משתמש:Men770/טיוטה
בחב"דפדיה יש כעת: 12,330 ערכים. הצטרפו למיזם!
נשיאי חב"ד
בית רבי
תורת החסידות
ניגוני חב"ד
ימי חב"ד
ספרות חב"ד
גאולה ומשיח
אישי חב"ד
תורת הנגלה
הפצת המעיינות
תמונה נבחרת
|
הידעת?בהתוועדות פורים תשי"ט אמר הרבי "פורים תורה":
בין המן שצעק "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים", ובין מרדכי שצעק "ונהפוך הוא", "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר" – החילוק הוא מן הקצה אל הקצה; וביניהם היו גם אחשורוש ושריו. אמנם, כל הפלוגתא והמחלוקת הייתה אם "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים", או "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר"; אבל "מיהו יהודי" – לא היה ספק לאף אחד! היום יום י"ד אדר א'אבי אדוני זקני מורי ורבי סיפר לאבי אדמו"ר: "די מאמרים וואס זיינען געדרוגט אין לקוטי תורה, האט דער טאטע (הצמח צדק) אויסגעקליבען פון צוויי טויזענט מאמרים". תרגום מאידיש: אבי אדוני זקני מורי ורבי סיפר לאבי אדמו"ר: "המאמרים שנדפסו בלקוטי תורה, ליקט האבא (הצמח צדק) מתוך אלפיים מאמרים". י"ד אדר ב'פורים. בקריאת המגילה קוראים: (ח. יא) "להרג ולאבד ולהרג ולאבד". (ט. ב) "ואיש לא עמד בפניהם ואיש לא עמד לפניהם". באמירת "האגרת הזאת", "אגרת הפרים הזאת השנית", מנענעים את המגילה. נוסח "שושנת יעקב": "ברוכים כל הצדיקים". שהחינו - גם ביום. במגלה שכתב אבי אדוני זקני מורי ורבי לא נכתבו בני המן בעמוד בפני עצמן. וכן לא כל העמודים מתחילים בתיבת "המלך". בתורה אור ביאור ד"ה "יביאו לבוש" סעיף המתחיל "והנה בחינת לבוש", צריך להיות "והיא בחינת פני וזו היא המסתתרת .. שהיא בחינת עתיק בחינת סתימא דכל סתימין". ויש נוסח אחר: "והנה בחינת ביום ההוא הוא בחינת בינה אימא עילאה המקננת בבריאה בכורסיא אכן מלכות דאצילות נעשה עתיק לבריאה שנעתק וגבוה מבריאה ואינה באה בהתגלות בעולם הבריאה שאפילו מבחינת ביום ההוא הוא בבחינת העלם והסתר. ומה שנאמר אסתיר פני שכן נקרא מלכות וממלכות שבחכמה נעשה חכמה שבמלכות כו'".
|
ימי חב"ד
- בי"ד באדר ג'ת"ה - יהודי שושן נקהלו ונצחו את אויביהם בשושן
- בי"ד באדר ג'ת"ו - בשנה שלאחר הניצחון, נקבע יום פורים לחג
- בי"ד באדר תקנ"ח - רבי זאב וולף מז'יטומיר, מתלמידי המגיד ממזריטש, נפטר
- בי"ד באדר ב' תרמ"ט - הרב אברהם פריז, מחלוצי הפצת מעיינות החסידות בארצות הברית, בא כוח המל"ח ומבקר מוסדות חב"ד בארץ הקודש נולד
- בי"ד באדר תרנ"ט - הרב חיים משה אלפרוביץ', משפיע קהילת חב"ד ברמת גן נולד
- בי"ד באדר תרס"ט - הרב מנחם מענדל גורליק, מוותיקי אנ"ש בנחלת הר חב"ד נולד
- בי"ד באדר א' תרע"ו - הרב זאב וולף זלמנוב, מזכיר ועד כפר חב"ד ושימש בעל תוקע בבית הכנסת בית מנחם כפר חב"ד נולד
- בי"ד באדר תר"פ - אדמו"ר הרש"ב אמר את המאמר חסידות האחרון לפני הסתלקותו, שהחל במילים "ראשית גויים עמלק"
- בי"ד באדר א' תרפ"ז - אדמו"ר הריי"צ התוועד ותקף בחריפות את מי ששולח ילדיו לחינוך קומוניסטי, דבר שזירז את מאסרו בט"ו סיון של אותה שנה
- בי"ד באדר תרצ"ז - הרב שמעון אליטוב, מרבני חב"ד בירושלים, רב מועצה אזורית מטה בנימין, וחבר מועצת הרבנות הראשית, וראש ישיבת עוז מאיר חב"ד נולד
- בי"ד באדר תשי"ד [דרושה הבהרה] - הרב יוסף יצחק אבלסקי, שליח הרבי ורבה הראשי של מולדובה.
