הבדלים בין גרסאות בדף "השיחה הידועה"
מ (←פסק דין: תקלדה) |
|||
| שורה 82: | שורה 82: | ||
במהלך כינוס החירום בכפר חב"ד במוצאי שבת, הועלתה הצעה על ידי הרב [[שמואל פרומר]], לערוך פסק דין מהרבנים שהרבי משיח. ההצעה התקבלה ובאותו מעמד הכריז, מזכיר [[בית דין רבני חב"ד]] הרב [[דוד חנזין]], בשם הרבנים שהרבי הוא מלך המשיח. באותו ערב, רבה של [[כפר חב"ד]] הרב [[מרדכי אשכנזי]], כתב את הנוסח המלא של פסק הדין. | במהלך כינוס החירום בכפר חב"ד במוצאי שבת, הועלתה הצעה על ידי הרב [[שמואל פרומר]], לערוך פסק דין מהרבנים שהרבי משיח. ההצעה התקבלה ובאותו מעמד הכריז, מזכיר [[בית דין רבני חב"ד]] הרב [[דוד חנזין]], בשם הרבנים שהרבי הוא מלך המשיח. באותו ערב, רבה של [[כפר חב"ד]] הרב [[מרדכי אשכנזי]], כתב את הנוסח המלא של פסק הדין. | ||
| − | בהמשך לכך טסו ל[[ניו יורק]], ל[[770|חצר הרבי]], הרב [[דוד]] | + | בהמשך לכך טסו ל[[ניו יורק]], ל[[770|חצר הרבי]], הרב [[דוד נחשון]] ור' [[אבי טאוב]] - על מנת להגיש לרבי את פסק הדין. ביום [[ב' אייר]] בבוקר הגיעו לניו יורק, ושם חיכה הרב נחשון לרבי ליד ה[[מקווה]]{{הערה|בימים בהם הרבי נסע ל[[האוהל|אוהל]], היה טובל לפני כן במקווה.}}, וכשהגיע הרבי הגיש לו את פסק הדין. הרבי הסתכל ואמר בחיוך: {{ציטוטון|ישר כח, ישר כח!}} והכניס את המעטפות לכיס ה[[סירטוק]]. |
בהמשך לכך נכתבו מהדורות נוספות של פסק הדין. כמו כן הרב דוד נחשון ור' אבי טאוב נשלחו על ידי רבני חב"ד ל[[רוסיה]], על מנת להקריא את פסק הדין בקברי [[רבותינו נשיאנו]]{{הערה|1=סיפור האירועים בפירוט בחוברת [http://old2.ih.chabad.info/images/notimage/45333_he_1.pdf 'העובדות שמאחורי הפסק']{{PDF}}{{אינפו}}}}. | בהמשך לכך נכתבו מהדורות נוספות של פסק הדין. כמו כן הרב דוד נחשון ור' אבי טאוב נשלחו על ידי רבני חב"ד ל[[רוסיה]], על מנת להקריא את פסק הדין בקברי [[רבותינו נשיאנו]]{{הערה|1=סיפור האירועים בפירוט בחוברת [http://old2.ih.chabad.info/images/notimage/45333_he_1.pdf 'העובדות שמאחורי הפסק']{{PDF}}{{אינפו}}}}. | ||
גרסה מ־00:54, 17 במאי 2016
השיחה הידועה היא שיחה שנשא הרבי בכ"ח ניסן תנש"א, בה דיבר בכאב על האדישות בנושא הבאת המשיח והטיל על החסידים את האחריות להביא אותו: "הדבר היחידי שעוד יכולני לעשות: הנני מוסר זאת לכל אחד מכם, עשו כל אשר שביכולתכם לפעול ביאת משיח בפועל ממש". הרבי השתמש בלשון "השיחה הידועה" במכתב לר' רחמים אנטיאן[1], ומאז התקבל כינוי זה ביחס לשיחה.
השיחה גרמה להתעוררות רבה בקרב החסידים בנושא הבאת הגאולה. יוזמות ופעולות רבות בקשר לזירוז הגאולה נעשו בעקבותיה, וחלקם זכו להתייחסויות חיוביות ועידודים מהרבי.
