בלעם
בלעם היה נביא מאומות העולם שהתבקש על ידי בלק מלך מואב לקלל את עם ישראל בהיותם במדבר סיני לפני כניסתם לארץ ישראל, כמתואר בפרשת בלק.
בחסידות מבואר שהוא היה מקבילו ולעומת זה של משה רבנו, אך בעוד שמשה רבנו היה נביא לשל צד הקדושה, בלעם היה נביא של צד הקליפה. נבואתו של בלעם הייתה ברמה גבוהה ביותר, ואף הייתה נבואה שנמשכה מעולם האצילות, אך את השגותיו ראה בעין רעה ובכך הפך את כוחותיו הרוחניים לכלי של רשעות ושנאה, במיוחד כלפי עם ישראל.
נבואת בלעם לעומת משה[עריכה | עריכת קוד מקור]
חז"ל במדרש רבה אומרים כי לא קם נביא בישראל כמשה רבנו, מלבד בלעם בן בעור, שהיה נביא בקרב אומות העולם. זהו סימן לכך שבעולם השגת אלוקות יש גם צדדים של אצילות ושל קליפה, ולמרות שבלעם השיג השגות רוחניות גבוהות ועמוקות, הוא עיוות את השגתו ונהג בה באור של רשעות[1].
ההבדל בין משה לבלעם מתבטא באופי השגת האלוקות: בעוד שמשה רבנו התבטל והיה עניו למרות השגתו העליונה, בלעם התגאה והשיג את נבואתו מתוך גאווה רעה, כאשר כל גדלותו הרוחנית הפכה אותו לאדם גס רוח ומחוצף, עד שנפל בסופו של דבר לרע מוחלט.
ההבדל בהשגות הרוחניות[עריכה | עריכת קוד מקור]
העובדה שבלעם היה נביא שידע את "דעת עליון" – את השגות אלוקיות גבוהות – מעידה על עוצמת רוחניותו, אך למרות זאת השיגו את הנבואה מצד הקליפה, ככוח רוחני שמנוגד להידבקות ולביטול הקדושה. בעוד שמשה רבנו השיג את ה"עולם האצילות" בצניעות ובענווה, בלעם השתמש בכוחות רוחניים אלה כדי לקלל ולהרוס את ישראל. כמו כן, השגת האלוקות של בלעם לא גרמה לו להתבטל, אלא להפך – הגאוה והתחושת הגדולה שלו רק התרקמו בנפשו והובילו אותו למפלתו.
שנאתו של בלעם לישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]
העימות של בלעם עם עם ישראל היה הרבה יותר מאשר רק עימות פוליטי או צבאי. זו הייתה שנאה פנימית, שורש של קליפה שמקורו בשורש הרוחני של כל הקטרוגים וההרס כלפי ישראל. הוא היה שונא את קיום העם היהודי, והיה מוכן לנצל כל הזדמנות כדי לקלל את ישראל ולפגוע בהם. המניע המרכזי לשנאתו היה היותו שורש הרע, הוא לא היה מסוגל להשלים עם קדושת ישראל, וראה בהם את המכשול לקיומו של הקב"ה בעולם.
אפילו כשישראל היה בדרכם אל הארץ המובטחת, עם ישראל היה שרוי במדרגה רוחנית גבוהה ביותר, עם הארון והענן המלווה אותם. אולם בלעם, בעין רעה ובחיפוש נואש אחר קטגוריה כלפי ישראל, לא חדל מלנסות למצוא פגם בכל מצב. הוא חיפש את המקום שבו אולי ישראל עתידים לחטוא, ובאמצעות מעשה קלוקל, גרם להם לחטוא בבעל פעור.
השם "בלעם" – בלא עם, בלע עם, ובלה[עריכה | עריכת קוד מקור]
השם "בלעם" עצמו מעיד על כוונותיו השפלות:
"בלא עם" – ענינו של "עם" מודגש בפסוק "ברוב עם הדרת מלך" הפסוק מבטא שכאשר העם כולו מתאסף יחד, הוא מביא לידי ביטוי את כבודו והדר מלכותו של הקב"ה. במתן תורה היו 60 ריבוא מישראל, מספר הזה הוא גם מקביל לארבעה דגלים של מחנות שכינה, זאת מדגישה את האחדות של ישראל, כשהם מציינים את הנוכחות האלוקית במרכזם.
אך בלעם רצה להרוס את הגילוי הזה, וניסה לפגוע באחדותם ובגילוי מלכות שמיים שמביאה לידי ביטוי את "הדרת מלך" של הקב"ה.