- בי"ד באדר ב' תשי"ט - הרב חיים אהרון, ראש ישיבת תומכי תמימים רחובות
- בי"ד באדר א' תשמ"ט - הוקמה המצבה של הרש"ג במעמד גיסו - הרבי
- בי"ד באדר תנש"א - ביום חג הפורים הסתיימה מלחמת המפרץ, בדיוק כפי שחזה הרבי בנבואתו
- בי"ד באדר א' תשנ"ב - הפעם האחרונה לעת-עתה בה התקיימה חלוקת קונטרסים על ידי הרבי, בחלוקת קונטרס ואתה תצוה
- בי"ד באדר א' תשנ"ב - אירוע הנחת אבן הפינה לארמון למלך המשיח בכפר חב"ד
גאולה היא שחרור והצלה של אדם או של קבוצה מצרה או משיעבוד וגלות.
הגאולה ביהדות
בתנ"ך ישנם ביטויים רבים למושג גאולה: שיחרור קרקעות משעבוד לאדם אחר[1], הצלה מצרה[2], פידיון תוצרת חקלאית מקדושת מעשרות[3], סיום אלמנוּת[4], הצלה ממוות[5], וכיוצא באלו.
גאולות בימי ישראל
גאולת מצרים
| ערך מורחב – גאולת מצרים |
גאולת מצרים (מוכר גם בשם יציאת מצרים) הינה תהליך שהתרחש בשנת 2668 לבריאת העולם, במהלכו יצאו בני ישראל מארץ מצרים לאחר שיעבוד של 210 שנים[6].
בליל ט"ו ניסן במהלך ליל הסדר ישנה מצווה לספר את סיפור הגאולה ועשרת המכות שקדמו לה, זאת בנוסף למצוות זכירת יציאת מצרים הנאמרת כל יום במהלך התפילה ואף מוזכרת בלילות.
גאולת מצרים זו לא הייתה מושלמת מכיון שלאחריה היו גלויות נוספות, אך עם זאת היא נחשבת לגאולה עיקרית, מכיון שהיא הייתה הראשונה שפתחה את הצינור לכל הגאולות שבאו אחריה.
גאולה פרטית
על פי תורת החסידות, האדם נמצא בעולם הזה בגלות פרטית, נפשו האלוקית שרויה ב"מאסר" בידי הנפש הבהמית. מצרים מלשון מיצר והגבלה, על האדם לצאת ממצרים, מההגבלות הגשמיות האישיות שלו והתחבר לה' על ידי קיום התורה ומצוותיה.
גאולה זו צריכה להעירך בכל יום, שכן האדם יכול לפרוץ בכל יום גבולות חדשים. כפי שמביא אדמו"ר הזקן בספר התניא "בכל דור ודור וכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים"[7]
יציאה זו מתרחשת בפרט בזמן קבלת מלכות שמים בקריאת שמע, בה מקבל עליו את יחודו של ה', באמרו "ה' אלהינו ה' אחד", ומסיבה זו תקנו חכמים את פרשת יציאת מצרים בשעת קריאת שמע, אף על פי שמצוות זכירת יציאת מצרים הינה מצוה בפני עצמה.
