שלמה יהודה ליב אליעזרוב

הרב שלמה יהודה ליב אליעזרוב (תרכ"ג - כ"ז טבת תשי"ב) היה דמות מרכזית בקהילה החב"דית בחברון ובירושלים. הוא ייסד וניהל את ישיבות "מגן אבות (חברון)" ו"תורת אמת חברון", כיהן כרבה של עדת האשכנזים בחברון ועדת הבוכרים בסמרקנד ובירושלים, ופעל לרכישת חצר רומנו. כמו כן, היה חבר בוועד השחיטה של 'העדה החרדית'. במהלך חייו שינה את שם משפחתו פעמיים: לאחר נישואיו ל'אשכנזי', שם נעוריה של רעייתו, ולאחר מכן ל'אליעזרוב' בסמרקנד, כהזדהות עם הקהילה הבוכרית.

תולדות חייו[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב שלמה יהודה ליב אליעזרוב נולד בשנת תרכ"ג ביעקבשטאט, לטביה, לאביו הרב אליעזר שמעון קזרנובסקי. בגיל עשר עלה עם משפחתו לארץ הקודש והשתקע בחברון, שם התגוררה גם אם סבתו, הרבנית מנוחה רחל סלונים, בת אדמו"ר האמצעי.

בשנת תר"מ, ביום י"א בסיוון, נשא לאישה את הרבנית חנה ברכה אשכנזי, בתו של הרב דובער אשכנזי, ממנהיגי הקהילה החברונית ^[1]. לאחר נישואיו למד עם הרב שניאור זלמן סלונים, נין אדמו"ר האמצעי ^[2]. הוא למד גם אצל הרב שמעון מנשה חייקין, רבה של חברון, ואצל הרב אליהו מני, והשניים העניקו לו סמיכה לרבנות. בשנת תרנ"ב השלים לימודי שחיטה ובדיקה, ונבחן על ידי הרב דובער אפרת, רבה של חברון^[3].

ייסוד ישיבת 'מגן אבות'[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תרמ"ט, בגיל 26, ייסד הרב אליעזרוב את ישיבת 'מגן אבות (חברון)' בחברון, יחד עם גיסו הרב מנחם מענדל נאה והרב שניאור זלמן סלונים. הישיבה, שכללה גם תלמוד תורה לילדים, נועדה לחנך צעירים ברוח התורה, כנגד השפעת בתי הספר של ארגון 'כל ישראל חברים'. הרב אליעזרוב עמד בראש המייסדים ופעל לחיזוק מוסדות החינוך והחסד בחברון ^[4].

רבנות בחברון[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תרס"ג, לאחר עזיבת הרב דובער אפרת את חברון, הוצע לרב אליעזרוב לשמש כרבה של עדת האשכנזים. בתחילה סירב, אך לאחר תמיכת הרב חיים חזקיהו מדיני בעל ה"שדי חמד" ובהסכמת אדמו"ר הרש"ב, קיבל את המינוי ^[5] כרב העיר, פעל לחיזוק מוסדות התורה, ובפרט פתח מחדש את ישיבת 'מגן אבות' וקרא לתמיכה כספית עבורה ^[6] הישיבה סונפה לישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש.

קשר עם ה"שדי חמד"[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב אליעזרוב קיים קשר הדוק עם הרב חיים חזקיהו מדיני, רבה הספרדי של חברון ^[7]. היכרותם החלה בשנת תרנ"ג, כאשר הרב אליעזרוב ביקר כשד"ר בקראסו-באזר שבאוקראינה, שם כיהן ה"שדי חמד" כרב ^[8]. ה"שדי חמד" פרסם דברי תורה שקיבל מהרב אליעזרוב, והילל את בקיאותו וחסידותו ^[9]. השניים פעלו יחד למניעת השפעת ארגון 'כל ישראל חברים' בחברון ^[10]. וקראו לנדיבי חו"ל לתמוך בקהילה ^[11]. כהונתם המשותפת הסתיימה עם פטירת ה"שדי חמד" בכ"ד בכסלו תרס"ה ^[12].

אדמו"ר הרש"ב ביקש מהרב אליעזרוב לשלוח לו את חלקי הספר שדי חמד, מיד עם הוצאתם לאור^[13].

