לתשומת לבכם, אתר חב"דפדיה צפוי לעבור פעולות תחזוקה ושדרוג היום יום רביעי י"ד אייר (22/05/24).
החל מהשעה שמונה בערב לפי שעון ישראל, למשך כשלוש שעות. בזמן זה לא תתאפשר עריכה ובחלק מהזמן האתר לא יהיה זמין, נא היערכו בהתאם

קבלת הנשיאות של הרבי

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף קבלת הנשיאות)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סדרת ערכים בנושא
תולדות חייו של הרבי

תקופת קבלת הנשיאות של הרבי החלה מאז הסתלקותו של חמיו, הרבי הריי"צ, בי' שבט תש"י. מאז יום זה החל הרבי את מנהיגותו, אך במשך שנה סירב הרבי לקבל זאת באופן רשמי. עם הזמן והתרבות פניות ובקשות החסידים מהרבי כי יקבל על עצמו את הנשיאות רשמית, מיתן הרבי את סירובו, עד ששנה לאחר מכן במוצאי יום י' שבט (ליל י"א שבט), בהתוועדות לרגל יום ההילולא של הרבי הריי"צ, אמר הרבי את המאמר "באתי לגני" ובכך קיבל באופן רשמי את נשיאות חב"ד[1].

רקע[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הסתלקות הרבי הריי"צ

הרבי הריי"צ הסתלק בשבת קודש פרשת בא, י' שבט תש"י, והלווייתו התקיימה למחרת, ביום ראשון י"א שבט.

העיתונות מדווחת על קבלת הנשיאות קישור לשבועון בית משיח 228

לאחר ההסתלקות, חשובי החסידים היו בטוחים כי הרבי, שכונה אז "הרמ"ש"[2], הוא המיועד להיות ממלא מקומו של הרבי הריי"צ.

פעילות רבה נעשתה על ידי החסידים בכל העולם כדי שהרבי יקבל את הנשיאות. את הפעילות הובילו חשובי החסידים ברחבי תבל:

בארצות הברית: הרב אליהו סימפסאן, הרב ישראל דזייקאבסאן, הרב שניאור זלמן גוראריה, הרב שמואל זלמנוב, הרב שמואל לויטין, הרב שלמה אהרון קזרנובסקי, הרב דובער חסקינד והרב מאיר אשכנזי[3].

בארץ הקודש: הרב אליעזר קרסיק, הרב משה גוראריה, הרב שמרל גוראריה, הרב אברהם פאריז[4], הרב שלמה יוסף זווין, הרב אברהם חן, הרב אברהם חיים נאה[5].

באירופה: הרב ניסן נמנוב, הרב ישראל נח בליניצקי, הרב אברהם סנדר נמצוב והרב סעדיה ליברוב.

הללו תמכו בצורה נלהבת בנשיאותו של הרבי והשפיעו על חסידי חב"ד בארצות הברית, בארץ הקודש וברחבי העולם לקבל עליהם את נשיאותו של הרבי. ויחד עם זאת החסידים הנזכרים פעלו שמוסדות חב"ד יקבלו את נשיאות הרבי.

חשובי החסידים פועלים לקבלת הנשיאות[עריכה]

חשובי החסידים באי בית חיינו ומקורבים ביותר לאדמו"ר הריי"צ ולרבי, החלו בפעילות לקבלת הנשיאות מיד לאחר ההסתלקות. ראשי הפועלים לקבלת הנשיאות היו: הרב אליהו סימפסאן, הרב ישראל דזייקאבסאן, הרב שניאור זלמן גוראריה, הרב שמואל זלמנוב, הרב שמואל לויטין, הרב שלמה אהרון קזרנובסקי הרב מאיר אשכנזי והרב דובער חסקינד.

הללו פעלו בדרכים רבות בבית הרב, בקרב החסידים בבית חיינו ובעולם כולו.

פעילות בארצות הברית[עריכה]

במוצאי י"א שבט תש"י זמן קצר אחר ההלויה, נערכה אסיפת חסידים ב-770.

באסיפה דיבר הרב אליהו סימפסאן - גבאי אדמו"ר הריי"צ - על החובה להמשיך את השלשלת של אדמו"רי חב"ד, ועל החובה לחזק את הקשר לבית חיינו. ובאסיפות שנערכו בתקופה שלאחר ההסתלקות, היה הרב סימפסאן מהראשונים שעודדו את אנ"ש לבקש ולתבוע מ"הרמ"ש" לקבל עליו את עול הנשיאות החב"דית.

בשנה שלאחר ההסתלקות, הרב סימפסאן הירבה להיכנס לרבי ל'יחידות' ולשוחח עמו בנושא של קבלת הנשיאות, העברת הספריה של הרבי הריי"צ לרשות הרבי ועוד נושאים רגישים וחשובים ביותר, הקשורים למשפחת בית הרב[6].

בדרכים חכמות פעלו חשובי החסידים הנזכרים בבית הרב ובבית חיינו, בכדי שהרבי יקבל את הנשיאות.

