אוהל אדמו"ר הצמח צדק והמהר"ש
|
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ערוך בצורת כתבה. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מהר"ש הוא בעיירה ליובאוויטש, שם הסתלקו ונטמנו. האוהל ממוקם בתוך בית העלמין היהודי, אשר נהרס במשך השנים ושוקם מספר פעמים ובשנים האחרונות חודש ושוקם על ידי הרב גבריאל גורדון בהדרכת רבני חב"ד.
ביקןרי אדמו"ר הרש"ב באוהל[עריכה | עריכת קוד מקור]
אדמו"ר הרש"ב ביקר באוהל פעמים רבות.
כך גם תלמידי ישיבת תומכי תמימים באו להתפלל תדיר באוהל.
ביקור אדמו"ר הריי"צ באוהל[עריכה | עריכת קוד מקור]
בערב ר"ח אלול שנת תרפ"ב נסע אדמו"ר הריי"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר מאמר חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה. הייתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת נשיאות חב"ד.
חורבן האוהל בימות השואה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בקיץ תש"א תקופת השואה, כבשו הגרמנים את העיירה. בי"ד בחשוון תש"ב רצחו את כל 483 היהודים אשר בה.
בתקופה שנחרבה החצר נחרב גם האהל. גם בית המדרש המחובר לאהל נחרב והנכרים גנבו את כתלי הגדר. כשהרוסים החלו להדוף את הנאצים מרוסיה נפגעה העיירה ליובאוויטש קשות מהקרבות ורובה נחרבה, והמצבות באוהל ניזוקו ונפלו.
בשנת תרפ"ד (1924) השתדל אדמו"ר הריי"צ לתקן את האהל, אמנם המצב הכללי הלך והחמיר במשך השנים.
בימי מלחמת העולם השנייה, בעת שהנאצים ימ"ש הרגו את יהודי העיירה, הם הרסו גם את האוהל הקדוש.
בניית המצבות מחדש[עריכה | עריכת קוד מקור]
רדיפות הקומוניסטים, והמרחק בין הקהילות החשובות של חב"ד בטשקנט סמרקנד וגם מוסקבה, גרמה לחוסר במתפללים בציוני רבותינו, וככל הנראה הגיעו בודדים בלבד.
בשנת תשכ"ו התפתחה יוזמה לשיקום המציבות, לצורך זה נסע הרב אבא דוד גורביץ, מטשקנט הרחוקה אל ליובאוויטש, והקים שם את מצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש ההרוסות ובנה סביבם גדר.
עברו שנים רבות ובשנת תשכ"ו החליטו שניים מהחסידים שנשארו ברוסיה - ר' מוטל קוזלינר ור' דוד אבא גורביץ' לדאוג לשיפוץ ובניית האוהל שנהרס כחמישים שנה קודם לכן, לשפצו, לנקות ולפנות את ההרס הרב שהיה במקום ולסמנו בגדר שתהווה כבוד וציון דרך לחסידים שיבואו להתפלל במקום.
באותה תקופה עדיין שלט ברוסיה השלטון הסובייטי, ומשימה של שיפוץ אוהל קדוש הייתה בגדר חלום, אך שני חסידים נועזים אלו לא התפעלו והחליטו לעשות את המלאכה בכל מחיר. לאחר מאמצים רבים הם השיגו את סכום הכסף הנדרש ואז יצא ר' דוד אבא להמשך המלאכה.
ר' דוד אבא שהתגורר באותה העת בטשקנט לקח את ילדו בן התשע והחל לנוע לכיוון העיירה ליובאוויטש. אחת התחנות בדרך הארוכה הייתה בעיירה חרקוב שם פגש ר' דוד אבא את החסיד הישיש ר' שניאור זלמן סקבלו שלמד בצעירותו בעיירה ליובאוויטש. ר' דוד אבא חשב לצרף לנסיעתו את סקבלו, אך תשישותו הרבה לא איפשרה זאת. סקבלו המליץ לצרף לנסיעה במקומו את שכנתו גב' שרה פסיא שגרה בעברה בעיירה רודניא הסמוכה לליובאוויטש אך גם היא סירבה להצעה עקב תשישות, שרה פסיא מסרה לדוד אבא את שמו של קרוב משפחה שגר בעיירה רודניא - ר' נחום לבקובסקי שמו.
כבר למחרת הגיעו דוד אבא ובנו לעיירה רודניא הסמוכה לליובאוויטש, ולהפתעתם פגשו במרכז העיירה את ר' נחום. לאחר החלפת חוויות קצרה שמע ר' נחום על מטרת בואם ובשמחה נתן להם את המידע והעזרה הדרושים כולל הפנייה לאנשי המקצוע המתמחים בבניית גדר, הובלתה והתקנתה כראוי. משם נסעו לליובאוייטש בכדי לאתר את מקום הציון.
