כבד

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איברי גוף האדם
מושגים כלליים
ראשפניםנשימהדםגידיםורידי הדםעורקיםעצביםבשרעצמותעורשערות הראש והזקן
איברי הראש
גולגולתמצחמוחקרום שעל המוחאויר שבין המוח לגלגולתקרום שעל האוירשערות הראש והזקןזקןעינייםעפעפייםאוזנייםאףפהשפתייםלשוןחיךשינייםצואר - (קנה, ושט וורידים)עורףלחייםסנטר
איברי הגוף
בית החזהבית השחיבטןטבוראגןלבריאותכליותכיס המרהכבדקיבהאיברי הפסולתאיברי ההולדהסיומא דגופאיסוד דנוקבא
גפיים
כתפייםידייםרגלייםעקבאצבעותציפורניים
ראו גם
אשר יצרבריאות ורפואהאדם - מין המדבר (תבנית)

הכבד הוא אחד מרמ"ח האיברים של החי הממוקם בתוך הבטן. הוא אחד משלושת מעמידי הגוף; מוח, לב וכבד.

פעולתו[עריכה]

נאמר בגמרא[1] "תלתא קני הוו (לאחר שהקנה נכנס לחזה מתפצל לשלשה[2]), חד פריש לליבא וחד פריש לריאה וחד פריש לכבדא".

הכבד לוקח את מאכל החי מהקיבה ועושה ממנו דם שהוא חיות הנפש[3], מעבד אותו ומעביר אותו ללב ומהלב הוא עולה למוח שממנו מתפשט בכל הגוף[4]. על ידי פעולה זו מתעלה המאכל שאכל האדם והלב והמוח מתחזקים והאדם יכול לעבוד את ה'[5].

הדם שמייצר הכבד עובר בסיום התהליך לבשר, בשונה מדם הגידים שמגיעים מהלב[6].

בחסידות[עריכה]

דרך פעולת החיוּת של האכילה היא מלמעלה למטה. המאכל יורד לקיבה ומתבשל בכבד ומשם עולה ללב ולמוח שמחיה את הגוף בדרך ירידה על ידי שמוריד כח ללב להפתח ולהסגר וכך מתפשט הדם בכל האיברים בדרך רצוא ושוב[7].

לפני העברת האוכל מהקיבה לכבד היא בוררת בין המאכל המובחר לפסולת. את המאכל המובחר היא מעבירה לכבד ואת הפסולת היא מוציאה דרך בני המעיים לחוץ, אך לעיתים הקיבה לא מבררת כנדרש את הפסולת ומעבירה גם ממנו אל הכבד והכבד מברר גם הוא ומעביר את המובחר ללב וממה שלא נברר בלב נעשים אדים שעולים למוח ומכסים אותו שלא יוכל כח השכל להשכיל ולכן האכילה מעייפת[8], ומסיבה זו כשמריחים ריח חזק מתעוררים, כי על ידי הריח מסתלקים האדים הגשמיים מעל המוח וחוזר ונמשך אור וחיות במוח, לב וכבד ועל ידם בשאר הגוף[9].

שלושת כוחות האדם נחלקים לשלושה מקומות נפש בכבד, רוח בלב והנשמה במוח[10]. וכמו שבגשמיות הכבד מברר את מה שיכול כך ברוחניות הנפש שבכבד היא מבחינת נה"י שהם קיום המצות הנעשים עם האיברים חיצוניים[11].

יותרת הכבד[עריכה]

יותרת הכבד שנקראת גם "חצר הכבד" היא חלקו של הכבד המפרידה בין אברי הנשימה לאברי המזון[4].

חלק זה נמשל בקבלה לנוקבא דקליפת נוגה, המכוונת כנגד מתכת הברזל. בחינה זו היא ה"לעומת זה" של רחל בקדושה.

נכתב בזוהר[12] שהחטא נמשל ליותרת הכבד המכבידה על ישראל בחטאים ועוונות כמו הכבד שמכביד בזוהמא על עורקי הלב, כך העבירות מכבידים על כנפי השכינה, שהם המצוות עשה, הנמשלים לכנפי יונה.

ומוסיף הזוהר במקום אחר[13] שיותרת הכבד נמשלת כנגד הסטרא אחרא, היוצאת להסטין על בני העולם. לאחר שהיא מחטיאה אותם היא מתגברת על הזכר שבסטרא אחרא שהוא כנגד הכבד, וממנו יוצאת המרה שממנו הכעס והעזות, והיא המשפיעה לבעלה את מותרות השפע של הקליפות, (כי בקליפה הזכר מקבל מהנקבה). מהכבד ומהיותרת יוצאת המרה שהיא חרבו של מלאך המוות שממנו יוצאים טיפות מרות להמית בני אדם.

שורשם של כל הבהמות הוא מקליפת נוגה. אלא שכל הבהמות שורשם מהחלק הטוב שבקליפה זו, ואילו פרה אדומה מכוונת כנגד החלק הנקרא "יותרת הכבד" הנטפל לכבד, אך קליפה זו היא בבחינת טפל לזכר שבקליפת נוגה[14].

הערות שוליים

  1. חולין דף מ"ה עמוד ב.
  2. רש"י על המקום
  3. תורה אור פרשת ויחי מט, ב וראו סידור עם דא"ח סדר סעודת שבת רב, ג.
  4. 4.0 4.1 ליקוטי תורה פרשת ואתחנן יא, ב, באתר ספריית ליובאוויטש
  5. תורה אור פרשת חיי שרה טו, ג, באתר ספריית ליובאוויטש
  6. ספר המאמרים תרצ"ב ש"פ וירא כ' חשוון
  7. תורה אור פרשת משפטים עח, ג, באתר ספריית ליובאוויטש
  8. ספר המאמרים תקס"ט מאמר עולת תמיד, באתר ספריית ליובאוויטש
  9. ספר המאמרים תקס"ט מאמר עולת תמיד, באתר ספריית ליובאוויטש
  10. ספר המאמרים תקס"ט מאמר עולת תמיד ולהבין שרשי הדברים, באתר ספריית ליובאוויטש
  11. ספר המאמרים תרצ"ב ש"פ תולדות, קנב, באתר ספריית ליובאוויטש
  12. זוהר חלק ג כח, ב. ובלשון הזוהר (בארמית) "חטאת איהי יותרת הכבד, אכבידת עלה בחטאות דלכלוכין דחובין דישראל, כגוונא דכבד מכביד שמרים דאינון דמים על ערקין דלבא, הכי אלין חטאות מכבידין על גדפוי דשכינתא, דאינון פקודין דעשה, דדמיין לכנפי יונה".
  13. זוהר חלק ג דף רלא, ב
  14. אור התורה פרשת חוקת, ביאור זאת חקת התורה