וכפי שסיפרו החסידים שפעלו לקבלת הנשיאות במכתב אל חשובי החסידים בארץ הקודש: "רבני אנ"ש דברו והסבירו באריכות איך שכל אנ"ש בלי הבדל הקשישים והזקנים או הצעירים הסכימו בדיעה אחת, אשר כ"ק אדמו"ר הרמ"ש שליט"א הוא הראוי למלאת מקומו של כ"ק אדמו"ר נבג"מ זי"ע שהוא ימשיך אחריו הנשיאות ויהיה המנהיג של עדת החסידים עד ביאת הגואל צדק במהרה בימינו אמן.

ואשר השם 'נשיא' באיזה אופן שיהיה ובאיזה מוסד חב"ד שיהיה קשור ודבוק עם הנשיאות של הרבי ומנהיג עדת החסידים, כי ההצלחה האלוקית שהייתה שורה על הישיבות תומכי תמימים ועל שאר מוסדות חב"ד, היה רק הודות לזה שעמדו תחת הנשיאות של כ"ק רבותינו הק' בכל דור ודור, שהם היו צינורי ההשפעה שעל ידם נמשכה ההשפעה האלוקית בהצלחה גדולה למעלה מדרך הטבע".

על המכתב חתומים: הרב ישראל דזייקאבסאן, הרב מאיר אשכנזי, הרב יוחנן גורדון, הרב אליהו סימפסאן, הרב שלמה אהרן קזרנובסקי, הרב דובער חסקינד הרב שמואל זלמנוב והרב מרדכי מענטליק[7].

בכ"ד טבת תשי"א זקני וחשובי החסידים נכנסו אל הרבי ל'יחידות' ומסרו כתב התקשרות עליו חתמו חסידים מכל רחבי תבל. הרבי קרא את השורה הראשונה ופרץ בבכי ואמר: צאו החוצה אין לזה כל שייכות אלי! [8]

קבלת הנשיאות על ידי אגו"ח בארץ[עריכה]

ביום ראשון בערב, י"א בשבט תש"י, בעקבות הסתלקות אדמו"ר הריי"צ, נערכה אסיפת חסידי חב"ד אשר הגיעו מקרוב ומרחוק, בבית כנסת חב"ד נחלת בנימין בתל אביב ושם דובר על קבלת הנשיאות על ידי הרבי. עוד לפני אסיפה זו, נערכה פגישה מקדימה לא מתוכננת בבית רב הקהילה הרב אליעזר קרסיק. בבית נכחו גדולי וחשובי החסידים בתל אביב, אשר כולם זכו לחסות בצל אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ: הרב אליעזר קרסיק, הרב שאול דובער זיסלין, הרב אלכסנדר סנדר יודאסין, ר' שמערל גוראריה, ר' משה גוראריה ור' פינייע אלטהויז.

במהלך האסיפה הדמעות נשפכו כמים, ובכל אופן החלו דיבורים על השלב הבא, וכולם הגיעו להחלטה פה אחד: חייבים להכתיר את "הרמ"ש" לרבי. בהחלטה חשובה זו יצאו כולם לבית הכנסת נחלת בנימין, שכבר היה מלא וגדוש בחסידי חב"ד כואבים. בתחילה נערך מעמד ה'קריעה' וישבו על הקרקע כמחצית השעה. לאחר תפילת ערבית החלה אסיפת חירום בהשתתפות רבנים, משפיעים, חברי אגודת חסידי חב"ד ורבים מחסידי חב"ד מתל אביב וסביבותיה. ההלם היה גדול, תחושה קשה מילאה את האוויר. כמה מהחסידים הכירו את הרמ"ש, הלא הוא הרבי, עוד מהתקופה בה גרו בברית המועצות, ואחרים פגשוהו כאשר נסעו בשנים האחרונות לניו יורק אל הרבי הריי"צ. אולם ברגעים אלו היה קשה לדבר. לפתע, קם ר' אברהם פריז מתוך הקהל והכריז קבל עם ועדה, כי הוא מכיר את הרבי (מהשנים בהן שהה בבית חיינו) ועל כולם להתקשר אליו: ""רבותיי, אני מכיר את הרמ"ש. עבדתי אתו יחד בחדר אחד כעשר שנים, שולחן ליד שולחן. אני כלל לא עבדתי, כל הזמן הסתכלתי עליו, לראות מה הוא עושה. ואני אומר לכם שהוא מסתיר את עצמו, הוא גונב את דעת כולנו, אני אומר לכם – שהוא הרבי!"." קריאה זו התגלגלה בקרב אנ"ש חסידי חב"ד בכל רחבי הארץ.

אסיפה זו היוותה נקודת התחלה לפעולות רבות ומורכבות שנעשו בחודשים הבאים על ידי ראשי אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש, על מנת לקשר את כל חסידי חב"ד בארץ הקודש לרבי ובפעולות אלו נטלו חלק בראש, חשובי מתפללי בית כנסת חב"ד בנחלת בנימין[9] ובראשם הרב אליעזר קרסיק אשר פעל במגוון תחומים כדי לפעול את קבלת הנשיאות על ידי הרבי, ובח"י אלול תש"י אגודת חסידי חב"ד בראשות הרב קרסיק, אירגנו כנס קבלת הנשיאות בישיבת תומכי תמימים לוד[10].

קבלת הנשיאות בירושלים[עריכה]

בירושלים, חשובי רבני וחסידי חב"ד פעלו במגוון דרכים לאחד את החסידים סביב קבלת הנשיאות של הרבי. נערכו כינוסים ואסיפות, ובחודש מנחם אב תש"י נשלח כתב התקשרות לרבי.

