קרומא דאוירא

"קְרוּמָא דַּאֲוִירָא" - הקרום באויר - היא בחינה בכתר הכללי (הנקרא אריך אנפין המקיף על הספירות והמשמש כממוצע המחבר בין ההארה האין סופית שמעליו לעולמות שמתחתיו, בבחינת רוח המקשרת בין נשמה לנפש. דרגא זו קרויה לעיתים בשם מוח סתום מאוד.

מובא בזוהר פרשת נשא (דף קכח, ב - קכט א): "קְרוּמָא דַּאֲוִירָא דְּחָכְמְתָא-עִלָּאָה סְתִימָה דְּלָא פָּסַק. וְהַאי לָא שְׁכִיחַ, וְלָא אִתְפְּתַח. וְהַאי קְרוּמָא אִתְחַפְּיָיא עַל מוֹחָא דְּאִיהוּ חָכְמְתָא סְתִימָאָה". [תרגום ללשון הקודש: הקרום באויר של החכמה העליונה, הסתומה שלא נפסקת. והיא לא מצויה ולא נפתחה, וקרום זה חופה על המוח שהוא החכמה הסתומה].

ביאור

כמו שבאדם הגשמי יש חלל אויר בין המוח לגולגולת, כך יש באריך אנפין דאצילות "קרומא דאווירא" (והוא הארת הדעת דעתיק). והוא "סובל את האין סוף ומתעלם בו". ("סובל את האין סוף", זאת אומרת, נושא את האין סוף בתוכו, שהכתר הוא כלי ולבוש לאין סוף - המתלבש בו, ועל ידי זה מתעלם עצם אור האין סוף - בהיותו מלובש בו).

"אויר" מורכב מאותיות "אור י'", ללמדך, שכמו שהאויר הגשמי הוא תנאי הכרחי לקיומו של אור הנר, והיינו, שהוא מקור קיומו ובלעדיו יכבה, כך ברוחניות - האויר הוא אור עם יו"ד הכלול באותיות מילה זו, והוא האור כפי שהוא במקורו עדיין - בבחינת כתר, ששם הוא בהעלם עדיין, אבל משם מקור קיומו. הוה אומר, שה"אויר" (הכתר) הוא מקור האור, ובו ועל-ידו נמשך ויוצא אור היו"ד - מההעלם אל הגילוי.

במילים קבליות

לאריך אנפין שלשה ראשים: הגבוה מכולם הוא כתר דאריך ששמו הוא גוגלתא לאחר מכן אוירא והשלישי הוא מוחא סתימאה ועליו נמצא הממוצע מחבר שהוא הערך - קרומא דאוירא, ענינו למעט את אור האוירא עצמו שבתוכו הארת דעת דעתיק היא בבחינת הנעלית והפנימית של אריך בכדי שלא ירד אל המוחא סתימאה (הראש התחתון שבאריך).

כי אינו יכול לסובלו אותו קרום מואר ומאיר מתפארת דעתיק שמתלבש בו עד שחג"ת של עתיק מתלבשים בשלושת הראשים שלו.

אופן ההמשכה על ידי אותיות

הכתר הוא מקור ה"אותיות", וכמו באדם, הנה, אף על פי שהאותיות בהן הוא משתמש בדיבור או בכתב, ואפילו במחשבה, הן למטה מהשכל המתלבש בהן, והן רק משרתות אותו ומשמשות לו כלי ביטוי, מכל מקום בשרשן הן למעלה מהשכל - בבחינת המקיף שבנפש, ולכן השכל תלוי בהן, שכדי שיתגלה באופן מושלם - הן לעצמו והן לזולתו - הוא זקוק לאותיות מתאימות אשר ימצו ויגדירו במדויק את השכל. כך גם למעלה באלקות, הכתר - שממנו התהוות ה"אותיות", הנה, בהן ועל-ידן נתפס השכל (שהוא אור היו"ד) ובא לידי גילוי.

משמעות הדבר הוא, שעצם התורה - הוא למעלה מחכמת התורה, כי החכמה שבתורה אינה אלא לבוש לתורה, ואילו עצם התורה הוא כלול בכתר, ושם הוא בבחינת העלם עדיין.

ומאחר שהכתר הוא שורש אותיות התורה, אשר בהן ועל-ידן (על ידי האותיות) - נמשך להיות גילוי חכמת התורה, לכן הכתר נקרא אויר המאפשר גילוי וקיום אור התורה.

וזאת על ידי האותיות שהן הממוצע להמשיך מבחינת הכתר שלמעלה מהחכמה, אל החכמה שהיא התורה

מקורות לעיון

• תורה אור דף לט, עמוד ב, דף מב, עמודים ב ו-ג, דף מג, עמוד ב, לקוטי תורה ויקרא דף נג, עמוד ב. מטות דף פז, עמוד ג.
• אמרי בינה דף כה שער ק"ש דרוש ב, בעניין שהוא ממוצע מחבר בין חכמה סתימאה לגילוי השכל שבמוח.
• משנת חסידים פרק ג משנה ב.

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")