בליובאוויטש הם פגשו בגוי מקומי שיחד עם אשתו הובילם למרכז היער, שם הסיטה אשת הגוי כמה שיחים ואז נגלו לעיניהם שתי מצבות, האחת של האדמו"ר הצמח צדק והשנייה של האדמו"ר המהר"ש. בשלב זה ביקש דוד אבא מהגויים שיחזרו לביתם וישאירו אותו לבדו בכדי שיוכל להתפלל על קברי אבותיו. כשהלכו הגויים החלו הוא ובנו בניקוי המצוב וגיזום הצמחייה שמסביב. לאחר עבודה מאומצת היה המקום נקי וכשיר להתקנת הגדר. ר' דוד אבא צייר תרשים של מבנה הגדר, שתוכל להתאים למקום ולא תתקע בעצים שמסביב.
לאחר שסיים חזר דוד אבא לרודניא והצליח לשכנע את אחד מהמפעלים שירכיבו עבורו את הגדר. מכיוון שהכנת הגדר לקחה כשבוע נאלץ דוד אבא לנסוע ולהמתין בעיר הגדולה - מוסקבה בכדי שלא ייתפס. כשהייתה הגדר מוכנה נולדה בעייה חדשה: בעלי המפעל שהבינו למה הולכת לשמש הגדר לא הסכימו לבצע בעצמם את ההתקנה שמסמלת את השתתפותם במבצע יהודי שנוגד לחוקי הקומניזם. לאחר השתדלות רבה נמצא הפועל שהסכים להסיע את הגדר למקום שם הוא עבד יחד עם ר' דוד אבא (שהרגיש זכות נפלאה להשתתף בבניה עצמה) והם הקימו את הגדר.
סיפור ההקמה נשאר בסוד עד ליציאת משפחת גורביץ' מרוסיה בשנת תשל"א. בתשרי תשל"ב - כמה חודשים לאחר יציאתם, הגיע דוד אבא לרבי מלך המשיח, שם הוא כתב דו"ח מפורט עם כל פרטי ההקמה. לאחר תקופה נודע לו שהרבי לו קיבל את הדו"ח והוא התיישב לכתוב דו"ח נוסף עליו ענה הרבי תשואות חן.
כעשרים שנה לאחר מכן, לאחר התפרקותה של ברית המועצות, שב ר' דוד אבא לליובאוויטש, שם הוא ראה את האוהל המפואר שבנו ר' דוד נחשון ור' אבי טאוב בשנת תנש"א כיאה לציוני רבותינו נשיאנו.[1]
בניית האוהל מחדש[עריכה | עריכת קוד מקור]
את האהל בנו מחדש בשנת תשמ"ט, הרב דוד נחשון ור' אבי טאוב.
לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי, החלו אנ"ש לנסוע לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו.
האוהל כיום[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשנים האחרונות עבר בית העלמין בליובאוויטש שיפוץ נרחב שעיקר השיפוצים מתמקדים באוהל.
הסירו מהאוהל את הגג[3].
בית כנסת העקידה שוחזר[4]
ודרך מיוחדת נסללה מחצר רבותינו נשיאנו אל האוהל.
| ליובאוויטש | ||
|---|---|---|
| העיירה | ליובאוויטש • תומכי תמימים ליובאוויטש • ליובאוויטש - רוסיה - המקומות הקדושים | |
| אתרי העיירה | בית העלמין בליובאוויטש • אוהל אדמו"ר הצמח צדק והמהר"ש • אוהל הרבניות • הזאל הגדול • בית שניאורסון • בית כנסת של העקידה • קבר האחים היהודי בליובאוויטש | |
| מאורות בעיירה | השריפה הגדולה • ליובאוויטש בשואה | |
| ספרים על העיירה | ליובאוויטש - העיירה של חב"ד • ליובאוויטש וחייליה | |
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- שניאור ברגר, הקמת אוהל רבותינו נשיאינו בליובאוויטש, ראיון עם הרב דוד נחשון, שבועון בית משיח גליון 1018 עמוד 33
- שניאור ברגר, הקמת גדר מצבות רבותינו נשיאינו, ראיון עם הרב דוד אבא גורביץ', שבועון בית משיח גליון ח' טבת תשס"ג עמוד 24
- אהליאב אבוטבול, הכרעות בית דין רבני חב"ד בבית החיים בליובאוויטש, בתוך 'העיירה ליובאוויטש מתעוררת', שבועון בית משיח גליון 944 עמוד 76
