עורף

עורף הוא החלק האחורי הקשה שתחת ראש האדם המכוון כנגד הצוואר ומהוה כמשל לענינים רבים בקבלה, שעיקרם הוא בחינת אחוריים.

גם בקדושה, ישנו מיצר הגרון שכפי שבגשמיות הוא מפסיק בין הראש שהוא מקום המוחין לגוף שהוא מקום המידות, כך מיצר הגרון הוא הפסק וממוצע בין ג' מוחין לז' מדות.

העורף כמשל לאחוריים

ההפרש שבין בחינת אחוריים לבחינת פנים הוא ע"ד מבשרי אחזה אלוה, שבעורף אין בו התחלקות אברים שעור א' מכסה את כולו. מה שאין כן בבחינת פנים נראה ונגלה ציור התחלקות האברים עינים לראות אזנים לשמוע כו', ותענוג שבבחינת ראיה היא בחינת אחרת משמיעה כו', כך הוא למעלה כביכול שבחינת רצון העליון ב"ה נקרא בחינת אחוריים ואין בו שום התחלקות, ולכך הרצון המלובש במצות כולל כל המצות בשוה שכולן הן בחינת רצונו ית' והרי זה שבח אחד לכולן אלא שהוא שבח גדול מאד כנ"ל, שהרצון עליון הוא למעלה מהחכמה כו' ולכן נקרא העונג והשמחה הנמשך מזה בשם זמירות כמו זמר שמנגנים ניגון א' היפה מאד הרבה פעמים כנ"ל.

אבל העונג העליון ב"ה המלובש במצות יש לכל מצוה תענוג פרטי כי העונג הוא פנימי' המכוון המלובש ברצון ואין פנימית המכוון המלובש ברצון מצוה זו מלובש ברצון מצוה אחרת כי לכל מצוה יש כוונה אחרת כנודע וכמו עד"מ בפנים הרי התענוג שבראיה המלובש בעיניים אינו דומה כלל לתענוג שבשמיעה שבאזנים וכן תענוג שבטעמים חיך אוכל יטעם כו' כל מין תענוג הוא מהות אחר.

פרעה

בחסידות נתבאר כי ענינו של פרעה הוא אותיות העורף, שכן הדעת יורד מהראש שבו המוחין כתר חכמה ובינה דרך הגרון לגוף שבחינתו הוא המידות המורגשות שהם חג"ת נה"י, אבל קליפת פרעה עומדת בעורף שהוא מקום צר ומונעת משפע הדעת להתגלות בגוף, דבר הגורם להשכלה בלי מידות מורגשות, דבר שיש בו אחיזה לסטרא אחרא.

וכביאור הבעל שם טוב על "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה", שיעשה המעשה שעושה בכל איבריו על פי הדעת, ובזה יש התפשטות הדעת בכל איבריו. כך בכללות העולם יש צדיק כמו משה סוד הדעת, ושאר אנשים שבדורו כשהם בחיבור א' עמו נקראו כולם דור דעה, והוא סוד תחיית המתים ומשיח. מה שאין כן ההיפך כשיש פירוד ביניהם נפרדו מהחיות ומהדעת, והוא סיבת הגלות מצרים ופרעה סוד העורף אחורי הדעת.

ענינים גשמיים

עניני העולם וצרכי הגוף הגשמי. הגם שאדם צריך להם, צריכין להיות בבחינת עורף ולא פנים. בחינת פנים היינו שעושה הדבר בלב ונפש ובחינת עורף היינו בחינת אחוריים כמאן דשדי בתר כתפי' בע"כ וכאלו כפאו שד.

ומאת ה' ומידו הייתה זאת כדי לאתהפכא חשוכא לנהורא שיתפלל בכח האכילה וכו', וכיוצא בזה רק שצריך שלא יומשך בבחינת פנימיות אלא בבחינת עורף והמשכה זו נעשית על ידי בחינת יהודה שהיא הודאה וביטול בבחינת סובב כל עלמין השוה ומשוה כו' גם חשך לא יחשיך וכחשיכה כאורה גשמיות ורוחניות שוין, שהרי כולם בחכמה עשית שהחכמה היא עשיה גשמיות וא"כ גם האכילה ושארי ענינים הגשמיים הם לפניו ית' כמו רוחניות של חכמה מאחר שגם החכמה היא גשמיות לגבי האור א"ס.

קשר של תפילין

הארת הקשר של תפילין, הרומז לבחינתה של השכינה שהיא בינה, היא במקום העורף, ושם מקום התגלות לאה שהיא בחינת עור.

כמו כן הארת הקשר של תפילין מורה על הארת השערות מאריך אנפין המגיע עד העורף של זעיר אנפין ומכה שם ועל ידי זה מאיר בזעיר אנפין בחינת האור המקיף הנרמז בתפילין של ראש. והארה זו היא הנאמר בעץ חיים כי חד קווצי דשערי של אריך אנפין מכה את עורף זעיר אנפין, ועל ידי זה הדעת דזעיר אנפין מתחלק לחסד וגבורה. ומבואר כי ענין זה הוא הענין של ציצית. שטלית הוא אור מקיף הגדול המקיף לזעיר אנפין מראשו ועד סופו, וציצית הוא בחינת מקיף החוזר שהוא בבחינת שערות הנמשך להאיר בזעיר אנפין בבחינת אור פנימי בג' ראשונות שלו.

ראו גם

• עקשנות