תוכן עניינים
רקע
| ערכים מורחבים – בשורת הגאולה, מלחמת המפרץ, שנה שמלך המשיח נגלה בו |
מיום עלותו לנשיאות הודיע הרבי שדורנו הוא הדור שיזכה לגאולה. עבודתנו היא לפעול לזרז את הגאולה על ידי קיום התורה והמצוות ובפרט הפצת היהדות והמעיינות. בהדרגה, במהלך שנות נשיאותו, העלה הרבי יותר ויותר את רף הציפייה לגאולה והוסיף יותר ויותר לעורר ולדחוף לעשות את המרב להבאתה. במהלך השנים הרבה הרבי לצטט את דברי הרמב"ם[2], אודות חובתו של כל אדם לפעול ולו פעולה קטנה, שבכוחה להביא את הגאולה: "צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב . . עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה".
לקראת שנת תנש"א הכריז הרבי[3] שראשי התיבות של שנה זו הינם "תהא שנת אראנו נפלאות", כלשון הפסוק המנבא על הגאולה העתידה[4]: "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". בהמשך, כאשר החל הסכסוך במפרץ הפרסי ובעקבותיו מלחמת המפרץ, קרא הרבי לא לפחד והבטיח שבמלחמה זו יהיו ניסים גדולים. הרבי הדגיש שאירועי המלחמה הם התגשמות מדוייקת של המדרש בילקוט שמעוני[5] אודות ה"שנה שמלך המשיח נגלה בו"[6].
לאחר סיום המלחמה - בחודשים אדר וניסן תנש"א - קרא הרבי להתבונן בניסים הגלויים שאירעו בה, והסביר שהם גדולים יותר אפילו מניסי חג הפורים[7]. ביחידות כללית בכ"ו ניסן, יומיים לפני אמירת השיחה, ביאר הרבי בהרחבה את הניסים הגלויים שנראו לאחרונה, הן במלחמת המפרץ והן בהתרחשויות נוספות - כגון התפרקות ברית המועצות - והסביר שיהודי צריך להכיר בניסים אלו, "עד שהוא לא מתבייש לצאת בריקוד בגלל הניסים הגלויים!"[8].
יומיים אחר כך - ביום חמישי בלילה, אור לכ"ח ניסן תנש"א, לאחר תפילת מעריב - אמר הרבי את השיחה הידועה[9].
תוכן השיחה
את השיחה פתח הרבי באומרו: "בעמדנו ב"יום זכאי" (בכלל, ובפרט) בנוגע לעניין הכי עיקרי דגאולה האמיתית והשלימה, – מצד כו"כ ענינים: כללות השנה, כללות החודש וכללות השבוע, וגם היום הפרטי בחודש והיום הפרטי בשבוע, כולל ובמיוחד מצד ענינו של היום והשבוע בספירת העומר, "מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי" – יש לעורר ולהזכיר ולהדגיש עוד הפעם על דבר גמר ושלימות מעשינו ועבודתינו להבאת הגאולה האמיתית והשלימה".
לאחר ההסבר על מעלת הזמן שבו עומדים, ובפרט שזה מוצאי ז"ך בניסן, שעניינו הוא שלוש פעמים שלוש פעמים שלוש, שזוהי חזקה משולשת, וכן זהו ליל כ"ח ניסן, ועד שלאחר מכן זהו כ"ט - יום שהוא "מחר חודש" (ערב ראש חודש), ולאחר שני ימי ראש חודש, יגיע ב' אייר - לכתחילה אריבער. ולבד זאת שנמצאים בשנת "אראנו נפלאות", ובקשר עם הגאולה ועם מצוות הצדקה.
לאחר מכן המשיך הרבי, ואמר[10]:
על פי האמור לעיל על דבר הדגשת ענין הגאולה (במיוחד) בזמן זה - מתעוררת תמיהה הכי גדולה: היתכן שמבלי הבט על כל הענינים - עדיין לא פעלו ביאת משיח צדקנו בפועל ממש?!... דבר שאינו מובן כלל וכלל!
ותמיהה נוספת - שמתאספים עשרה (וכמה וכמה עשיריות) מישראל ביחד, ובזמן זכאי בנוגע להגאולה, ואף על פי כן, אינם מרעישים לפעול ביאת המשיח תיכף ומיד, ולא מופרך אצלם, רחמנא ליצלן, שמשיח לא יבוא בלילה זה, וגם מחר לא יבוא משיח צדקנו, וגם מחרתיים לא יבוא משיח צדקנו, רחמנא ליצלן!!
