האוהל

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה עוסק באוהל בבית החיים מונטיפיורי (ציון אדמו"ר הריי"צ). אם התכוונתם לאוהל אחר, ראו אוהל (פירושונים).
פנים ציון אדמו"ר הריי"צ
הרבי בכניסה לאוהל מנוחתו כבוד של אדמו"ר הריי"צ

אוהל אדמו"ר הריי"צ (מכונה האוהל) הינו מקום מנוחתו כבוד של אדמו"ר הריי"צ. ממוקם בבית החיים "מונטיפיורי" שברובע קווינס, ניו יורק.

הוועד לבנין האוהל

לאחר הסתלקותו של אדמו"ר הריי"צ בי' שבט תש"י נוסד 'הועד לבנין האוהל' על מנת להקים אוהל על קברו.

מכתב תודה שקיבל הרב יצחק יעקב קאוואלסקי בחודש תשרי תשי"א. המכתב נחתם על ידי הועד בו הוא מודה על תרומה של 18 דולר לטובת בניית האוהל

בין תפקידיו, היה ה'ועד' אחראי לגייס תרומות עבור בניית האוהל מאת מוקירי זכרו של אדמו"ר הריי"צ, ומי שנדב מכיסו למען הקמת האוהל קיבל מכתב תודה מאת הועד.

יו"ר הועד היה הרב שמואל לויטין וחבריו היו: הרב ניסן טלושקין, הרב ישראל ג'ייקובסון, הרב אליהו סימפסון, הרב מאיר אשכנזי, הרב שלמה אהרון קזרנובסקי, הרב משה דובער ריבקין, הרב ירחמיאל בנימינסון והרב משה לייב רודשטיין.

האוהל

הרבי נהג לפקוד את המקום בקביעות בימים ראשון וחמישי בכל שבוע (ובשנים האחרונות לאחר שהחל מעמד חלוקת הדולרים, בימי שני וחמישי), בערבי ראש חודש ובימי ההילולא של רבותינו נשיאינו, שם היה קורא הרבי את הפ"נים ורבים מהמכתבים שקיבל.

כן פקד הרבי את האוהל בהושענא רבה תש"נ, וערבי שבתות.

האוהל נבנה, בהוראת הרבי, ללא קורת גג על מנת שגם כוהנים יוכלו להשתטח במקום. כמו כן נבנתה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בין מקום המצבות למקום שבו מתפללים הפוקדים את המקום.

במשך השנים היה במקום חדר מיוחד ששימש את הרבי בעת ששהה במקום, החדר נשרף בחודש אדר שני תשנ"ב.

בשנת תשנ"ד נבנה בסמוך בית אהל חב"ד ליובאוויטש לבאים להשתטח על הציון. המקום נבנה ונוהל על ידי ר' חיים ברוך הלברשטם, לאחריו עבר לניהול ר' אבא רפסון.

רבבות מבקרים במקום במשך השנה כולה ובעיקר בי' שבט, בערב ראש השנה ובערב ראש חודש.

הרבי והאוהל

במקרים רבים כתב הרבי בתגובה לבקשות ברכה ועוד, שהוא יזכיר את העניין בעת שהותו ב'אוהל' בלשון: "אזכיר על הציון". על מעלת האוהל וההשתטחות בו דיבר הרבי רבות ומהם: בשיחת יו"ד שבט תשי"ד ביאר הרבי את מעלת ההשתטחות באוהל ואמר כי למקום יש קדושה כמו בארץ ישראל. באותה שיחה אמר הרבי כי כאשר יודע היצר הרע כי באפשרותו של האדם להשתטח באוהל זה עצמו מחליש את תקפו כיון ש"יש לו פת בסלו".

באחת השיחות אמר הרבי כי "האוהל של הרבי הוא בקו השמחה".

הרבי אמר כי אלו הכותבים לרבי ומניחים את המכתב באוהל מתוך התקשרות אמיתית ובאמונה כי הרבי קורא את המכתב - הרי הרבי ימצא את הדרך לענות להם.

הרב שלמה גורן סיפר שהרבי אמר לו שמהאוהל ל-770 יש מעין פרוזדור ולכן נסיעותיו לאוהל אינם נחשבות כיציאה מ770[1], כמו כן, אמר הרבי לרב גורן, כי אחת הסיבות שהוא אינו עולה לארץ, היא מאחר והוא מעוניין לפקוד את האוהל הק'.

עם זאת, ראו לכל אורך שנות הנשיאות של הרבי, כי הוא מקפיד לא להפוך את המקום ל'מקום קבוע'. הרבי לא הסכים שיקבעו באוהל אפילו ברז לנטילת ידיים[2], אלא נטל את ידיו בכל פעם כשחזר ל-770, כמו כן הרבי שלל הצעות של הקמת מבנים או בתי תפילה ליד האוהל[דרוש מקור].

