מצוות בטלות לעתיד לבוא

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מצוות בטילות לעתיד לבוא היא טענה שנחלקו בה האמוראים בתלמוד. בקרב פוסקי ההלכה התקבלה שיטת רבי יוחנן הסובר כי מצוות בטילות לעתיד, עם זאת התחבטו בביאורה רבים מגדולי ישראל הן במשמעות הביטול ויישובה עם הכלל היסודי כי התורה והמצוות אינם בטלים לעולם, הן עם הגדרת הזמן והסוג המדויק לביטולם של המצוות.

תורת החסידות אף היא מתייחסת לעניין זה, ומבארת כי המצוות במהותם אינם בטלים לעולם. רק ישנם רבדים שונים במשמעות הביטול של המצוות, או ביטול יחסי בדרגת האלקות הנמשכת על ידי המצוות או ביטול הציווי ולא ביטול המצווה.

מקורה בדברי חז"ל[עריכה]

הסוגיה במסכת נידה דנה בנוגע לבגד שהתערב בו כלאים עד שאי אפשר למוצאו, בהמשך לכך מביאה הגמרא מחלוקת בין רב יוחנן ורב ינאי האם הותרה הלבשת בגד זה למת. טעמו של רבי יוחנן המתיר הוא משום שסובר שמצוות בטלות לעתיד לבוא, לעומתו רב ינאי אוסר. וזה לשון הגמרא:

י.png תנו רבנן, בגד שאבד בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לעובד כוכבים, ולא יעשנו מרדעת לחמור, אבל עושה ממנו תכריכין למת. אמר רב יוסף: זאת אומרת מצות בטלות לעתיד לבא. אמר ליה אביי, ואי תימא רב דימי: והא אמר רבי מני אמר רבי ינאי: לא שנו אלא לספדו אבל לקוברו אסור. אמר ליה: לאו איתמר עלה אמר ר' יוחנן אפילו לקוברו. ור' יוחנן לטעמיה דאמר ר' יוחנן: מאי דכתיב (תהילים, פח, ו): "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי" כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. י.png
תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף סא, עמוד א.

הראב"ן והרוקח פסקו כרב ינאי שמצוות אינן בטלות לעתיד לבוא, וממילא אין לקבור מת עם בגדי כלאים. לעומתם פוסקים רבים פסקו כשיטת רב יוחנן שמצוות בטלות לעתיד לבוא, כך פסקו הרמב"ם (הלכות כלאים פרק י הלכה כה) הרא"ש (הלכות כלאי בגדים סימן י), הרשב"א, התוספות[1] והטור.[2]

פרשנות בזמן הביטול ומהותו[עריכה]

התוספות[1] מפרשים שמצוות בטלות לעתיד לבוא כולל את הזמן לאחרי שיחיו המתים שיהיו פטורים מן המצוות. לעומתם, שיטת הרשב"א היא שהכוונה בלשון 'לעתיד לבוא' הוא לזמן המיתה בלבד, בטענה כי מצאנו כמה מקומות בש"ס שאפילו זמן סמוך וקצר מכונה אף הוא בלשון זו "לעתיד לבוא". ומבאר שכוונת רב יוחנן היא שאין החי מצווה על מצוות המת בשעה שהוא מת (ורב ינאי שחולק סובר שאדם מצווה להפריש את המת מאיסור, כגדול המצווה על הקטן להפרישו מלעשות מעשה אסור), אבל לאחרי שיחיו המתים אין חולק כי כל המצוות יחולו עליהם בכל תוקפם.[3] וכן ביאר הריטב"א.[4] והר"ן בשמו.[5] וכן כתב הרב יצחק אברבנאל.[6] יש מדייקים שנימוקו של הרמב"ם בהיתר עשיית התכריכים מכלאים הוא "כי אין על המת מצווה" שהוא שיטת הרשב"א ממש.[7] (אולם הרבי מסביר כי יתכן וגם הרמב"ם סובר כשיטת התוספות.[8]) וכביאור הרשב"א נקטו כמה אחרונים.[9][10][11]

