ביטול הצומות לעתיד לבוא

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אחד מיעודי הגאולה האמיתית והשלימה מנבואותיו של זכריה הנביא הוא: שהצומות הקשורים עם חורבן בית המקדש יתבטלו ויהפכו לימים טובים. ביטול הצומות והפיכתם כוללים שלבים ודרגות רבים, שיחלו מיד בראשית הגאולה עד לשלמות שבזה בתקופה השניה של ימות המשיח.

מעין ביטולם בביאת המשיח קיים כבר בזמן הגלות - בכך שהצום הוא יום רצון המעורר לתשובה, שעל ידה מתגלית מהותו ומטרתו הפנימית של הצום: להביא את הגאולה ולהפכו לששון ושמחה[1].

ביטול הצומות לעתיד לבוא[עריכה]

לעתיד לבוא, כאשר יבנה בית המקדש השלישי, יבטלו ימי הצומות ויהפכו לימים טובים וימי ששון ושמחה[2]. כנבואתו של הנביא זכריה:

כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים.
– זכריה ח, יט.
.

לפי כמה ממפרשי המקרא[3] נבואה זו כפשוטו נאמרה בקשר לחורבן בית ראשון, ועל ביטול התעניות בימי הבית השני. אולם יש מהמפרשים שמפרשים אותו על הגאולה העתידה וכן פירשו אותו חז"ל[4] והובא להלכה ברמב"ם טור ושולחן ערוך[5].

למרות שהנבואה נאמרה בקשר לצומות הקשורים עם חורבן הבית - גם שאר הימים שנמנו בשולחן ערוך כימים שנוהגים להתענות בהם יהפכו לימים טובים, כמשמעות לשון הטור "ולעת"ל הקב"ה עתיד להפכם לששון ולשמחה", בהמשך לכל הצומות שדן בהם בהלכותיו.[6]. ובנוסף לימי הצומות, גם ימי בין המצרים יהפכו לששון ושמחה. ימים אלו יהיו כמו "חול המועד" בין הימים טובים של שבעה עשר בתמוז ותשעה באב[7]. שמחת ימים טובים אלו תהיה גדולה יותר משאר הימים טובים, וגם מחג הפורים שלא יבטל לעתיד לבוא[8].

מדברי הרבי מובן שכאשר יהפכו הצומות לימים טובים, יקריבו בימים אלו קרבנות[9].

בנוגע לתענית אסתר - שאמנם אינה מארבעת הצומות המוזכרים בנביא, כיון שאינה חלק מאירועי החורבן, ולכן גם בנין בית המקדש אינו קשור לביטולה[10] - מופיע בשיחות הרבי שגם היא תיהפך לשמחה[11].

שלבים בביטול הצומות[עריכה]

הרבי מבאר[12] שישנם שני שלבים בביטול הצומות לעתיד לבוא:

(א) ביטול הצומות והפיכתם לשמחה - מכיון שבזמן הגאולה יהיה שלום, לא יהיה צורך להתענות על החורבן ולכן הצומות יתבטלו. וכיון שהשלום וביטול התענית הוא דבר המשמח, לכן יהיו ימים אלו ימים טובים וימי שמחה.

(ב) בנוסף לכך, הפיכת האבל עצמו לששון - לא רק שישמחו בגלל ביטול הצום והמצב הגלותי, אלא אדרבה: השמחה תהיה בגלל הצום עצמו, כיון שתתגלה מטרתו שכל מטרת הצום היא כדי להגיע לבנין בית המקדש השלישי, ולכן במהותו הוא דבר טוב [בדומה ליעוד בגאולה בכלל - "אודך ה' כי אנפת בי", ההודאה לה' על צרות ויסורי הגלות עצמם].

על שלבים אלו מבאר הרבי, כי השלב הראשון יתקיים בתקופה הראשונה של ימות המשיח - אז הצומות יתבטלו ויהיו ימי שמחה; והשלב השני יתקיים בתקופה השניה של ימות המשיח - אז יתגלו גם דברים שלמעלה מהטבע וסדרי בראשית - ואז יהפך גם הצום והאבל עצמו לשמחה.

ביטול הצומות בזמן הזה[עריכה]

כאשר צום חל בשבת, ההלכה אומרת שהוא נדחה לאחר השבת. הגמרא[13] מספרת, שבאחת השנים שתשעה באב חל בשבת, ביקש רבי יהודה הנשיא לעקור הצום לגמרי, באומרו: "הואיל ונדחה ידחה". אבל שאר החכמים לא הסכימו לכך. הרבי[14] מבאר שהסיבה שדווקא רבי רצה לבטל את הצום, היא בגלל הקשר המיוחד שלו למשיח - שהוא היה המשיח שבדורו.

