לתשומת לבכם, אתר חב"דפדיה צפוי לעבור פעולות תחזוקה ושדרוג היום יום רביעי י"ד אייר (22/05/24).
החל מהשעה שמונה בערב לפי שעון ישראל, למשך כשלוש שעות. בזמן זה לא תתאפשר עריכה ובחלק מהזמן האתר לא יהיה זמין, נא היערכו בהתאם

תחיית המתים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לשכתב.png יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
י"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם

א. מציאות ה'
ב. אחדותו
ג. שלילת הגשמיות ממנו
ד. הקדמות
ה. היותו היחיד שראוי לעבדו
ו. הנבואה
ז. נבואת משה
ח. תורה מן השמים
ט. נצחיות התורה
י. השגחה
יא. שכר ועונש
יב. ביאת המשיח
יג. תחיית המתים

תחיית המתים היא אחת מהטובות המובטחות לעם ישראל, שתתרחש משך זמן לאחר ביאת המשיח. האמונה בתחיית המתים היא אחת מעיקרי האמונה היהודית.

מקורה וחיוב האמונה בה[עריכה]

בתורה[עריכה]

מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות בתלמוד בבלי[1]. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:

  • מהפסוק[2]: "וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן". על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק בארץ ישראל, ואהרן הכהן הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.
  • מהפסוק[3]: "וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ" - "לכם" לא נאמר אלא "להם", ומכאן משמע שהבטחת הקב"ה הייתה לתת את הארץ לאבות עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.
  • מהפסוק[4]: "הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה" - שאמר הקב"ה למשה רבינו לפני מותו, והמילה "וקם" היא המשך תיאור קורותיו של משה: "הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא"[5].
  • מהפסוק[6]: "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם".
  • מהפסוק[7]: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם".
  • מהפסוק[8]: "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ" - "הכרת בעולם הזה, תכרת לעולם הבא".

בהמשך אומרת הגמרא:

תנו רבנן: "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה" (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש"י). תלמוד לומר: "מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא" (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. תניא אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'" שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.

אולם הרמב"ם באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע הקב"ה על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.

לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו האמונות והדעות מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל". לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום שירת האזינו המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא הנבואה על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל ("ראו עתה כי אני אני הוא") ותחיית המתים ("אני אמית ואחיה").

גם רש"י בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא "אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה.." ומדבריו נראה שחולק על הרמב"ם[9].

בנביאים וכתובים[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טל אורות טליך

הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים[10]. הגמרא בסנהדרין[1] מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.

הנביא ישעיה ניבא:[11]: "יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל". ("אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך"; מצודות דוד). הגמרא מבארת גם את נבואת "העצמות היבשות"[12] של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.

גם לדניאל הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:

וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.

ספר דניאל יב, ב-יג.

הרמב"ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים. כמו כן מובא הפסוק בתהלים[13]: "וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ", ("שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) הקב"ה עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים"; רש"י סנהדרין צ, ב.)

ראיות[עריכה]

בגמרא[14] מובאות ראיות שכליות שנתנו חז"ל לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת הקב"ה להחיות מתים:

  • כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא". כך הקב"ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.
  • אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב"ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה.

הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה נפקא מינה להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמדובר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו"צר ממנו" גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שדינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו[15][16].

  • משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב"ה שברא אדם מטיפה, וברא עולם שלם מתוהו יכול להחיות את המתים מעפרם.

חיוב האמונה בה[עריכה]

הכופר בתחיית המתים אין לו חלק לעולם הבא[17]. וזאת כעונש מידה כנגד מידה, כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה[18]. לשיטת רש"י[19] אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: "מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא".

האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי הרמב"ם לאחת מי"ג עיקרי האמונה[20]. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של הקב"ה שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת[10].

פרטי התחיה[עריכה]

באגרת קודש ארוכה[21] מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו בחז"ל, בקבלה ובחסידות:

זמנה[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עולם הבא

תחיית המתים תתרחש לאחר בנין בית המקדש השלישי ולאחר קיבוץ גלויות. לפי שיטת הרמב"ם[22] שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מימות המשיח - היא תתקיים בתקופה השניה של ימות המשיח[23]. בספר הזוהר מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה[24]. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה[25], וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים[26]. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי אליהו הנביא[27].

אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז"ל[28]: "לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם", מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח[29]. הרבי[30] מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים[31] "ועמך כולם צדיקים".


סדרה[עריכה]

מתי ארץ ישראל חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ[32] ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים האבות[33]. ר' שמעון אומר מתי ארץ ישראל חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני חברון. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה צדיקים וחסידים[34].

צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם[35]. מארי תורה ואחר כך מארי מצוות[36]. ובמדרש נאמר[37] שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר אותיות האל"ף-בי"ת, אבל מי שיש בו מדת ענוה יעמוד תחלה.

