סמל חבדפדיה.png

הידעת? אנשי חינוך, עיתונאים וסופרים נעזרים במידע שבחב"דפדיה ומעבירים אותו לרבבות
לחצו כאן לתרומה ועזרו לנו להפיץ את מעיינות החסידות בצורה הטובה ביותר

אברהם פריז

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ר' אברהם פריז

הרב אברהם פריז (י"ד אדר ב' תרמ"ט - כ"ב אלול תשכ"ח) היה מחלוצי הפצת מעיינות החסידות בארצות הברית, בא כוח המרכז לענייני חינוך ומבקר מוסדות חב"ד בארץ הקודש. וחסיד המקושר בלב ונפש לרבותינו נשיאינו.

תולדות חיים[עריכה]

מכתב מהרבי משבט תשי"א - ר' אברהם, מ'דארף צוריק אראפבריינגען דעם רב'ין. אזוי איז צו שווער - סיי פאר מיר, סיי פאר אייך, און ווער האט הנאה דערפון?" [-ר' אברהם, צריך 'להוריד' אלינו בחזרה את הרבי, המצב כעת - הוא קשה מדי גם עבורי וגם עבורכם, ולמי יש הנאה מכך?].

נולד בפורים שנת תרמ"ט, בבוברויסק שברוסיה הלבנה לר' ברוך וזלטה פריז.

הייתה לו השתוקקות גדולה ללמוד תורה, לכן כאשר עוד לא מלאו לו 13 שנים, נסע לבדו לליובאוויטש, והחל ללמוד בחדר, כשבגר עלה ללמוד בישיבה, שם היה מ'התמימים החשובים' בישיבה. לאחר נישואיו התגורר בויטבסק שם הנחיל לאנ"ש את ערכי החסידות והנהגותיה כפי שספג בשנים בהם למד בישיבת תומכי תמימים.

בשנת תרפ"ו עלה לארץ הקודש, והמשיך להיות בקשר עם בית הרבי והחסידים. ר' אברהם התגורר בפתח תקווה, ועסק לפרנסתו בפרדסים. משראה שהעסקים אינם מספקים, פתח מכולת לממכר חלב וביצים, וכשהמצב הכלכלי הידרדר ירד לארצות הברית בשנת תרח"צ והתגורר שם עשר שנים, כשהוא מתאכסן בבית הרב אליהו ייאכיל סימפסון. בארצות הברית, עסק רבות בהפצת המעיינות במסגרת תפקידו בלשכה להפצת החסידות שיגר לכל רחבי תבל את שיחות הרבי הריי"צ, ועוד פעולות. במשך מספר שנים עבד יחדיו עם הרבי שליט"א מלך המשיח בחדר אחד, ומיני אז היה לו קשר אישי ומיוחד עם הרבי שליט"א מלך המשיח.

ר' אברהם היה ידוע בכשרונו המיוחד לאמנות, הוא בנה דגם של בית המקדש במו ידיו.

בשנת תש"ט, שלחו אדמו"ר הריי"צ לארץ הקודש, כבא כוח מרכז לענייני חינוך. לשנה הבאה הסתלק אדמו"ר הריי"צ והרב פריז עודד את החסידים בארץ, להתקשר בלב ונפש לרבי שליט"א מלך המשיח. בשנים שלאחר קבלת הנשיאות מונה ל'מבקר' במוסדות חב"ד בארץ הקודש. מתוקף תפקידו זה, השתתף תדיר באסיפות של המוסדות, ודיווח לרבי על הנעשה בארץ.

התקשרותו לרבי שליט"א ופרסומו כמשיח[עריכה]

ר' אברהם פריז (נואם)

התקשרותו העצמית של ר' אברהם לרבי הייתה מיוחדת במינה, לא רק בעומקה אלא גם בתוכנה. ר' אברהם התייחס לרבי כאל המלך המשיח עוד בשנים בהם חסידים לא נהגו להזכיר זאת. כבר בשנות הנשיאות הראשונות, ר' אברהם היה פותח כל מכתב אל הרבי במילים: "לכ"ק אאדמו"ר (=אבי אדוני (!!) מורי ורבי) משיח צדקנו שליט"א". בדרך זו נהג גם לדבר על הרבי בכל התוועדות חסידית שהשתתף בה, ותמיד בביטחון מוחלט שלא ניתן לחלוק עליו.

ר' אברהם סבר, כי כשם שבין י' שבט תש"י לי' שבט תשי"א, הרבי סירב לקבל עליו את הנהגת הנשיאות, ורק לאחר שכל אנ"ש מארץ הקודש ומכל רחבי תבל שלחו לו 'כתבי התקשרות' נאות הרבי ליטול על שכמו את עול הנשיאות - כן הדבר גם בנוגע להתגלות הרבי כמלך המשיח. הדבר צריך לבוא על ידי 'אתערותא דלתתא'. כאשר עם ישראל בכל ואנ"ש בפרט, יתבעו מהרבי כי הוא יתגלה כמלך המשיח, והדבר יביא את הגאולה השלימה.

ר' אברהם גם גרס בשיטה שיש לקשר מה שיותר יהודים אל הרבי, לדאוג שלכל יהודי יהיה קשר אישי עם הרבי, לכתוב לו, לחשוב עליו.

לאור סברות אלו, החליט ר' אברהם להדפיס כרוז באלפי עותקים, ובו לבשר לעולם שהרבי הוא מלך המשיח. עוד לפני פרסום הכרוז דיווח על כך הרב פריז לרבי ונענה בתשובה שהמכתב נתקבל. הרב פריז שלח לרבי מכתב לאחר הדפסת הכרוז בצירוף דוגמה, וכתב שוב לאחר הפרסום ולא נענה בתגובה.

