משה רבינו

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משה
קריעת ים סוף.jpg
משה רבינו קורע את הים
משה רבינו
לידה ז' אדר ב'שס"ח
מצרים
פטירה ז' אדר ב'תתפ"ח
מקום פעילות מדבר סיני

משה רבינו (ז' אדר ב'שס"ח - ז' אדר ב'תתפ"ח) נולד לאביו עמרם בן קהת בן לוי, ולאמו יוכבד בת לוי, לאחר נבואה של אחותו מרים הנביאה כי עתיד להוולד בן העתיד להושיע את ישראל.

משה היה גדול הנביאים שקמו לעם ישראל. ונשלח על ידי ה' לגאול את בני ישראל ממצרים, והוא הנהיגם ושפטם ארבעים שנה בעת לכתם במדבר לארץ ישראל. משה קיבל את התורה במעמד הר סיני ומסרה לעם ישראל. האמונה בנבואתו היא העיקר השביעי בי"ג העיקרים של הרמב"ם.

תולדות חיים[עריכה]

ילדותו[עריכה]

משה נולד בז' באדר ב'שס"ח (אדר ראשון[1]) מרים אחותו הייתה מבוגרת ממנו ב-6 שנים ואחיו אהרון בכ-3 שנים. בעת שעבוד מצרים לאביו עמרם ולאימו יוכבד בעת שעבוד מצרים, וכאשר נולד התמלא הבית כולו אורה[2], ונקרא אז טוביה או ע"פ דעה אחרת טוב[3].בעת לידתו נגזר ש"כל הבן היאור תשליכהו" ולפיכך נשקפה סכנה למשה, למשה נעשה נס והוא נולד שלוש חודשים לפני הזמן, אולם לאחר שלושת החודשים נאלצת אימו יוכבד לשים אותו בתוך תיבת גומא המצופה בחומר וזפת ושמה אותו ביאור[4].

באותו היום היה שרב במצרים ובתיה בת פרעה יצאה ליאור עם שפחותיה, כאשר הגיע ליאור היא מצאה את משה בתיבה ומשתה אותו מהמים, מרים אחות משה, ששהתה במקום מיהרה לבוא לבתיה ולהסביר לה מי הוא ולאחר מכן קראה לאימה שתניק את משה, ומלאחר שנתיים הוא נלקח לבית פרעה שם הוא גודל, במדרשים מובא מספר שמות בהם הוא נקרא באותו הזמן ע"י מספר אישים שהם:אביגדור, יקותיאל, חבר, אבי, אבי סוכו, שמעיה בן נתנאל, ובתיה קראה לו "משה" על שכך שהיא משתה אותו מהמים[5], בתרת החסידות מבואר שמים מרמזים על כוח הגבורה והעלם של הקב"ה והישבה לכוח החסד והגילוי,, וכך שע"י משתה אותו בתיה מהמים הגיעו עליו שני התכונות האלו[6].

על פי המסופר כאשר היה משה בן שלוש, הוא הגיע ולקח לפרעה את הכתר, מה שהוביל לחשש אצל חרטומי מצרים שהוא הולך ברבות השנים לנצח את פרעה, הם שמו לפני משה שני צלחות אחת של זהב ואחת של פחמים כדי לבדוק במה יבחר,ואם יבחר בזהב סימן שהוא הולך באמת לכבוש את פרעה, משה בא לגעת בזהב אולם אז מגיע מלאך גבריאל ומוזיז לו את ידו לפחמים וכך הוא ניצלו[7].

צעירותו[עריכה]

בגיל 15 או 20 או 40[8] יצא משה לראשונה מבית פרעה, משה רבינו אז גדל הן בגשמיות והן ברוחניות, והיה מוכן כבר להנהיג את עם ישראל[9]:

וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו:וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל

שמות, ב' - י"א -י"ב

הרבי לומד מכך שלמרות שמשה היה בבית המלך הוא ירד לעמו , כך גם כך יהודי שנמצא בדרגה גבוהה צריך לעזור לאחרים[10]למחרת הוא יוצא בשנית והוא רואה שני עברים דתן ואבירם רבים ביניהם, משה מגיע עליהם וצועק על אחד מהם "רשע למה תכה רעך?", והוא בתגובה עונה לו:"מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ--הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי?!".