אופנה[עריכה]

אותו הגוף עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה הקדוש ברוך הוא מרככו בטל תחיה, והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף[38].

המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו[39]. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה הקדוש ברוך הוא ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא[40].

דיעה אחרת - שהתחיה אחרי שירקב גם עצם הלוז[עריכה]

בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ("מלא תרווד") רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים "ומעלה את כל הגוף בלא מום" אבל יש[41] שביארו דהיינו הך דעצם הלוז.


ובהדרן על מסכת נדה[42] מבאר הרבי באריכות את הברייתא[43] "שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'" והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב"ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה[44] "מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם":

ומבאר ששאלתם האחרון[45] היה רק בנוגע דור המדבר (שבנוגע רוב בנ"י קיי"ל[46] שיקומו מ"עצם הלוז") ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ"עצם הלוז" או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע"ד המבואר[47] בביאור מחלוקת ר"ע ור"א אם לדור המדבר יש חלק לעוה"ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה"ב ורק שלר"ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו "לתרווד רקב" יקומו לתחה"מ), שאם יקומו מ"עצם הלוז" אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב"עצם הלוז" ויתחייבו בהזאה[48] (כמו שאר בנ"י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב"ח "לכשיבוא משה רבינו עמהם" דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש[49] הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ"עצם הלוז").

ומסיים בהשיחה שאף שכל[50]ישראל יקומו מעצם הלוז מ"מ ע"י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי "טל תורה" יחיים.


פעולת התחיה על ידי עצם הלוז[עריכה]

אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א"ל מנין אתה יודע א"ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום

בראשית רבה פר' כ"ח ג

והטעם לזה מבואר בקבלה מפני שה"לוז" לא נהנה מחטא עץ הדעת, וההסר לזה מבואר בחסידות מפני שבאמת בפנימיות כל הגוף לא נפגם בחטא עה"ד רק שבחיצוניות הגוף כן הי' הנאה אבל ה"לוז" שהוא העצמיות של הגוף לא נהנה גם באופן גלוי.

ומבואר במק"א שלעצם הלוז יש גדר נצחי כמו הארון שנטמן בבית המקדש ומהוה המשך נצחי של בית המקדש[51]

תכונת התחיה גם בשאר הגוף (לא רק בעצם הלוז)[עריכה]

בשו"ת הלכות קטנות[52] מבאר שתחיית המתים[53] הוא ענין טבעי וכמארז"ל "דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן", ועפ"ז מבאר הגר"ח פאלאג'י[54] לשון הפסוק "יחיו מתיך" ולא "יקומון מתיך", מפני שטבע הגוף שיקום.

וכבר נדחו דבריהם בהרבה ספרים[55] (ועיין בארוכה בספר ימות המשיח בהלכה חלק ב), אבל הרבי[56] מסבירם בסגנון אחר שהנס דתחה"מ אינו כשאר הניסים שטבע העולם אינו מוכרח מצד עצמו לנס, אלא לכתחילה נברא הגוף באופן כזה שמוכרח שיקום לתחיה (שהרי תחה"מ הוא עיקר באמונה).

והרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת "אנשי אלכסנדריה" בסוגיית 'הזאת המתים'[57] הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחיית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית[58], משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת)[59].

תכונת התחיה מצד בחירת העצמות[עריכה]

לצורך התחיה הקב"ה ימשיך את בחינת רחמים רבים הבאה מעצמות אור אין סוף (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים "מחי' מתים ברחמים רבים"), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות[60],

ומכיוון שבחירת העצמות בישראל היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו "מות וחיים שוים" שייכת להגוף ובפנימיותו, חיות הגוף באה מצד תכונתו של הגוף ולא רק מצד כח עליון[61].

תשובה ליצה"ר[עריכה]

על פי המבואר שה"לוז" (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי[62] טענה שיכול היצה"ר לטעון - מדוע עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ"מ גדר הגוף (ע"פ תורה[63]) הוא "עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב"?

ומתרץ שלהיפך כיון ש"עיקר שכינה בתחתונים היתה" שלכן "ובנו בחרת" דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו"אל עפר תשוב" הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח"ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד"[64].


האנשים החיים בזמן תחיית המתים[עריכה]

ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.

הרס"ג[65] מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס"ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.

באגרות קודש[21] מכריע הרבי כדעת הזוהר[66], שהקדוש ברוך הוא ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק[67] "ואל עפר תשוב" שממנו לומדת הגמרא[68] שצדיקים חוזרים לעפרן "שעה אחת קודם תחיית המתים". אמנם, בשיחה מאוחרת יותר[69] קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת "ואל עפר תשוב" ברוחניות - על ידי הביטול, "ונפשי כעפר לכל תהיה", ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.

הזוכים לקום[עריכה]

ועמך כולם צדיקים[עריכה]

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר

סנהדרין פ"י ה"א

הסיבה לכך היא מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ממש ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתברך[70].

ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וברמב"ם[71] מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה"ב ויעמוד בגוף אחר [72], אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי[73] שהרי "לא ידח ממנו נדח", וכן נפסק להלכה[74] ש"לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה" אף שממשיך חיות התומ"צ לקליפות כיון שודאי[75] סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.

וגם לגוף יש תקנה על ידי שישובו בתשובה בסוף ימיהם[76], או ע"י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם[77],(ואולי גם ע"י שאחרים ישתדלו בעבורם [78][83] (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו[84])).

רשעים הגדולים[עריכה]

ואפילו בנוגע כרת דע"ז וכיו"ב שאמרז"ל [85] "הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה"ז ותכרת לעוה"ב" [86] (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש"יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין")[87] היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף[88] 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה[89]

ומ"ש בזהר[90] שאחרי שמתגלגל הרשע ג"פ אין לו תקנה מבואר בשל"ה[91]ובעשרה מאמרות[92] שהיינו שאינו מתגלגל בבנ"א אבל עדיין יש לו תקנה ע"י גלגול בבהמות וכיו"ב עד שיתוקן.

אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו[עריכה]

בתחילה הוכיח הרבי שכל הנשמות יקומו לתחיה, אך במכתב[93] שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף[94] - "זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה"ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז"ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה"ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו", ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו[95] ועכ"פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד"אלו שאין להם חלק וכו'") וכפירוש הפשוט ב"כל ישראל יש להם חלק וכו'" - נשמה בגוף[96].

גם הגוף יקום[עריכה]

הפירוש הפשוט ד"כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב" הוא נשמות בגופים[97] וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה[98] הטעם "שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר" שהכפל "נצר מטעי" ו"מעשי ידי" הוא הנשמה והגוף.

והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף[99] ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.

אבל מ"מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע"י קיום תומ"צ אינו בגילוי בהגוף, משא"כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש"י אומרים שסוף כל סוף "לא ידח ממנו נדח" ועל פי זה מבאר הרבי[100] וז"ל "וע"פ הנ"ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע"י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה"ב במשנה שם היינו ש"גופם כלה" והרבי מציין לאג"ק דלעיל[101] והערה 5 שם[102],

ולבסוף מציין לשיחת ש"פ חוקת (הערות 52 ו58)[104] ששם מבואר להיפך שע"י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי[105], ומחדש[106] ש "על פי זה יש לומר דזה ש"לא ידח ממנו נדח" הוא (גם) מצד הגוף", ומוסיף[107] "וראה גם לקו"ש ח"ו[108]ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב"ה בהגוף[109] נעשה הגוף מצ"ע ענין נצחי ודבר משנה הוא "כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב נשמות בגופים"". ע"כ.

ובכל מקרה[110] האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.

ועי' לעיל בערך תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף ולקמן בערך כל ישראל לעוה"ב מה שאין כן בגן עדן

נשמות שכבר היו בעולם בגלגול[עריכה]

הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם[111].

ואף שנשמה יכולה להתלבש ולהחיות גוף אחד בלבד, (ולאליהו הנביא שנמצא בשתי גופים בבריתות מילה - בגוף מלובש ניצוץ בלבד ולא כל הנשמה[112].

והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר.

יש[113] שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב[114] המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שמצינו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה"ה חי רק מחלק הנפש של הנשמה בלי הארבע חלקים[115], ורק כשזכה נותנים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).

כפי שמסביר הזהר במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש"אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה"[116], וכן מבואר בכתבי האריז"ל[117] שנשמות שבאו בגלגול בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל גוף את חלק הנשמה שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק "חלק" פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').

ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר דלעיל: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה[118], באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך[119].

כל ישראל לעוה"ב מה שאין כן בגן עדן[עריכה]

כל ישראל יקומו בתחיה משא"כ בג"ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג"ע התחתון[120]) הוא מפני שג"ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה[121] שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון[123], אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז"ל "אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון", ומפרש בחסידות שהמצוה[124] שעושה היהודי ה"ה ממלא את כל מציאותו, ועי"ז יזכה לתחה"מ "ועי"ז יתעלו (אח"כ[125]) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע"י קיום המצוות"[126].

ובמק"א אומר הרבי[127], שגן עדן תלוי בעבודת האדם, וישנם כמה תנאים כדי לזכות לג"ע, משא"כ עולם התחי' שייך לכאו"א מישראל, "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", מבלי הבט על מעמדו ומצבו בעבודת ה'.

ובנוגע אלה שלא קיימו מצוות?

אומר הרבי: לכל לראש – לא קיימת מציאות כזו, כמארז"ל[128]"אפילו ריקנין שבך (פושעי ישראל) מלאים מצוות כרימון".

