שופרו של משיח
שופרו של משיח הוא השופר גדול שיישמע בזמן הגאולה, המוזכר בפסוק[1] "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים". וכפי שאומרים בתפילת שמונה עשרה "תקע בשופר גדול לחרותנו".
תוכן עניינים
במקורות[עריכה]
במדרשים[2] מובא אודות הקרניים של אילו של יצחק, אותו העלה אברהם אבינו לעולה בעת עקידת יצחק, שהקרן השמאלית נשמע קולה במעמד הר סיני שנאמר[3] "ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד", והקרן הימנית שהיא גדולה מהשמאלית עתיד לתקוע בה לעתיד לבוא, שנאמר[1] "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול".
ודנו במפרשים כיצד יתכן הדבר שקרניים של איל שהיה קרבן עולה שעולה כליל לה', נשתמרו לצורך תקיעה מאוחרת יותר[4]. וכן כיצד מותר להשתמש בקרניים אלו מצד דין מעילה שאסורה בקדשים[5].
בהיות השופר שופר גדול, ישמע קולו עד לאובדים והנדחים בארצות אשור ומצרים, וזה יגרום להם להתעוררות עד לעלייתם ארצה בקיבוץ הגלויות ממדינות אלו.
בגמרא במסכת סנהדרין[6] מובאת ברייתא בנוגע למאורעות שיקרו בעולם ב"שבוע שבן דוד בא בו", בשבע השנים שקודמות לביאת משיח. ושם מובא ש"בששית קולות". ומביא רש"י פירוש לדבר, שמדובר על קולות מתקיעת שופר שנאמר "יתקע בשופר גדול".
בתורת החסידות[עריכה]
רבותינו נשיאנו ביארו באריכות את עניינו הפנימי של השופר גדול והתעכבו על פרטים ופרטי פרטים בכתובים שאודותיו. כמו כן ביארו את ההקשר בין השופר של ימות המשיח לתקיעת השופר של ראש השנה והעבודה הרוחנית שבהם.
אדמו"ר הזקן דייק[7] מהי המעלה דשופר גדול וכן בזה שנאמר "יתקע" סתם ולא נאמר מי הוא התוקע. יתרה מזו דייק אדמו"ר האמצעי[8] בלשון "יתָּקע" שמורה שיתקע מעצמו. ונקודת הביאור היא, שההתעוררות שעל ידי שופר רגיל היא רק לאלה שהם בקירוב קצת, ובכדי לעורר את האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים שגם הם יתעוררו לבוא לירושלים ולהשתחוות לה', הוא על ידי שופר גדול.
כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את עניינם של שלושת סוגי שופרות המצויים במקורות:
א. השופר בו תוקעים בראש השנה (בחול, ובמקדש אף בשבת).
ב. השופר אותו שמעו עם ישראל במעמד הר סיני, שעליו נאמר "ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד".
ג. השופר שיישמע בזמן הגאולה.
על ידי שישראל תוקעים בשופר בראש השנה, שהיא הצעקה של פנימיות הלב שלמעלה מהשכל, על ידי זה נמשך פנימיות הלב שלמעלה כביכול, רצון העליון שלמעלה מהחכמה. כמו שתקיעת שופר של האדם היא הצעקה של פנימיות הלב, על דרך זה הוא למעלה, שענין תקיעת שופר האמורה בפסוק "ואד' הוי' בשופר יתקע"[9] הוא המשכת וגילוי הפנימיות.
ההבדל בין המשכת וגילוי הפנימיות שלמעלה בין שופר סתם לשופר גדול ששופר סתם הוא המשכת וגילוי הפנימיות של סובב כל עלמין, והשופר גדול הוא למעלה מזה, מדרגת 'סתימו דכל סתימין'.
אדמו"ר הצמח צדק מבאר שבתקיעת שופר של ראש השנה ישנם ריבוי דרגות. שתקיעת שופר במקדש היא למעלה מתקיעת שופר במדינה (שלכן ב"ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה"[10]), בבית המקדש עצמו היתה המשכה נעלית יותר בבית המקדש הראשון לעומת המשכה בבית המקדש השני, ולמעלה יותר היתה תקיעת השופר ביום הכיפורים בשנת היובל (במקדש ראשון).
למעלה מזה הוא השופר שנשמע קולו בהר סיני, ולמעלה מזה הוא השופר שיישמע לעתיד לבוא.