משה מבין שהוא נתפס ובורח, במדרשים מובא שמשמה נתפס ע"י שומרי פרעה שרצו לכרות לו את הראש, אולם אז הגיע מלאך ושחרר אותו, משה בורח ומגיע לכוש שם הוא מנצח את בלעם שמלך במדינה ומתמנה למלך כוש במשך 40 שנה, ולאחריהם הוא מגיע למדין, במדין הוא נתפס ע"י יתרו וזורק אותו לכלא, בעת שהותו בכלא מגיעה ביתו של יתרו ציפורה ומביאה לו אוכל.

תקופה משמעותית בחייו העביר במדין, לשם הגיע אחרי שיום אחד יצא מבית פרעה וראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. משה הרג את המצרי וטמן אותו בחול. ביום אחר רואה משה שני עברים נצים האחד עם חברו, ומתשובתם לנזיפתו, התברר לו שעובדת הריגתו את המצרי נתגלתה. משה חשש שפרעה ישמע על כך ויבקש להמיתו, ונמלט למדין, בראותו לצד הבאר את בנות יתרו, כהן מדין, מגורשות על ידי הרועים, הוא הושיע אותן והשקה את צאנן. בעקבות זאת התקבל משה בכבוד מלכים אצל יתרו, אשר נתן לו את צפורה בתו לאישה.

למשה נולדו שני בנים: גרשום (גרשום: גר הייתי בארץ נוכרייה) ואליעזר (אליעזר: אלוקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה).

התמנותו למנהיג ישראל[עריכה]

במדרש מסופר שבזמן שרעה משה את הצאן, ברח אחד הגדיים, משה רץ אחריו ואז גילה את הגדי שותה מתוך בריכת מים, משה הבין שהסיבה שבגללה הגדי רץ היא בשל היותו צמא, והוא מגלה עליו רחמים ולאחר מכן מרים אותו על כתפו והולך, הקב"ה שראה זאת אמר:"יֵשׁ לְךָ רַחֲמִים לִנְהֹג צֹאנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, כָּךְ, חַיֶּיךָ - אַתָּה תִרְעֶה צֹאנִי יִשְׂרָאֵל"[11].

משה נפגש לאחר מכן עם סנה בוער בהר סיני, בתורה מתואר ש"הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל", בסנה מתגלה אליו השם ואומר לו שעם ישראל סובל ומצרים ו:

וְעַתָּה, הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי; וְגַם-רָאִיתִי, אֶת-הַלַּחַץ, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, לֹחֲצִים אֹתָם. וְעַתָּה לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה; וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם

שמות, ג, ט - י.

משה בתגובה מנסה לחמוק מתפקיד ומשיב:

מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם

שמות, ג, י"א.

בין הקב"ה למשה נפתח ויכוח אודות התמנותו למנהיג ישראל, כשלבסוף משתכנע משה לקבל את התפקיד בתורה להבטחת ה' שיעזור לו ונותן לו מטה המחולל ניסים איתו ישכנע את עם ישראל להאמין בו.

יציאת מצרים[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עשרת המכות  •  יציאת מצרים  •  קריעת ים סוף

לאחר ששב למצרים, תבע משה מפרעה, בשם ה', "שלח את עמי". פרעה סירב, וניחתו עליו עשר מכות. לאחר המכה העשירית, מכת בכורות, נעתר פרעה לשחרר את עם ישראל שיוצא אל המדבר. לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים רדפו המצרים אחריהם אל עבר ים סוף. קריעת ים סוף אירעה ובני ישראל חצו את הים ביבשה. וכל חיל מצרים טבע בים.

