מידותיו של מלך המשיח

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מברשת לפסח.png ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.


אותו המלך שיעמוד מזרע דוד, בעל חכמה יהיה יותר משלמה[1].

"ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'"[2].

בעל ענוה[עריכה]

מלך המשיח יהיה עניו גדול. זאת למרות שיהיה בתכלית הרוממות, וכמו שכתוב[3] ונחה עליו רוח ה'. וילמד תורה עם האבות ומשה רבינו. ולמרות רוממותו ילמד גם עם האנשים הפשוטים, ועליו נאמר[דרוש מקור] שנאמר[דרוש מקור]: וענווה צדק… נוראות ימינך. וברחמיו יתן לאשר אין לו ממון שנאמר[4]: מתוך ומחמס יגאל נפשם ויקר דמם בעיניו. ודאגתו תהיה לכל יהודי באשר הוא.[דרוש מקור]

בעל יסורים[עריכה]

מלך המשיח יהיה בעל יסורים [דרושה הבהרה] והוא מצד אהבת ישראל שלו יסבול למען הגאולה.[5] הנביא מתאר זאת כיסוירים שסובל למען עמו: "אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע, מוכה אלוקים ומעונה והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו, וה' הפגיע בו עוון כולנו"[6]

במדרש מובאת שאלת ה' למשיח: "הללו שגנוזים אצלך עוונותיהם, עתידים להכניסך בעול ברזל, ועושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו ומשנקין את רוחך בעול, ובעוונותיהם של אלו עתיד לשונך להידבק בחיכך, רצונך בכך?" אמר משיח לפני הקב"ה: "ריבונו של עולם, בגילת לבי ובשמחת לבי אני מקבל עלי, על מנת שלא יאבד אחד מישראל." [7]. שלושה חלקים נחלקו הייסורים - אחד נטלו אבות העולם; אחד דורו של שמד, ואחד של מלך המשיח[8].

בעל גבורה[עריכה]

מלך המשיח יהיה גיבור כמו יפתח הגלעדי - לשעת מלחמה. שנאמר[9]: חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך" - שאף על פי שכל מלך אינו יכול להתהלל כשחוגר החרב; שנאמר[10]: אל יתהלל חוגר כמפתח - מלך המשיח בחגירת החרב יכול להתהלל כאילו כבר בא מן המלחמה, וכבר ניצח את אויביו.

הגבורה היא צורך חיוני למלך, שהרי זהו תפקידו ללחום מלחמות ה' ולנצח, אבל כדי לנצח את אויביו, לא יצטרך המלך המשיח להשתמש בגבורה, אלא בעצה, כלומר שתהיה למלך המשיח תושיה וחכמה מיוחדת, שעל פי זה יתן עצות לנצח את האויבים:

ואף על פי שמלכים צריכים שיהיו גיבורים כמו דוד, שנאמר בו[11]: ואביך איש מלחמה - המלך המשיח לא יצטרך לגבורה, כי מתוך העצה תהי הגבורה, שנא'[12]: "ונחה עליו… רוח עצה וגבורה".

כלי הנשק של הצדיקים וגבורתם היא החכמה, התפילה והבקשה, כמו שאומר יעקב אבינו: בחרבי ובקשתי (ויחי מח כב), ומפרש רש"י: היא חכמתי ותפילתי, ומתרגם אונקלוס: בצלותי ובבעותי. כלומר: בתפילתי ובבקשתי.

וכפי שאומרת המשנה בפרקי אבות: איזהו גבור? - הכובש את יצרו. ואכן זוהי גדולתו של המשיח, ומעלתו המיוחדת: הגבורה האמיתית היא לנצח את היצר, וזוהי מעלתו של משיח והודו והדרו שמנצח יצרו, וזהו שנא'[13]: "חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך".

בעל מעשים טובים[עריכה]

המלך המשיח מתהדר בפעולות ומעשים טובים, שאינם רק מעשים טובים רגילים, שהרבה צדיקים מתנאים בהם, אלא מעשיו ופעולותיו נאים ויפים במיוחד, ונעלים שלא בערך ממעשים טובים של שאר בני אדם:

מעשיו של מלך המשיח יפים ממעשי שאר בני אדם, וכשמדבר את דבריו הן דברי חן, כאילו נשפך החן על שפתיו, שנא'[14]: יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך (מצו"ד עה"פ).

ירא ה'[עריכה]

מחשבתו, דיבורו ומעשיו של המלך המשיח יהיו ביראת ה', והרי יראת שמים קודמת לכל, שכן יראת שמים היא אוצרו, ואם אין יראה אין חכמה:

כל דיבוריו ומאמריו של מלך המשיח יהיו ביראת ה', שנא'[15]: והריחו ביראת ה' - 'והריחו' מלשון דיבור.

וכפירוש רש"י לפסוק: כל דבר שיעשה מלך המשיח - לא יעשה לפי ראיה גשמית או שמיעה גשמית; אלא בחוש יראת ה' המיוחד שלו. שנא' (ישע' י"א, ג'): והריחו ביראת ה' - 'והריחו', הכוונה רוחו. דהיינו שרוחניותו תהיה יראת ה'.