ויתירה מזה: איתא בגמרא[129] "קטן מאימתי בא לעוה"ב .. משעה שנולד, שנאמר[130]יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה" [ויש דעה "משעה שנזרע (אפילו הפילה אמו ונמחה[131]), דכתיב[132]זרע יעבדנו"] – אע"פ ש"בשעה שנולד" אינו שייך עדיין לקיום מצוות, ועכצ"ל, שהענין דתחה"מ הוא מצד מציאות הגוף של איש הישראלי כשלעצמו.

כל ישראל יצאו מה שאין כן ביציאת מצרים[עריכה]

ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז"ל[133] עה"פ "אהיה אשר אהיה" שרק "במרובים[134] אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם" אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש[135]שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש"י על הכתוב "ושב ה' אלקיך גו'" שהכוונה בזה לכאו"א בפרט[136][138] וכמבואר בחסידות[139]על הפסוק "יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים" שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.

הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ"ת היו בנ"י רק "בנים" ("בני בכורי ישראל") שב"בן" הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע"י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה[141] להתנגד, (וע"ד[142] שמצינו ביו"כ שאם עבר על עבירה ביו"כ שבבחירתו התנגד ל"עיצומו של יום" אין הקשר עצמי שמתגלה ביו"כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי"צ תשובה) כביאור הרוגוצובי[143]).

אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״[144](שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש"י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ"בנים למקום") אלא גם תכונה של "עבדים"[145] נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״[146] שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים[147] כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל)[148][149].

אומות העולם[עריכה]

חסידי אומות העולם יקומו לתחיה, ואף חלק מהגילויים שיושפעו לבני ישראל בגאולה תלויים בבירור האומות שיתרחש בגאולה[150].

יום הדין אחר תחיית המתים[עריכה]

שלש דעות בענין זה:

א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו[151]. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה[152]. - ג) דעת האריז"ל, וז"ל: ואם תאמר מאחר שעברו על הנשמה הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם[153]. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים[154] זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או יסורים לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ"ל[155].

תוכנה ותכליתה של זמן התחייה[עריכה]

עיקר השכר ותכלית הבריאה[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק[156]: "אשר אנכי מצווך היום לעשותם" דרשו חז"ל[157]: "היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם". נחלקו הרמב"ן והרמב"ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד הרמב"ם טוען[158] שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב"ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף[159]. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב"ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן לגן עדן והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה[160].

תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש[161]: "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים". לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו כלים לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים בעולם העשייה יהיה ככלים דאצילות, שהם אלקות ממש[162].) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית[163].

שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה "דירה בתחתונים"[21].

גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו[עריכה]

דרגתו[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מעצמות אין סוף כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש[164]. על גילוי זה נאמר:[165] "וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ" ופירש רש"י: "לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו", הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.

המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות משל מכוחות הנפש, שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח הרצון שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה[21][166].

ולפי שהגילוי יהיה מעצמות אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד הקב"ה בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו בימות המשיח, על אף שיתגלה אז אור אין סוף בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר אור וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם[167].

אופנו[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טל אורות טליך

תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה[168] כמארז"ל[169] כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו" שזוהי דרגא נעלית באא"ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.[170].

גילוי תענוגו של הקב"ה[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עולם הבא

העולם הבא, יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה[171] ואינן חוזרים לעפרם[172] וקיימים לעולמים.

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

חסידות[עריכה]