מנהיגותו[עריכה]

איור של מעמד הר סיני
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

מתן תורה וחטא העגל[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מתן תורה  •  חטא העגל

לאחר שבעה שבועות מיציאת מצרים הגיע העם בא' סיוון ב'תמ"ח להר סיני, שם חנו כדי לקבל את התורה. שלושה ימים קודם מתן תורה שכונו "שלושת ימי ההגבלה", נצטוו בני ישראל להכין את עצמם למתן תורה, ביום השלישי ו' בסיוון, נגלה הקב"ה על הר סיני, בהתגלות שלוותה בקולות וברקים ובקול שופר שהתחזק מרגע לרגע.

כאשר החל הקב"ה להגיד את עשרת הדיברות, נפל פחד על עם ישראל והם נסוגו מהר, בעקבות כך מסר משה לעם ישראל את עשרת הדיברות ואת התורה.

לאחר מעמד מתן בתורה עלה משה במשך ארבעים יום לשמים כדי להוריד לעם את לוחות הברית, בעקבות טעות בחישוב, חשב עם ישראל שעברו ארבעים יום ומשה לא הופיע, בעקבות מראה השטן שהראה את דמות משה בענן, חשב עם ישראל שמשה מת ופנה לאהרן שיבנה להם אלוקים חדש, אהרן ניסה לדחות אותם על ידי כך שהציע ליצור אלוקים חדש מכלי כסף למחרת, בתקווה שעד אז יתגלה משה[12].

למחרת באו ישראל וזרקו את כלי כסף והזהב לאש, ונוצר מהם "עגל" לו עבדו ישראל, משה ירד אז מהר ושגילה שעם ישראל הכין "עגל" שבר את הלוחות, והורה לשבט לוי להרוג את החוטאים, ובנוסף לכך מתו מספר אנשים ממגפה ושתיית מים רעים.

בניית המשכן[עריכה]

נדודי עם ישראל במדבר[עריכה]

משה לא זכה להיכנס עם בני ישראל לארץ כנען ומת לאחר שראה אותה מפסגת הר נבו.

פטירתו[עריכה]

משה נפטר בז' באדר יום הולדתו, בגיל 120 שנה. לגבי משה רבינו מובאת דעה בחז"ל[13] אשר "לא מת משה", "מה להלן עומד ומשמש אף להלן עומד ומשמש". הרבי ביאר ענין זה באריכות בכמה וכמה מקומות[14].

על פי מספר מקורות תורניים[15] משה נקבר במערת המכפלה. הרבי כתב שאין הכרח להגיד שמשה אכן נקבר במערת המכפלה, והוסיף שישנם מדרשים שבהם נכתב שהוא נקבר במקומות אחרים[16].

אישיותו[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – נשיא הדור, שושבינא דמלכא, רעיא מהימנא

משה רבינו היה נשיא הדור שתפקידו להעביר את ההשפעה המועברת מהקב"ה, בדוגמת "ממוצע המחבר"."אנכי עמד בין הוי' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה'" ז. א. שההשפעה האלוקית שהיא גבוהה לאין ערוך מהעולם בו אנו חיים אינה יכולה להיות נמשכת בעולם ולקיים אותו אילולא אותו ממוצע מחבר, המכונה "איש האלקים" - "מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה אלקים"[17].

בדור הזה, דור השביעי, מקבלת ההשוואה בין נשיא הדור למשה רבינו תוקף מיוחד, היות שזהו הדור עליו הכריז הרבי מלך המשיח שהוא ה'דור האחרון לגלות ודור הראשון לגאולה', מה שמקשר אותנו ביתר תוקף למשה רבינו, שהוא גואל ראשון.

משה רבינו הוא אחד משתי נשמות שנמשכו משמיטה ראשונה, ועל זה נאמר כי "מן המים משיתיהו", שהוא נמשך משמיטה ראשונה שהיא שמיטת החסד. שענין משה הוא גבוה מענין זרע אדם וזרע בהמה, ולכן יש בו הכוח להמשיך הדעת באלקות גם בנשמות של זרע בהמה.

עבודתו של משה הייתה להביא לידי גילוי אלוקות בעולם, ושהעולם יהיה דירה להקב"ה, דבר המתבטא בחודש בו הוא נולד, אדר:א דר[18].

בתורת החסידות[עריכה]

במושגי הספירות משה רבינו הוא בחינת חכמה דאצילות.