כינוס חסידי חב"ד נערך בחודש מנחם אב תש"י בירושלים, בראשותם של רבני וזקני החסידים: הרב שלמה יוסף זווין, הרב אברהם חיים נאה, הרב שמריהו ששונקין, הרב עזריאל זעליג סלונים, המשפיע הרב ניסן הורביץ, הרב אברהם חן, הרב משה גוראריה ועוד.

על פי הנוסח המוצע לכתב התקשרות, הוזכר שמו של הרבי בשורת ההפניה בתוספת תוארים שונים אולם הרב נאה הציע לעומת זה שהמכתב יתחיל כמקובל בכתיבה לרבי: "כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א", כלומר, שאנ"ש מקבלים עליהם את כ"ק אדמו"ר שליט"א לנשיא מבלי להמתין להסכמתו, והוסיף שאחרת לא יחתום על הנוסח. הצעתו נתקבלה והתיקון בוצע, וכולם חתמו. אחרי הכנס הוחתמו גם זקנים שנבצר מהם להשתתף, ובהם הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב[11].

הניסיונות להכתרת הרבי וסירובו[עריכה]

בחודשים שלאחרי ההסתלקות כתבו חסידים רבים מכל העולם מכתבי התקשרות ושלחום ל-‏770. חלק ממכתבי ההתקשרות היו מכתבים כלליים עליהם חתמו קהילות שלמות וחלקם היו מכתבים פרטיים. למרות זאת, סירב הרבי לקבל את עול הנשיאות.

היו חסידים שכבר במהלך השבעה קיבלו על עצמם את נשיאותו של הרבי, והתייחסו אליו כרבי לכל דבר. אחד מהם, הרה"ח ר' משה דובינסקי, כאשר פנה אל הרבי במהלך השבעה פנה אליו תמיד בשם התואר 'הרבי'. הרבי ניסה למנוע אותו, אך הוא דבק בשלו. ככל שנקפו הימים, הלכו ורבו מספר החסידים שקיבלו את הנשיאות של הרבי, וביקשו להיכנס ל'יחידות'. על אף הסירוב, החסידים לא ויתרו, והחלו לתת לרבי פ"נים. הרבי ראה בזה מתן שליחות להקריאם על ציון אדמו"ר הריי"צ, ותו לא. היו חסידים שהתעקשו להתקבל ליחידות, אך הרבי סירב לקבלם. לבסוף, אחר שידולים רבים, החל הרבי לקבל חסידים בודדים ליחידות. הראשון שהתקבל היה הרב מאיר אשכנזי רבה של שנחאי ובמשך הזמן נקבע סדר מיוחד לכניסה אל הקודש. הרבי ענה לשאלות ונתן הוראות. הרב יהודה לייב גרונר מזכיר הרבי סיפר כי לא היה סדר מסודר, וכל מי שרצה היה מגיע לחדרו של הרבי, נוקש בדלת וכאשר היה נענה בחיוב – נכנס ושואל את שאלותיו. כעבור כמה שבועות, קרא הרבי לרב חדקוב, ואמר כי הדבר אינו מאפשר לו לנהל את יומו בצורה סדורה. לפיכך, הורה הרבי, יהיה סדר קבוע של 'יחידות' שלוש פעמים בשבוע – ראשון, שלישי וחמישי. וכל מי שרוצה להיכנס, שיירשם קודם במזכירות, שם יסדרו עבורו תאריך ושעה [12].

באותה תקופה גם היו כמה מופתים[13].


ביום טוב שני של חג השבועות, בעת התוועדות הכריז החסיד הרב אליהו סימפסון, ממזכיריו של אדמו"ר הריי"צ, כי השיחות הן טובות אבל רוצים לשמוע מאמר דא"ח (הנאמר רק על ידי רבי, מה שאין כן שיחות). הרבי לא נענה לו, והוא ביקש שוב ושוב, עד שהרבי אמר: "זה מוכרח להיות דוקא עכשיו? זה לא חייב להיות דווקא עכשיו, זה יכול להיות בהזדמנות אחרת"[14].

בשנה שלאחר ההסתלקות התוועד הרבי בהזדמנויות רבות. ביום ז' בתמוז יצאה לראשונה שיחה מוגהת. כאשר הוכנה השיחה לדפוס, כתבו המניחים עליה "הוגה על ידי כ"ק אדמו"ר שליט"א", הרבי תיקן זאת וכתב "על ידי הרמ"ש שליט"א"[2] ובהגהה השניה מחק גם את זאת.

בראש חודש אדר כתב הרבי מכתב כללי פרטי ראשון לעדת החסידים, ובח"י באלול כתב הרבי מכתב כללי ראשון. המכתב נכתב בלשון הקודש ובאידיש. בערב יום הכיפורים חילק הרבי לעקח לזקני החסידים על פי בקשתם.

ניצני הסכמה[עריכה]

הרבי משתטח על ציון אדמו"ר הריי"צ בי' שבט תשי"א (בצד ימין בשורה התחתונה, עם דפים בידו)

מניין באוהל[עריכה]

רבני וזקני החסידים רצו בכל מאודם שהרבי יקבל על עצמו את הנשיאות, והתגובות בהן הוא שולל את הנשיאות, הביאו אותם לערוך אסיפות חשאיות בהם דנו על האופן שבו יוכלו לעורר אצל הרבי את הרצון לקבל את הנשיאות. באחת האסיפות הוחלט ש"מניין" מאנ"ש ילכו לציון הרבי הריי"צ ויקראו שם פ"נ כללי בשם כל אנ"ש והתמימים ברחבי תבל, שבו מבקשים מהרבי הריי"צ שיפעל אצל הרבי את הרצון לקבל את הנשיאות.