גם כשצועקים "עד מתי" - הרי זה מפני הציווי כו', ואילו היו מתכוונים ומבקשים וצועקים באמת, בודאי ובודאי שמשיח כבר היה בא!!
מה עוד יכולני לעשות כדי שכל בני ישראל ירעישו ויצעקו באמת ויפעלו להביא את המשיח בפועל, לאחרי שכל מה שנעשה עד עתה, לא הועיל, והראי', שנמצאים עדיין בגלות, ועוד ועיקר – בגלות פנימי בעניני עבודת השם.
הדבר היחיד שיכולני לעשות - למסור הענין אליכם: עשו כל אשר ביכלתכם - ענינים שהם באופן דאורות דתוהו, אבל, בכלים דתיקון - להביא בפועל את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!
.. ואני את שלי עשיתי, ומכאן ולהבא תעשו אתם כל אשר ביכולתכם.
ויהי רצון שימצא מכם אחד, שנים, שלשה, שיטכסו עצה מה לעשות וכיצד לעשות, ועוד והוא העיקר - שיפעלו שתהיה הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש, תיכף ומיד ממש.
בשעת אמירת השיחה, הרבי השתמש בביטויים יותר חריפים, כשהחריף שבכולם - שבמקום המילים "ללא הועיל", אמר הרבי ש"אינני יודע מה לעשות, כיוון שכל מה שעשיתי עד היום היה להבל ולריק".
בעקבות השיחה
קטעים מחלוקת הדולרים, יום ראשון ל' בניסן
|
|---|
|
אחד (שאינו חסיד חב"ד) אמר לכ"ק אדמו"ר שליט"א שאולי היה זה עצה טובה שכ"ק אדמו"ר שליט"א יבוא לארץ-ישראל, להתפלל ביחד עם היהודים בכותל המערבי. כ"ק אדמו"ר שליט"א (בידו הק'): אני הבהרתי כל הזמן שכעת נותן אני עצות לכם, לא שאתם צריכים לתת לי עצות, מה עלי לעשות. הנ"ל: חס-ושלום, לא התכוונתי לתת עצות... כ"ק אדמו"ר שליט"א: לא אכפת לי שיהיו הצעות, התחילו להשתמש בזה כדי להשתמט מלעשות משהו. אותך הצליח הקדוש-ברוך-הוא, יכול אתה להנות את ה' מגרונך (הנ"ל הינו זמר), אז מה מחפש אתה עבודה עבורי, שהקדוש-ברוך-הוא יעזור לך! הנ"ל: חס-ושלום, אינני מחפש יותר עבודה... כ"ק אדמו"ר שליט"א: לא איכפת לי שיחפשו עבודה, אבל מנצלים זאת כדי למעט בעבודה האישית, אז – לא זו הדרך! וסיים: ואל תתפעלו מהרוגז שלי, כי אכן אינני מרוגז. *
אשה (שאינה חסידת חב"ד) בכתה לפני כ"ק אדמו"ר שליט"א "רבי, אנחנו סמכנו עליך כל השנים האלו שאתה תביא את המשיח, ומה קרה עכשיו? המשימה כבידה מדי בשבילנו, אנחנו רוצים שתביא את המשיח". כ"ק אדמו"ר שליט"א: אם זה דבר בלתי אפשרי עבור כל כלל ישראל, אז איך זה יכול להיות אפשרי עבורי? אני רק אדם אחד, ואתם כאן... (הראה באצבעו הק' על האנשים שעמדו מסביב). הנ"ל: אבל אתה הרבי. אתה האבא שלנו. ואתה צריך להביא לנו את משיח. כ"ק אדמו"ר שליט"א: אם אני (הראה באצבעו הק' על עצמו) רבי, אז דיברתי באופן ברור, שזה צריך להיעשות על-ידי כלל ישראל, ואת בכללם, ואדם זה בכלל, ואדם זה בכלל (הראה בידו הק' על האנשים שעמדו מסביב). הנ"ל: אתה צודק, אבל אנחנו עדיין סומכים עליך שתביא לנו את המשיח. כ"ק אדמו"ר שליט"א (בתקיפות): אם את סומכת עלי כרבי אז קיבלת את תשובתי באופן ברור, שזה צריך להיעשות על ידך, ועל ידך, ועל ידך (הראה באצבעו הק' על האנשים שעמדו מסביב לשולחן). ושיהיה לך בשורות טובות. *
אשה חשובה (שאינה חסידת חב"ד) אמרה לכ"ק אדמו"ר שליט"א שתמיד כשהיא מגיעה לרבי השי"ת נותן במחשבתה מה להגיד, והפעם איננה יודעת מה להגיד, וממילא הרי זה סימן אצלה שהפעם הרבי צריך להגיד לה משהו. כ"ק אדמו"ר שליט"א: מה שאני צריך להגיד לך הוא, שאת תדאגי שהיהודים יעשו עבור הבאת המשיח, ולא לשלוח אלי. שיהיו בשורות טובות. |
| יומן בית חיינו |
השיחה על שלל ביטוייה החריפים, ובפרט האמירה "שהכל היה להבל ולריק", וכעת "עשו כל שביכולתכם", זעזעה את כל הציבור שנוכח שם, וששמע הדברים הגיע לאוזניו; ואף בעיתונות הישראלית הורגש הזעזוע[11].
