מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
|
|
|
בשנת תשל"ב - כאשר החלו לומר בפרק התהילים של הרבי את מזמור ע"א, שבו מופיע הפסוק "יפרח בימיו צדיק" - אמר ר' יעקב כ"ץ לרבי בדרך הלצה, כי במקום הפסוק "יפרח בימיו צדיק", היה ראוי להיות כתוב "יפרח בימינו צדיק" (כשהוא רומז, כמובן, לרבי מלך המשיח שליט"א).
השיב לו הרבי בחיוך: "אך אל תאמר זאת לבחורים, הם עוד עלולים לשנות את התהילים"...
|
- לשיעורי חת"ת ורמב"ם היומי
'מצוה' לשון צוותא וחיבור, והעושה מצוה מתחבר עם העצמות ברוך הוא, שהוא המצווה את הציווי הוא. וזהו "שכר מצוה מצוה", דזה מה שנתחבר עם עצמות אין סוף מצווה הציווי, זהו שכרו.
ויובן במשל גשמי: איש פשוט ביותר יש לו ביטול פנימי אל החכמה ומעלת חכם, בביטול דהעדר תפיסת מקום לגמרי וכן גם בהרגש ההחכם הרי איש הפשוט אינו נכנס אצלו בגדר אנושי כלל - ואין זה דמבטלו ודוחה אותו, ח"ו, דזהו מידה רעה - ונחשב בעיניו שאין הלו קשר של יחס עמו כלל. והיה כאשר החכם יצווה לאיש הפשוט לעשות איזה דבר בשבילו, הנה בציווי זה נולד מציאותו של האיש הפשוט, הן לעצמו - שמרגיש מציאותו אשר ההוא יכול לקיים מצות החכם ולו ציווה החכם לעשות דבר, והן בעיני החכם נחשב למציאות אשר אליו ידבר ויצווה, ולבד זאת הרי ציווי זה מאחד החכם הרם ונעלה עם ההאיש הפשוט ביותר, והנמשל המובן.
ומובן גם כן אשר ביחס להנ"ל, אין הבדל כלל במה יהיה הציווי, אם דבר גדול ונעלה או קטן ופשוט.
|
|
