תנ"ך

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תנ"ך בכריכה מהודרת

תנ"ך - תורה נביאים וכתובים - שלשת החלקים של התורה שבכתב, והיסוד לתורה שבעל פה. נקרא מקרא בלשון חז"ל.

התנ"ך כולל עשרים וארבעה ספרים שנקראים "כ"ד ספרין דאורייתא", המחולקים ל"תורה", "נביאים" ו"כתובים".

תורה[עריכה]

חמשה חומשי תורה אותם כתב משה רבנו מפי הקב"ה, כשעל שמונת הפסוקים האחרונים נחלקו חז"ל מי כתבם.

נביאים[עריכה]

יש בו 8 חלקים, וחלקו האחרון - תרי-עשר, כולל שנים עשר ספרי נביאים קטנים (ומכאן מקור שמו). הספר כולל את החלקים: הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה ומלאכי.

כתובים[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כתובים

יש בו 11 חלקים.

הדפסת התנ"ך[עריכה]

התנ"ך נדפס לראשונה בשנת רמ"ח על ידי בני משפחות שונצינו, ומאז נדפס במהדורות רבות.

חסידי חב"ד בדורות עברו, אפילו הבינונים שביניהם, היו בקיאים בתנ"ך. ומנהג מסודר היה אצלם, שלאחר לימוד שיעור משניות שאחרי תפילת שחרית, בשעת קיפול הטלית ותפילין היו לומדים שיעור תנ"ך, באופן שבמשך שלשה חדשים היו גומרים את התנ"ך[1].

בהלכה[עריכה]

בשולחן ערוך יורה דעה[2] נפסק[3]: "ומניחים חומשים על-גבי נביאים וכתובים, אבל אין מניחים נביאים וכתובים על גבי חומשים". הרמ"א מוסיף על כך: "אבל כתובים על-גבי נביאים או איפכא, שרי". הש"ך מציין[4] שמקורו מדברי הר"ן[5] והתוספות[6].

המגן אברהם מבאר[7], שאף שאין אותה קדושה לכולם[8], לא הקפידו בכך אלא בתורה שקדושתה חמורה יותר. אך ברמ"א בסעיף אחר[9] כתוב, שחומש שעשוי בכריכה כפי שנהוג שווה קדושתו לספרי נביאים, אך יש להיזהר בכך.

בזוהר[10]נאמר: "מכאן דתורה שבכתב ישוון יתה [=יניחו אותה] על תורה שבעל פה". בשו"ת הר"י מגאש[11]כתב: וששאלת על אמרם "מניחין תורה על-גבי נביאים" – בא דין ספרי התלמוד בזה כדין התורה, אם לאו? אלא שאין כוונתם באמרם "מניחין תורה על-גבי נביאים" אלא על התורה עצמה, אבל התלמוד הוא ביאור התורה ופירושה, לא 'אמיתה של תורה'. הלא תראה שאינו צריך שרטוט כ'אמיתה של תורה'[12], ומזה תדע שאין קדושתו מגעת לקדושת התורה עצמה. ולא עוד אלא אפילו לקדושת שאר כתבי הקודש אינו מגיע. והואיל ואנחנו רואים שאינו מטמא את הידיים, מצורף עם היותו בלתי צריך שרטוט, אם כן אפילו על גבי כתובים אין מניחים אותו, וכל-שכן על-גבי נביאים, וכל-שכן על-גבי תורה".

ובתורה שבעל-פה עצמה כתבו[13] שמן הדין מותר להניח ראשונים ואחרונים על גמרא, אבל יש מי שנזהר בזה[14].

ובדין סידור, כיוון שכולל בתוכו פסוקים רבים מתנ"ך, כתבו שקדושתו כנביאים וכתובים, ואין להניח עליו תורה שבע"פ[15].

ובספר 'החינוך והמחנך'[16], כתבו: "יש לחנך את הילדים בנושא של קדושת ספרי קודש. וכן, שידעו איזה ספר מותר לשים על ספר אחר. אפשר ללמוד מכ"ק אדמו"ר שליט"א, שמדייק ביותר בכבוד הספרים, ולא אחת, כשרואה ספר מונח על פניו, או על-גבי ספר אחר, מתעכב ומתקן את הדבר, וזאת מבלי התחשב עם כך שכל רגע מזמנו ספור ומדוד". והלוואי נזכה ללמוד ולהבין מעט בהנהגת הרבי בזה, כדלהלן.