מיד לאחר השיחה פרצו הנוכחים כולם באופן ספונטני בזעקות "עד מתי" שהפכו בהמשך לשירת הניגון 'עד מתי'. הרב שניאור זלמן גוראריה שעמד מתחת לבימתו של הרבי, היה בין הראשונים שקיבלו דולר לצדקה לאחר השיחה, וכאשר הרבי נתן לו את הדולר, הוא התבטא על הדברים: "לא נגע ולא פגע"[12].
כאשר הרב חיים ברוך הלברשטם שניהל את WLCC הוציא את ההקלטה של השיחה, היא הושמעה ב-770 שוב ושוב[13]. באותו הלילה, התקיימו ב-770 אסיפות והתוועדויות בניסיון להבין למה בדיוק התכוון הרבי בדרישתו בשיחה. ביום שלמחרת - יום שישי, בו נהוג מידי שבוע לצאת למבצע תפילין - יצאו טנקים כדי לתגבר את הפעילות ולהפיץ את נושא הגאולה. על דו"ח פעילות הטנקים, ענה הרבי: "נת' ות"ח ותהא פעולה נמשכת ובהוספה והזמ"ג והענין. אזעה"צ".
במהלך יום שישי, יצאה השיחה מוגהת מהרבי.
בארץ ישראל נשמעה השיחה ביום שישי לפנות בוקר, ועד כניסת השבת התפשטה הידיעה אודותיה, והוחלט על קיום כינוס חירום בבית הכנסת בית מנחם בכפר חב"ד עבור כל חסידי חב"ד בארץ. גם בכינוס זה השמיעו רבנים ומשפיעים את דבריהם בניסיון להבין את כוונת הרבי.
הרבי חוזר ומעביר את האחריות
אצל רבים נוצר בלבול בעקבות השיחה, בחשש שהרבי התייאש כביכול מנושא המשיח, או שהוא עלול להפסיק את פעילותו והנהגת החסידים[14]. לאור זאת היו ניסיונות לפנות אל הרבי שוב ושוב ולבקש ממנו שיפעל בנושא.
בהתוועדות בשבת שלאחר מכן, פרשת שמיני, נעמד בין השיחות אחד החסידים וקרא שמכיוון ש"צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים", מבקשים שהרבי יגזור שהגאולה תבוא מיד. את השיחה שלאחר מכן פתח הרבי והדגיש כי אין מקום להטיל את העבודה להביא משיח עליו, אלא זוהי עבודתו האישית של כל אחד:
במקום לנצל הזדמנות זו . . בכדי שכל אחד יחליט בעצמו מה עליו לעשות, מנצלים זאת לחיפוש אולי ימצאו בשבילי עבודה חדשה...
יש לי מספיק עבודה, ואין מה להטיל עלי עוד עבודה; מה עלי לעשות יודע אני בעצמי . . ובנוגע להבאת הגאולה - יודע אני בעצמי מה עלי לעשות, והנני עושה בזה עד כמה שידי מגעת, ולאחרי כל מה שנעשה עד עתה לא הועיל להביא את משיח בפועל (ואין כאן המקום לדון בטעם הדבר).
