י"ב חודש (אבלות)

אבלות י"ב חודש, היא תקופה באבל אחרי פטירת קרובים, שעיקרה הוא אחר פטירת אב או אם. במהלך השנה משתדלים האבלים באופן מיוחד להוסיף בפעולות של תורה ומצוות לעילוי נשמת ההורים, עוברים לפני העמוד בימי החול ומקפידים על אמירת קדיש, וכן נמנעים מדברים מסויימים המעוררים שמחה.

שנים עשר חודש

על פי הלכה, האבלות על שבעת הקרובים מחולקת למספר תקופות: אנינות, שבעת ימי אבלות, שלושים יום, וי"ב חודש - שהיא תקופת האבלות הארוכה ביותר שעיקרה הוא אחר פטירת אב ואם, והטעם לכך נובע מהחיוב המיוחד של כיבוד הורים.

במשך שנת האבל, משתדל האבל להתפלל בימי החול כשליח ציבור במניין לפני העמוד, ולומר את כל הקדישים, וזאת במטרה להוסיף באמירת הקדישים לעילוי נשמת ההורים, אך כיון שמשפט הרשעים בגיהנם הוא י"ב חודש נוהגים להפסיק זאת כעבור 11 חודשים, כדי לא לנהוג באופן ממנו משתמע שהאבלים מתייחסים לנפטר כאילו הוא רשע. ולמנהג חב"ד מפסיקים חודש ויום אחד קודם שנשלמים הי"ב חודש אדמו"ר הרש"ב הצטער כשהוסיף יום אחד בלבד על הי"א חודש.

במידה ולא מתאפשר לנפטר לעלות לעמוד בעצמו, וכן בשבתות וימים טובים בהן לא נוהגים אבלות, מקפידים על אמירת קדיש יתום.

בסדר הקדימה כאשר יש מספר אבלים הרוצים לגשת לפני העמוד, אבל שנמצא בתקופת הי"ב חודש הוא המאוחר שבכולם. מכל מקום, חשוב מאוד שלא להגיע לידי מחלוקת בעקבות הרצון לגשת לפני העמוד, והחוטף את התפילה לפני התיבה כשאין הדבר מגיע לו, לא רק שלא מועיל בכך מאומה, הזכות נזקפת עבור חברו.

במשך שנת האבלות יש להימנע מלהשתתף בסעודות שמחה של רעים, זאת בשונה מסעודות מצווה שניתן להשתתף בהן, כגון חנוכת הבית, וכן ניתן להגיע לאירוע במידה והמטרה היא לשמח את בעלי השמחה, אך לא להשתתף בריקודים וכן לא לשבת ולסעוד יחד עם כולם.

דיני אבלות נוספים השייכים לתקופת הי"ב חודש:

• אין לשמוע מוזיקה שמחה.
• אין לקנות בגדים חשובים חדשים (אך נעליים וכדומה מותר לקנות).
• אסור לאבלים להסתפר עד שיגערו בהם חבריהם.

אמירת קדיש

מספר הקדישים שיש להשתדל לומר במשך היממה, הוא 16 קדישים, זאת בהתאם למבואר בספר הזוהר שפעולת הקדיש היא ל'שעתא ופלגא', למשך שעה וחצי, ועל פי חשבון זה, כאשר הבן אומר עבור נשמות הוריו 16 קדישים, הם מגינים על הנשמה במשך כל היממה. בסיום התפילה נוהגים לומר את ארבעת המשניות הנדפסות בסידור שהצירוף של ארבעת האותיות הראשונות שלהם יוצר את המילה 'נשמה'.

כאשר האבלים עצמם אינם יכולים לומר קדיש (לדוגמא, כאשר להורים שנפטרו היו רק בנות, שאינן אומרות קדיש) נוהגים לשכור יתום שיאמר קדיש עבור האבלים, ויש מעלה בנכד שיאמר עברו סבו וסבתו, ובפרט אם מדובר בן אחר בן.

במענה ליו"ר צא"ח הרב ישראל לייבוב שכתב לרבי בשנת האבלות שלו שבעקבות הפעילות והנדידה בדרכים מפסיד תפילות במניין ומבקש לקחת פסק זמן מהפעילות, שלל זאת הרבי וכתב שלא ייתכן שתגרם נחת רוח לנשמה ממיעוט פעולות בעניני תורה ומצוות, וכדי להשתדל שלא יחסר בענין של אמירת הקדישים עד כמה שאפשר, שנוסף על ההשתדלות שלו עצמו לומר קדישים במניין כשתמאפשר לו, ישכור מי שיאמר באופן קבוע.