משה רבינו נקרא בשם רעיא מהימנא, שרועה ומפרנס לישראל את בחינת האמונה.

משה רבינו הוא בבחינת שושבינא דמלכא, לעומת אהרון שהוא בבחינת שושבינא דמטרוניתא.

בדור הזה, דור השביעי, מקבלת ההשוואה בין נשיא הדור למשה רבינו תוקף מיוחד, היות שזהו הדור עליו הכריז הרבי מלך המשיח שהוא ה'דור האחרון לגלות ודור הראשון לגאולה', מה שמקשר אותנו ביתר תוקף למשה רבינו, שהוא גואל ראשון.

משה ורבי שמעון בר יוחאי[עריכה]

הרבי מסביר את החילוק שבין משה רבינו לרשב"י, שז' אדר הוא יום תענית[19], ואילו ל"ג בעומר הוא יום הילולא, שהוא ענין של שמחה[20].

הביאור הוא: בזמן הבית, ועל דרך זה בזמן המשכן שהיה בהיות בני ישראל במדבר, שאז היה גילוי אלקות, "דגננא בעצמו עאל בגנתא" - היה שלימות יחוד קוב"ה ושכינתיה, "יחוד קוב"ה ממש", ולכן לא היה צורך בהיחוד שעל ידי נשמות הצדיקים בעת הסתלקותם, שלגבי אמיתית היחוד דקוב"ה ממש, אין זה עלייה כלל, ולכן, הסתלקות משה רבינו אינה אלא ענין של ירידה.

אך הסתלקות רשב"י שהייתה בזמן הגלות (שהרי כבר הייתה אז גלות רומי) - כיון שאז לא היה שלימות היחוד דקודשא בריך הוא ממש, ואז ישנו רק היחוד שנעשה על ידי נשמות הצדיקים בעת הסתלקותם, "אז גם בחינה זו נקרא הילולא", כמבואר בזהר[21] שאז היו פניו מאירים, שהוא ענין תוספת אור גדול למעלה על ידי עליית כללות עבודתו של רשב"י בעת הסתלקותו.[22]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. ראה לקוטי שיחות חלק כ"ו ע' 204.
  2. רש"י על שמות, ב, ב
  3. מסכת סוטה, י"ב.
  4. שמות, ב, ג
  5. נוסד על הפסוק בדהי"א ד' ואשתו היהודיה וגו'
  6. התוועדויות תשנ"א, ח"ג, עמ' 126
  7. אוצר המדרשים, מדרשים על משה רבנו, ה.
  8. מדרש רבה
  9. לקו"ש, חט"ז, עמ' 26
  10. שיחת מוצ"ש,, שמות, תש"מ
  11. שמות רבה, ב, ב.
  12. ספר שמות, פל"ו, א - ו.
  13. סוטה יג, סוף עמוד ב
  14. ראה לדוגמא לקוטי שיחות חלק כ"ו שיחה א' לפ' שמות
  15. ספר התמונה לתנא רבי נחוניא בן הקנה, ילקוט ראובני, מגלה צפונות, הרוקח לרבנו אליעזר מגרמייזא, מדרש רבי דוד הנגיד - נכד הרמב"ם, שו"ת ים הגדול לרבי יעקב משה טולידאנו, חומת אנך על התורה לרבי חיים יוסף דוד אזולאי - החיד"א, בית יעקב על הש"ס לאדמו"ר רבי חיים יעקב סאפרין מקאמארנא.
  16. אגרות קודש חלק' יט ע' קו אגרת ז'קל.
  17. הרבי בתורת מנחם השי"ת חלק א' עמ' 201 בשם ספר השיחות תורת שלום ע' 158. ועיין באור תורה תהלים עמ' רמד לענין אחר, עיי"ש.
  18. התוועדויות תשנ"ב, ח"ב, עמ' 305
  19. טור ושו"ע או"ח סימן תק"פ ס"ב.
  20. ראה גם שיחת יו"ד שבט תשט"ו ס"ג (תורת מנחם חלק י"ג ע' 218). וש"נ.
  21. בהאידרא.
  22. תורת מנחם