עמידה בפרץ למען חינוך יהודי[עריכה | עריכת קוד מקור]

במהלך כהונתו כרב, התנגד הרב אליעזרוב להקמת בתי ספר בחברון על ידי תנועות לאומיות כגון 'צעירי חברון' ו'כל ישראל חברים' ^[14]. ובתמיכת אדמו"ר הרש"ב, הצליח למנוע הקמת בתי ספר אלו, ושמר על חינוך תורני בחברון ^[15].

תורת אמת - חברון[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב אליעזרוב נטל חלק בהקמת ישיבת 'תורת אמת חברון', שהמשיכה את פעילות ישיבת 'מגן אבות' שייסד. בשנת עת"ר הגיע ליובאוויטש לסייע בהכנות להקמת הישיבה, ושהה שם במשך כשנתיים. בתמיכת אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ ^[16], הישיבה נפתחה בחשוון תער"ב בבניין 'מגן אבות' ולאחר מכן עברה לבית רומנו ^[17]. בשנים אלו התעסק, ביחד עם שלמה זלמן הבלין וגיסו מנחם מענדל נאה להעברת נחלות אדמו"ר הרש"ב בחברון על שמו. אשר מסיבות חוקיות שונות לא היו רשומות על שמו של הרבי, עד אשר פעלו את העניין לנחת רוח הרבי הרש"ב^[18]. במהלך מלחמת העולם הראשונה, גורשו חסידי חב"ד בעל אזרחות זרה מחברון על ידי הטורקים, והישיבה נסגרה ^[19]. הרב אליעזרוב באותה תקופה שהה בשליחותו בסמרקנד. וכששב הרב אליעזרוב משליחותו, התיישב בירושלים, ובמקומו מונה הרב יעקב יוסף סלונים לרב הקהילה האשכנזית בחברון.

השליחות בסמרקנד[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

'תורת אמת' - ירושלים[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר המלחמה התיישב הרב אליעזרוב בירושלים, שם סייע בתרפ"ב בהקמת ישיבת 'תורת אמת' בירושלים, בהוראת אדמו"ר הריי"צ ^[20], הוא פעל עם הרב מנחם מענדל נאה לגיוס תלמידים ותמיכה כספית , ובמקביל פעל באופנים שונים לרווחת חסידי חב"ד בירושלים.

קשריו עם הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

הרבי החל לכתוב אליו בקשר לחברת משניות בעל פה שהוקמה, ובקשר לקריאה 'לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה', וכן בירור לגבי פטירת אביו הגאון המקובל הרב לוי יצחק שניאורסאהן[דרושה הבהרה]. כמו כן ביקש הימנו להשיג אשרות לאמו הרבנית חנה. מפעם לפעם היו רבותינו נשיאינו מבקשים ממנו להעתיר בעדם במערת המכפלה, ובירושלים - בכותל המערבי ובקבר דוד המלך.

פטירתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב שלמה יהודה ליב נפטר בירושלים בכ"ז טבת תשי"ב.
בשנת תשמ"ז החליטה עיריית ירושלים לקרוא רחוב על שמו בעיר.

ספרו[עריכה | עריכת קוד מקור]

שו"ת שאילת שלמה, ירושלים תשס"ב

בנו[עריכה | עריכת קוד מקור]

ר' אברהם אליעזרוב

נכדו[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב דובער אליעזרוב חבר בית דין רבני חב"ד בארץ הקודש

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

שניאור זלמן ברגר, עד כי יבוא שיל"א חלק ראשון מתוך סדרת כתבות ביוגרפיות, שבועון בית משיח גיליון 686, באתר חב"ד אינפו ח' אדר התשס"ט (04.03.2009)
מכתב הרבי הריי"צ אליו