המשלחת נסעה לציון ביום ב' אייר יום הולדתו של הרבי המהר"ש, בין זקני החסידים שהיו במשלחת: הרב דזייקאבסאן הרב קאזארנאווסקי והרב סימפסאן. וכן כמה מחשובי האברכים ובהם: הרב בערל בוימגארטן והרב יוסף ויינברג.

הרב סימפסאן קרא בשם הקבוצה פ"נ מיוחד עם בקשה שההוראה בא תבוא. ואכן מאז לא שמעו יותר מהרבי "שאין לו הוראה"[15].

יעמוד אדוננו מורנו ורבנו[עריכה]

בכל התקופה שלאחר ההסתלקות, היה הרב דוד רסקין מזמין את האנשים לעלות לתורה, וכאשר היה עליו לקרוא לרבי, היה אומר בקול רם "יעמוד", ובלחש "אדוננו מורנו ורבנו", ולאחר מכן ממשיך בקול רם את שמו הקדוש. בשמחת תורה חל שינוי, ואת ה"מרשות לחתן" בראשית קרא הרב אלתר דובער חסקינד. כשהגיע הלה לתיבות "ועתה קום", פרץ בבכי והכריז בקול רם "יעמוד אדוננו מורנו ורבנו הרב..." ואמר את שמו של הרבי[16].

בחודשים כסלו וטבת, ניתן היה למצוא רמזים בשיחות והנהגת הרבי, כי הוא מוכן לקבל את הנשיאות, אך הדבר לא היה באופן מאוד בולט.

הרב גרונר במכתבו מאותם ימים מונה מספר הנהגות בהם ראו התקדמות לקראת קבלת הנשיאות:

  • מקבל ל'יחידות'
  • מסכים שיעלוהו לתורה בהכרזת: יעמוד אדוננו מורנו ורבנו
  • החסידים והתמימים כותבים אליו "כ"ק אדמו"ר שליט"א" ולא מוחה
  • ישנם מופתים בענייני רפואות וכדומה
  • עונה לשאלות בגשמיות וברוחניות
  • מתוועד בכל שבת מברכין, ומשבת מברכין חשון מתוועד כל שבת שניה[17]

הקמת בימה לרבי[עריכה]

בחודשים שלאחר הסתלקות הרבי הריי"צ, קהל רב הצטופף ב'זאל הקטן' בכדי לשמוע את התוועדויות הרבי והיו שהציעו לבנות בימה, עליה יעמוד שולחנו של הרבי, כך יזכו רבים לראותו. אולם החשש היה שהרבי לא יסכים לבניית הבימה.

למרות החשש מאכזבה, הרב סימפסאן החליט כי חייבים לאפשר לקהל לראות את הרבי, ובידי הזהב ( אותם "ירש" מאביו) הכין בימה נמוכה, כזו שאפשר להקימה ולפרקה במהירות, בכדי שלא תתפוס מקום.

בפעם הראשונה שהוצבה הבימה, החסידים חששו שהרבי אכן יסרב לעלות לבימה, כיון שבאותם ימים עוד לא קיבל עליו את הנשיאות, אולם למרבה הפלא הרבי הגיע להתוועדות עלה על הבימה, התיישב ליד השולחן שעמד מוגבה על הבימה, והחל בהתוועדות[18].

מודעות בעיתונות[עריכה]

בכ"ו טבת פורסמו בעיתונות היהודית בניו-יורק ידיעות בהן פורסם כי חסידי חב"ד קיבלו על עצמם את הרבי כממלא מקום של אדמו"ר הריי"צ. בידיעות גם נכתב על כתבי התקשרות שהוגשו לרמ"ש, וכי קבלת הנשיאות הרשמית תהיה בי' בשבט תשי"א. כשנודע הדבר לרבי, ביקש מהרב חודקוב להכניס הכחשה בשמו לכל העיתונים. הרב חדקוב גילה זאת לזקני החסידים, והם נכנסו לרבי והתחננו בפניו שלא להכניס את ההכחשה. רק לאחר תחנונים רבים נעתר להם הרבי. שבוע לאחר מכן, ביום ג' בשבט, פורסמו מודעות רשמיות מטעם תנועת חב"ד על קבלת הנשיאות הצפויה[19].

כתבי התקשרות י' שבט תשי"א[עריכה]

ביום ההילולא י' שבט תשי"א, נכנסו אל הרבי נציגים של קהילות אנ"ש בארצות הברית וקנדה, כדי למסור כתב התקשרות בתור באי כח של אנ"ש במקומות מגוריהם.

כך גם הגיעו כתבי התקשרות מאנ"ש בפריז, מדינות אירופה, ירושלים, אוסטרליה, דרום אפריקה, מרוקו ועוד.