בקשר לשיטה זו עולה הדיון האם דבריו של רב יוחנן שיהיה שינוי במעמד המצוות לעתיד עומדים בשיטה אחת עם דברי שמואל במסכת שבת: "אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד". התוספות במסכת בבא בתרא[12] מביאים את שיטת רבינו חיים כהן; כי שמואל ורב יוחנן חולקים זה עם זה. אולם הרמב"ם מחד גיסא פוסק כשמואל[13] ומאידך גיסא פוסק כרב יוחנן שמותר לקבור את המת עם כלאים. יש מוכיחים מכאן עוד ראיה לכך שהרמב"ם סובר כשיטת הרשב"א שביטול המצוות אינו אלא בשעת המיתה.[14] אלא שבאמת יש מחלקים בין שני התקופות של ימות המשיח, שביטולם של המצוות יהיה רק לאחרי שיחיו המתים ואילו דברי שמואל מתייחסים לתקופה הראשונה. (ראה להלן בפסקה "זמן הביטול"). יש מבארים כי דברי שמואל וחולקיו אינם בקשר לקיום המצוות, ודבריהם מתייחסים רק בקשר למצב העולם האם יתרחשו שינויים בטבע.[דרוש מקור]

זמן הביטול[עריכה]

היעב"ץ מוכיח שזמן ביטול המצוות יהיה בתחיית המתים (ולא מייד אחרי ביאת המשיח), ומסתמך על כך שבכמה מסוגיות הש"ס מוכח שגם לאחרי ביאת המשיח יקיימו מצוות. כמו לדוגמה: מחששו של רבן יוחנן בן זכאי שאסר אכילת חדש בזמן הגלות כל יום ט"ז בניסן מחשש שיטעו מצד ההרגל בעת שיבנה בית המקדש. מוכח שגם לאחרי ביאת המשיח ובניין המקדש יחולו כל חובת המצוות.[15] כשיטה זו כתב גם אדמו"ר הזקן במכתבו המודפס בספר התניא.[16][17] יש שרצו ליישב הסתירה בין שיטתו זו של רב יוחנן לשיטתו במסכת סנהדרין (המובאת להלן, שלעתיד יתנו תרומות אהרון הכהן), על פי הביאור [18] כי זמן תחיית אהרן תהיה בתחילת ימות המשיח לפני תחיית המתים של כל ישראל, ובזמן זה עדיין ישמרו וקיימו כל המצוות כולם.[19] וביטול המצוות יהיה רק בתחיית המתים.[20]

אולם ישנם ראשונים שמשמע מדבריהם שזמן הביטול יהיה כבר בימות המשיח; הרמב"ן בפירושו על התורה[21] מבאר שעל ימות המשיח אמרו חז"ל[22]: "וְהִגִּיעוּ שָׁנִים, אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין-לִי בָהֶם חֵפֶץ (קהלת יב, א), אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה". ויש שסוברים שזו היא גם לדעת רש"י שמפרש שזכות וחובה הם עניות ועשירות.[20] ולשיטה זו בהכרח שסוברים כשיטת רב אחא בירושלמי[23] שבנין הבית לעתיד תהיה לפני ימות המשיח, ולכן גזר רב יוחנן על איסור יום הנף.[20][24] הרבי כותב שיש לומר בשיטת הרמב"ן "דלפעמים גם משך זמן דתחיית המתים נקרא בשם ימות המשיח ובזה מדבר, ודוחק"[25].

ישנם מדרשים שונים המייעדים על תקופות בהם יותרו מצוות מסויימות כאיסור חזיר או איסור נדה וכדומה, הרבי מסביר על יסוד המבואר לעיל שהביטול של כל המצוות יהיו לאחרי תחיית המתים, כי מדרשים אלו מתארים את התקופה שלפני תחיית המתים אחרי ביאת המשיח, תקופה שקיום המצוות יהיה בשלימות ואם זאת יותרו חלק מהמצוות.[26]

משמעות הביטול[עריכה]

במשך הדורות עסקו גדולי ישראל בפרשנות לאמרה זו והשלכותיה, בדבריהם עוררו על כמה וכמה נקודות הדרושות ביאור בדבריו של רב יוחנן. שיטתו זו של רבי יוחנן עומדת על פניו בסתירה למבואר בירושלמי[27]: "ר' יוחנן אמר הנביאים והכתובים עתידין ליבטל, וחמשה סיפרי תורה אינן עתידין ליבטל.. רבי שמעון בן לקיש אמר: אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל..[שנאמר] (חבקוק ג) הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ". והרמב"ם הביא דין זה להלכה[28]:"(וכ)הלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם".

רבים מהאחרונים העירו, ששיטתו זו של רב יוחנן סותרת לכאורה לדעתו המובאת במסכת סנהדרין, כי המקור לתחיית המתים מהתורה הוא מהפסוק[29]: "וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן". שאהרן הכהן עתיד לקום לתחייה ויקבל תרומות ומעשרות[30].

