עיקרי האמונה

י"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם
א. מציאות ה' ב. אחדותו ג. שלילת הגשמיות ממנו ד. הקדמות ה. היותו היחיד שראוי לעבדו ו. הנבואה ז. נבואת משה ח. תורה מן השמים ט. נצחיות התורה י. השגחה יא. שכר ועונש יב. ביאת המשיח יג. תחיית המתים

עיקרי האמונה הם היסודות העיקריים באמונה היהודית. כמה מהראשונים דנו בנושא זה, וקבעו מהם האמונות העיקריות ביותר ביהדות, כל אחד לפי שיטתו ומניינו.

המניין הנפוץ ביותר הוא י"ג עיקרי האמונה שקבע הרמב"ם, שהתקבל בתפוצות ישראל, והעיקרים על פי שיטתו מבוארים במקומות רבים בתורת החסידות ובתורת הרבי. כמה נוסחאות המבוססים על מניינו של הרמב"ם נקבעו בחלק מסידורי התפילה, כמו נוסח "אני מאמין" ופיוט "יגדל אלוקים חי".

מקורם

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

הרמב"ם מביא שישנם י"ג עיקרים בתורה שהם יסודות שעליהם מיוסדת הדת היהודית, והכופר בהם יוצא מכלל הדת. יש שהביאו שכבר בימי האמוראים היה ידוע על קיומם של י"ג העיקרים.

יש מהראשונים שמנו מניין עיקרים אחר. ויש שחלקו על קיומם של עיקרים בכלל, שהרי מכיון שהתורה מן השמים לכן הכופר אפילו בפרט הכי קטן ממנה כבר נחשב כופר. גם האברבנאל סובר כך וטוען שזו גם דעתו של הרמב"ם, ומה שהרמב"ם מנה עיקרים אינו שולל ששאר חלקי התורה הם עיקריים, אלא מיועדים עבור אלו שאינם בקיאים בתורה דים, ועבורם "בחר הרב מכל האמונות אותם הי"ג אמונות היותר כוללות, כדי ללמד אותם דרך קצרה אותם הדברים". והרב יעקב בן חביב כתב שכוונת הרמב"ם בכתיבת העיקרים הייתה להילחם בדעות נפסדות שנפוצו בזמנו, אבל אחרי שהתפשטו העיקרים של הרמב"ם די בכך להסיר מכשול, ואין צורך לחקור מה נחשב לעיקר ומה לא.

הרבי אומר שהתפשט בתפוצות ישראל ונקבע מניין העיקרים כשיטת הרמב"ם.

בפיה"מ ביסוד השביעי כותב הרמב"ם על תכניתו לחבר ספר מיוחד "בפירוש אלו היסודות".

העיקרים

י"ג עיקרי האמונה שקבע הרמב"ם הם:

א. מציאות ה': שה' הוא מצוי, והוא היחידי המצוי בשלימות - כי כל שאר הנמצאים תלויים בקיומו, והוא אינו תלוי בקיומם.

ב. אחדותו: שה' הוא אחד ואינו מורכב מחלקים.

ג. שלילת הגשמיות ממנו: שאין לה' גוף ולא שייך בו שום מאורע גשמי.

ד. הקדמות: שה' הוא קדום ולא מחודש, לעומת שאר הדברים שאינם קדומים כי הוא המהווה אותם.

ה. היותו היחיד שראוי לעבדו: שרק את ה' ראוי לעבוד, ולא שום מציאות אחרת, כי רק לו יש שלטון ובחירה ולא לשאר הברואים (כמו מלאכים, כוכבים וכדומה) - איסור עבודה זרה.

ו. הנבואה: שיש בין בני האדם אנשים שלמים באישיותם ובחכמתם שיכולים לקבל את השפע האלוקי ולהתנבא.

ז. נבואת משה: שמשה רבינו הוא מבחר המין האנושי, והוא הגדול במעלה מכל הנביאים שלפניו ואחריו.

ח. תורה מן השמים: שכל התורה שבידינו - תורה שבכתב ותורה שבעל פה על כל פרטיה - ניתנה למשה מאת ה'.

ט. נצחיות התורה: שהתורה לא תשתנה ולא תהיה בה תוספת וגרעון.

י. השגחה: שה' משגיח ויודע את מעשי בני האדם.

יא. שכר ועונש: שה' נותן שכר למקיימי רצונו ועונש לעוברי רצונו.

יב. ביאת המשיח: שמלך המשיח יבוא ויתקיימו בו הנבואות שנאמרו עליו (בעיקר זה כלול החיוב לחכות למשיח).

יג. תחיית המתים.

נוסחאות המבוססות על העיקרים של הרמב"ם

"נוסח "אני מאמין" אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים: אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא יָחִיד וְאֵין יְחִידוּת כָּמוֹהוּ בְּשׁוּם פָּנִים. וְהוּא לְבַדּוֹ אֱלֹקֵינוּ. הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה: אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵינוֹ גוּף. וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף. וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל: אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן: אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לוֹ לְבַדּוֹ רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל. וְאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל לְזוּלָתוֹ: אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל דִּבְרֵי נְבִיאִים אֱמֶת: אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁנְּבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיְתָה אֲמִתִּית. וְשֶׁהוּא הָיָה אָב לַנְּבִיאִים. לַקּוֹדְמִים לְפָנָיו וְלַבָּאִים אַחֲרָיו: אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה הַמְּצוּיָה עַתָּה בְיָדֵינוּ הִיא הַנְּתוּנָה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁזֹּאת הַתּוֹרָה לֹא תְהֵא מֻחְלֶפֶת וְלֹא תְהֵא תוֹרָה אַחֶרֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ: אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יוֹדֵעַ כָּל מַעֲשֵׂה בְנֵי אָדָם וְכָל מַחְשְׁבוֹתָם. שֶׁנֶּאֱמַר הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם: אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ גּוֹמֵל טוֹב לְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו וּמַעֲנִישׁ לְעוֹבְרֵי מִצְוֹתָיו: אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ. עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא: אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁתִּהְיֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת שֶׁיַעֲלֶה רָצוֹן מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים:"

נוסח "אני מאמין"

על יסוד שלשה עשר העיקרים ישנו נוסח המפרט בקצרה כל אחד מעיקרי הדת ומודפס בסידורים, ונהגו רבים מישראל לאומרו. נוסח זה לא חובר על ידי הרמב"ם ואינו מופיע בספריו, למרות שהוא מבוסס על דברי הרמב"ם.