הגאולה האמיתית והשלימה
|
| ערך מורחב – הגאולה האמיתית והשלימה |
אף כי מושג "גאולה" מתייחס למספר סוגים של גאולה, מקום מיוחד והתייחסות מיוחדת יש לגאולת עם ישראל הן בתנ"ך, הן בתורה שבעל פה: תלמוד ירושלמי, תלמוד בבלי[8], הן במדרשים עתיקים, והן בשני חיבורי תורת הסוד המרכזיים: ספר הזהר, וספר עץ חיים שנכתב בידי רבי חיים ויטאל תלמידו של האר"י הקדוש.
הציפייה לגאולת עם ישראל היא אחת החובות העיקריות ביהדות, ואף נקבעה בהלכה היהודית כמצוה שבעבודת הלב, כלומר בתפילה, שנתקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה: תפילת שמונה עשרה. כמו כן הוזכרה כיסוד ה-12 ב-13 בעיקרי האמונה היהודית לרמב"ם. תפיסת הגאולה נשענת על האמונה במידותיו של ה', ביכולתו הבלתי מוגבלת, בצדקתו וברחמיו.
הרמב"ם[9] מוכיח מאת הגאולה מן הפסוקים בתנ"ך: "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה"[10] אף בלעם ניבא על מלך המשיח, שיופיע: "אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב, דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל"[11], הוכחה נוספת היא מפרשת ערי מקלט[12] בה נכתב על היום שה' ירחיב את גבולות ארץ ישראל ועל כן יוסיפו שלושה ערי מקלט נוספים. כן ספרי הנביאים מלאים בנבואות ותיאורים על תקופת ימות המשיח.
לאחר גאולה זו לא יתרחשו יותר גלויות נוספות ועל כן גאולה זו נקראת 'האמיתית', שכן אמת הוא דבר נצחי שאין בו שינויים[13]. בגאולה זאת יגאלו כל בני ישראל ללא יוצא מן הכלל, בשונה מגאולת קודמות בהם נגאלו חלקים מהעם, לכן גאולה זו מכונת בשם 'השלימה', שכן זה יעשה בשלימות ומשיח יקבץ את כל נדחי ישראל.
הערות שוליים
- ^ ויקרא, כה
- ^ בראשית, מ"ח
- ^ ויקרא, כ"ז
- ^ רות, ג
- ^ הושע, י"ג
- ^ אף כי בתורה נכתב אשר בני ישראל עבדו 430 שנה, מתרץ ר' אלעזר בן עזריה, אשר מספר זה כולל את חמשת השנים הקודמות בהם נולדו מנשה ואפרים, ומכיון שבני ישראל עבדו ביום ובלילה - כל יום נחשב לשני ימים
- ^ אדמו"ר הזקן בספר התניא פרק ל"ז
- ^ שבת ל"א, א
- ^ הלכות מלכים פרק י"א הלכה א'
- ^ דברים, ל, ג
- ^ בלק, כד, יז
- ^ ספר דברים, פרשת שופטים
- ^ הגמרא מכנה נהרות הפעילים לתקופות בלבד בשם "נהרות המכזבים" כלומר שכל דבר שאינו נצחי, הרי הוא כזב
חסיד הוא שם תואר בו נקראים תלמידי הבעל שם טוב ותלמידי תלמידיו, בעיקר על שם השקעתם בעבודת התפילה.
מקור התואר
רקע
במסורת חב"ד שפורסמה על ידי הרבי הריי"צ סופר כי בשנים הראשונות של תנועת החסידות, קרא הבעש"ט לתלמידיו בשמות 'אהובים' 'ידידים' או 'חֶברה אהובים' ו'חֶברה ידידים' ולא בשם חסידים. רק בערוב ימיו של המגיד ממעזריטש נקבע שם זה בקרב ההולכים בדרך הבעל שם טוב[1]
בסופו של דבר נקבע שם זה כשם שהתקבל בפי כל ישראל להולכים בדרך הבעל שם טוב[3]
משמעות הכינוי
התואר 'חסיד' הבא לבטא אדם שמייחד את כל כוחותיו לעבודת ה' מופיע בדברי חז"ל[4] כבר בנוגע לאדם הראשון, שעסק בעבודת התשובה במשך מאה ושלושים שנה. כמו כן משתמשים בו חז"ל לגבי 'חסידים הראשונים' שהשקיעו במיוחד בעבודת ה'. לאחר התפשטות תורת החסידות בהנהגת הבעש"ט, דבק הכינוי הזה בכל המאמינים בתורת החסידות וההולכים בדרכיה. אדמו"ר הזקן כותב (בדברי עדותו בעת המאסר הראשון בשנת תקנ"ט): "וכל המון עם קורין אותם בשם חסידים בכל מדינות רוסיה לבנה ופולין ורוב מדינת ליטא ככולה, והיינו על שם חסידים הראשונים שהיו מתפללים בכוונה כנ"ל, הגם כי של עכשיו אינם חסידים גדולים כראשונים" [5].