כמו כן עוררו[10], ששיטה זו עומדת לכאורה בסתירה לנצחיות התורה כלל וכלשון הרמב"ם:

דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת שנאמר (דברים יג, א): "אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ."...הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם. וכן הוא אומר חוקת עולם לדורותיכם.
הלכות יסודי התורה פרק ט הלכה א.

גם לדעה המסבירה (שיטת התוספות) את דעת רב יוחנן שמצוות בטלות כוונתו באמת לביטול לאחרי התחייה, ישנם מגוון דעות לאופי הביטול ומשמעותו:

יש האומרים שגם לדעה שמצוות בטלים לעתיד רק מצוות לא תעשה יבטלו, אולם מצוות עשה קיימים לעד. והסברם הוא שמכיוון שלעתיד יתקיים היעוד של "וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ"[31] ממילא יתבטלו הקליפות, ושוב לא יהיה צורך במצוות לא תעשה[32], אלא רק במצוות עשה. בכך מיישבים הם את הסתירה בדברי רב יוחנן שלעתיד יתנו תרומות לאהרן הכהן.[33] אולם רבו החולקים על שיטה זו השדי חמד מציין כי התוספות חולקים על דעה זו ועוד רבים מן האחרונים.

נצחיות התורה[עריכה]

שיטה זו של רב יוחנן גוררת עמה דיון נוסף אודות הסתירה שבינה לכלל של נצחיות התורה, אכן לדעת הרשב"א שביטולם הוא רק בזמן המיתה אין בדעת רב יוחנן סתירה, אולם לדעת התוספות שגם לאחרי תחיית המתים יבטלו המצוות לכאורה הוא בסתירה לנצחיות התורה. ומסיבה זו הכריע היפה תואר כהרשב"א, והוסיף שגם המצוות שיבטלו יהיו רק לשעה ולזמנם בלבד.

המהר"ץ חיות כתב שגם לשיטת התוספות שיבטלו בזמן התחייה יהיה זה "רק ברגע התחייה, אמנם מיד לאחרי זה פשיטא דיחזור לאיסורו".[34]

רבי אלחנן וסרמן הסביר זאת בשני אופנים: התורה אכן תישאר כפי שניתנה, אך כשם שישנם מצבים מסויימים בהם התורה פוטרת את האדם מהמצוות[35] כך ביטול המשיח נכתב בתורה כבר בנתינתה - ומשום כך ביטול המצוות הוא אחד מדיני התורה. הסבר נוסף הוא, שכפי שמת פטור בזמן מיתתו מן המצוות[36] - כך גם אם יקום המת לתחייה ישאר בפטור זה, וכך גם בימות המשיח לא יתבטלו המצוות אלא המתים יהיו פטורים מכך - ולכן דין זה נאמר כהיתר לקבירת מת בתכריכי כלאיים - כיוון שהפטור מהמצוות יהיה רק למת[37].

בחסידות מוסבר שביטול זה אינו ביטול וסיום אלא ביטול והעדר תפיסת מקום. והכוונה בזה הוא לגילוי האלוקי הנמשך על ידי קיום המצוות בזמן הזה, שלעתיד לבוא יהיה חסר משמעות כביכול, משום שהמשכת האור על ידי המצות עכשיו הוא באין ערוך לגבי דרגת האלקות שעתידה להימשך על ידי המצות לעתיד.[38] ומהסיבות לכך, המצוות בזמן הזה מלובשים ביש הגשמי שחיותו בזמן הזה הוא מקליפת נוגה, ולכן ההמשכה שעל ידם הוא מדרגה נמוכה באלקות, ולעתיד שיאיר בכללות העולם אור אלוקי נעלה בכלל, הגילוי שפועלים עתה על ידי מצוות הגשמיים יאבד את חשיבותו. אולם האמור הוא רק בנוגע לאור הנמשך על ידי קיום המצוות אבל האור הנמשך על ידי לימוד הלכות התורה לא יתבטל, כפי שאמרו חז"ל שהם נצחיים וקיימים לעולם. משום שהגילוי שישנו בעצם ההלכה נעלה יותר מההמשכה שעל ידי המצוות מעשיות, לפי שההלכה עצמה היא הרצון האלוקי עצמו שלמעלה מהגילוי שיהי לעתיד.[39][40]
אולם המצוות שמקיימים עתה אם כי אינם נחשבים כלפי הגילוי לעתיד, הם משמשים הכנה להמשכת הגילוי העצום שיאיר לעתיד, לפי שבאמת אין בכח מעשיו של האדם להמשיך אור נעלה זה, ומעשיו הם רק כלי והכנה לכך.[41]

