ברכת אשר יצר
אֲשֶׁר יָצַר (נוסח האר"י)
|
|---|
|
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ, מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אוֹ אִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת בָּרוּךְ אַתָּה ה', רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת. |
ברכת אשר יצר הינה ברכה הנאמרת על פי ההלכה לאחרי כל עשיית צרכים. ברכה זו גם משולבת בברכות השחר שהאדם אומר בקומו משנתו. מקורה של הברכה הוא במסכת ברכות דף ס' עמ' ב.
משמעות הברכה[עריכה | עריכת קוד מקור]
משמעות הברכה היא הודיה לקב"ה על שקיימת מערכת בגוף לסילוק הפסולת, ובאופן מילולי: הודיה על קיומם של פתחים באברי הגוף המהווים חללים אשר עשויים להוציא הפרשות אשר אינן טובות לגוף, ובה בעת הם אינם מאפשרים הוצאה של דברים החיוניים לגוף. כמו כן כוללת הברכה פליאה ("ומפליא לעשות") על מורכבות ועדינות המערכות הגופניות שיצר הקב"ה באדם המשמרות מצב זה, וכן על חיבור הנשמה הרוחנית עם הגוף הגשמי. בשולחן ערוך יש הסברים מפורטים בנוגע למשמעות הביטויים השונים בברכה המתארים את פלאי גוף האדם.
דיני הברכה[עריכה | עריכת קוד מקור]
| איברי גוף האדם |
|---|
| מושגים כלליים |
| ראש • פנים • נשימה • דם • גידים • ורידי הדם • עורקים • עצבים • בשר • עצמות • עור • שערות הראש והזקן |
| איברי הראש |
| גולגולת • מצח • מוח • קרום שעל המוח • אויר שבין המוח לגלגולת • קרום שעל האויר • שערות הראש והזקן • זקן • עיניים • עפעפיים • אוזניים • אף • פה • שפתיים • לשון • חיך • שיניים • צואר - (קנה, ושט וורידים) • עורף • לחיים • סנטר |
| איברי הגוף |
| בית החזה • בית השחי • בטן • טבור • אגן • לב • ריאות • כליות • כיס המרה • כבד • קיבה • איברי הפסולת • איברי ההולדה • סיומא דגופא • יסוד דנוקבא |
| גפיים |
| כתפיים • ידיים • רגליים • עקב • אצבעות • ציפורניים |
| ראו גם |
| אשר יצר • בריאות ורפואה • אדם - מין המדבר (תבנית) |
יש מן הראשונים שכתבו שמברכים ברכה בבוקר כחלק מברכות השחר אפילו אם לא עשה צרכיו, וכך פסק הרמ"א[1]. יתירה מזאת, לדעה אחת בראשונים מברכים ברכה זו רק בבוקר ואין מברכים אותה שוב במשך היום[2]. אך רבים חולקים וסוברים שהברכה היא על עשיית צרכים, ואף בבוקר אין לברך אותה אלא אם כן עשה צרכיו, וכך פסק השולחן ערוך, למעשה פסק אדמו"ר הזקן שאפשר לברכה גם ללא עשיית צרכים, משום שבבוקר נעשה האדם בריה חדשה ויש לברך על זאת, אך הרוצה להסתלק מן הספק יזהר לעשות צרכיו קודם שיברך[3].
הראשונים נחלקו אם ברכה זו נאמרת רק אחרי הפרשת צואה או גם אחרי הטלת שתן, ולהלכה נפסק בשולחן ערוך שיש לברך בכל מקרה[4].
פסק נוסף של השולחן ערוך הוא שהעושה צרכיו בפעמיים נפרדות ולא בירך אשר יצר על הפעם הראשונה – עליו לברך את הברכה פעמיים ברציפות. אחרונים רבים נחלקו על פסק זה, ולכן כתבו שראוי לברך מיד כשמסיים לעשות את צרכיו ולא להתמהמה[5].
זמן ברכת אשר יצר לדעת רוב הפוסקים הוא שיעור פרסה (72 דקות) לאחר עשיית הצרכים, ולאחר מכן אי אפשר לברך[6].
משמעות הברכה בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
בכללות מוסבר בתורת החסידות שבהתחלת ברכה זו (אשר יצר) מדובר על דרגת חכמה תתאה, חכמה ששיכת לעולם היצירה, שהיא החכמה שבאדם, שבה מתלבש אוא"ס לפי דרגת וערך האדם, בנוסף בחכמה זו שבאדם מתלבש החפץ והרצון של הקב"ה בבריאת האדם, שמדרגת החכמה מתאחדת עם כל האורות וההמשכות הבאות ונמשכות בה ועל ידה.
לעומת זאת בסיום הברכה על המילים 'ומפליא לעשות' מוסבר בחסידות שמילים אלו רומזות על עצמות א"ס, שדווקא בכוחו ניתן לקחת את הנשמה כפי שהיא נמצאת למעלה בעולם האצילות, 'טהורה היא' שזה מורה על עצם הנשמה שלמעלה מעלה מכל ציור או הגבלה ועל אחת כמה וכמה למעלה מגוף גשמי, ולחבר ולהכניס אותה בגוף גשמי ועד כדי כך שהנשמה חודרת בגוף באופן פנימי, ומורגשת בכוחות הפרטיים, שכל ומידות, שגם הם נעשים חדורים בחיות הכללי המגיע מעצם הנשמה[7].
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ שולחן ערוך, אורח חיים, ד, א.
- ↑ מחזור ויטרי, סימן סז.
- ↑ שולחן ערוך אדה"ז סימן ו' סעיף א'
- ↑ שולחן ערוך, אורח חיים, ז, א.
- ↑ שולחן ערוך, אורח חיים, ז, ג.
- ↑ ילקוט יוסף סימן ו' עמוד תפו.
- ↑ אור התפילה להצ"צ, א.