{{{2}}},

יארצייט שבעים לרב אליעזרוב ע"ה: גילויים מרתקים מחייו

הערות שוליים

↑ הרב דובער אשכנזי, המכונה "בערל' קאליסקער", היה חוזר של אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש, ובן בית אצלם. בשנת תרל"ג עלה לארץ בהוראת אדמו"ר המהר"ש והשתקע בחברון, שם נמנה על ראשי העדה החברונית.
↑ שני הצעירים, שהיו גאונים בנגלה וחסידות, שקדו בלימודם יומם ולילה. מספר שנים לאחר מכן, זכה הרב סלונים ללמוד בצוותא עם אדמו"ר הרש"ב, ולאחר מכן כיהן 37 שנים כרב קהילת חב"ד בתל אביב-יפו.
↑ הרב אפרת עלה לארץ זמן קצר לפני כן והתמנה כרבה של חברון, וראשית פעולתו הייתה לבחון את הרב אליעזרוב.
↑ בשנים אלו המשיך לפעול יחד עם גיסו (ולימים גם מחותנו) הרב מענדל נאה לטובת תושבי חברון. שני האברכים החב"דיים הצעירים, עשו רבות למען מוסדות החינוך והחסד בסיוע לכל אחד באשר הוא. ולמרות גילם הצעיר, נחשבו לחלק מהנהגת הקהילות היהודיות בעיר.
↑ ה"שדי חמד", שהכיר את הרב אליעזרוב כגאון בלימוד, שאף שיקבל את המינוי. הרבי הרש"ב שיגר מברק ואגרת תמיכה, בהן כתב: "הסכמתי אשר שאר בשרי, ידיד נפשי הרה"ג הרש"ל נ"י, יהיה רב בעיר הקודש חברון ת"ו... ומצאתי אשר נאה לעיה"ק הנ"ל להיות לה לרב ש"ב הרב הרש"ל" (אגרות קודש (אדמו"ר הרש"ב), חלק א', אגרת קכד). במכתב נוסף כתב: "אני מסכים על זה בלב שלם ובנפש חפיצה... ותקותי אשר על ידו תתגדל ותתעלה אי"ה עיה"ק חברון ת"ו" (שם, אגרת קכה). ה"שדי חמד" הוסיף שבחים בכתב ההכתרה, וגם הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר שיגר מכתב ברכה.
↑ הרבי הרש"ב הביע נחת מהמינוי, וציין בשנת תרס"ז כי הרב אליעזרוב קיבל את הרבנות בדרך מסירות נפש, למרות פרנסה טובה קודם לכן, כדי לתקן את מצב העיר (אגרות קודש (אדמו"ר הרש"ב), חלק ד', אגרת קעד.).
↑ השניים נועדו בתדירות גבוהה, התייעצו בענייני הלכה וקהילה, ופעלו יחד למניעת השפעת ארגונים חילוניים.
↑ ה"שדי חמד" הזכיר את הביקור בספרו 'פאת שדה' (כללים מערכת א' אות ט"ז), ותיאר את הרב אליעזרוב כ"חריף ובקי, ותיק וחסיד". הוא מסר ל"שדי חמד" מכתב מאחד הרבנים בארץ הקודש, שעערער על שם הספר "שדי חמד", והשניים דנו בנושא.
↑ בספר 'שדי חמד' (כללים מערכת ח' כלל צ"ב), כתב: "קיבלתי מכתב מרבי רחמיאי הרב הגדול חריף ובקי בנם של קדושים מוהר"ר שלמה ליב בהרא"ש נכד בעל התניא שד"ר מעיר הקודש חברון... ודבריו טובים ונכוחים". במקום אחר כינה אותו "גאון חסיד ענוותן כהלל".
↑ כאשר אנשי הארגון הציעו להקים בית ספר, ה"שדי חמד" התנגד לאחר ששמע על התנגדותו של הרב אליעזרוב, ואמר: "דעתי בטלה מפני אבק כבוד תורתו".
↑ קריאתם נתמכה על ידי האדמו"ר מלעלוב ורבני בד"צ חסידים ירושלים.
↑ לאחר פטירת ה"שדי חמד", מונה החכם סלימאן מנחם מני, שלמד בצעירותו אצל הרב אליעזרוב.
↑ אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב ח"ו (קה"ת, תשפ"ה) אגרת א'רצט (ע' רלט). וראה שבועון בית משיח גליון 1296 ע' 47.
↑ אגודת 'צעירי חברון' ניסתה למשוך צעירים להשקפותיה, והתנועות הציוניות תקפו את הרב אליעזרוב בעיתון 'השקפה' בעריכת אליעזר בן-יהודה, תוך ביזוי מעשי החסד של הקהילה עם יתומים ואלמנות
↑ עמידתו האיתנה, יחד עם הרבנים הספרדיים, הדפה את הניסיונות, ולאורך כהונתו לא הייתה פרצה בחינוך התורני
↑ הרב אליעזר קרסיק (לימים יו"ר אגו"ח), ברשימה שכתב אז בהיותו בחור בתומכי תמימים ליובאוויטש, תיאר את ההכנות, שכללו אסיפה במוסקבה לגיוס כספים ממשפחות חסידיות כמו משפחות ברלין מריגא ומשפחות גורארי' מקרעמנצ'וג ועוד כמה. הגביר שמואל גורארי תרם 25 אלף רובל לרכישת בניין הישיבה.
↑ הרבי הרש"ב ובנו גייסו כספים ברחבי רוסיה, והכספים הועברו באמצעות הרב אליעזרוב והרב מנחם מענדל נאה.
↑ כמו כן הורה לו הרבי הרש"ב לחדש את המניין בבית כנסת "אברהם אבינו", נחלת אדמו"ר האמצעי, והרב אליעזרוב קבע שם את תפילתו.
↑ רעייתו ובני משפחתו של הרב אליעזרוב גורשו למצרים, שם התגוררו בתנאים קשים.
↑ הרב משה יהודה לייב שפירא והרב חיים נאה תכננו פעולות לגיוס כספים עבור הקמת הישיבה, אך התוכניות בוטלו עם ההודעה על הגעתו הצפויה של הרב שלמה זלמן הבלין אשר יפתח את הישיבה. ביום שישי ו' טבת תרפ"ב הגיע הרב הרב הבלין לארץ. ובתחילה נפגש עם הרב אליעזרוב כדי לבדוק את האפשרות של הקמת הישיבה מחדש בחברון. אפשרות זו ירדה מהפרק לאחר שנוכחו כי בחברון נותרו תשע משפחות חב"דיות בלבד, ובניין הישיבה חולק ע"י השלטונות לשימושי בית משפט, משטרה ובית סוהר.