אמנם ביאורים אלו הם לפי סברת הרשב"א שמצוות בטלות בפועל הוא רק בזמן המיתה ולא לאחריה.[42][43] אלא שחסידות מוסיפה לשיטה זו שעל אף שאינם בטלות בפועל ההמשכה שעל ידם אינה תופסת מקום. הרבי מסביר כי זהו גם שיטתו של האדמו"ר הזקן שכותב בתניא פרק לו שתחיית המתים הוא חלק מהזמן של קיום המצוות, וביטולם באופן מוחלט יהיה רק באלף השביעי. (ולפי זה מחדש; שגם לדעת הרשב"א סוף סוף יבטלו באלף השביעי)[25]

ביאור נוסף מובא בחסידות כי ביטול המצוות מעשיות לעתיד הוא משום שכל מטרת המצוות מעשיות הוא לצורך הבירור ואז לאחרי הבירור שוב לא יהיה עניין במצוות.[44][25]

גם לשיטה שהציווי יתבטל (שיטת התוספות) מסביר הרבי שאין הכוונה שהמצווה עצמה תתבטל, שהרי ההלכות של תורה שבעל פה אינן בטלים לעולם וזאת משום שבעצם הרצון להיותו רצון של הקב"ה לא שייך שינוי, שכשם שבו לא שייך שינוי כן גם ברצונו העצמי לא שייך שינוי, וביטול המצוות משמעותן ביטול הציווי ולא ביטול המצווה, (ביטול הציווי אינו מהווה שינוי בו משום שהרצון בציווי האו חיצוניות הרצון) ואדרבה בזמן ההוא יעשו האדם והעולם חדורים ברצון ה' עד שההתאחדות עמה תהיה עד כדי כך שלא יהיה שייך ציווי כי אם בדרך ממילא יתקיימו בהם המצוות מצד התאחדותם עם הרצון העליון (ועל דרך העניין של אבן מקיר תזעק). ובניגוד לזמן הגלות שבו קיום המצוות היא על ידי הציווי לאדם והמצווה היא מציאות נוספת על האדם שעליו לקיימה, לעתיד לבוא יהיו האדם והמצווה מציאות אחת.[45]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 נידה שם, דיבור המתחיל: "אמר רב יוסף".
  2. צוינו בספר לב חיים למהר"ח פלאג'י חלק א סימן לב, בדברי חכמים לבעל השדי חמ"ד (ראה בקישורים חיצוניים).
  3. חידושי הרשב"א נידה סא, א.
  4. בחידושיו לנדה שם.
  5. בחידושיו שם.
  6. ישועות משיחו העיון הד פרק הד'.
  7. אברהם יצחק ברוך גרליצקי, הערות וביאורים, ברוקלין, תשס"ב,.
  8. קונטרס "הלכות של תורה שבע"פ שאינן בטלים לעולם" (ספר השיחות תשנ"ב ח"א ע' 31) הערה 43).
  9. ראה ספר ברך את אברהם לר' אברהם פאלג'י.
  10. 10.0 10.1 יפה תואר לויקרא רבה יג ,ג.
  11. סדרי טהרה לנדה סא.
  12. עד, א דיבר המתחיל פסקי.
  13. הלכות תשובה פרק ט הלכה ב
  14. שו"ת אור לי השמטות קמג, ד.
  15. הגהות יעב"ץ ראש השנה ל, א.
  16. אגרת הקודש סימן כו.
  17. וכך כתב גם בנחלת בנימין שם.
  18. כוונתם העיקרית היא ליישב קושיית רש"י במסכת סנהדרין המקשה "עולם הבא אין בו לא אכילה ולא ושתייה" (ברכות יז, א) ואיך יתנו תרומות ומעשרות?
  19. הרב יעקב עטטלינגר, ערוך לנר, סנהדרין דף צ, א.
  20. 20.0 20.1 20.2 שדי חמ"ד מערכת מ' סעיף ריח.
  21. דברים ל, ו.
  22. שבת קנא,ב.
  23. מעשר שני פרק ה הלכה ב.
  24. שלא כפי ההלכה הפסוקה ברמב"ם (הלכות מלכים פרק י.) שבנין המקדש יהיה לאחרי ביאת המשיח.
  25. 25.0 25.1 25.2 אגרות קודש חלק ב (אגרת ר), עמוד סט.
  26. אגרות קודש (תקז), חלק ג' ע' קנג.
  27. מגילה פרק א הלכה ה
  28. סוף הלכות מגילה.
  29. קרח יח, כח.
  30. מסכת סנהדרין דף צ' עמוד ב'
