מערת המכפלה
|
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
מערת המכפלה, היא המקום בהם טמונים האבות הקדושים, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה.
ישנן דיעות כי גם משה רבינו טמון במערת המכפלה, על פי מדרשי חז"ל, והרבי לא שלל דיעה זאת על אף שזה סתירה לכמה מדברי חז"ל, באמרו כי הם מדרשים חלוקים.
היסטוריה עריכה
אדמו"ר הריי"צ במערת המכפלה עריכה
בחודש מנחם אב תרפ"ט במשך ביקורו בארץ הקודש שהחל בב' מנחם אב תרפ"ט, ביקר הריי"צ במערת המכפלה. רשימה קצרה שכתב בזמנו אחד מראשי חב"ד בחברון, הרב ש. ז. קלונסקי:
"... בחודש מנ"א תרפ"ט, שבועות מספר לפני הטבח שהיה בחברון, הגיע לארץ לביקור הרב הצדיק מרן ר' יוסף יצחק שניאורסאהן זצוק"ל.
הקדוש ר' אליעזר דן סלונים קיבל על עצמו לתכנן את ביקורו של הרבי בחברון, הן במערת המכפלה והן בשאר המקומות הקדושים שם. כידוע, הייתה הכניסה למסגד העומד על מערת המכפלה אסורה גם על היהודים וגם על הנוצרים מחמת "טומאתם". אולם אליעזר סלונים, שהיו לו קשרים טובים בחוגי השילטון הערבי שבחברון, הצליח להשיג רישיון מיוחד לביקור בתוך הבניין והמסגד בעבור הרבי ושלושה מלווים עימו.
בצאת הרבי לחברון נלווינו אליו לסיור. בהגיענו לחברון באנו למלון אשר מחוץ לעיר. רוב תושבי חברון הקבילו פנינו, ובצאתנו מן המלון, ליוונו קהל היהודים ובתוכם תלמידי הישיבה "כנסת ישראל" שבחברון, בדרכנו לעיר העתיקה. השיירה עברה כולה דרך הכביש החיצוני, לא דרך השוק והחנויות, אל מערת המכפלה. התוכנית הייתה להיכנס למערה בעד "שער יעקב", אשר בו הייתה הכניסה אסורה ליהודים לחלוטין, ולצאת בעד "שער אברהם", הכניסה הידועה עם המדרגות ו"שבע המדרגות" המותרות בעלייה ליהודים.
בהגיענו ל"שער יעקב", חיכתה לנו שם משלחת מנכבדי הערבים שבחברון, אשר באו במיוחד לבקשתו של אליעזר דן סלונים, שהיה אז מנהל בנק אפ"ק בחברון. הם קידמו את פנינו - שבעת בעלי הרישיונות: הרבי מליובאוויטש, חתנו ר' ש' גור-אריה, הרב יעקב יוסף סלונים רבה של חברון, ר' אליעזר דן סלונים, ר' ישראל ור' יצחק דבורץ ואנוכי - הם נתנו לרבי סנדלי עור מיוחדים, שלמעשה היו רק סוליות עור ולהן שרוכים כדי לקושרם מעל נעלינו, וזאת למען לא נהיה נאלצים לחלץ את מנעלינו לפי הנהוג והמקובל.
נכנסנו למקום קברי האבות. עברנו ליד המצבות שהיו מכוסות בשטיחים יקרים ובפרוכיות רקומות בפרחים ועטורות בגדילי-זהב. מלווינו הערבים הסבירו לנו על קברו של מי עומדת מצבה זו ואחרת. ליד מצבתם של אברהם ושרה, הראו לנו פתח של בור המוביל למערה שמתחת, ובתוכו תלויה מנורת שמן דולקת כנר תמיד.
בראש הלך הרבי וכולו שקוע במחשבות ובהירהורים, דומה היה כל העת שעיניו עצומות ושפתיו נעו כל העת. היה מופלא הדבר לראותו צועד, בראש כולם, כאשר מלוויו, הן הערבים והן היהודים, מהלכים בלאט אחריו, ועובר ופונה פעם ימינה ופעם שמאלה כמי שנהירין לו שבילי המערה כשבילי ביתו.
כך עבר הביקור במערה, ללא דיבור ואף לא בלחש. התרגשותנו הייתה רבה, עד שהגענו ל"שער אברהם" וממנו ירדנו במדרגות הרבות עד שהגענו למדרגה השביעית - אותה מדרגה שאחב"י היו מורשים לעלות עדיה בלבד, ויצאנו".
במלחמת ששת הימים עריכה
במהלך מלחמת ששת הימים (תשכ"ז), ביום השלישי ללחימה, נכנעה העיר חברון לידי כוחות צה"ל ללא קרב. כיבוש העיר סימן פרק חדש בתולדות המערה, שכן לראשונה מאז שנת ה'כ"ו ניתנה ליהודים האפשרות להיכנס באופן גלוי בשערי המתחם, לאחר כ-700 שנות איסור כניסה שהוגבלו ל"שבע המדרגות" החיצוניות. הרב שלמה גורן, שהיה אז הרב הראשי לצה"ל, היה מהאישים הראשונים שנכנסו למבנה המערה עם כוחות הצבא. הרב גורן נכנס עם ספר תורה ושופר, ותקע בשופר בתוך המסגד, במה שהוגדר ככניסה ראשונה עם ספרי קודש מאז חורבן הבית. מיד לאחר מכן הוסדרו במקום סדרי תפילה קבועים ליהודים, כאשר המבנה חולק בהמשך לאזור תפילה יהודי ולאזור תפילה מוסלמי, בכפוף למסירת השטחים לאחר המלחמה.
דעת הרבי בעניין התפילה במערה עריכה
בספר "המזכיר" ח"ב עמ' 83 "בתשכ"ח נכנסו לחדר של הרבי כמה אנ"ש דכפר חב"ד והורה להם לבקר בכותל ובמקומות הקדושים. בנוגע למערת המכפילה אמר הרבי שיש לברר אם מותר להתפלל שם, כי יש שם מסגד של גויים..."
אם זאת בשנים שלאחר מכן בהזדמנויות רבות הורה הרבי לערוך כינוסי תורה ותפילה במקום, ואף התבטא ברבים על מעלת התפילה במקום זה.