[1] הרב דובער אשכנזי, המכונה "בערל' קאליסקער", היה חוזר של אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש, ובן בית אצלם. בשנת תרל"ג עלה לארץ בהוראת אדמו"ר המהר"ש והשתקע בחברון, שם נמנה על ראשי העדה החברונית.

[2] שני הצעירים, שהיו גאונים בנגלה וחסידות, שקדו בלימודם יומם ולילה. מספר שנים לאחר מכן, זכה הרב סלונים ללמוד בצוותא עם אדמו"ר הרש"ב, ולאחר מכן כיהן 37 שנים כרב קהילת חב"ד בתל אביב-יפו.

[3] הרב אפרת עלה לארץ זמן קצר לפני כן והתמנה כרבה של חברון, וראשית פעולתו הייתה לבחון את הרב אליעזרוב.

[4] בשנים אלו המשיך לפעול יחד עם גיסו (ולימים גם מחותנו) הרב מענדל נאה לטובת תושבי חברון. שני האברכים החב"דיים הצעירים, עשו רבות למען מוסדות החינוך והחסד בסיוע לכל אחד באשר הוא. ולמרות גילם הצעיר, נחשבו לחלק מהנהגת הקהילות היהודיות בעיר.

[5] ה"שדי חמד", שהכיר את הרב אליעזרוב כגאון בלימוד, שאף שיקבל את המינוי. הרבי הרש"ב שיגר מברק ואגרת תמיכה, בהן כתב: "הסכמתי אשר שאר בשרי, ידיד נפשי הרה"ג הרש"ל נ"י, יהיה רב בעיר הקודש חברון ת"ו... ומצאתי אשר נאה לעיה"ק הנ"ל להיות לה לרב ש"ב הרב הרש"ל" (אגרות קודש (אדמו"ר הרש"ב), חלק א', אגרת קכד). במכתב נוסף כתב: "אני מסכים על זה בלב שלם ובנפש חפיצה... ותקותי אשר על ידו תתגדל ותתעלה אי"ה עיה"ק חברון ת"ו" (שם, אגרת קכה). ה"שדי חמד" הוסיף שבחים בכתב ההכתרה, וגם הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר שיגר מכתב ברכה.