מברקי ברכה לרגל קבלת הנשיאות[עריכה]

לקראת קבלת הנשיאות, הגיעו מברקים מגדולי הרבנים וארגוני הרבנים: אגודת הרבנים בארצות הברית וקנדה. הרבנים הראשיים בארץ הקודש. ראשי העדה החרדית בירושלים, התאחדות הרבנים פליטי רוסיה בארץ הקודש. ועד הישיבות בארץ ישראל. הגאון מטשעבין. הרב חרל"פ והרב מלצר. ומוסדות חב"ד בעולם כולו[20].

הנה נוסח כמה מהמברקים שהגיעו אל הרבי לקראת י' שבט תשי"א - קבלת הנשיאות הרישמית: "בשם אנ"ש חב"ד בירושלים ובערי הארץ, אנו מודים להשם אשר לא השבית לנו גואל. מתברכים ומבכרים את נשיאנו הגדול, כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א, יהי ה' עמו כאשר היה עם חותנו כ"ק מרן אדמו"ר נבג"מ זיע"א וכל רבותינו הקדושים נבג"ם זי"ע, ומעשיו יכונן להמשיך את שרשרת הזהב של בית חיינו, ולעלות לציון ברנה בראש גאולים על ידי משיח צדקנו (כולל חב"ד) - הרבנים: שלמה יוסף זווין, הרב אברהם חיים נאה, הרב עזריאל זעליג סלונים".

ברכת הנאמנה לעלותו על כסא נשיאות חב"ד. להצלחתו ולהצלחת עדתו. זעליג ראובן בענגיס (אב"ד העדה החרדית ובעל ה'לפלגות ראובן')

יהי נועם השם על ידידי כבוד קדושתו ועל כל אחינו היקרים אנשי חב"ד בכל מקום שהם ובמהרה נזכה כולנו לתשועת ישראל כולה ולגאולה השלימה אמן. יצחק אייזיק הלוי הרצוג ראש הרבנים לישראל.

ברכה נאמנה לעלותו על כסא הנשיאות של חב"ד, זכות אבותיו הקדושים תהא מסייעתו לנהל את עדתו על מי מנוחות לתורה ולגדולה אמן. איסר זלמן מלצר. נשיא מועצת גדולי התורה (של אגודת ישראל).

מציון עיר האלוקים הנני שולח ברכתי העמוקה לכבוד מעלת האדמו"ר הגאון בנגלה ובנסתר כקש"ת מוה"ר מנחם מנדל שניאורסון ליום עלותו על כסא אבותיו הקדושים יהי ה' עמו בימיו תיכון כסא מלכות בית דוד בירושלים ובבנין אריאל. בן ציון עוזיאל ראשון לציון הרב הראשי[21].

אירוע קבלת הנשיאות[עריכה]

הרבי משתתף בחתונה, ל' שבט תשי"א, 19 יום אחר קבלת הנשיאות

במוצאי י' שבט תשי"א, בשעה 9:45, נכנס הרבי להתוועדות לרגל יום ההילולא הראשון של חמיו, הרבי הריי"צ[22].

הרבי פתח את ההתוועדות בדברים אודות חיזוק של ההתקשרות לרבי הריי"צ. בשיחה השניה התייחס הרבי ברמז לענין קבלת הנשיאות, כשדיבר על הנוהג בארצות הברית בפתיחת איזה ענין - לומר "הצהרה", ובקשר לכך נתן "הצהרה" בענין אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל.

כשעה אחרי תחלת ההתוועדות, קם הרב אברהם סנדר נמצוב, מזקני החסידים, והכריז: "העולם צמא למאמר חסידות מהרבי. שהרבי יאמר מאמר חסידות"![23] מאמר חסידות מסמל הכרה רשמית בקבלת הנשיאות, כיוון שמאמר נאמר רק על ידי רבי.

בשעה עשר וארבעים דקות פתח הרבי את המאמר דיבור המתחיל במילים "באתי לגני", המבוסס על המאמר שהוציא לאור הרבי הריי"צ לקראת יום הסתלקותו שנה קודם לכן. במאמר זה הסביר הרבי לפי המדרש והחסידות את תפקיד הדור, הדור השביעי לאדמו"רי חב"ד, לפעול את הפצת היהדות בכל העולם כולו, שעל ידה תומשך השכינה למטה, לעולם הזה, וכך יהיה הוא הדור שיביא את הגאולה.

המאמר נאמר בשלושה חלקים, ובשתי ההפסקות הורה הרבי לנגן ניגונים מרבותינו נשיאנו לפי הסדר, החל מניגון הבינוני שחיבב הרבי הריי"צ. מיד אחרי החלק הראשון, קפץ הרב נמצוב על השולחן מגודל השמחה, והכריז: "חסידים אמרו אחרי! עלינו לברך ברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", שה' יתברך עזר לנו שיש לנו רבי!" הוא בירך ברכת "שהחיינו" בשם ומלכות וכל הקהל ענה אמן. הרבי חייך מאוד, וביקשו לרדת מהשולחן[24].

בשיחה שנאמרה מיד אחרי המאמר, עורר הרבי על חשיבות עבודתו האישית של כל חסיד, ואמר:

כעת הקשיבו יהודים!

בכלל בחב"ד הייתה התביעה שתהיה עבודתו של כל אחד ואחד בעצמו, ולא להסתמך על הרביים.