בהקלטות המפורסמות בהם נשמע הרבי מנגן את ה"אני מאמין", לא נשמעות המילים "ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". יש שראו בכך השמטה מכוונת, מחוסר רצון לעסוק בעיכובה של התממשות האמונה. אולם עם השנים התגלו הקלטות בהם הרבי נשמע בבירור משורר גם את אותם המילים. גם בשיחותיו ומכתביו אין הרבי נמנע מהזכרת מילים אלו, המיוסדות על דברי הנביא "אם יתמהמה חכה לו".

אמירת "אני מאמין" בתפילה למנהג חב"ד

למנהג חב"ד אין אומרים את ה"אני מאמין" בנוסח התפילה, כיוון שלא הביא זאת אדמו"ר הזקן בסידורו. הרבי מסביר "בדרך השערה" כמה טעמים לכך:

1. התפילה ענינה: א)שבח לה'. ב)בקשת צרכי האדם. ואני מאמין הוא לא אף אחד מסוגים אלו.
2. כל תוספת ולו הקטנה ביותר בתפילה צריכה ראיה ברורה ויסוד לכך (ראה שם אריכות בכך)
3. ולגבי י"ג העיקרים עצמם לא הובאו בסידור האריז"ל ובכמה מסידורי התפילה הראשונים וצ"ע מי תיקנו ראשון. ועוד זאת ידוע שכמה מגדולי ישראל לא הייתה נוחה דעתם לקבוע שחלק מהמצוות נקראו עיקרים והשאר לא וכן במניינם לא הכל מסכימים שהם י"ג וכו'...
4. מובא שסגולה לפרנסה לומר בכל יום פרשת המן וי"ג העיקרים. ופשוט שעניני סגולה במקום וזמן אחד, אינם ענין לנוסח התפילה של כלל ישראל בכל המקומות ובכל הזמנים.

עם זאת, יש לציין את דברי הרבי שאי אמירת ה"אני מאמין" בדיבור אינה גורעת מכך שאומרים זאת במחשבה.

פיוט "יגדל"

ערך מורחב – יגדל אלוקים חי

יגדל אלוקים חי הוא פיוט מסורתי שלא נודע מחברו, המיוסד על י"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם. בפיוט 13 פסקאות, אחת לכל אחד מהעיקרים. פיוט זה מקובל בקהילות רבות בתפוצות ישראל כחלק אינטגרלי מנוסח התפילה. אדמו"ר הזקן השמיט אותו מהסידור שלו, והוא לא מקובל בנוסח חסידי חב"ד.

עם זאת, ביטויים רבים מתוך הפיוט הובאו במקומות רבים בתורת החסידות, ואף בספר התניא עצמו, וכמה מתוכם אף התבארו בהרחבה.

העיקר השנים עשר - האמונה בביאת המשיח

ערך מורחב – האמונה בביאת המשיח

האמונה בביאת המשיח (ובגאולה השלימה) היא חובה על כל אחד מישראל.

אמונה זו כוללת גם את האמונה שביאתו מציאותית בכל רגע, כלומר - שהאמונה היא לא רק שהוא יבוא אי פעם כי אם גם לחכות לה בכל עת. וכפי שמבאר הרמב"ם בפירושו על המשניות, שבנוסף לזה "שיאמין ויאמת שיבוא", גם "לא יחשוב שיתאחר" - שלא יעשה חשבונות שיביאו אותו להרחיק זמן ביאת המשיח. שמכיוון שלא נקצב לביאתו זמן זו ראיה שיכולה להיות תמיד בין בזמן קרוב ובין בזמן רחוק. ולכן חלק מהאמונה היא להאמין שהוא יכול לבוא בכל עת. ולצפות לביאתו בכל עת מתוך בטחון גמור בביאתו המידית. באחד משיחותיו מבאר הרבי שרוב ישראל אינם שייכים לפעול בעצמם צפייה לגאולה בשלימות בשל היעודים הרוחניים, לכן חז"ל מאריכים אודות היעודים הגשמיים, בכדי שיתעוררו בצפייה לגאולה בצורה שלימה יותר .

מעיקרי הדת

הכופר באמונה זו הרי הוא כופר בתורה ובנותנה, ובכל הנביאים שהתנבאו בזה. הרמב"ם מבאר שהאמונה במשיח היא מיסודי הדת, והוא אחד מי"ג עיקרים.

הרבי מבאר שטעמו של הרמב"ם הוא על פי הגדרתו שלו את המלך המשיח - שביאת המשיח אינו רק יעוד טוב שייעדו ה' לבוא לעם ישראל, אלא הוא גדר בנצחיות התורה, שתוכל להתקיים בשלימות אך ורק כשיבוא המשיח. לכן אמונה זו היא פרט נוסף בעיקרי הדת - להאמין בנצחיות התורה.

קישורים חיצוניים

• הטקסט המלא של י"ג העיקרים באתר 'דעת'
• נוסחת הרב קאפח באתר צעירי חב"ד