מאמרים באתר קישור חב"ד בישראל
כתבות באתר קישור לאתר הגאולה

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 סנהדרין צ, ב.
  2. קרח יח, כח.
  3. וארא ו, ד.
  4. וילך לא, טז.
  5. רש"י סנהדרין שם.
  6. עקב יא, כא.
  7. דברים ד, ד.
  8. שלח טו, לא.
  9. אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו "מקור" הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך "רמז" בתורה (וצ"ע).
  10. 10.0 10.1 וכלשון הרמב"ם "רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות". אגרת תחיית המתים.
  11. ישעיה כו, יט.
  12. [ יחזקאל לז].
  13. עב, טז.
  14. סנהדרין צא, ב.
  15. לקוטי שיחות חלק י"ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)
  16. ובספר ימות המשיח בהלכה מביא עוד נפק"מ עיי"ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ"ה ואילך).
  17. משנה סנהדרין פרק י, משנה א.
  18. סנהדרין צ, א.
  19. סנהדרין שם.
  20. פירוש המשניות לרמב"ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.
  21. 21.0 21.1 21.2 21.3 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'.
  22. ראה לקמן בפיסקא עיקר השכר ותכלית הבריאה.
  23. ראה לקוטי שיחות חלק כ"ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.
  24. זהר ח"א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.
  25. שיחת ש"פ ויקרא תשמ"ט (התוועדויות ח"ב ע' 433).
  26. שיחת ש"פ בלק תשמ"א. נדפסה בתרגום ללה"ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.
  27. שיחת יום ב' דחג השבועות תשמ"ט (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע"ש.
  28. יומא ה, ב.
  29. לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. דבר מלכות ש"פ וארא תשנ"ב בקשר לפטירת ר' משה יצחק הכט סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש"הקיצו ורננו שוכני עפר" נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.
  30. שיחת ש"פ בחוקותי תשמ"ו בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ"ל עולה בבירור ששליח הרבי נכלל בצדיקים הקמים מיד.
  31. ישעיה ס, כא.
  32. ירושלמי כלאים פ"ט ה"ג.
  33. זוהר חלק א' קיג, א.
  34. ספר אבקת רוכל ספר שני ח"ד.
  35. זהר שם קמ, א.
  36. זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.
  37. הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.
  38. זוהר חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע"א.
  39. סנהדרין צ, ב. כתובות קיא, ב. ירושלמי כתובות פי"ב ה"ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת רבי יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם
  40. סנהדרין צא ב, מדרש רבה בראשית פרשה צ"ה. זוהר ח"א רג, ב. ח"ג צא, א. וראה שם ח"ב קצט, ב.
  41. אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג"ק ח"ב הנ"ל סי"א הע' 22
  42. לקוטי שיחות חי"ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.
  43. נדה ס"ט ע"ב.
  44. לפי ה"איכא דאמרי". לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י"א) שב"נשמה בגוף" יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ"ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם ("עצם הלוז") והו"ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.
  45. לפי ה"איכאט דאמרי".
  46. כמובא לקמן מר' יהושע בן חנניא בעצמו.
  47. ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב"ב עג,א תוד"ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח"א (קיג ב) (מהנ"ע) זח"ב (קנו סע"א) וראה זח"ג (קסה ב) ועוד.
  48. ווכדין המשנה שכלי (שהיה טמא מת עד"מ) שנשבר מקצתו ותקנו ואח"כ נשבר עוד מקצת עד שנתחדש כל הכלי, הרי הכלי ירד מטומאתו הקודמת לטומאת מגע (עד"מ מגע שמא מת), אבל כשנשבר כל הכלי בפעם אחת וחזר ותקנו הרי הכלי נטהר לגמרי. וכמ"כ בהגוף שאם בניית הגוף היא מעצם הלוז הרי היא נטמאת במגע של הלוז שהיא אבי אבות הטומאות - וא"כ הגוף הוא אב הטומאה וחייב בהזאה), אבל אם נרקב הגוף הקודם אז אין אין הגוף מיטמא ממציאותו הקודמת כיון שהיא כמציאות חדשה (כדין כלי שנשבר כולו).תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף
  49. תנחומא (חוקת יו"ד) "משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב"ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה"ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם"
  50. ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי"ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ"ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י"ל ע"ד הרמז דמכיון שהביא לפנ"ז המדרש שאמר הקב"ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד"ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו"ש ח"ד פרקי אבות פ"ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב"י וריב"ל (שלא נראתה הקשת) שה"צדיק יסוד עולם" ירד לברר שאר הדור, ועפ"ז אולי י"ל הסיבה שמצינו כ"כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה"ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ"ל
  51. לקוטי שיחות חכ"א (סעי' ט) שנצחיות הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע"פ הלכה (ש"בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו" (רמב"ם הל' בית הבחירה פ"ד ה"א) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו"כ ע"י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.
  52. ח"א סי' קל"ח
  53. עבור אלו מבנ"י שזכו לקבורה, משא"כ אלו שלא זכו כתוב עליהם הלשון "יקומון" עיי"ש ובנפש החיים.
  54. נפש החיים מערכת ת' אות ח'
  55. וגם הרבי לא מצטטם
  56. לקו"ש חי"ח חוקת ב' הערה 88 - "וההסברה בזה י"ל במתים לעת"ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה"מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף (ולהעיר מאבות ספ"ד "הילודים למות והמתים לחיות" וראה סנהדרין (צא,א): "דלא הוה חייא גבוה חיי לא כ"ש") . . משא"כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע"פ סדר המוכרח בגוף זה כ"א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו".
  57. שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.
  58. כשאלת התוס' (תוד"ה מתים נדה דף ע' סע"ב)
  59. לקו"ש חי"ח חוקת ב' הערה 88 - "וההסברה בזה י"ל במתים לעת"ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה"מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ"ד "הילודים למות והמתים לחיות" . . משא"כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע"פ סדר המוכרח בגוף זה כ"א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו".
  60. ד"ה ג"ח עת"ר ד"ה יחייגו מיומיים תש"א ' ועוד
