מגילת איכה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
העמוד הראשון במגילת איכה שנכתבה בכשרות על קלף ובדיו

מגילת איכה היא מגילה שנכתבה על ידי ירמיהו הנביא[1] עוד לפני החורבן בנבואה על חורבן בית המקדש והגלות. נהוג לומר מגילה זו בליל תשעה באב וביומו[2]. המקור הראשון לקריאת המגילה בתשעה באב מופיע במסכת סופרים[3], ובתלמוד ירושלמי[4] מובא על אמוראים שנהגו לקרוא בה בתשעה באב.

הספר מכיל שירות קינה, ומקונן על מצבה הנורא של ירושלים בשעת המצור ערב החורבן, על מצבה העגום והקשה של ירושלים ושל עם ישראל כולו לאחר החורבן, ועל הסתר הפנים האלוקי בעקבותיו. הוא אף מצדיק את גזר הדין הקשה שנגזר על ישראל בשל חטאותיו ופשעיו הרבים.

פירוש פסוקי מגילת איכה[עריכה]

בחסידות מוסבר[5] שהקללות באיכה יהפכו לברכות, רבים מן קללות אלו מבואר עניינם הפנימי בתורת החסידות כולל הפירוש הפנימי שלהם[6] ובניהם:

  • "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם הייתה כאלמנה רבתי בגוים שרתי במדינות הייתה למס[7]" - עם ישראל ירד לגלות שאז הקב"ה אינו בגילוי וזהו מצב של "כאלמנה". ולכן נקראים אז בני ישראל בלשון "עם" - אשר לשון זה מורה על הפירוד מהקב"ה, ויש ריבוי והתחלקות, ובאופן שדעת עליון ודעת תחתון מחולקים אחד מהשני - "רבתי" (מלשון ריבוי),ובגלות זה מתעסקים בני ישראל עם שבעים אומות - "בגויים", וגם כח ההתנשאות והתוקף "שרתי" הוא "המדינות". וכך גם בספירת המלכות הנקראת "עיר", שעל ידי ירידתה לעולמות בי"ע (שהם ה"מדינות"), היא "בדד", כלומר שאינה מתייחדת עם הספירות שלמעלה ממנה, והיא "הייתה כאלמנה", שהנשמות אינם עולים להתכלל בה, והיא יורדת לשלוט על ע' שרים ("רבתי בגויים").
    אמנם, התכלית של כל זה הוא להגיע לעליה: דווקא על ידי הירידה בגלות מגיעים לעבודה של: "הייתה למס" - שהיא העבודה של קבלת עול, ולעבודת התשובה, וזהו עניין "רבתי" - עם יו"ד בסוף - כלומר שלמרות שעם ישראל רבים ובהתחלקות, יש להם את היו"ד שזהו הביטול לה', ואז נעשה בנין המלכות "שרתי" אותיות תשרי - שבחודש זה נעשה בניין המלכות, ועל ידי זה "הייתה כאלמנה" המורה על גילוי שורש ב"ן - המקבל, ששרשו למעלה משרש מ"ה - משפיע, ואז יתגלה בחינת "בדד" המורה על גילוי נעלה של הקב"ה שלמעלה מסדר ההשתלשלות ולמעלה אף מעשר ספירות הגנוזות, שזהו הגילוי של בחינת יחיד. וגילוי שמתבטא באות א' של "איכה", נמשך באופן של התיישבות "ישבה" על ידי שמתגלה בעשר ספירות של עולם האצילות המתבטאים באות י' של המילה "איכה", ולאחר מכן ב"כה" המורה על ספירת המלכות כפי שיורדת לבי"ע.
    דבר זה, שמירידה כל כך גדולה מגיעים לעליה גדולה הוא דבר שלמעלה מטעם ודעת ולכן אומר זאת הנביא בלשון של תמיהה: "איכה?". ולכן כתוב: "כאלמנה", שאין הכוונה לאלמנה ממש, אלא להסתר פנים חיצוני שכל מטרתו העלייה שבאה לאחר מכן[8].

עוד מוסבר, שראשי התיבות: "איכה ישבה בדד העיר" הוא איבה, לרמז על סיבת חורבן בית שני - שנאת חינם[9].

  • בכה תבכה בלילה דמעתה על לחייה אין מנחם לה[10]: בכיה מרוב עוצם הגילוי שמאיר אפילו בלילה, על ידי זה שבחינת 'אין' מנחם לה.
  • גלתה יהודה מעני ומרב עבדה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח כל רדפיה השיגוה בין המצרים[11]: 'גלתה יהודה' - מלשון גילוי, שלעתיד לבוא תתגלה מעלת יהודה שדרגתו למעלה מיוסף, וזהו על ידי 'מעוני' עבודת האתכפייא, ועל ידי ההתבוננות בכך שכל העולמות הם כטיפה מן הים לגבי הקב"ה - שזהו העניין של "בין המצרים", על ידי זה מגיעים אל הדרגא העליונה של "מן המיצר"[12] שזוהי הדרגה שאין בה תפיסה והבנה, הקשורה עם המרחב האמיתי "מרחב י-ה"[13], והכוונה ב"כל רודפיה" היא לאמת של ה' שהקב"ה רוף אחר עם ישראל, ש"יותר מעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק"[14].
  • "לוא עליכם כל עוברי דרך, הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאבי אשר עולל לי אשר הוגה ה' ביום חרון אפו[15]" - יש שני פירושים מיהם העוברי דרך: א. הרשעים שבגיהנום שהעבירו דרכי ה', אך צער השכינה גדול מצערם. ב. הצדיקים שעולים מגן עדן התחתון לגן עדן העליון ואין הם מצטערים בצער הגלות, היות שהשגתם מבחינת אריך אנפין וזעיר אנפין שלמעלה מהשכינה שהיא ספירת המלכות של עולם האצילות - כפי שיורדת לעולמות בי"ע, ואומרים להם שלמרות זאת ישתתפו בצער השכינה[16].

הערות שוליים

  1. ראה גיטין נח, א. תענית כב, ב. תוספתא תענית ב, י. איכה רבתי א, נג. ועוד
  2. כך הוא מנהג חב"ד
  3. יד, ג; יח, ד
  4. שבת עט, א
  5. רשימות הצמח צדק לאיכה (אור התורה נ"ך ח"ב, א' לד ואילך.). סה"מ מלוקט א' ע' קיט
  6. שיחות קודש תשמ"א ח"ד.
  7. א, א
  8. אור התורה שם. ושם ע' א'מ ואילך. סה"מ מלוקט שם
  9. אוה"ת שם ע' א'מ
  10. א, ב
  11. א, ג
  12. תהלים קיח, ה
  13. תהלים שם
  14. אור התורה שם ע' א, לו. לקוטי שיחות חלק ל"ח ע' 124 ואילך
  15. א, יב
  16. אור התורה שם א'לט ואילך