  31. זכריה יג, ב.
  32. שהרי כל עניינם הוא מניעת המשכת חיות לסטרא אחרא ומניעת הגבלת המכת האלוקות לעולם. אדמו"ר הרש"ב, קונטרס ומעיין מאמר ז' סוף פרק ב', שם פרק ג'
  33. ספר נחלת בנימין מצווה ס. וכן כתב בשער החצר דף לא.
  34. הגהות מהר"ץ חיות במסכת נדה שם (בש"ס וילנא נדפס בסוף המסכת).
  35. פיקוח נפש וכדומה
  36. "מאי דכתיב (תהילים, פח, ו): "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי"? כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות" תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף סא, עמוד א.
  37. רבי אלחנן וסרמן, 'קובץ שיעורים' חלק ב' סימן כ"ט
  38. אדמו"ר הרש"ב, המשך תער"ב חלק א עמוד א'רעט.
  39. אדמו"ר האמצעי, פירוש המילות צג, ב.
  40. ראה גם ספר המאמרים תרל"ט חלק ב עמוד תקע"ג.
  41. מהר"ש, ספר המאמרים תרל"ג חלק א עמוד רצא.
  42. אדמו"ר הזקן, לקוטי תורה דרושים לראש השנה נט, ד.
  43. הרבי, קונטרס "הלכות..שאינן בטלים" הערה 35.
  44. אדמו"ר האמצעי, שער תשובה צז, ב -צח, א (המשמעות קצת שיבטלו לגמרי - כשיטת התוספות, אמנם בכמה מקומות (ראה מאמר "איכה" עת"ר בעניין כמצוות רצונך) שיש את במצוות עניין שלא לצורך בירור).
  45. הרבי, קונטרס "הלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלים לעולם".
גאולה ומשיח
גאולה ומשיח בזמן הגלות אתחלתא דגאולהבחזקת משיחגלותהאמונה בביאת המשיחהדרך הישרה - לימוד ענייני גאולה ומשיחהחסידות כטעימה מהגאולההשיחה הידועההשליחות היחידההתנוצצות הגאולהלאלתר לתשובה לאלתר לגאולהמלחמת גוג ומגוגעקבתא דמשיחאציפייה לגאולהקץ הגלות
מגלות לגאולה בשורת הגאולהטעימה מהגאולה בדורנולחיות גאולהמלכות שבתפארתמשיח בן יוסףניצוץ משיחסיום עבודת הגלותעבודת הגלותצחצוח הכפתורים
לעתיד לבוא ימות המשיחנ' אלפים יובלותעולם הבאתחיית המתים
תורה ומצוות לעתיד לבוא מצוות בטלות לעתיד לבואתורה חדשה מאתי תצאתורתו של משיחהברכות בראיית פני משיחביטול המועדים לעתיד לבואביטול הצומות לעתיד לבואעיר מקלטעתיד חזיר להטהר
יעודי הגאולה אבן מקיר תזעקאומות העולם בזמן הגאולהבית המקדש השלישיואולך אתכם קוממיות (גובה האדם בגאולה)ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילהוגר זאב עם כבשוכתתו חרבותם לאתיםושמתי כדכד שמשותיךחיים נצחיים (בלע המוות)מעדנים מצויין כעפרסעודת שור הבר והלווייתןעוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושליםקיבוץ גלויותתחיית המתים
מלך המשיח אדון (משיח)בר כוזיבאהאמונה בביאת המשיחחיים נצחיים במלך המשיחמורח ודאיןמידותיו של מלך המשיחמינוי מלך המשיחמלכות בית דודמלכותו של מלך המשיחמשיח בן יוסףמשיח שבכל דורניצוץ משיחתורתו של משיח
התגלות מלך המשיח אוירו של משיחאורו של משיח (מושג)אליהו הנביאבחזקת משיחהברכות בראיית פני משיחמינוי מלך המשיחמשיח ודאינכסה וחוזר ונגלהשנה שמלך המשיח נגלה בה
הרבי כמלך המשיח

ארמון למלך המשיחיחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועדפסק הדין שהרבי הוא מלך המשיחילחם מלחמות ה'