וממילא - אין מקום לנצל את זמן ההתוועדות כדי לחפש בשבילי תפקידים חדשים ולהטיל עלי עוד עבודה... הנני מוחל על הטובה, והיה עדיף שכל אחד יחליט מה עליו לעשות.
וכפי שאמרתי והדגשתי שהמשימה מוטלת עליכם לעשות כל מה שביכלתכם - שכל אחד צריך להתחיל לפעול בעצמו להבאת הגאולה!
גם בחלוקת דולרים ביום ראשון שלאחר מכן, ל' בניסן, דיבר הרבי ברוח זו עם כמה מהעוברים - שעליהם להתמקד בעבודה האישית ולא להטיל את האחריות אל הרבי.
מענות בסגנון זה, ענה הרבי למכתבים ששלחו לו ובהם בקשה ודרישה שהרבי יתגלה: למכתב הרב גרשון מענדל גרליק וחסידי חב"ד ממילאנו באיטליה, שכתבו שהם "תובעים בכל התוקף והחוצפה שהרבי יתגלה", ענה הרבי: "לא בזה מדובר כלל כי אם במענה על פי שכל למה שדיברתי ברור ובכהנ"ל אין אף תיבה אחת של מענה. כיוון שגם אחרים "עונים" על דרך זה, הרי זה בירור שאין אצלם אף תיבה אחת של מענה. ולמה עלי מאטערין זיי [=לייגע אותם] חס ושלום, ויעבדו ה' בשמחה וטוב לבב, והשם יצליחם. אזכיר על הציון". כמו כן על מכתב וחתימות בסגנון זה ששלח הרב שניאור זלמן בלומנפלד מפרו, ענה הרבי על המילים "כלו כל הקיצין": "הרי כל זה טענותיי וחזרת הטענות אינם מענה כלל. אזכיר על הציון"[15].
פעולות בעקבות השיחה
הקמת מטה משיח
|
| ערך מורחב – המטה העולמי להבאת המשיח |
במוצאי יום שלישי, ג' באייר נערכה אסיפה במשרדי ניידות חב"ד בקראון הייטס בהשתתפות כמה עשרות עסקנים, בה הוחלט על הקמת 'המטה העולמי להבאת המשיח'. משתתפי האסיפה חתמו על דו"ח ובו פרוטוקול האסיפה עם תכניות המטה ושמות חבריו, כשעל הדו"ח הוסיף הרב דוד נחשון את המילים: "ויחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד". מענה הרבי היה: "כל זה נלקח להציון אזכיר על הציון".
פעולתו הראשונה של המטה היתה כינוס אסיפה דחופה ב-770 למחרת, ביום חמישי ד' אייר. על פעולותיהם זכו פעילי המטה למענות ועידודים מיוחדים מהרבי[16].
פסק דין
|
| ערך מורחב – פסק דין שהרבי מלך המשיח |
במהלך כינוס החירום בכפר חב"ד במוצאי שבת, הועלתה הצעה על ידי הרב שמואל פרומר, לערוך פסק דין מהרבנים שהרבי משיח. ההצעה התקבלה ובאותו מעמד הכריז, מזכיר בית דין רבני חב"ד הרב דוד חנזין, בשם הרבנים שהרבי הוא מלך המשיח. באותו ערב, רבה של כפר חב"ד הרב מרדכי אשכנזי, כתב את הנוסח המלא של פסק הדין.
בהמשך לכך טסו לניו יורק, לחצר הרבי, הרב דוד נחשון ור' אבי טאוב - על מנת להגיש לרבי את פסק הדין. ביום ב' אייר בבוקר הגיעו לניו יורק, ושם חיכה הרב נחשון לרבי ליד המקווה[17], וכשהגיע הרבי הגיש לו את פסק הדין. הרבי הסתכל ואמר בחיוך: "ישר כח, ישר כח!" והכניס את המעטפות לכיס הסירטוק.
בהמשך לכך נכתבו מהדורות נוספות של פסק הדין. כמו כן הרב דוד נחשון ור' אבי טאוב נשלחו על ידי רבני חב"ד לרוסיה, על מנת להקריא את פסק הדין בקברי רבותינו נשיאנו[18].