זהו ההפרש בין שיטת פולין לשיטת חב"ד, ששיטת פולין היא "וצדיק באמונתו יחיה", אל תקרי יִחְיה (החי"ת בשבא) אלא יְחַיֶה (החי"ת בפתח), אבל אנו, חב"ד, צריכים לעבוד כולנו בעצמנו, ברמ"ח איברים ושס"ה גידים של הגוף, וברמ"ח אברים ושס"ה גידים של הנשמה.

"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". אינני מסלק את עצמי חס ושלום מלסייע, לסייע כפי היכולת, אבל, כיון שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, הרי, אם לא תהיה העבודה לבד, מה יועיל זה שנותנים "כתבים", מנגנים ניגונים ואומרים לחיים.

בשיחה נוספת בהמשך ההתוועדות אמר, שהרבי הריי"צ סיפר שכאשר דובר אודות קבלת עניני נשיאות של אביו, אדמו"ר הרש"ב, ביקש שזה יהיה בחסד וברחמים.

ההתוועדות הסתיימה בשעה 12:25. בשירת "כי בשמחה תצאו" יצא הרבי מבית המדרש. כל הקהל וזקני החסידים בראשם רקדו בשמחה עצומה, עם הניגון "כי בשמחה", במשך זמן רב.

כאשר יצא הרבי מהזאל אמר לו הרב קזרנובסקי "א דאנק (תודה באידיש) רבי!", הרבי חייך ושאל "כעת עתה מרוצה?!" (הרב קרזנובקי היה מהפועלים הנמרצים להכתרת הרבי) ונכנס אל חדרו.

לאחר מכן בזאל הייתה שמחה עצומה, כאשר כולם רקדו ושמחו שהנה, יש לנו רבי.

לאחר קבלת הנשיאות[עריכה]

י"א שבט קבלת הנשיאות ומפתח לספריה[עריכה]

בספר 'המזכיר' מתועדים ההתרחשויות למחרת קבלת הנשיאות, ביום י"א שבט תשי"א: יום חמישי י"א בשבט הרבי הגיע ל-770 לבוש סירטוק. לאחר התפילה ביקש הרבי מהרב יהודה לייב גרונר לקרוא לחדרו את המזכירים הרב חדקוב והרב מינדל. הרבי, למיטב זכרונו של הרב גרונר, כפי שסיפר לימים, אמר להם כי מעתה יצטרכו 'בלאנק' – נייר מכתבים חדש וביקש לדעת מה הם מציעים. הוצע לרבי להחליף את השם של הרבי הריי"צ בשמו שלו אבל הרבי אמר שזה לא שינוי מספיק. ואז הוסיף הרבי והביע את רצונו הקדוש שהכתובת של 770 תופיע בחלק העליון של הדף, בפינה הימנית ובפינה השמאלית, ביידיש ובאנגלית. הרבי הורה להם לצאת החוצה ולגבש את הדברים. הרעיון שהציע הרב מינדל היה שיהיה כתוב בראש הבלאנק: "מזכירות כ"ק אדמו"ר מנחם מענדל שליט"א שניאורסאהן". הרבי אישר את הנוסח וכך החלה הנשיאות באורח רשמי.

זמן קצר לאחר מכן נקראו לחדרו של הרבי הרב סימפסון, הרב ג'ייקובסון הרב לויטין והרב קזרנובסקי. הרבי ביקש מהם לדאוג לכך שספריית הרבי הריי"צ, עתירת הספרים וכתבי היד, תעבור לאחריותו. הרבי הסביר כבר אז כי כל עוד הנושא לא יוסדר הנשיאות אינה שלמה. שבועות אחדים לאחר מכן, הרב סימפסון ביקש מהרב גרונר להסדיר לו פגישה עם הרבי כי יש בידו מסר חשוב. כאשר נכנס הרב סימפסון לחדרו של הרבי אמר כי הוא שמח לבשר לרבי שסידרו לרבי מפתח ושבאמצעותו יוכל להיכנס לספרייה כל אימת שירצה. הרב גרונר, שהיה עדיין בחדר, סיפר כי הרבי היכה על השולחן ואמר במורת רוח: לזה אתה קורא הישג!? כל עוד הספרייה לא ברשותי, ההנהגה שלי לא שלמה[25].

הרבי נשיא המוסדות[עריכה]

לאחר קבלת הנשיאות באופן רישמי בי' שבט תשי"א, מוסדות חב"ד ביקשו לקבל עליהם את נשיאות הרבי, כפי שמסופר בשבועון בית משיח [26]:

לאחר שהרבי קיבל הנשיאות לא קיבל על עצמו בתחילת את הנשיאות על המוסדות. לצורך זה נתאספו חברי הועד לקבלת הנשיאות שבניו יורק לאסיפה מיוחדת. בין חברי הועד חשובי הרבנים וזקני חסידי חב"ד: הרב ישראל דז'ייקובסון, הרב מאיר אשכנזי, הרב יוחנן גורדון, הרב אליהו סימפסאן, הרב שלמה אהרן קזרנובסקי, הרב דובער חסקינד, הרב שמואל זלמנוב והרב מרדכי מענטליק. באסיפה הוחלט כי מובן שכל המוסדות עוברים להיות תחת נשיאות הרבי, ובהתאם לכך ערכו חברי הועד תקנון כללי ובו נכתב: "הנשיא הוא כ"ק אדמו"ר שליט"א ועל הטופסים צריך להיות נדפס נוסח דלהלן: מיסודם של כ"ק אדמו"ר רבי שלום דובער ובנו כ"ק אדמו"ר רבי יוסף יצחק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מליובאוויטש, תחת נשיאות כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש רבי מנחם מענדל שליט"א שניאורסאהן. יו"ר ועד הפועל: הרב שמריהו גוראריה".