בחודש מנחם אב תשנ"ג, שאל אחד הרופאים את הרבי האם כשישתפר המצב ימשיך לנסוע לאוהל, והרבי השיב בחיוב[3].

מנהגי ההשתטחות

מכתב הרבי בו כותב: "יש להבטיח (באווארענען) שלא יטעו לומר דמבקרים בבית הקברות בשבת קודש"

את חלקם של מנהגי ההשתטחות הורה הרבי עצמו לנהוג וחלקם נלמדו מאופן הנהגתו של הרבי בעת היותו באוהל.

א. נוקשים בדלת האוהל שלוש פעמים בטרם הכניסה.

ב. באוהל נהוג לקרוא את המענה לשון.

ג. נהוג שלא ללבוש נעלי עור בעת השהות באוהל.

ד. אלו שזכו לראות את הרבי (הריי"צ) בעיני בשר יציירו לעצמם את ציור פניו ויחשבו על כך "אז דא איז ער" (שכאן הוא).

ה. נהוג לקרוע את המכתב ולהניחו על הציון.

ו. אין אוכלים ביום ההליכה לאוהל קודם הכניסה לאוהל[4], כשנכנסים לאוהל בלילה לא אוכלים מהשקיעה. אך שותים (בדווקא).

ועל דרך זה הורה הרבי למזכירו ר' בנימין קליין.

אזכיר על הציון

לרבבות הפונים אל הרבי, היה עונה הרבי בנוסח קבוע "אזכיר על הציון". מסופר כי לאחר שענה הרבי ליהודי מקראון הייטס שהיה זקוק לברכה לביתו שחלתה, בנוסה זה, פנה היהודי למשב"ק שלום בער גנזבורג ודרש שהרבי יבטיח שהיא תבריא. כאשר העביר גנזבורג את הדברים לרבי, השיב הרבי: "אזכיר על הציון היא אינה ברכה? תאמר לו שהיא תהיה כלה יפה"[5].

בתקופה שישיבת תומכי תמימים קריית גת הייתה נתונה בחובות גדולים ונהלתה עמדה תחת לחצים שיתפה הנהלת הישיבה את הרבי בכל הצעדים ותמיד התשובה הייתה: "אזכיר על הציון". בשלב מסויים חש ראש הישיבה הרב משה הבלין חלישות הדעת וכתב לרבי שאינו מרגיש עיודוד מצד הרבי למצבם. בתגובה כתב הרבי: "עניתי כבר כמה וכמה פעמים 'אזכיר על הציון'. ישאל רבני אנ"ש, היש עידוד גדול מזה?".

בערב יום כיפור תנש"א כתב הרבי לרב מנחם מענדל גרונר במענה למכתבו בו כתב שמהסס בקשר להתנהלות מסויימת שננקטה בקשר לישיבת תומכי תמימים קרית גת, התנהלות שדווח עליה לרבי כשהרבי משיב רק ב"אזכיר על הציון"[6], האם אכן זה לרצונו של הרבי וכתב שאם זה לא לרצון אזי אין לו כל חלק בזה (תוכן): "כמדומה שכבר עניתי, אזכיר על הציון, ומה זאת אומרת אזכיר על הציון? שמבקשים ברכה".

עם זאת במענה מקיץ תש"נ בקשר לשליח הרב שבתי סלבטיצקי, שהיו שרצו להשיג את גבולו וכתב שמי שהשיג את גבולו הבין ממענה הרבי "אזכיר עה"צ" שיש לו הסכמה – הרבי סימן את המילים "שיש לו הסכמה", וכתב: "זה ארבעים שנה שאני עונה אזכיר עה"צ, והפירוש בזה, אזכיר עה"צ ותו לא!!"[7].

ראו גם

לקריאה נוספת

  • התקשרות אמיתית לנשיא הדור, במדור 'חיי רבי' שבועון כפר חב"ד גליון 1893 עמוד 36
  • וישאירום שם ברשותו, סקירה על הביטוי השגור אצל הרבי 'אזכיר על הציון', במדור 'חיי רבי', שבועון כפר חב"ד גליון 1911 עמוד 37

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. מאמרו של הרב שלמה גורן שפורסם בעיתונות אחרי ג' תמוז.
  2. מפי הרב יקותיאל מנחם ראפ
  3. יומן קבלת המלכות עמ' 352, כ"ב מנחם אב תשנ"ג
  4. הרב יואל כהן העיד שפעם הרבי שמע מאחד הבחורים שנכנס לאוהל אחרי שאכל תפוח, והרבי התבטא: רחמנות אויף איר! (רחמנות עליך)[דרוש מקור]
  5. בקודש פנימה, עמ' 69, סיפור 41.
  6. הרב גרונר לא הזכיר מפורש במכתב שזה נשאל אצל הרבי והייתה התשובה אזכיר על הציון
  7. ליקוט מענות קודש תש"נ ע' 129