קבלת המלכות
|
| ערך מורחב – קבלת המלכות |
בנוסף לפסקי הדין מהרבנים, החלה ההתעוררות בין החסידים על החשיבות לקבל את מלכותו של הרבי כמלך המשיח. הרעיון עלה כבר בלילה שלאחר השיחה על ידי הרב אברהם ליפסקר שדיבר על כך בשידור טלפוני, אך התחזק בעיקר באסיפת החירום ב-770, ביום חמישי ד' באייר. בסיומה של האסיפה חתמו הנאספים - כ-250 איש - על טופס קבלת המלכות, בו הם מקבלים על עצמם את הרבי כמלך המשיח ומתחייבים להתמסר ולפעול כרצונו הקדוש. חתימות אלו הוכנסו לרבי וזכו למענה חיובי ומעודד[19]. צילום המענה של הרבי נתלה על קירות 770 ועורר הדים רבים[20].
לאחר מכן התפשט נושא ההחתמות על קבלת המלכות לארץ הקודש, וכן בין נשי ובנות חב"ד, בהסכמת וברכת הרבי.
לימוד עניני גאולה ומשיח
|
| ערך מורחב – הדרך הישרה |
במהלך השבוע שאחרי השיחה, הגו כמה תמימים מהישיבה בניו הייבן, בתוכם הת' מנחם דב דברוסקין רעיון, לערוך מפתחות בענייני גאולה ומשיח, ע"מ להוסיף בלימוד ענייני גאולה ומשיח בשביל לפעול את ההתגלות.
בשיחות השבתות שלאחר מכן התייחס הרבי לכך, ואף הסביר שדרך זו היא "הדרך הישרה" לפעול את ההתגלות. בשיחת ש"פ בלק הוסיף הרבי ואמר שלימוד ענייני הגאולה נצרך לא רק בתור סגולה לפעול את ביאת המשיח, אלא גם בשביל "לחיות" בענייני הגאולה, כי כאשר השכל נעשה ממולא וחדור בהבנה והשגה בעניני משיח וגאולה שבתורה, הרי מהשכל זה מתפשט וחודר גם ברגש הלב, ועד להנהגה בפועל במחשבה דיבור ומעשה באופן המתאים לזמן מיוחד זה.
הרב חיים גוטניק שלח מכתב לרבי בו שאל מה העבודה הנדרשת ממנו עכשיו, הרבי השיב לשלוח לו את השיחה שאמר באותה שבת, פרשת תזריע מצורע, בו מסביר שהדרך הישרה להביא את משיח הוא על ידי לימוד עניני גאולה ומשיח[21].
ראו גם
לקריאה נוספת
- משיח פרידמן, ימי בשורה, ניו יורק תשע"ג, פרק שלישי - השיחה הידועה, ע' 57
קישורים חיצוניים
- השיחה
- הרבי אומר את השיחה
- השיחה המוגהת לקריאה
- אתר torah4blind - יומן מבית חיינו - כ"ח ניסן תנש"א
- בעקבות השיחה
- מה לעשות כדי להביא משיח? חלוקת דולרים, בעקבות השיחה
- "אם אני רבי, אז דיברתי ברור" חלוקת דולרים, בעקבות השיחה
- פעילות חסידי חב"ד מיד אחרי כ"ח ניסן, בעידודו של הרבי - ראיון עם הרב שמואל בוטמן
- פעולות חסידים להבאת הגאולה מאז השיחה הידועה
- אודות השיחה - מסמכים ומאמרי דעה
- השטורם שלי ע"ד ביאת משיח, בהוצאת ועד חיילי בית דוד, תשע"א, מתוך ארכיון גאולה ומשיח
- מבקש לפי כחן, בהוצאת ועד חיילי בית דוד, תשע"ו, מתוך ארכיון גאולה ומשיח
- שיחה אחת: 20 שנים, 20 תובנות ● פרוייקט - עשרים רבנים, שלוחים משפיעים ועוד, על המשמעות של השיחה
- האם אין אף אחד שמבקש משיח באמת? ראיון עם הרב זושא זילברשטיין, מתוך שבועון בית משיח
- "הרב ד"ר יצחק קראוס חוזר לאירוע המכונן בכ"ח ניסן תנש"א" - מאמר שהתפרסם ב-ynet
הערות שוליים
- ↑ בשנת תשמ"א, ארגן ר' רחמים אנטיאן קייטנה לילדים בצפת, תחת הסיסמה: "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח". כשהסתיימה הקייטנה, ומלך המשיח עדיין לא בא - אחד הילדים שהיה חדור כל כך בכמיהה לביאת המשיח, לא פסק מלדבר על כך, עד כדי כך שהיה עולה לגג בלילות כדי לחפש את משיח... הורי הילד, שלא שמרו תורה ומצוות חששו שהוא יצא מדעתו. לאחר השיחה בכ"ח ניסן, נזכר רמי באותו אירוע - וכתב לרבי את הסיפור, וסיים בכאב: "ואני שואל, רבונו של עולם! ולו רק בגלל ילד יהודי אחד שאחרי אלפיים שנה ש"אותותינו לא ראינו" - שכלתה נפשו בציפייה למשיח האם אין זה מן הראוי שתבוא כבר הגאולה על-ידי מלך המשיח?!...". ועל כך ענה הרבי: "והרי זו טענתי בשיחה הידועה, אזכיר על הציון".