אדמו"ר הזקן הביע פעם רעיון לקרוא לחסידים בשם 'בעלי תשובה', כי עבודת ה' שלהם לפי שיטת החסידות מביאה אותם לתשובה אמיתית, אולם נמלך מהרעיון הזה, שמא יאמרו שמי שאינו חסיד הרי הוא רשע ח"ו.
הרבי הריי"צ ענה לשאלתו של אינו יהודי על פשר הכינוי 'חסיד': "השמות חסיד וחסידים מורים על היתרון מכמו הרגיל, שהחסידות מורה על הסוג מדע שהוא למעלה יותר מכמו שהוא סוג המדע שבתורה הגלויה, ושם חסיד מורה על האיש אשר בכל עניניו הוא מתנהג ביתרון על הרגיל, לומד מדע החסידות, מתפלל בהתלהבות, עושה צדקה וגומל חסד ביתרון".
בלוח היום יום (כ"א אדר ראשון) כותב הרבי: "בחסידות חב"ד תואר חסיד הוא, מי שמכיר מהותו העצמי ומעמדו בידיעת התורה ולימוד ומצבו בקיום המצות. יודע הוא מה שחסר לו ונותן לב ודואג למלאות את החסר, ומרבה במשמעת בדרך קבלת עול".
הנהגותיו של חסיד
בהזדמנות מסויימת, פירט אדמו"ר מהר"ש כיצד מתנהג חסיד[6]: "מקובל להתבטא על אדם מסוים, 'לא מתאים לו להתנהג כך' או 'מתאים לו להבין את הענין'. כך, בכל יהודי ובפרט אצל חסידים, צריך שיהיה ברור מה 'מתאים' ומה 'לא מתאים'".
א. לחסיד מתאים בכל יום ללמוד חסידות. לחסיד מתאים להיות שקוע הטובה למען הזולת. לחסיד מתאים להיות בשמחה, ואף להאיר פנים לזולת. לחסיד מתאים להכיר את החסרונות של עצמו ואת המעלות של זולתו.
ב. לחסיד מתאים להחשיב את היהודי הכי 'קטן' ו'פשוט', יותר מאשר עצמו. לחסיד מתאים ללמוד מכל אחד ואחד מידה והנהגה טובה. לחסיד מתאים לנהוג באהבה, אחוה, שלום ורעות.
ג. לחסיד 'לא מתאים', שלא לנהוג בכל פרט ופרט כפי שתיאר. הוא סיים את דבריו, ברך את הקהל וחזר לחדרו.
אחוות החסידים
אדמו"ר הצמח צדק פירש לבנו אדמו"ר מהר"ש במענה לשאלתו למה התכוון אדמו"ר הזקן בביטוי 'דרכי החסידות':
דרכי החסידות הן שהחסידים כולם יהיו כמו משפחה אחת. כבר אצל אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד, הוקדשה תשומת לב רבה מאוד לחינוכם של החסידים לנהוג ולחיות זה עם זה כמו אחים ממש. אדמו"ר הזקן הסביר זאת במשל לגוף האדם: לכל איבר יש תפקיד ואופי שונה, אך רק כשכל האיברים פועלים יחד עוזרים זה לזה, הגוף בריא ושלם.
כיוון שהחסידים קשורים כולם אל הרבי ולחסידות, יש ביניהם תחושה של קרבה, של משפחה אחת גדולה (בנוסף למצוות אהבת ישראל כלפי כל יהודי). הדבר מתבטא גם בעניינים גשמיים - עוזרים אחד לשני במציאת פרנסה, בעצה טובה, וגם בעניינים רוחניים - לומדים ומתעלים יחד. חסידים איין משפחה - חסידים משפחה אחת.
