רגל

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איברי גוף האדם
מושגים כלליים
ראשפניםנשימהדםגידיםורידי הדםעורקיםעצביםבשרעצמותעורשערות הראש והזקן
איברי הראש
גולגולתמצחמוחקרום שעל המוחאויר שבין המוח לגלגולתקרום שעל האוירשערות הראש והזקןזקןעינייםעפעפייםאוזנייםאףפהשפתייםלשוןחיךשינייםצואר - (קנה, ושט וורידים)עורףלחייםסנטר
איברי הגוף
בית החזהבית השחיבטןטבוראגןלבריאותכליותכיס המרהכבדקיבהאיברי הפסולתאיברי ההולדהסיומא דגופאיסוד דנוקבא
גפיים
כתפייםידייםרגלייםעקבאצבעותציפורניים
ראו גם
אשר יצרבריאות ורפואהאדם - מין המדבר (תבנית)

רגל הינה איבר בגוף עליו עומד האדם, ובעזרתו הולך האדם.

בהלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרגל אינה נחשבת מעיקר הגוף, אלא טפלה לו באופן יחסי. דבר המתבטא בין השאר בדין: עובר ירך אימו, ובפתגם ברא כרעא דאבוה.

הרגל משמשת למצוות עלייה לרגל, ויש לה הלכות נוספות בתחומים נוספים בהלכה.

רגל - הגדרה כללית[עריכה | עריכת קוד מקור]

חיות הנפש שמחיה את הגוף מתחלק (החיות המתפשט ממנה בהגוף) לשלשה חלקים א. החיות שמלובש במוחין שבראש. ב. חיות שבגוף וג. החיות שברגלים.

החיות המלובש ברגלים למטה יותר מהחיות שבגוף, והחיות שבגוף (שבו שוכן המדות שבלב, וכח המעשה שבידים), הוא למטה במדרגה יותר מהחיות שבראש (שבראש יש את כל פנימיות החיות - כח המחשבה והשכל, והחושים המעולים שבפנים ראיה שמיעה, ועוד).

הסיבה לכך היא, מפני שהמוחין שבראש מקבלים את החיות מהנפש ראשונים, ומבחינה פנימיות יותר מהנפש, ואחר כך מבחינה התחתונה שבראש נמשך לגוף, ורק אחר כך מבחינה תחתונה ממנה נמשך לרגליים, ולכן החיות שברגליים הכי נמוך[1].

רגל - בעם ישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]

כל בני ישראל משולים לגוף גדול,'משה רבינו' - נשיא הדור הוא ה"ראש בני ישראל", עם ישראל, מהווים רגליו של 'משה רבינו', ועל פי היסוד הידוע כי "אתפשטותא דמשה בכל דור ודור", התפשטותו של משה רבינו הינו בכל דור ודור, בכל דור ודור קיימי ראשי העדה, עיני העדה, אך גם רגלי העדה, וחשיבותם של רגלי העדה גם היא נחוצה לעם בשלימותו.

מעלת הרגל[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרגל מביאה את הראש למקום אליו רוצה הראש להגיע, אך אינו יכול להגיע אליו בעצמו. יוצא איפה, שהרגל (עם ישראל), מביאה את הראש (ראש בני ישראל - רבי), למקום אליו הרבי מצד עצמו כביכול לא יכול להגיע, ומעלהו לדרגה עליונה יותר[2].

וכמו כן מעלת הרגל היא שאצלה מאיר יותר והוא כלי לרצון הנפש, ולכן הרגל יקפוץ למים רותחים, ולא הראש.

זה מורה שברגל, ובעם ישראל - אצל יהודים פשוטים (ובכללות הדורות - עקבתא דמשיחא), כוח המסירות נפש אצלם בגילוי יותר מבעלי השכלה גדולים[3].

מצב הרגליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

עומד[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרגליים יכולים להיות במצב אחד, ללא תנועה ועלי' - שזה נקרא שהאדם עומד על מקומו.

אך תכליתו של האדם הוא להיות מהלך.

הגדרת עומד, כמו מלאכים שנקראים עומדים, הוא גם ואף שיש להם עליות מדרגה לדרגה, אך עלייתם היא עליות שבערך זה לזה.

יושב[עריכה | עריכת קוד מקור]

על ידי הרגליים, כשהוא במצב של ישיבה, כל שיעור קומה של האדם נשפל. עולם הזה נקרא "הדום רגלי"[4].

מהלך[עריכה | עריכת קוד מקור]

בהליכה תמיד רגל אחת על הארץ. שלא כקפיצה.

נשמות ישראל נקראים מהלכים.

רץ[עריכה | עריכת קוד מקור]

מורה על הליכה במהירות רבה.

מוצאים הגדרה זו הן בנוגע סור מרע ועשה טוב:

בריחה מהרע, כי ברח העם, ובורח מן העבירה.

והן בנוגע קיום מצוות - והוי רץ למצוה קלה כבחמורה.

קפיצה ודילוג[עריכה | עריכת קוד מקור]

בקפיצה שני הרגליים מתרוממים ונעתקים מהארץ.

זה מורה על עבודת התשובה, שאין לו שום שייכות למצבו הקודם, ומעמיד את עצמו למעמד ומצב חדש לגמרי[5].

ריקוד[עריכה | עריכת קוד מקור]

כשאדם שמח, השמחה מתפשטת על לרגליים, זה מורג שהשמחה אכן חדר בו[6].

אך יש גם חכמה בריקוד, וזה מורה איך חכמה יכולה לרדת ולהתלבש ברגליים.

מעשה (זריקה)[עריכה | עריכת קוד מקור]

מעשה של הרגליים ישנה אפילו אצל בהמה, שמתיזה צורות בהילוכה.

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. לקוטי תורה ד"ה ונקדשתי פ' אמור.
  2. ד"ה ואתה תצוה, קונטרס פורים קטן - תשנ"ב, סה"מ מלוקט ו'.
  3. סה"מ תש"ח חג הפסח. ועוד.
  4. ריש תו"א, ד"ה השמים כסאי. וד"ה זה סה"מ מלוקט ג.
  5. שובה ישראל תשל"ו. המשך וככה תרל"ז.
  6. לקו"ש בחוקותי חל"ז.