אוהב ה'[עריכה]

כל מעשיו של המשיח יהיו לשם שמים, כי הוא אוהב ה', אהבה שמעל ל"אהבת עולם" ו"[[אהבה רבה]]", אהבה מתוך התבטלות מוחלטת.

אף על פי שדרך המלכים להרויח עצמם ולהתעדן בענינים הגשמיים במאכל ומשתה. מלך המשיח לא יהיה כן, אלא כל רווחתו ועידונו יהיו באהבת ה', בקיום התורה והמצוות ולא בהבלי העולם. שנא'[16]: והריחו ביראת ה' - 'והריחו' מלשון 'ריוַח'.

בעל אמונה ואיש צדק[עריכה]

אמונת המשיח תגבר על הכל, אף על חכמתו: למשיח תהיה אמונה מאוד חזקה. ואף על פי שתהיה לו גם חכמה גדולה - תגבר האמונה על החכמה, וכך יגיע להשגות גדולות ביותר.

הצדק והאמונה שיהיו במלך המשיח, לא יהיו לו קנין חיצוני, אלא כאזור הדבוק אל המתנים, שהוא דבר השייך לגופו. והצדק, שהוא בין אדם לחברו - יהיה גלוי כאזור על המתנים, מבחוץ; והאמונה שהיא בין אדם למקום, דומה לאזור חלצים שאינו נראה אלא לאיש הלובשו שנא'[17]: "והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו".

בעל חוש ריח מיוחד - "והריחו ביראת ה'"[עריכה]

גדולתו של משיח יהיה חוש הריח שלו, דהיינו ש"יריח" כל אחד וידע את מידת היראת שמים שלו, עד כמה שיכול להגיע, ואפילו שירד בהתנהגותו. כמו בושם שמונח בכלי גם לאחר שמוציאים את הבושם, נשאר הריח בכלי, כך גם נשאר ב"כלי" - הגוף, את ריח מידת יראת השמים של אותו אדם. שנא'[18]: והריחו ביראת ה'[19].

ומפרש הרבי, שהריח שורשו מפנימיות עתיק ונמשך גם בעניין הדין בשכל הגלוי, דוקא על ידי משיח צדקנו. פירושו של דבר, המשיח יראה את עצם האדם הנשפט ולא את חיצוניותו, ידע את הסיבות שהביאוהו למצבו ושבעצם הוא טוב.

בעל רוח הקודש[עריכה]

ונחה עליו… רוח דעת ויראת ה' [20] 'רוח דעת', זה רוח הקודש, כמו שנאמר בבצלאל[21]: ואמלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה ובדעת. ויראת ה' - היא אוצרו, שאם אין יראה, אין חכמה, וכל שכן שאין רוח הקודש.

נביא גדול[עריכה]

משיח הוא נביא גדול מאוד וגדול מכל הנביאים קרוב למשה רבינו[22].

מיום הולדתו של משיח, תלך צדקתו ותגדל תמיד מרגע לרגע יותר ויותר, ובזכות מעשיו שיעשה בעולם הזה - יזכה לדרגות נשגבות של שלימות רוחנית.

ובתנחומא[23] משמע שהוא נביא גדול ממשה: זה משיח בן דוד… שהוא גדול מן האבות, שנאמר, הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד [24]. ירום מאברהם, ונשא מיצחק, וגבה מיעקב… ונשא ממשה.

הרבי מליבאוויטש מסביר, שעל פי מדרש תנחומא משמע שהמלך המשיח יהיה גדול ממשה, ועל כן פירוש המילים בהרמב"ם: קרוב למשה הוא: למעלה ממשה.

האדמו"ר האמצעי מסביר את יתרונו של משה רבינו על שאר הנביאים, שהיה כלי לקבלת האור האלוקי גם בגופו ולא רק בנשמתו, ובכך יגבר המלך המשיח אף על משה רבינו:

בנבואת משה "פנים אל פנים אדבר בו" כו', שלא היה הבדל כלל בין גופו לנשמתו, כמו ששכינה מדברת מתוך גרונו כו', ואין צריך להכנת החומר, על כן לא נפל לארץ. וזה יהיה במשיח ביתר שאת… מאחר שיהיה כלי לקבל הכל בלי שיצטרך לעלות למעלה.

רועה ונסיך אדם[עריכה]

משיח הוא "נסיך אדם". שנא'[25]: והקימונו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם[26]. ואכן המלך המשיח הוא אחד משבעה רועים המפרנסים ומשפיעים אלוקותו יתברך בכנסת ישראל באופן פנימי. ואחד משמונה נסיכים שהם צדיקים תמימים, שגם מהם נמשך כוח לנשמות ישראל בעבודה באופן מקיף.