באותו זמן ביקשו מנהלי כולל חב"ד מהרבי לקבל את הנשיאות ולכתוב אגרת בה מבקש לתרום לכולל חב"ד. הרבי נענה לכתוב אגרת בפורים קטן תשי"א.

בתחילת ניסן תשי"א התקיימה אסיפה דומה של הנהלות מוסדות חב"ד בארץ הקודש בהשתתפות אגודת חסידי חב"ד, ישיבות תומכי תמימים, ישיבת תורת אמת, אחי תמימים, כולל חב"ד וכפר חב"ד. באסיפה הוחלט פה אחד שכל המוסדות עומדים כולם תחת נשיאות הרבי. ועל כך כתבו לרבי. בהמשך למכתב זה כתב אל הרבי הרב אליעזר קרסיק יו"ר אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש: "בטח קיבל כ"ק אדמו"ר שליט"א את המכתבים המבקשים לכ"ק שליט"א להיכנס בפנימיות הענינים של הישיבות, לדעתי הענין דחוף מאוד, כי כולם קשורים לכ"ק שליט"א אבל בהעדר קבלה מכ"ק שליט"א אי אלו הוראות שנכנס בהעניינים ושעומדים תחת פיקוחו יתרופף חס ושלום, כי כולם רק מחכים על זה". בפועל הרבי קיבל את הנשיאות בשנת תשי"ב. אך הוראות כלליות ופרטיות למוסדות החל לתת כבר בתשי"א.

בחודש אייר תשי"א התקיימה אסיפה של חברי ועד אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש – הרב אליעזר קרסיק, הרב משה גוראריה, הרב פנחס אלטהויז, הרב אברהם דרייזין והרב נחום גולדשמיד. באסיפה דנו בענין ההתמסרו לרבי וחברי הועד הביעו דעתם שאגודת חסידי חב"ד צריכה להיות בפועל תחת הנשיאות של הרבי. ולכן הוחלט לקבל רישמית את הנשיאות ולהדפיס ניירות מכתבים חדשים ובהם יצויין כי המוסדות בנשיאות הרבי, ועל כך כתבו לרבי וקיבלו מענות ובהם תוכנית עבודה לאגודת חסידי חב"ד והקמת ארגונים ומוסדות חדשים[27].


במהלך שנת תשי"ב - הרבי קיבל נשיאות על מוסדות אותם ניהל - מרכז לענייני חינוך, קה"ת ומחנה ישראל, הודפסו בלנקים חדשים עליהם התנוסס שמו של הרבי ועליהם הרבי כתב את מכתביו.

הרבי קיבל נשיאות על אגודת חסידי חב"ד בארה"ב, אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש וישיבות תומכי תמימים ברחבי תבל[28].

הקמת ארגונים חדשים[עריכה]

בשנים הראשונות לאחר קבלת הנשיאות הקים הרבי ארגונים ומוסדות חדשים מהם שהוקמו במספר מדינות:

כלל מוסדות אלו פעלו בנשיאות הרבי.

ההנהגה לאחר קבלת הנשיאות[עריכה]

מאז החל הרבי באמירת מאמרים - הנהגה השמורה בחסידות חב"ד לאדמו"ר בלבד. בשונה מהנהגת נשיאי חב"ד הקודמים, לא כתב הרבי את מאמריו בעצמו, והחל ממאמר "באתי לגני" הראשון אותו אמר ציווה על הרב יואל כהן לכותבו ולהכניסו אצלו להגהה, היו החסידים חוזרים בעצמם על המאמרים ומעלים אותם על הכתב. הרבי הגיה רק את חלקם של המאמרים והשיחות, בסדר שהשתנה לאורך השנים כמה פעמים.

לוגו המתחלף מידי שנה עם ציון שנת נשיאותו של הרבי

בשנים הראשונות לאחר קבלת הנשיאות, המשיך הרבי להתייחס בקירוב הדעת לתלמידי הישיבה שלמדו בחצר הרבי, והעניק להם הדרכה וליווי אישי, השתתף בשמחותיהם ועוד[29], הנהגה שהשתנתה לאורך השנים כאשר חסידות חב"ד הלכה והתרחבה, והנהגתו של הרבי לבשה יותר ויותר אופי של הנהגה ומלוכה.

בכל שנה[30] מעוצב כמין כתר שתוכו ממולא במספר השנים העדכני לנשיאות הרבי (מחושב החל משנת תש"י - עת הסתלקות הרבי הריי"צ).