  61. לקו"ש ח"ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא "ע"ד המבואר בלקו"ש ח"ה (ע' 246) ס"ט בענין "לשמש את קוני" עיי"ש".
  62. לקוטי שיחות ח"ו שיחת יו"ד שבט סעי' ד-ה
  63. (שמפני שעתה "עפר אתה" לכן "ואל עפר תשוב") וכיון ש"שינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי" לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו
  64. ומוסיף ד"כיון ש"ובנו בחרת" הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש"שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי" הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית". ועיי"ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא "בשביל התורה ובשביל ישראל" ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ"צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה"ק
  65. בספר אמונות ודעות סוף מאמר ז'.
  66. חלק ב' קח, ב.
  67. בראשית ג, יט.
  68. שבת קנב, ב.
  69. ש"פ בשלח תשמ"ח (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא בדבר מלכות ש"פ תזריע מצורע תנש"א הערה 58.
  70. ליקוטי ש"ס להאריז"ל על אבות, עמק המלך (שער תקוני התשובה ספ"ג וז"ל "ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע"פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב"ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'"), וכן מבואר במדרש שמואל באבות - ("עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע"ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע"ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח" עכ"ל, וכלשון האריז"ל דלעיל "סופם הוא להמנות עם הצדיקים".) ובאלשיך (פרשת שמיני) וברמב"ן (בשער הגמול פ"ו "הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת" וכך מפרש מה שמבואר בר"ה (יז,א) "פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים" וז"ל "נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן". ואף שמסיים בנוגע "רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות" היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.).
  71. הל' תשובה פ"ג.
  72. כמבואר במקורות דלעיל. ולפ"ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה"ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה"ב ובזה י"ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה"פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה"ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג"כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג"כ יבמות פ"ב מ"ה) ובכ"ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה"ב שהרי כן הוא ג"כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ"ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא"כ הלשון ואלו כו'
  73. כמבואר בעמק המלך בשער או"א ספמ"ו - "לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'" וכן במדרש שמואל - "כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים". ועפ"ז מדוייק משארז"ל (תענית ז,א) "גדול יום גשמים מתחה"מ דאלו תחה"מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים" ומובא ברמב"ם להלכה (בפיה"מ) שמדבר לא רק ב"ועמך כולם צדיקים" אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש"רשעים" מדבר על רשעי ישראל דא"כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).
  74. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ג.
  75. תניא סוף פל"ט.
  76. רמב"ם הל' תשובה פ"ג הלכה י"ד "אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא"
  77. כדאיתא בסנהדרין (מסכת) (מז,א ודף קג,ב) שיהויקים ראוי הי' למנותו עם ירבעם אחאב ומנשה (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע"י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ"ט ה"מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה"ב הנה ע"י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג"ק ח"א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ"ש בר"ה (יז,א) "כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות")
  78. וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס"פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע"י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל"ע, ועי' בהע' הבאה)
  79. אמר ר' אושעיא תשל"ט (סה"מ מלוקט (דפו"י) ח"ד סוף עמ' צג-ד)
  80. וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח"ל
  81. צדיקים בינונים רשעים ר"ת צבו"ר
  82. שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ"א סי"א ובהערות שם
  83. ואולי י"ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע"י יהודי שאינו קרובו הוא ע"ד שמצינו[79] שע"י עסק התומ"צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם[80], מצד זה שבכ"א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים[81] דבנ"י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ"צ התלוים בארץ עבור בני חו"ל וכן מועיל תומ"צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד"אין ציבור מתה",(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה להרוגוצובי מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף[82] מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.
  84. סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).
  85. סנהדרין סד,ב
  86. וכן פסק ברמב"ם בהל' תשובה רפ"ח
  87. ר"ה (יז,א) וע"ז מיוסד הרמב"ן ש"הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'"
  88. בלקו"ת להאריז"ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ"ו וז"ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו
  89. מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו"ד ח"ה פ"א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ"ל הם בכתה הששית ומסיים וז"ל "גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא"כ יסורין וגיהנם כלים" עכ"ל. וככל הנ"ל הוא גם בס' עמה"מ ש' תקוני התשובה פ"ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז"ל "נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'" ושם בשער קרית ארבע פקנ"ב מוסיף ביאור וז"ל "אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג"ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים"
  90. כי תצא דף קז
  91. (פ' כי תצא בחלק תו"א) בשם מהר"ש אלקב"ץ וז"ל - "ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז"ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב"י ע"ה חשב שהוא ז"ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז"ל הקריב מציאותו" עכ"ל
