלות ל[[גן עדן העליון|חדרו הקדוש]] ומסר מכתב בו תיאר את פסק הרבנים והסכמת הקהל שהרבי הוא שיגאל את ישראל: "כ"ק מלך המשיח שליט"א. הגעתי פה בתור שליח של כלל ישראל מכל ארה"ק שהחליטו הרבנים וכל הציבור הק' שנת[א]ספו בביהכ"נ "בית מנחם" מכל קצווי ארה"ק. הרבנים דיברו ע"ד מה שהגמרא מונה השמות של מלך המשיח ושא' מהם הוא מנחם לכך הכריזו כל הציבור שמשיח מנחם שמו און אנגענומען [=ומקבלים] שכ"ק הוא מלך המשיח. וציבור כזה שמשתדלים לעשות ועושים בפועל כל המבצעים, זוכים לקבל פני מלכנו המשיח. וכיון שחזקה שליח עושה שליחותו (ואעפ"י שידוע ומפורסם שיחתו הק' בנושא זה מיום ש"ק{{הערה|כשבמענה לצעקות אחד מ[[אנ"ש]] (תוכן): יחי אדוני המלך דוד לעולם, שהרבי יביא את הגאולה, צדיק גוזר והקב"ה מקיים וכו', הגיב הרבי (תוכן): במקום לנצל התועדות זו בכדי שכאו"א יחליט בעצמו מה עליו לעשות, מנצלים זאת לחיפוש - אולי ימצאו בשבילי "עבודה" חדשה... אני יודע בעצמי מה עלי לעשות: בענינים פרטיים מביא אני את בקשת הברכה אל הציון, ונשיא דורנו פועל בזה - אם באופן ד"צדיק גוזר" או באופן אחר; וגם בנוגע להבאת הגאולה יודע אני בעצמי מה לעשות, ועושה בזה עד כמה שידי מגעת. וממילא אין "לנצל את ההזדמנות להטיל עלי תפקידים חדשים - הנני מוחל על ה"טובה"... במקום זאת על כאו"א לפעול בעצמו להבאת הגאולה וכפי שדובר בזה}} אבל כיון שהנני שליח מוכרח למסור השליחות כמו שמסרו המשלחים, ולא יכלתי לחזור לארה"ק עד שמסרתי שליחותי שהוטל אלי), ואני מקוה שהשליחות שהוטל אלי, יתקיים בפועל למטה מעשרה טפחים, ושנזכה עוד היום ערב ב' אייר – לכתחילה אריבער להתגלות של מלך המשיח שליט"א. ואני מבקש סליחה על המסירה מיד ליד (ולא ע"י ממוצעים), היות שאני שליח מהציבור, לכן החלטתי למסור לכ"ק מלך המשיח בידיו הק'". הרבי לקח את המכתב ואמר: "א יישר כח". ר' זושא אמר שחוזר הלילה לארץ והרבי בירכו: {{ציטוטון|בשורות טובות והצלחה רבה}}. בהמשך נתקבל המענה על המכתב: {{ציטוטון|נתקבל ותשואות חן. אזכיר על הציון}}}}. | ||
בהמשך לכך טסו ל[[ניו יורק]], ל[[770|חצר הרבי]], הרב [[דוד נחשון]] ור' [[אבי טאוב]] - על מנת להגיש לרבי את פסק הדין. ביום [[ב' אייר]] בבוקר הגיעו לניו יורק, ובו ביום נוספו ארבע חתימות חדשות לפסק: של הרב [[יוסף אברהם הלר]] חבר [[בית דין צדק קראון הייטס]], הרב [[גרשון מענדל גרליק]] רבה של [[מילאנו]], הרב [[לוי ביסטריצקי]] רבה של [[צפת]], | בהמשך לכך טסו ל[[ניו יורק]], ל[[770|חצר הרבי]], הרב [[דוד נחשון]] ור' [[אבי טאוב]] - על מנת להגיש לרבי את פסק הדין. ביום [[ב' אייר]] בבוקר הגיעו לניו יורק, ובו ביום נוספו ארבע חתימות חדשות לפסק: של הרב [[יוסף אברהם הלר]] חבר [[בית דין צדק קראון הייטס]], הרב [[גרשון מענדל גרליק]] רבה של [[מילאנו]], הרב [[לוי ביסטריצקי]] רבה של [[צפת]]. הרב נחשון חיכה לרבי ליד ה[[מקווה]]{{הערה|בימים בהם הרבי נסע ל[[האוהל|אוהל]], טובל לפני כן במקווה.}}, וכשהגיע הרבי הגיש לו את פסק הדין. הרבי הסתכל ואמר בחיוך: {{ציטוטון|ישר כח, ישר כח!}} והכניס את המעטפות לכיס ה[[סירטוק]]. תוך כדי שהות הרבי במקווה הגיעה למקום גם חתימת הרב [[גדליה אקסלרוד]] אב בית הדין ב[[חיפה]] וזו הועברה למזכיר הרב [[בנימין קליין]] שהביאה לרבי אחרי צאתו מהמקווה. | ||
לאחר מכן נסעה משלחת להקריא את פסק הדין ב[[האוהל|קברו של הרבי הקודם]] ובקברה של אשתו של הרבי, [[הרבנית חיה מושקא]]. בהמשך הצטרפו הרב [[יהודה קלמן מארלאו]] והרב [[אברהם אזדאבא]] מבית הדין בקראון הייטס, וחתימותיהם נמסרו שוב לרבי שהגיב: "כל זה נלקח להציון". | |||
לאחר מכן נסעה משלחת להקריא את פסק הדין ב[[האוהל|קברו של הרבי הקודם]] ובקברה של אשתו של הרבי, [[הרבנית חיה מושקא]]. בהמשך הצטרפו הרב [[יהודה קלמן מארלאו]] והרב [[אברהם אזדאבא]] מבית הדין בקראון הייטס. | |||
===הפסק השני והשליחות לרוסיה=== | ===הפסק השני והשליחות לרוסיה=== | ||