ראו גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

קבלת הנשיאות סדרה בשבועון בית משיח[31][עריכה]

 •  בדרך לכיבוש העולם: קבלת הנשיאות

 •  נ. סופר, הרבי שליט"א אודות קבלת הנשיאות: "אין לכם ברירה אחרת וגם לי אין ברירה אחרת", שבועון בית משיח גיליון 228

 •  נ. סופר תחילתו של דור השביעי - תהליך הגאולה לקראת סיומו שבועון בית משיח גיליון 230

 •  נ. סופר "אינני משתמט!" שבועון בית משיח גיליון 232

 •  נ. סופר הנשיאות על המוסדות החב"דיים שבועון בית משיח גיליון 236

 •  נ.סופר מוסדות חב"ד והישיבות תחת נשיאות הרבי שבועון בית משיח גיליון 241

הערות שוליים

  1. ברשימת שלשלת היחס בהתחלת ספר היום יום שהוגהה על ידי הרבי נכתב: ""תשי"א - יו"ד שבט - מקבל הנשיאות. אומר מאמר הראשון ד"ה באתי לגני". מקובל אצל חסידי חב"ד כי אמירת מאמר לראשונה נחשבת כקבלת הנשיאות. ראו שיחת שבת פרשת וירא, כ' חשוון תשמ"ג. ושיחת שבת פרשת וארא ר"ח שבט תשמ"ג.
  2. 2.0 2.1 ראשי התיבות: הרב מנחם (מענדל) שניאורסון". כך נקרא הרבי לפני התמנותו הרשמי ל"רבי"
  3. ראה אודות כך: ר' בנימין ליפקין, בכל ביתי נאמן הוא, פרק שקיעה וזריחה, עמוד 201
  4. ראה: ר' אליהו וולף, אחד היה אברהם עמוד 88
  5. שניאור זלמן ברגר, הירושלמים מתקשרים לרבי, שבועון בית משיח גליון 959
  6. חסיד נאמן פרק יז
  7. חסיד נאמן, פרק יז
  8. שבועון בית משיח גיליון 228 עמוד 37-38
  9. עבד אברהם אנכי עמוד 220
  10. עבד אברהם אנכי 221-224
  11. ספר הצאצאים עמוד 379. ימי בראשית עמוד 202 ושם נוסח וצילום כתב ההתקשרות של חסידי ירושלים
  12. שבועון בית משיח 1055 עמוד 32, המזכיר, פרק וזרח השמש
  13. לדוגמא: היה סיפור מיוחד עם זוגתו של הרה"ח ר' יוחנן גורדון, שלפני יו"ד שבט חלתה מאוד, ולאחר ההסתלקות הלך מצבה והחמיר. ר' יוחנן חשש שזוהי תוצאה מעין הרע, כתוצאה מכך שזכה ב'טהרה' של הרבי הריי"צ ב"ראשו כתם פז". שכן, כידוע, לאחר שאדמו"ר הזקן זכה לערוך את הטהרה בראשו הק' של המגיד ממעזריטש – חשש מאוד מעין הרע. זמן קצר אחרי יו"ד שבט, שאל הרבי את ר' יוחנן מה המצב, ור' יוחנן ענה שהמצב מאוד קשה. שאלו הרבי: האם שאלת את הרבי הריי"צ מה לעשות? תמה ר' יוחנן: כיצד אפשר לשאול? אמר לו הרבי: צריכים ללכת לאוהל, לשאול את הרבי, והרבי כבר ימצא עצה איך לענות. ר' יוחנן ובנו הרה"ח ר' שלום דובער, נסעו לציון הקדוש וביקשו עצה וברכה. למחרת נכנסו ליחידות, והרבי הורה להם מה לעשות, והעניק את ברכתו הקדושה והיא אכן נותרה בחיים עוד כמה שנים (המזכיר, פרק וזרח השמש). ודוגמא נוספת: ובא השמש וזרח השמש באתר חב"ד אורג.
  14. ימי בראשית עמוד 167
  15. חסיד נאמן פרק יז
  16. נ. סופר שבועון בית משיח גיליון 228 עמוד 36
  17. שבועון בית משיח גיליון 228 עמוד 37
  18. חסיד נאמן, פרק יז
  19. שבועון בית משיח גיליון 228 עמוד 39.שבועון בית משיח 1055 עמוד 32. הרבי מורה לפרסם הכחשה שיקבל את הנשיאות, במדור 'רגעים בליובאוויטש', שבועון בית משיח כ"ד טבת תשפ"א עמוד 42
  20. נ. סופר תחילתו של דור השביעי - תהליך הגאולה לקראת סיומו שבועון בית משיח גיליון 230
  21. המברקים הועתקו על ידי אחד החסידים ופורסמו בימי בראשית עמוד 394
  22. תיאור מפורט מההתוועדות נמצא ביומן י' שבט תשי"א.
  23. ראו ספר ימי בראשית עמוד 381. וכן מופיע הדבר בזכרונם של כמה מהנוכחים במעמד, ראו לדוגמא עדותו של האדמו"ר מנובומינסק, ר' יעקב פרלוב.
  24. ראו ספר ימי בראשית עמוד 383 - מזכרון הרב יהודה לייב גרונר.
  25. המזכיר, פרק וזרח השמש
  26. גיליון 236
  27. בית משיח 236
  28. נ. סופר הנשיאות על המוסדות החב"דיים שבועון בית משיח גיליון 236
  29. ראו בהרחבה: הרבי טיפל בנו כמו אב הדואג לבנו, שבועון בית משיח גליון ט"ו אלול תש"פ עמוד 18.
  30. בשנים הראשונות זה היה רק לקראת ה'פאראד', שהכתר הודבק על גבי הבימה עליה עמד הרבי.
  31. הקבצים התפרסמו בשנית באתר יומנים