התחלת הגילוי של שופר גדול בזמננו[עריכה]
החל מקיץ תשכ"ז, בתקופת ההתעוררות הגדולה שהיתה בעם ישראל לאחר הניצחון הניסי במלחמת ששת הימים דיבר הרבי[11] על כך שלא רק שאנו עומדים בסמיכות הכי גדולה לקיום הייעוד "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול" אלא (בכמה עניינים) כבר התחיל הגילוי של אותו שופר גדול. ורואים שאנשים שהיו תחלה במצב של אובדים ונדחים רח"ל התעוררו בתשובה על ידי התקיעה בשופר גדול.
הרבי ציין למאמר של אדמו"ר הריי"צ[12] (משנת תש"ג) ששם כתב בקשר למלחמות העולם הראשונה והשניה - שעניינים היה לעורר ולזעזע את ישראל ולהוציאם ממצב של אדישות - וכותב שם הרבי שזהו ה"שופר גדול" שהקב"ה תוקע בו כדי לעורר את ישראל ולהביא אותם לידי הכרה כי התכלית היחידה היא שיהיה (כסיום הכתוב) "והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים".
הרבי הוסיף שבפרט שכבר עברו 25 שנים מאז (תש"ג-תשכ"ח), ועכשיו אחרי הניסים הכי גדולים שקרו במלחמה שבה היו ניסים למעלה מהטבע לגמרי, שבששה ימים נצחו את הצבאות של כמה מדינות, הרי זה ממש עניינו של ה"שופר גדול" וההכנה לגאולה, וכפי שמודגש בפסוק שלפני הפסוק "והיה ביום ההוא יתקע" - "והיה ביום ההוא יחבוט ה' משבולת הנהר עד נחל מצרים, ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל" - שמורה על החיבה הגדולה של השם שיקח בידו כל יהודי ויהודי ויביאו לארץ ישראל.
כהוראה מכך אמר הרבי שיש להתעורר במיוחד בעבודת ה' מתוך ביטול בתכלית (הרגש של 'אובד' ו'נידח'), ולהכיר ולהרגיש שכל העניינים שנפעלו על ידי עבודתו, הן בנוגע לעצמו, והן בנוגע לזולתו - אין זה מצד מעלותיו הוא, אלא מצד הנתינת כח מלמעלה. עבודת ה' בביטול האמור גורמת שהאדם יוצא מהמציאות וההגבלות שלו, והעבודה שלו היא למעלה ממדידה והגבלה.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- מאמר ד"ה והיה ביום ההוא תשכ"ח קונטרס ראש השנה - תשנ"ב
- הרב יוסף יצחק אופן, ביאור על המאמר ד"ה והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול תשכ"ח באתר חסידות TV
הערות שוליים
- ↑ 1.0 1.1 ישעיהו כז, יג.
- ↑ פרקי דרבי אליעזר פרק ל"א. הובא גם בילקוט שמעוני פרשת וירא רמז ק"א.
- ↑ שמות יט, יט.
- ↑ הרמב"ן יתרו יט, יג. "ולא הבינותי זה, כי אילו של יצחק עולה הקריב אותו והקרנים והטלפים הכל נשרף בעולות? אולי גבל הקב"ה עפר קרנו והחזירו למה שהיה".
- ↑ ראה ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן ז׃ שופרו של משיח מאילו של יצחק.
- ↑ סנהדרין צז, א. ובפרש"י שם.
- ↑ בלקוטי תורה דרושים לר"ה נח, א ואילך. וראה גם מאמר זה (בשינויים קלים) באוה"ת דברים כרך ה' דרושי ר"ה ע' ב'עז ואילך. וראה ביאור למאמר זה באוה"ת ר"ה ע' א'תה ואילך. שם א'תח ואילך.
- ↑ עטרת ראש שער ר"ה פכ"ב.
- ↑ זכריה ט, יד.
- ↑ ראש השנה רפ"ד (כט, ב).
- ↑ מאמר ד"ה והיה ביום ההוא תשכ"ח קונטרס ראש השנה - תשנ"ב. וכן בהתוועדות שבת בראשית תשכ"ח.
- ↑ ד"ה והיה ביום ההוא. נדפס ב"הקריאה והקדושה" תשרי תש"ג ובסה"מ אידיש ע' 78 ואילך.
