צדיק

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

צדיק הוא כינוי לדרגא הגבוהה ביותר בעבודת ה'. על פי ביאור תורת החסידות מדובר באדם כזה שאין לו אף שמץ רע, וכל רצונותיו וכוחותיו מופנים אך ורק לקיום רצון ה', התבוננות בגדולתו ואהבתו.

מדרגת הצדיק[עריכה]

בתורת הנגלה[עריכה]

בגמרא[1] והרמב"ם[2] מתואר הצדיק כמי שאם ישקלו את זכויותיו אל מול חובותיו, יהיו זכויותיו מרובים על חובותיו. זאת אומרת, שהיהודי נקרא צדיק באם עשה במשך חייו יותר מצוות מאשר עברות.

בתורת החסידות[עריכה]

בספר התניא[3] מבאר אדמו"ר הזקן כי הגדרה זו איננה ההגדרה המהותית של הצדיק, אלא כינוי ("שם המושאל") לעניין השכר והעונש בלבד, מאחר ואותו יהודי הינו "צדיק בדינו" לאחר שזכה בדין ונמצא כי זכויותיו מרובים על עוונותיו.

אך לאמיתו של דבר[4], מהותו האמיתית של צדיק ("שם התואר והמעלה") היא יהודי שהצליח לנצח בשלימות את המלחמה עם הרע - כך שלא זו בלבד ובפועל אין הוא עובר על רצון ה', אלא אפילו באופן תיאורטי אין לו כל משיכה לעבירה, והיצר הרע שלו ונפשו הבהמית נהפכו לגמרי לטוב וכפופים לנפש האלוקית.

[זאת בשונה מיהודי שמצליח להתגבר על הרע בפועל, אך יש לו עדיין תאוות ומשיכה לרע שהוא זקוק למלחמה תמידית כדי להתגבר עליה - שנקרא בהגדרת התניא בינוני. ויהודי שקורה ונכשל באיסור בפועל, וגם במחשבה דיבור ומעשה הרע מצליח להתגבר עליו - נקרא בהגדרת התניא רשע.]

דרגות בצדיק[עריכה]

מדרגת "צדיק" הכללית מתחלקת בפרטיות לכמה מדרגות, שבכללות הינן שניים: "צדיק גמור" (הנקרא גם "צדיק וטוב לו), ו"צדיק שאינו גמור" (הנקרא גם "צדיק ורע לו")[5].

צדיק שאינו גמור[עריכה]

צדיק שהצליח לגבור על הרע, והגיע למצב בו הרע כפוף לגמרי לטוב - נקרא "צדיק ורע לו", "צדיק שאינו גמור".

הסיבה לכך שנקרא כך, היא כיון שהרע בנפשו רק כפוף לטוב, אך לא נהפך לטוב. עובדה זו מוכיחה שבדקות, יש לו שייכות מסויימת לרע והוא אינו שונא אותו בתכלית - אלא שהיא בטלה ברוב. על שם אותו שמץ רע נקרא "רע לו". כמו כן, נקרא "צדיק שאינו גמור", כיון שאהבתו לה' אינה בתכלית - שהרי לו היה אוהב את ה' בשלימות, היה גם שונא את הרע בשלימות.

בתוך מדרגה זו עצמה ישנם רבבות מדרגות, על פי כמות ואיכות שמץ הרע שנשאר עדיין בנפש, ואופן ביטולו לטוב.

רוב הצדיקים שבכל הדורות[6], הם מדרגת "צדיק שאינו גמור".

צדיק גמור[עריכה]

צדיק שלא זו בלבד שהתגבר על הרע לגמרי, אלא הצליח גם להפכו לטוב - נקרא "צדיק וטוב לו", "צדיק גמור".

הסיבה לכך שנקרא כך, שהעובדה שהצליח להפוך גם את הנפש הבהמית לטוב, מוכיחה שהגיע לשלימות באהבת ה'. כיון שאין אצלו רע כלל וכולו נהפך לטוב, נקרא "טוב לו". וכן נקרא "צדיק גמור" על שם אהבתו המושלמת לה', שהיא דרגת אהבה בתענוגים.

על דרגה זו של צדיק גמור אומרת הגמרא[7] "ראיתי בני עלייה והן מועטין", כיון שרוב הצדיקים אינם בדרגה זו.