ולאדם אחר ששאל את הרבי האם לקבוע את מגוריו במקום בו תהיה לו פרנסה בריווח אך לא יהיה לו מניין קבוע, כתב לו הרבי שהדבר אפשרי במידה ויש לו אחים נוספים שיש להם את האפשרות לעבור באופן קבוע לפני העמוד, ושהוא עצמו ישתדל לומר משניות ולתת צדקה בכל אחת מהתפילות וכן להשתדל לזמן בעצמו בברכת המזון, ועם זאת סייג את הדברים בכך שהדבר תלוי במידת הבטחון שלו, אך אם הוא חזק באמונתו בכך שהקב"ה יכול לפרנס אותו בכל מקום, יקבע את מגוריו במקום שיש מניין קבוע, ושלא ידאג לעניין הפרנסה.

ובמקום אחר כתב הרבי, שלא כדאי שאח אחד יאמר קדיש עבור אחיו, היות וכל אחד מהאחים מתקן חלק אחר בנשמת ההורים.

הוראות ומנהגים

נוהגים שבכל אחת מהתפילות בהן האבל ניגש לפני העמוד, מדליקים חמש נרות לפני העמוד כנגד חמש חלקי הנשמה נפש רוח נשמה חיה ויחידה. את הנרות צריכים להדליק במיוחד עבור נשמת האדם עבורו מתפללים לפני העמוד, ולכן כאשר שני אבלים מתפללים באותו עמוד תפילה זה אחר זה, צריך השני לכבות את הנרות ולהדליק אותם מחדש, וניתן להשתמש בנר הדולק באופן קבוע לפני העמוד ולכלול אותו כאחד מחמש הנרות. הנרות צריכים לדלוק גם בתפילות שהאבל אינו עובר לפני העמוד, כגון בשבתות ובחגים, ועליו לדאוג מערב שבת להדליק את הנרות.

במשך כל השנה צריכים לדלוק נרות במקום הפטירה, והילדים לא צריכים, אך יכולים להדליק גם בבתים שלהם.

האבל משתדל להיות הבעל קורא בקריאת התורה בימי שני חמישי ובתפילת מנחה של שבת, זאת בתנאי שהוא יודע לקרוא היטב את הטעמים והניקוד, וכן משתדל לעלות כמפטיר בשבת, אך זאת בתנאי שיודע לקרוא את ההפטרה בטעמיה כראוי, ואם לא, אין כדאי שיעלה ויברך ומישהו אחר יקרא במקומו, אלא יעלה בעליה אחרת, ורק יאמר את הקדיש בסיום הקריאה.

נוהגים שילד לא עולה לקבר אביו ואמו בתוך שנת האבלות שלהם, אך מותר לעלות לבית עלמין בתוך השנה על קברו של אדם אחר.

אדם שזו עבודתו, כגון מורה למוזיקה, מותר לו להשמיע ולשמוע שירים בתוך שנת האבלות על אביו ואמו, אם המטרה היא פרנסה ולא שמחה.

כדאי להשתדל לסיים לימוד ש"ס משניות בסיום אמירת הקדיש, וסיום מסכת גמרא ביום היארצייט.

חגים ומועדים

• בשבתות ומועדים, אף שמעיקר הדין כהן יכול לשאת את כפיו ולברך את העם, נוהגים להימנע.
• בתוך השנה הראשונה אבל לא אומר יזכור, אך נשאר בבית הכנסת בזמן אמירת יזכור.
• בעל תוקע קבוע, יכול לתקוע בשופר בראש השנה גם בשנת אבל.
• בהושענות, אבל לא מקיף את הבימה עם ארבעת המינים, כיון שכל ענין ההושענות הוא להוסיף בשמחה, ובמידת האפשר, עדיף שהוא יהיה זה שיחזיק את הספר תורה על יד הבימה.
• בחנוכה, האבל עובר לפני העמוד כבכל יום חול, אך מחליפים אותו באמירת הלל. לאחר הלל אומר האבל את החצי קדיש אחרי שחוזר לעמוד.
• בפורים, אבל ניגש להתפלל לפני העמוד כרגיל בכל ימות השנה, ויש להימנע מלתת משלוח מנות לאבל, ובדיעבד אם כבר נתנו לו, יכול לקבל, אך במידה ורוצים לכבד אותו וכדומה, ניתן לתת לכתחילה למישהו אחר מבני המשפחה.