הגמרא[15] אומרת "בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה, יש גזרת המלכות - צום, אין גזרת המלכות ואין שלום - רצו מתענין רצו אין מתענין". דהיינו, בזמן שבית המקדש בנוי - הצומות יהיו לימים טובים, בזמן הגלות כאשר יש צרות - ימי צום. וכאשר אין צרות, אך בית המקדש אינו בנוי - תלוי ברצון. זוהי הסיבה שבזמן בית שני לא התענו על חורבן בית ראשון[16]. אמנם, להלכה נפסק[17] שבזמן הזה קיבלו את התעניות לחובה, ולכן אסור לפרוץ גדר (גם אם אין גזירות).

מובא בראשונים שיש מנהג להכריז בשבת שלפני הצום: "צום פלוני יום פלוני יהפוך אותו הקב"ה לששון ולשמחה כמו שהבטיחנו בנחמות ונאמר אמן"[18].

טעימה מביטול הצומות[עריכה]

מעין ביטול הצומות קיים גם בזמננו בזמן הגלות, ומודגש במנהג ישראל בדורות האחרונים שאינם נוהגים להתענות בתעניות בה"ב, זאת בגלל הגאולה המתקרבת, ובזמנה יהפכו כל הצומות לימים טובים - לכן כטעימה מהגאולה אין מתענים[19]. גם בליל הצום - שבו אוכלים ושותים (בצומות שמתחילים מהבוקר) - למרות שמצד הזמן התחיל כבר יום התענית הנה בזמן זה מודגש יותר ענינו של הצום כעת רצון ולא כיום צער.[20] והעיקר הוא בשנים שבהם הצומות חלים ביום השבת, שקביעות זו מדגישה את הפיכת ימים אלו לימי חג.[21]

הפיכת הצום בשנים בהם יום הצום הוא בשבת. הוא משום שכשנדחית התענית לאחרי השבת דיני התענית קלים יותר[22], והרי זה מעין ביטולה. נוסף לכך, ביום התענית עצמו מורגשת הטעימה מהגאולה, מעין ביטול הצומות והפיכתם לחג - כאשר ביום הצום מתענגים באכילה ושתיה בסעודות השבת. ויתירה מכך כמבואר בהלכה שביום זה:[23] "אוכל בשר ושותה יין.. ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו". הסיבה (הפנימית) לכך: יום צום הוא יום של 'עת רצון' ועת סגולה, אלא שזו מתגלית בנפש האדם על ידי קיום דיני היום - התענית. וכשנדחית התענית ללאחרי השבת יום הצום נשאר ביום השבת, ורק 'דיני הצום' נדחים לאחרי השבת[24]. ויוצא לפי זה שהשבת עצמה הוא יום רצון לה' ויום סגולה, בעוד העניינים השליליים שבה נדחו, יוצא שיום השבת עצמו הוא יום שמחה והתעלות בעבודת ה' מתוך אכילה ושתיה. והרי זה מעין היעוד לעתיד לבוא - שיתגלה תוכנם הפנימי של ימי הצום שהם ימי רצון[25] ולכך נהגו רבותינו נשיאינו בקביעות כזו לדבר על ביטול הצומות לעתיד לבוא[דרוש מקור].