הכרוזים שהפיץ הרב פריז בשנת תשכ"ה

בחודש סיון הפיץ ר' אברהם את הכרוז באלפי עותקים. הוא עמד בעיבורם של הערים הגדולות וחילק את הכרוז לעוברים ושבים. לאחר פרסום הכרוז, היה מי שהתלונן על כך ובכ"ד סיוון הרבי ציווה על המזכירות להבריק מברק בהול לר' אברהם להפסיק לאלתר את הפצת הכרוז: "נבהלנו ממכתבו, ובבקשה תיכף להפסיק הפצת המכתב והכרוז, ולאסוף ולשלוח להמזכירות את כל הנשארים עד אחד. ומטובו לאשר תיכף מילוי ההוראה האמורה. מזכירות"[1].

מיד עם קבלת ההוראה, החל לאסוף במהירות את כל הכרוזים שנשארו אצלו או בנקודות החלוקה שלו, ושלחם למזכירות הרבי. מאז, עסק בנושא רק בהתוועדויות פנימיות.

לימים סיפר נכדו ר' לוי פריז: "במשך עשרות שנים הטרידה אותי שאלה: כיצד זה שסבי הדגול, אותו חסיד שלא עשה דבר בחייו ללא ששאל על כך את הרבי, יוצא בפרוייקט שכזה ללא שכתב על כך לרבי? הרי מרגלא בפומיה של סביו שאפילו האם לקנות נעליים חדשות יש לשאול את הרבי, ומה קרה כאן? ורק לאחרונה התגלתה לי התשובה: סבי כתב גם כתב לרבי, שלושה שבועות לפני שיצא למיזם המהפכני, והודיע לרבי על המהלך המתוכנן. ורק לאחר שחסידים כתבו לרבי שהם "מתביישים ללכת ברחובות תל אביב", עצר הרבי את הפרסום"[2].

בהתוועדות שבת פרשת בשלח תשכ"ד הזכיר הרבי בשיחתו את העובדה שר' אברהם היה כותב אל הרבי הריי"צ שהוא משיח[3].

בערב יום כיפור תשכ"ח איחל הרב יוחנן גורדון לרבי שיתגלה "כמו שרוצה אברהם פאריז" כשמסביר ומספר שכשכיבדו את ר' אברהם לברך אמר שמסכים בתנאי שיוכל לומר "(ברשות) אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח" והרבי צחק למשמע הדברים[4]. לפי גרסא אחרת ענה הרבי "אמן!"[5].

פטירתו[עריכה]

בתשעה באב תשכ"ח נסע ר' אברהם למערת המכפלה, אף שחש קודם לכן חולשה וכאבים, וביקש "לעורר רחמים רבים על כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א", ולא ביקש על עצמו, כשחזר מהנסיעה לביתו התמוטט מאפיסת כוחות, ר' אברהם הועבר לבית הרפואה "אסף הרופא", חודש וחצי התייסר ביסורים קשים, אך ביקש שלא להודיע לרבי על מצבו כדי לא לגרום לרבי צער. גם בימיו האחרונים עסק ב'ופרצת', במאמר לזכרו שנכתב לאחר פטירתו בעיתון 'שערים' מספר הכותב: "סיפר לי החולה ששכב לידו באסף הרופא כיצד הניח עמו תפילין, אותו חולה המשרת כסמל במשטרת בית דגן, התפעל מגבורה רוחנית זו". בימיו האחרונים התבטא באזני בתו מרת פסיא שתחי' ווולף ואמר לה שהוא מיצר על כך שכנראה לא יזכה לראות את בנין בית המקדש, לאחר שזכה, תודה לה', לראות את המשיח[6]. ביום שישי, ערב שבת סליחות, כ' אלול, חלה הדרדרות במצבו והוא איבד את הכרתו. ההודעה על מצבו הוברקה לארה"ב כדי להודיע לרבי. בנוסף באמצע ההתוועדות ניגש הרה"ח שמואל לוויטין לרבי וביקש ברכה עבור ר' אברהם, אולם הרבי לא הגיב על בקשתו. בשעת ההתוועדות בניו יורק יצאה כבר השבת בארץ הקודש, ובאותה שעה החזיר נשמתו לבוראה.

נפטר במוצאי שבת סליחות[7], אור לכ"ב אלול תשכ"ח ומנוחתו כבוד בבית העלמין 'סגולה' בפתח תקווה.

משפחתו[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

כריכת הספר 'אחד היה אברהם'

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. הרב משה סלונים, בכתבתו "פרקי הסטוריה" (שנדפסה בספר והוא יגאלנו עמ' 114). "אחד היה אברהם" עמ' 98. הרב פריז כתב לאחר מכן לר' ישראל גורדון כי "העיקר היא העשייה, ואם אחר כך יאמרו לנו להפסיק, יש להפסיק מיד".
  2. הדברים נאמרו בשבת שכולה משיח, שנת תשע"א
  3. חלק זה מהשיחה הודפס בקובץ השני של צדיק למלך עמוד 68
  4. יומן המזכיר הרב יהודה לייב גרונר
  5. סיפורים חסידיים, ישראל אלפנביין, הוצאת שבועון כפר חב"ד.
  6. כוונתו הייתה לרבי.
  7. חסידים קישרו זאת עם הלשון בפתיחת נוסח הסליחות של מוצאי שבת "אבד חסיד מן הארץ".
  8. נפטרה חודש לפני יום הולדתה ה-104 בטבת תשפ"ב.