שקול כנגד כל ישראל - היחידה הכללית[עריכה]

על משה רבינו נאמר שהוא שקול כנגד כל ישראל, אך משה רבינו היה בבחינת הנשמה הכללית ואילו המשיח בבחינת היחידה הכללית. כמבואר בקבלה:

חמישה שמות נקראו לנשמה; נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. דוד זכה לבחינת נפש. אליהו הנביא זכה לבחינת רוח. משה רבינו לנשמה, אדם הראשון לחיה ומלך המשיח - לבחינת יחידה. והיינו, היחידה הכללית של עם ישראל.

ולכן על ידי גילוי בחינת היחידה הפרטית, מעוררים את הגאולה לכלל ישראל.

חי מעל הטבע[עריכה]

מעלתו של המשיח היא שהוא שולט על החומר, מובדל ממנו, ומתנשא מעליו, וזהו שנאמר[27]: "עני ורוכב על חמור"[28].

למשיח אין חלק כלל בעולם הזה הטבעי, והעולם אף מתנגד לו, משום שמעלותיו אינם מהטבע, ואף הוא עצמו אינו טבעי ואינו גשמי. ועל פי זה יובן מה שאמרו רז"ל[29] שר' יהושע בן לוי שאל את משיח: אימתי קאתי מר? (מתי יבוא המשיח?) וענה לו המשיח: היום. כי משיח הוא למעלה מהזמן, שאצלו יום יכול להיות זמן רב. וזהו גם מה שכתוב בגמרא[30]: "יושב בין עניים", כי גם לעניים אין חלק בעולם הזה, ועולם הטבע מתנגד להם.

"ונחה עליו רוח ה'"[31] - ה' הוא - היה, הווה ויהיה כאחד, למעלה מן הטבע, וגם משיח הוא למעלה מן הטבע.

עניינו - אלוקות[עריכה]

הנה ימים באים נאום ה', והקימותי לדוד צמח צדיק ומלך… וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו[32].

משיח הוא יחוד של מ"ה וב"ן - איש אלוקים:

משיח הוא יחוד של מ"ה וב"ן. דהיינו, מצד אחד הינו בשר ודם בגשמיות כפשוטו (ב"ן) ומצד שני הינו שליחו של הקב"ה, וכמותו ממש (מ"ה).

הוא שכלי לגמרי ועניינו הוא אלוקות.

כל עניין המשיח הוא אלוקות לא גשמי, ואיך יהיה המשיח בעולם הזה שהוא עולם גשמי, אלא שאז בימות המשיח יהיה העולם מוכן… ויהיה העולם הזה אלוקי, ולא יהיה האדם רודף את הדברים הגשמיים רק דברים אלוקיים.

ועוד ועיקר שלדברי האדמו"ר האמצעי, הקב"ה אומר:

אנא עתיד לאתגלאה במשיח. כי הקב"ה שהוא ה"בלי גבול" יכול להתגלות בתוך ה"גבול" - בסנה, בבית המקדש, במלאכים, בצדיקים הדומים לבוראם ובמיוחד במלך המשיח. שהרי נאמר במדרש הידוע: ורוח אלוקים מרחפת על פני המים - זה רוחו של משיח. דהיינו, רוחו של משיח היא רוח אלוקים.

וזוהי, לדבריו של האדמו"ר האמצעי גדולתו של המשיח על כל אדם אף על משה רבינו. וזה לשון קדשו:

ולא היה משה נקרא מלכא אלא משה רבינו והוא בהיותו מלמד תורה לישראל בבחינת הנגלה כמו שכתוב: תורה צוה לנו משה כו' אבל משיח יהיה בבחינת מלך דוקא בדוגמא דמלך מלכי המלכים מפני שבו יגלה ממהותו ועצמותו אור אין סוף ממש.

הערות שוליים

  1. רמב"ם הלכות תשובה פ"ט הלכה ב'.
  2. ישעיה י"א ב'.
  3. ישעיה י"א ב'.
  4. תהלים ע"ב י"ד.
  5. כתבי הרמב"ן חלק א' עק שכ"ד
  6. ישעי' נ"ג ד-ו.
  7. ילקוט שמעוני.
  8. מדרש תהילים פר' ט"ז ד'.
  9. תה' מ"ה ד'.
  10. מלכים א', כ' י"א.
  11. ש"ב י"ז ח'
  12. ישעיה י"א ב'.
  13. תהל' מ"ה, ד'.
  14. תה' מ"ה ג'.
  15. ישע' י"א, ג'.
  16. ישע' י"א ג'
  17. ישע' י"א, ה'.
  18. ישע' י"א, ב'.
  19. ביאורי החסידות לנ"ך עמ' קצ"ט.
  20. ישע' י"א ג'.
  21. שמות ל"א ג'.
  22. אגרת תימן
  23. ס"פ תולדות.
  24. ישעי' נב יג.
  25. מיכה ה', ד'
  26. סוכה נ"ב, ב'.
  27. זכרי' ט', ט'.
  28. גבורות ה' פכ"ט.
  29. סנהדרין צ"ח א'.
  30. שם.
  31. ישעיה י"א, ב'.
  32. ירמי' כג ה-ו.