  92. (ש' תקוני התשובה פ"א) "כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ"א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח"ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז"ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח"כ הם י"ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו" עכ"ל
  93. אגרות קודש ח"ב עמ' עג
  94. בהערה 15
  95. שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז"ל והמד"ש ועה"מ) ואינו צריך להגיע ל"אוצרות של צדקה", ועל כרחך שה"אוצרות" הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ"י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה"מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד"אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון" כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.
  96. רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג"ק ח"א עמ'קמא-קנג
  97. לקו"ש חי"ז בהוספות אבות - א, לקו"ש חי"ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו"ש חכ"א עמ' 131 הע' 37, ולהעיר שבכל מקומות הנ"ל מציין הרבי להשיחה בחי"ח (דלקמן) שעל אף בחירת העצמות בהגוף מ"מ הרשעים החמורים גופם כלה, או להמכתב (אג"ק ח"א) שמיוסד על נצחיות הנשמה, (ולא הגוף).
  98. לקו"ש חכ"א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג"ק ח"א ע' קמא) ובפשטות כוונתו לשלול תחה"מ ברשעים החמורים, אבל אולי הכוונה (למה שהובא בהמכתב מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ"ג. [וע"ד הרמז אולי כוונתו למ"ש בתחלת פ"ד "(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה"ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש"ס באריכות אמרז"ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)" אשר גם קס"ד בתורה הוא תורה וד"ל ולהעיר מניחום אבלים יו"ד אדר תשל"ד המובא לקמן].
  99. תניא פמ"ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ"ב (עמוד 117), ד"ה קומי אורי תשל"ג ס"ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו"ח) ח"ד עמוד רס"ט) ועיין ג"כ כל ישראל תשל"ג (בדפו"ח ח"ג עמוד ריז)
  100. לקו"ש חי"ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה"ג **
  101. אגרת פ"ה ס"דעמוד קמ"ט שמוכיח שם ממאמר אדה"ז ומשער הגלגולים ש"אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה"ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר"
  102. "...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה"מ עיי"ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה"ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה"מ"
  103. ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו
  104. שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו"ש חי"ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה[103] ותירץ לו הקב"ה "זאת חוקת התורה" שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.
  105. ולהעיר מש"ך על התורה (פרשת בהר עה"פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ"ה,כ"ג)) "...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א"כ בתחה"מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם"
  106. בהערה 52
  107. בהערה 58
  108. עמו' 48
  109. תניא פמ"ט תורת שלום ע' 120
  110. בספר המלך במסיבו ח"א ע' עז
  111. כך אומרים הרדב"ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב"ז ע' קצט), ש"ך על התורה (פרשת בהר עה"פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).
  112. דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה (פרדר"א פכ"ט. וראה זח"א צג, א) ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות (כמו שמצינו{ (זוהר ח"ג קמד, ב. ועד"ז בב"מ פה, ב: "אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א"ל מ"ט נגה לי' למר, א"ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב".) שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב"י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא)?)) ח"א קלא, א."אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח"כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום") מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים והרי הנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן (כמבואר בחסידות - המשך תרס"ו ע' קעח. תער"ב ח"א ע' קא. סה"מ ה'ש"ת ע' 62. תש"א ע' 151.)
  113. עי' קדושת לוי ואתחנן עה"פ ושמרת
  114. מסקנת הקדושת לוי הנ"ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה"ז (הל' ת"ת פ"ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי"ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה"פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו"ד ושך עה"ת) תורת שלום (סה"ש ע'211) וזלה"ק (בתרגום מאידיש) "בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד" ועוד
  115. כמבואר בזהר הנ"ל (ח"ב ק, א)
  116. ח"ב ק, א, וז"ל - "ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע"ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב"ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'", ועכצ"ל ש"(קב"ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום". וראה זח"ג שח, סע"א. תקו"ז תיקון מ' בסופו (פא, א).
  117. האריז"ל בשער הגלגולים הקדמה ד.
  118. כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת"ח.
  119. מניחום אבלים לרש"ג יו"ד אדר תשל"ד, שיחות קודש תשל"ד בהוספות(ע' 444) ותורת מנחם תשל"ד (ע' 254).
  120. ד"ה כי ישאלך עטר"ת סה"מ עטר"ת ס"ע שנא ואילך, סה"מ ה'ש"ת ס"ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג"ע לג"ע התחתון.
  121. ראה תניא פל"ה (מד סע"א ואילך) ושם פל"ז (מט א-ב) ובכ"מ.
  122. "אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו" ו"תעבדון את האלקים וגגו'"
  123. "ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב"ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ"ע" - כל ישראל תשל"ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא"כ ביצי"מ* שמבאר שאחרי מ"ת שנתחדש לבנ"י ענין "עבד"[122] שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל"בן") אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו"כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש"לא ידח ממנו נדח" (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע"ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)
  124. היינו אפי' מצוה א' לכאו'
  125. "לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע"י קיום המצוות (ע"ד שג"ע הוא הקדמה לתחה"מ שם הע' 46), ועפ"ז יש לבאר הסדר שבכתוב "ועמך כולם צדיקים ", המעלה דישראל; לאח"ז - "לעולם יירשו ארץ"; ולאח"ז עוד מעלה "נצר מטעי גו'" די"ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע"י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד"נצר מטעי גו'" (ד"ה להבין ענין תחה"מ תשמ"ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו"ח) ח"ג עמוד רכא) הע' 19).