בספר 'מעשה מלך' שנדפס לאחרונה מסופר[17], שלפעמים, בכניסתו ויציאתו מבית-הכנסת, נהג הרבי להוריד (או לסמן לאחרים להוריד) ספרים זה מעל-גבי זה, "כגון: קובץ 'הערות הת' ואנ"ש' מעל-גבי סידור. ולפעמים מוריד תניא מחומש, ולפעמים – חומש מתניא[18]. כן מוריד סידור מחומש... (עיי"ש)".

וכן מסופר ביומן משנת תשכ"ז[19], שבשעת תפילת המנחה של יום חמישי, כ"ח סיוון, קם הרבי וניגש לשולחן שממול פניו, והוריד 'שיחה' שהייתה מונחת על 'יורה דעה' ושם אותה על הספסל. המספר ציין שזה מקרה נדיר שהרבי קם באמצע התפילה. וביומן תשל"ד[20] מסופר, שביום חמישי, כ' מנ"א, בצאתו מתפילת שחרית, הוריד הרבי תפילין[21] שהיו מונחות על ספר ליד ברז המים שבתוך ה'זאל'.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. היום יום - י"א באדר א'
  2. סי' רפב סי"ז
  3. מברייתא מגילה כז, א
  4. ס"ק יד
  5. בדפי הרי"ף ח, ב ד"ה מניחין
  6. בבא בתרא יג, ב ד"ה רבי יהודה. אם כי משיטה מקובצת מגילה כו, ב מובא שסוברים שיש חילוק בין נביאים לכתובים
  7. באו"ח סי' כח ס"ק ד
  8. כמו שהביא בסי' קנג ס"ק ב מדברי הר"ן, שדברי הנביאים נקראים "דברי קבלה" שקיבלו מפי הגבורה על-ידי נבואה, וכתובים מיקרי "דברי קדושה" הואיל ונאמרו ברוח הקודש. וכן ברור בשו"ת הר"י מגאש
  9. שם ס"א (וציינו שכבר כתב כן בתוס' רבי יהודה החסיד לברכות כה, ב). ובערוך השלחן (שם סכ"ב) ובס' צדקה ומשפט (תש"ס) פט"ז ס"ל הבינו, שזה נוגע גם לדין שלנו
  10. פ' נח, ח"א עא, ב
  11. סי' צב
  12. הביטוי מופיע במגילה טז, ב, והכוונה כאן לספר תורה עצמו (כרש"י שם והר"ן בדף ה ע"ב מדפי הרי"ף, ד"ה והלכתא, ולא כר"ת ור"ח בגיטין ו ע"ב תוד"ה ורבי יצחק שפירשו שהכוונה למזוזה)
  13. ס' גנזי הקודש פ"ג סכ"ט בשם כמה גדולים
  14. שם מביא מס' לקט יושר, הנהגות בעל תרומת הדשן, יו"ד עמ' 59, שהיה מניח גמ' לבד, פירוש לבד, תוספות לבד והפוסקים לבד, ועיי"ש. כן מביא זאת ממקורות נוספים, ומהם עדות על הגרי"א ספקטור ז"ל שהקפיד שלא להניח אחרונים על גבי ראשונים
  15. גנזי הקודש שם ס"ל, בין השאר בשם הגרש"ז אויערבך
  16. עמ' 73
  17. עמ' 7, סעיף ה והערה 7
  18. ולכאורה לא נאמר אלא "התניא – כחומש" (קיצורים והערות לתניא עמ' קכו), ולא למעלה ממנו
  19. בתוך 'תשורה' לנישואין, משפ' ברנשטיין, ה' כסלו תשס"ז, ס"ע 16
  20. בתוך 'מזכרת' מנישואין, משפ' פלדמן, י"ד מנ"א תשס"ו, עמ' 56
  21. ולכאורה קדושת התפילין (שנכתבו לשמה, וקדושת שמות ה' בהן), ודאי גדולה משל ספר נדפס