- ↑ הלכות תשובה פרק ג, הלכה ד.
- ↑ החל משיחת שבת פרשת אמור תש"נ, ומשם ואילך בשיחות רבות.
- ↑ מיכה ז, טו.
- ↑ ישעיה רמז תצט.
- ↑ שיחות הרבי בתקופת המלחמה ולאחריה, על הקשר המובהק בין המלחמה לסימני הגאולה, נלקטו בספר "בשורת הגאולה".
- ↑ ראה מכתב כללי מכ"ה באדר תנש"א.
- ↑ שיחת כ"ו ניסן תנש"א
- ↑ השיחה נאמרה בהפתעה, ולכן אפילו הרמקול לא היה מונח על גבי 'סטנד' - מעמיד - כרגיל.
- ↑ קטעים אלו של השיחה נאמרו על ידי הרבי בהתרגשות רבה, כאשר קולו גובר והסטענדר שעליו נשען התנענע. להלן מתוך הנוסח הסופי של השיחה שנכתב והוגה על ידי הרבי.
- ↑ ראה כתבות בעיתונות הישראלית בעקבות השיחה: סימה קדמון, המפתחות בפנים, סופשבוע מעריב, י"ט אייר תנש"א; עמוס נבו, או-טו-טו משיח, 7 ימים - ידיעות אחרונות, י"ט אייר תנש"א (הודפסו במוסף "הבשורה" של בית משיח).
- ↑ עדותו של הרב גוראריה בהתוועדות כ"ח ניסן תשנ"ג ב-770 - יומן קבלת המלכות עמוד 238 בהוצאת את"ה העולמי. הביטוי על משקל לשון חז"ל בחולין יט, א.
- ↑ מסיבות שונות התעכבה הוצאת הקלטת יותר מהרגיל, והדבר הוסיף למתח בקהל, שחשבו שיש בזה ענין מכוון מהרבי.
- ↑ הרב מרדכי אליהו סיפר שלאחר אמירת השיחה פנה אל הרבי בשאלה: "האם כבוד הרבי רוצה לפטור את עצמו מהמשימה, ולהטילה על אחרים?" והרבי ענה: "לא, אמשיך הלאה" (מדבריו בי"ט בכסלו תשנ"ה בכפר חב"ד).
- ↑ מ. פריד, "יחי" – ההבדל הגדול…, ה' באייר ה'תשע"ה
- ↑ הרב בוטמן מספר על פעולות המטה
- ↑ בימים בהם הרבי נסע לאוהל, היה טובל לפני כן במקווה.
- ↑ סיפור האירועים בפירוט בחוברת 'העובדות שמאחורי הפסק'
- ↑ נוסח המענה היה הנוסח הכללי של המענות באותה תקופה: "נת' ות"ח, ותהא פעולה נמשכת ובהוספה והזמ"ג, כנתינת כח דחז"ל וברכתם דכל המוסיף מוסיפין לו, ובמיוחד ברכתו דהקב"ה שתוספתו מרובה כו'. והזמ"ג שבאים מחודש ניסן והשפעתו ונכנסים לחודש אייר (ר"ת האבות ורחל - רגל הד') כמפורש בכמה מקומות. בשנת ה(י') ת(הא) ש(נת) א(ראנו) נ(פלאות) אזכיר עה"צ".
- ↑ הכינוס הראשון של קבלת המלכות
- ↑ המכתב המיוחד של הרב גוטניק, והמענה של הרבי