"בלע עם" – הוא רצה "לבלוע" את ישראל, להפר את הקדושה והברית של עם ישראל עם הקב"ה.
"בלה" – השם גם מרמז על בלבול ושיבוש, כמו בלילה, מה שמעיד על הכוונה להשפיע רוע ולהרוס כל טוב שישראל מקבלים, כמו במעשה של בעל פעור שהשפיע על עם ישראל בליל הבלבול.
עין רעה וגאווה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בלעם לא רק שנא את ישראל, אלא גם שואף להחיל את הרע הגנוז בכל טוב שישראל עושים. השנאה שלו הייתה כל כך עמוקה, עד שביקש בכל כוחו למצוא מקום שבו יוכל לקלל את ישראל, גם כאשר הם היו בתהליך של התקדמות רוחנית עמוקה. הוא היה מלא בגאווה ובחיפוש מתמיד אחר רע, במטרה להכתיב את הרע בעולם במקום לראות את הברכה והקדושה שבישראל[2].
השייכות של בלעם ועמלק, וביטולם על ידי אהבה ויראה[עריכה | עריכת קוד מקור]
כפי שמתואר, בלעם ועמלק קשורים זה לזה במובנים שונים. אחד הקשרים הבולטים הוא הקשר בשם: כאשר כותבים את שמותיהם של השניים, ניתן לראות כי השם "בלעם" מתחלק לשני חלקים: החצי הראשון הוא "בל", והחצי השני הוא "עם". באופן דומה, גם השם "עמלק" מתחלק כך: החצי הראשון הוא "עמ", והחצי השני הוא "לק". למעשה, יש כאן חיבור ברור בין שני השמות, כאשר החצי הראשון מייצג את בלעם, והחצי השני את עמלק. כל זה מסמל את הקשר ההדוק בין השניים, ששניהם הם קליפה, והשפעתם הרעה על עם ישראל.
הקשר המשפחתי של בלעם ועמלק[עריכה | עריכת קוד מקור]
עוד שייכות משמעותית בין השניים היא הקשר המשפחתי שלהם. עמלק היה מזרע יצחק אבינו ואברהם אבינו, אך למרות הייחוס המשפחתי הגבוה, הוא בחר לסטות מן הדרך ולהתקומם נגד עם ישראל. מצד שני, בלעם היה מזרע לוט, שגם הוא שייך למשפחת אברהם, אך למרות זאת, השניים לא השתמשו במורשתם ובמעמדם למטרות טובות, אלא השתעשעו ברוע. זה מלמד אותנו שלמרות שיכול להיות לאדם ייחוס משפחתי מכובד, אין בכך ערך אם הוא עומד נגד התורה ויוצא נגד רצון ה'.
ההוראה העמוקה בכך היא שעל אף הייחוס המשפחתי, השם או המעמד, לא ניתן להתייחס לאדם ולהקשיב לדבריו אם הם סותרים את התורה. הייחוס הוא לא ערך מספיק בפני עצמו, והדבר החשוב ביותר הוא אם האדם הולך בדרכי ה', או אם הוא בוחר להפעיל את כוחו לרעה, כפי שקרה אצל עמלק ובלעם.
ביטולם על ידי יראה ואהבה[עריכה | עריכת קוד מקור]
כמו שראינו בשמותיהם של בלעם ועמלק, גם בלעם וגם עמלק מייצגים צדדים של קליפה – כוח של שנאה, זדון וערעור על עם ישראל. המפתח לתיקון קליפת בלעם, ובכך גם לביטול התוצאה הרוחנית שמייצג עמלק, הוא העבודה הרוחנית של יראה ואהבה.
כאשר כותבים "יראה" ו"אהבה" אחת על השניה, ניתן לראות כי השם "אהבה" מתחלק לשני חלקים: החצי הראשון הוא "אה", והחצי השני הוא "בה". באופן דומה, גם "יראה", החצי הראשון הוא "יר", והחצי השני הוא "אה". ואז אפשר המילים מצטרפים גם בחצאין מצטרף למילת אהבה ויראה.
יש לתקן את קליפת בלעם על ידי אהבה ויראה ביחד, כלפי העולם והקדושה[3].
מקורות לעיון[עריכה | עריכת קוד מקור]
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- "ליבון סיפור אתון בלעם", התקשרות, גיליון 1354, בלק ה'תש"פ
הערות שוליים
- ↑ ראה גם פירוש האברבנאל עה"ת סו"פ ברכה
- ↑ ספר הליקוטים להצמח צדק ערך בלעם.
- ↑ לקוטי שיחות ח"ב ע' 337, מתורגם ע' 44.