אהבת חסידים אמיתית גדולה אפילו יותר מאהבה בין בני משפחה. החסיד ר' יקותיאל מדוקשיץ' כל כך התפעל מאהבה ששררה בין שני אחים שהכיר, עד שאמר: האהבה אצלם גדולה כמו אהבה אצל חסידים...
כאשר ד"ר וייס שאל את הרבי מהו חסיד? ענה לו הרבי שחסיד זה מי שיכול לומר בקריאת שמע שעל המיטה שהוא קצת יותר ממה שהוא היה בבוקר[7].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- יענקי טאובר, מהו חסיד?
- כתבות על מהותו של 'חסיד', באתר 'לחלוחית גאולתית'
הערות שוליים
- ^ את השם 'חסידים' אנו מוצאים לראשונה בדפוס בחרמותיהם של המתנגדים נגד החסידים - שנדפסו בערוב ימיו של המגיד ממעזריטש בשנת תקל"ב: "ובשם חסידים וקדושי עליון מכונים"; "ומכנים שמם חסידים". הכינוי הזה נדרש אצל המתנגדים לגנאי: "המכנים עצמם בשם חשודים או כת חשודים" כאשר הם עושים שימוש בחילוף האותיות ש"ין וסמ"ך אצל יהודי ליטא. פרט זה נתבאר במשנתו של הרבי הריי"צ כאשר הוא מתעכב על כך שמן הנכון היה שהמתנגדים יקראו לחסידים בשם 'מתנגדים', שהרי אי אפשר להתנגד לדבָר קודם היוולדו, והם לכאורה קדמו בזמן אלא שההשגחה העליונה זיכתה את המתנגדים וקראו לחסידים בשם הראוי להם. "נשיא וחסיד", עמ' 25–26. ראו שם עוד.
- ^ אגרות קודש - כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, חלק ד, עמ' תקד. וראה ספר השיחות תש"א עמ' 32. - משיחת ש"פ לך לך, יו"ד מרחשון ה'תשי"א. תורת מנחם, חלק ב, עמ' 78.
- ^ הרבי אומר בשיחה: "השם "חסידים" – שם שבו נקראים בש"ס ומדרשי חז"ל סוג מיוחד מבני ישראל – נקבע בפי כל ישראל בלי הבדל מפלגה דוקא לתלמידי הבעש"ט, המגיד, אדמו"ר הזקן וכו'. למרות שלכאורה, היו החסידים צריכים להיקרא בשם שבו נקראים המנגדים שלהם, והמתנגדים היו צריכים להיקרא בשם חסידים, שהרי החסידים הם אלה שבאו עם דברים חדשים (שאליהם היתה ההתנגדות), ובפועל, המנגדים עצמם קראו לחסידים בשם "חסידים" ולעצמם בשם "מתנגדים". על כך אמראדמו"ר הריי"צ: שכל דבר הוא בהשגחה פרטית, כך שעם התגלות תורת החסידות, הודו כולם וקראו לה בשם "חסידות" ולהולכים בה בשם "חסידים", ו"כיון שהִגיד שוב אינו חוזר ומגיד" (כתובות יח:)[2].
- ^ עירובין יח ב
- ^ אג"ק כ"ק אדמו"ר הזקן, מהדורת תשע"ב, עמ' רטו. ראו גם ב"נשיא וחסיד" שבהערה 1.
- ^ הרבי מהר"ש נהג לנסוע לעיר וויטבסק לצרכי רפואה. באחת מנסיעותיו, ביקשו אנשי המקום שיאמר בפניהם מאמר חסידות. הרבי ענה שהוא חלש מכדי לומר דא"ח (דברי אלוקים חיים, כינוי למאמר חסידות), אך הסכים לצאת אליהם לזמן קצר. יהודים רבים התקבצו בחצר הבית שבו התאכסן אדמו"ר מהר"ש, ואז אמר - כבפנים
- ^ מפי הרב זושא וולף