הכח להיות צדיק[עריכה]

על מדרגת הצדיק מבואר בתניא[8] כי בדרך כלל אין כל אדם זוכה לה, ורק נשמות מזוככות נבראו עם האפשרות והיכולת להיות צדיקים[9]. ולכן עבודתו של יהודי רגיל מתמקדת בעיקרה בעבודת הבינוני, להלחם עם הרע ולנצחו גם אם לא בעומק הנפש, לפחות בפועל - בלבושי הנפש מחשבה דיבור ומעשה.

אמנם, גם מיהודי רגיל נדרש להתאמץ ולנסות להיות צדיק, שהרי בירידתו למטה "משביעין אותו תהי צדיק"[10]. ולכן עליו להתבונן גם באופן כזה שישפיע על הנפש ויעורר שנאה לרע, וזאת על ידי שיתבונן עד כמה מאוסים עניני העולם הזה; וכן לעורר אהבה לה', על ידי ההתבוננות בגדולתו. על ידי מאמצים אלו, יתכן שיזכה: (א) להתרגל אט אט ולהשפיע על הנפש אהבה לה' ושנאה לרע כמו בעבודת הצדיק, (ב) שתתעבר בו רוח משרש נשמתו של צדיק ויזכה לעבודת צדיק אמיתית.

בדורנו[עריכה]

אמנם, בדורנו - לאחר כל הבירורים והזיכוכים שפעלו בני ישראל בעבודת הגלות - מחדש הרבי שבכוחו של כל יהודי להיות צדיק, וזאת גם מבלי העבודה המיוחדת של ההתבוננות והניסיון לעורר שנאה לרע ואהבה לה' (המבוארת בתניא). וזה לשונו הקדוש:

י.png החל מעבודתו של יהודי (כמבואר בתחילת ספר התניא), שהעבודה אצלו היא לא רק ב"סור מרע" – "אל תהי רשע", אלא גם "תהי צדיק". דאף על פי ש"אין כל אדם זוכה להיות צדיק ואין לאדם משפט הבחירה בזה כל כך כו'" כיון שנמצאים למטה נשמה בגוף ונפש הבהמית בעולם הזה הגשמי והחומרי – אבל על ידי זה שישנו כח העצמות בגוף הגשמי (של יהודי), כנ"ל, ה"ז נותן את הכח שגם למטה יגיעו לדרגות הכי גבוהות, עד "תהי צדיק"..

וי"ל שלאחרי כל הענינים – של בירור וזיכוך כו' – שבנ"י עברו במשך כל הדורות, יכול עכשיו כאו"א מישראל להגיע לדרגות הכי גבוהות, עד "תהי צדיק" בגלוי (הגילוי ד"ועמך כולם צדיקים"), כפי שיהיה בשלימות הגילוי בגאולה האמיתית והשלימה.

י.png
דבר מלכות, שבת פרשת אמור תנש"א

ההסבר לכך הוא שלכל יהודי ישנה מציאותו האמיתית, עצם הנשמה, שמצידה - הוא מאוחד עם הקב"ה לגמרי, ולכן כל יהודי הוא צדיק[11]. וכאשר מגיעים לתקופת הגאולה האמיתית והשלימה, בה נשלמת העבודה, חוזרת ומתגלה מציאותו האמיתית של יהודי (שהיתה בהסתר, לצורך ירידת נשמתו לעולם הזה והעבודה בו). ובזמננו, בה העבודה נשלמת ומתחיל תשלום השכר, מתגלה כיצד יהודי מאוחד עם הקדוש ברוך הוא והוא למעלה מהגבלות העולם והנפש הבהמית[12].

הערות שוליים

  1. קידושין מ, ב.
  2. הלכות תשובה פרק ג' הלכה א'.
  3. פרק א'.
  4. ראה שם בהרחבה בפרקים ט' ויו"ד, ועוד.
  5. ברכות ז, א.
  6. עליהם אומרת הגמרא (סוכה מה, ב) "תמני סרי אלפי דרא הוה דקמיה קודשא בריך הוא", היינו שלפני הקב"ה נמצאים שמונה עשר אלף צדיקים.
  7. סוכה שם.
  8. פרק י"ד.
  9. כמאמר איוב (בבא בתרא טז, א) "בראת צדיקים בראת רשעים". אין הכוונה לבריאתם כצדיקים ורשעים ממש, אלא שיש שנשמותיהם נבראו באופן שיהיה להם היכולת להיות צדיק ולהתגבר על הרע, ויש נשמות שאין להם כח זה.
  10. נדה ל, ב.
  11. כמאמר הפסוק (ישעיה ס, כא: "ועמך כולם צדיקים".
  12. ראה בארוכה דבר מלכות שיחת ש"פ תצא תנש"א. ועוד.