  126. ד"ה קומי אורי תשל"ג ס"ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו"ח) ח"ד עמוד רס"ט) ועיין ג"כ כל ישראל תשל"ג (בדפו"ח ח"ג עמוד ריז) דמוסיף "דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ"מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך גם הגוף יקום שהאהבה וההתקשרות דהקב"ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע"ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא"כ האהבה וההתקשרות דהקב"ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב"ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה".
  127. ניחום אבלים יו"ד אדר תשל"ד (תורת מנחם ע' 262).
  128. ברכות נז, א. עירובין יט, א. וש"נ.
  129. סנהדרין קי, סע"ב.
  130. תהלים כב, לב.
  131. פרש"י סנהדרין שם.
  132. שם, לא.
  133. שמות רבה (פ"ג,ו)
  134. אע"פ ש"הללו עובדי ע"ז וכו'"
  135. שמו"ר (פי"ד, ג) תנחומא וארא יד פרש"י בא (י, כב) וראה מכילתא ר"פ בשלח
  136. ובלשון רש"י "אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל"
  137. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ג
  138. מכיון ש"סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן" ונפסק להלכה בהל' ת"ת[137] שכולל כאו"א מישראל
  139. ד"ה והי' ביום ההוא כו' תש"ג (סה"מ אידיש ע' 78) וראה ד"ה הנ"ל בלקו"ת (דרושים לר"ה ס, א)
  140. רמב"ם הל' תשובה
  141. כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש"הן האדם היה כאחד ממנו" דומה להקב"ה, ולכן "אין מי שיעכב על ידו"[140] שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו"ש ח"ד עמו' 1147. 1309.
  142. ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ"ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד"עבד"
  143. "דאין קטיגור נעשה סניגור", צפע"נ הל' יבום ס"ד ה"כ בסופו, ועפ"ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא "היכא משכחת לרבי כרת ביוה"כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ"פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ"פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד"ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) "הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא" (אגה"ת פי"א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע"ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד"אבינו" ש"בין ובין כך בני הם" אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו
  144. נוסח ברכה שניה דברכות קר"ש דשחרית "שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ"ת"(שו"ע אדה"ז ס"ס ס"ד)
  145. "אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ"י עבדים וכו'", "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'"
  146. ד"ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד"ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ"א בהמעלה דקב"ע (של ה"עבד") על רעותא דלבא (של ה"בן") "דרעו"ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב"ה מ"מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו" שעפ"ז אולי י"ל עוד ביאור למה לע"ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה"עבד" שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ"עבד" ש"מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו" ויל"ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.
  147. דמה שבנוגע ליוה"כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ"ת) זהו רק לפי שעה וע"ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ"ת שסו"ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת"ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).
  148. לקוטי שיחות חי"א (שמות שיחה א)
  149. ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - "ואוהב את יעקב" וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי"ז בנשמה. היינו שבחי"א הוא 1. הבחירה של ה' שעי"ז נשתרש בנש"י תכונה של "עבדים" 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ"ס* לא ידח. ובח"ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק"א). (ומבאר שם הטעם - "כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב"ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת "אנכי" אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע"י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל").
  150. צ,א ובגמ' קה,א בסנהדרין יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם "שכיחי אלוקים" (היינו חסידי אומות העולם) יקומו לתחיה. וכן נפסק להלכה (רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ה (והל' מלכים פ"ח הי"א ומוסיף שם "והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ"ה בתורה"* "חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא" (אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה"מ (מצו"ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה (הדרך לתשובה (לר"מ שטרנבוך) ע' לד ועוד*. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו"ב.) ומבואר בחסידות(מחר חודש תשכ"ח (מלוקט ה) ס"ו וס"י) שחלק(ומ"מ מקדים "אלוקים יחננו" לפני "תשפוט עמים" "שעיקר הענין דיה"מ הוא שאז יושפע שפע (בגו"ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע"י שיתקדש שמו בעולם" {לשון המאמר שם) מהגילויים דלע"ל תלוי דוקא בבירור האומות ("כי תשפוט עמים מישור"(=ביושר) שלכן מקדים "מזמור" (דמלאכים שרש האומות) לפני "שיר" (דבנ"י)) שיהיה לע"ל.
  151. רמב"ן בספר הגמול ועוד.
  152. מהר"י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.
  153. עכ"ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי"ז.
  154. שם.
  155. בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ"ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).
  156. דברים ז, יא.
  157. מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש"י על הפסוק
  158. משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.
  159. שער הגמול קרוב לסופו.
  160. לקוטי תורה שלח מו, ד.
  161. מדרש תנחומא, נשא, טז.
  162. המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ"ג.
  163. תניא, פרק לו.
  164. תניא פרק לו.
  165. ישעיה ל, כ.
  166. ביאורי הרי"כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.
  167. המשך תער"ב חלק ב עמוד תשע"ט ואילך.
  168. שבת (פח,ב)
  169. כתובות (יא,א)
  170. תניא פל"ו
  171. ברכות יז, א.
  172. סנהדרין צב, א.