ראו גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. ראה לקוטי שיחות חלק ט"ו שיחת עשרה בטבת סעיף ח'.
  2. רמב"ם סוף הלכות תעניות, טור ושולחן ערוך סוף הלכות תענית.
  3. רד"ק.
  4. תוספתא סוף מסכת תענית.
  5. סוף הלכות תענית.
  6. לקוטי שיחות חלק ט"ו שם הערה 24.
  7. חת"ם סופר - דרשות, דרוש לח' טבת תקפ"ח, בשם "קדמונים". כמו כן אומר החת"ס שהימים שבין ה' טבת (שלדעה אחת בראש השנה יח, ב הוא יום תענית על כך שהגיעה השמועה על החורבן לגולה) לי' בטבת יהיו גם הם ימים טובים.
  8. דבר מלכות ש"פ בלק תנש"א ס"ד.
  9. דבר מלכות בלק בסופו - ".. והן הקרבנות דימי המועדים (כולל גם ימים אלו שיהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים) בבית המקדש השלישי..". ולהעיר מדבר מלכות ש"פ דברים תנש"א בסופו - "יותר מהשמחה ד"מועדים לשמחה" בשלש רגלים (אף על פי שאז מקריבים שלמי שמחה מן התורה)".
  10. שענין זה מורה, בפנימיות, על כך שמעלת יום זה כיום רצון לה' היא נעלית אפילו מענין הגאולה (שיחת תענית אסתר תשמ"ו - התוועדויות חלק ב' ע' 696)
  11. ראה לדוגמא שם ע' 697, ועוד. וכמו כן בכותרת שיחת תענית אסתר תשמ"ח - מוגה (התוועדויות חלק ב' ע' 401), נאמר "תענית אסתר - יהפך לשמחה".
  12. לקוטי שיחות חלק ט"ו שיחת עשרה בטבת.
  13. בבלי מגילה ה, ב.
  14. דבר מלכות בלק הערה 10.
  15. בבלי ראש השנה יח, ב.
  16. יש להעיר שדעת הרמב"ם (פירוש המשניות ראש השנה פ"א מ"ג) היא שבתשעה באב התענו גם בזמן בית שני, ואפילו שאר הצומות - אם רצו מתענין. ראה לקוטי שיחות חלק ט"ו שם הערה 43, ושם נסמן.
  17. טור ושולחן ערוך אורח חיים סי' תק"נ.
  18. אבודרהם, הובא בבית יוסף אורח חיים סוף סימן תק"נ - לקוטי שיחות חלק ט"ו שם הערה 4.
  19. שיחות ימי תעניות בה"ב תשמ"ח, התוועדויות חלק ג' ע' 258.
  20. דבר מלכות שיחת עשרה בטבת וש"פ ויחי תשנ"ב הערה 45.
  21. ראה שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז תשמ"ח - ספר השיחות חלק ב' ע' 526. שיחות דבר מלכות בלק הנ"ל, דברים הנ"ל ועוד.
  22. ראה שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנ"ט סעיף ט.
  23. שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנ"ב סעיף י.
  24. ראה צפנת פענח על הרמב"ם הלכות תענית פרק א הלכה ט ועוד.
  25. לקוטי שיחות חלק ל"ג עמוד 156 ואילך.


גאולה ומשיח
גאולה ומשיח בזמן הגלות אתחלתא דגאולהבחזקת משיחגלותהאמונה בביאת המשיחהדרך הישרה - לימוד ענייני גאולה ומשיחהחסידות כטעימה מהגאולההשיחה הידועההשליחות היחידההתנוצצות הגאולהלאלתר לתשובה לאלתר לגאולהמלחמת גוג ומגוגעקבתא דמשיחאציפייה לגאולהקץ הגלות
מגלות לגאולה בשורת הגאולהטעימה מהגאולה בדורנולחיות גאולהמלכות שבתפארתמשיח בן יוסףניצוץ משיחסיום עבודת הגלותעבודת הגלותצחצוח הכפתורים
לעתיד לבוא ימות המשיחנ' אלפים יובלותעולם הבאתחיית המתים
תורה ומצוות לעתיד לבוא מצוות בטלות לעתיד לבואתורה חדשה מאתי תצאתורתו של משיחהברכות בראיית פני משיחביטול המועדים לעתיד לבואביטול הצומות לעתיד לבואעיר מקלטעתיד חזיר להטהר
יעודי הגאולה אבן מקיר תזעקאומות העולם בזמן הגאולהבית המקדש השלישיואולך אתכם קוממיות (גובה האדם בגאולה)ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילהוגר זאב עם כבשוכתתו חרבותם לאתיםושמתי כדכד שמשותיךחיים נצחיים (בלע המוות)מעדנים מצויין כעפרסעודת שור הבר והלווייתןעוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושליםקיבוץ גלויותתחיית המתים
מלך המשיח אדון (משיח)בר כוזיבאהאמונה בביאת המשיחחיים נצחיים במלך המשיחמורח ודאיןמידותיו של מלך המשיחמינוי מלך המשיחמלכות בית דודמלכותו של מלך המשיחמשיח בן יוסףמשיח שבכל דורניצוץ משיחתורתו של משיח
התגלות מלך המשיח אוירו של משיחאורו של משיח (מושג)אליהו הנביאבחזקת משיחהברכות בראיית פני משיחמינוי מלך המשיחמשיח ודאינכסה וחוזר ונגלהשנה שמלך המשיח נגלה בה
הרבי כמלך המשיח

ארמון למלך המשיחיחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועדפסק הדין שהרבי הוא מלך המשיחילחם מלחמות ה'