[6] הרבי הרש"ב הביע נחת מהמינוי, וציין בשנת תרס"ז כי הרב אליעזרוב קיבל את הרבנות בדרך מסירות נפש, למרות פרנסה טובה קודם לכן, כדי לתקן את מצב העיר (אגרות קודש (אדמו"ר הרש"ב), חלק ד', אגרת קעד.).

[7] השניים נועדו בתדירות גבוהה, התייעצו בענייני הלכה וקהילה, ופעלו יחד למניעת השפעת ארגונים חילוניים.

[8] ה"שדי חמד" הזכיר את הביקור בספרו 'פאת שדה' (כללים מערכת א' אות ט"ז), ותיאר את הרב אליעזרוב כ"חריף ובקי, ותיק וחסיד". הוא מסר ל"שדי חמד" מכתב מאחד הרבנים בארץ הקודש, שעערער על שם הספר "שדי חמד", והשניים דנו בנושא.

[9] בספר 'שדי חמד' (כללים מערכת ח' כלל צ"ב), כתב: "קיבלתי מכתב מרבי רחמיאי הרב הגדול חריף ובקי בנם של קדושים מוהר"ר שלמה ליב בהרא"ש נכד בעל התניא שד"ר מעיר הקודש חברון... ודבריו טובים ונכוחים". במקום אחר כינה אותו "גאון חסיד ענוותן כהלל".

[10] כאשר אנשי הארגון הציעו להקים בית ספר, ה"שדי חמד" התנגד לאחר ששמע על התנגדותו של הרב אליעזרוב, ואמר: "דעתי בטלה מפני אבק כבוד תורתו".

[11] קריאתם נתמכה על ידי האדמו"ר מלעלוב ורבני בד"צ חסידים ירושלים.

[12] לאחר פטירת ה"שדי חמד", מונה החכם סלימאן מנחם מני, שלמד בצעירותו אצל הרב אליעזרוב.

[13] אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב ח"ו (קה"ת, תשפ"ה) אגרת א'רצט (ע' רלט). וראה שבועון בית משיח גליון 1296 ע' 47.

[14] אגודת 'צעירי חברון' ניסתה למשוך צעירים להשקפותיה, והתנועות הציוניות תקפו את הרב אליעזרוב בעיתון 'השקפה' בעריכת אליעזר בן-יהודה, תוך ביזוי מעשי החסד של הקהילה עם יתומים ואלמנות

[15] עמידתו האיתנה, יחד עם הרבנים הספרדיים, הדפה את הניסיונות, ולאורך כהונתו לא הייתה פרצה בחינוך התורני

[16] הרב אליעזר קרסיק (לימים יו"ר אגו"ח), ברשימה שכתב אז בהיותו בחור בתומכי תמימים ליובאוויטש, תיאר את ההכנות, שכללו אסיפה במוסקבה לגיוס כספים ממשפחות חסידיות כמו משפחות ברלין מריגא ומשפחות גורארי' מקרעמנצ'וג ועוד כמה. הגביר שמואל גורארי תרם 25 אלף רובל לרכישת בניין הישיבה.

[17] הרבי הרש"ב ובנו גייסו כספים ברחבי רוסיה, והכספים הועברו באמצעות הרב אליעזרוב והרב מנחם מענדל נאה.

[18] כמו כן הורה לו הרבי הרש"ב לחדש את המניין בבית כנסת "אברהם אבינו", נחלת אדמו"ר האמצעי, והרב אליעזרוב קבע שם את תפילתו.

[19] רעייתו ובני משפחתו של הרב אליעזרוב גורשו למצרים, שם התגוררו בתנאים קשים.

[20] הרב משה יהודה לייב שפירא והרב חיים נאה תכננו פעולות לגיוס כספים עבור הקמת הישיבה, אך התוכניות בוטלו עם ההודעה על הגעתו הצפויה של הרב שלמה זלמן הבלין אשר יפתח את הישיבה. ביום שישי ו' טבת תרפ"ב הגיע הרב הרב הבלין לארץ. ובתחילה נפגש עם הרב אליעזרוב כדי לבדוק את האפשרות של הקמת הישיבה מחדש בחברון. אפשרות זו ירדה מהפרק לאחר שנוכחו כי בחברון נותרו תשע משפחות חב"דיות בלבד, ובניין הישיבה חולק ע"י השלטונות לשימושי בית משפט, משטרה ובית סוהר.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]