מוגה
המילה "מוגה" פירושה שיחה או מאמר שאמר האדמו"ר ונכתבה על ידי המניחים, כשלאחר מכן האדמו"ר עבר על ההנחה והגיה אותה. הגהתו של הרבי הופכת שיחה או מאמר זה ל"מוגה", דבר המתבטא (בין היתר) ברמת הדיוק במאמר.
אצל רבותינו נשיאינו עריכה
רוב רבותינו נשיאינו כתבו בעצמם את המאמרים שלהם (ולאחר מכן מסרו אותו להעתקה), ולעיתים נתנו למניחים לרשום את המאמר, עליו הוסיפו את הגהותיהם[1].
הרבי לא רשם בעצמו את המאמרים (למעט ד"ה ואלה המשפטים, וקבל היהודים וכי תשא תשי"א, שהחל הרבי לרשמם בעצמו).
מאמרי ושיחות הרבי עריכה
כמעט כל מאמריו ושיחותיו של הרבי הועלו על הכתב על ידי "מניחים" שונים, כאשר רק בחלק מן המקרים הגיה הרבי את הדברים לאחר מכן. אף הגהה זו פנים רבות לה: יש והיה מציין מספר הערות ותיקונים ומורה "להוציאו בסדרת בלתי מוגה", כלומר, עדיין לא נשלמה ההגהה כרצונו הקדוש. ופעמים היה מגיה ושונה ואף משלש, ומאשר להדפיס את השיחה "מוגה".
בשנים הראשונות לנשיאות הסתייג הרבי נחרצות מכך שה"הנחות" הבלתי-מוגהות יודפסו באופן רגיל. רק דבר שהוגה או נחתם על ידי הרבי אושר לדפוס (ואף זה לא היה חזון נפוץ). השיחות הבלתי מוגהות אישר הרבי להפיצם ב"קופיר", כפי שהדבר נקרא אז, או במכונת-שכפול ("סטנסיל") שעבדה על ספירט והדפיסה בצבע כחול. ה"הנחות" היו איפוא פרסום פנימי לחלוטין, והפצתם נעשתה מיד ליד במספר עותקים מצומצם ביותר. בשנים מאוחרות יותר החל הרבי להגיה באופן קבוע ומסודר את הנחות המאמרים והשיחות.
שיחות מוגהות עריכה
הרבי החל להגיה את השיחות (שנאמרו בהתוועדות אותה השבת[2]) בשנת תשכ"ה, בקשר עם פטירתה של הרבנית חנה, אימו של הרבי. (ונדפסו בהוספות ללקו"ש ח"ה[3]). אולם[4], בשל כך שעורך השיחה לא עמד בקצב, ונוצר מצב בו הכניסו לרבי שיחה להגהה חודש לאחר אמירתה, הנוהל נפסק.
לאחר מכן, לאחר המאורע הבריאותי בשנת תשל"ח החל הרבי שוב להגיה את השיחות והמאמרים, שנדפסו בהוספות ללקו"ש ח"כ ובספר המאמרים - מלוקט (עד ליום עשרה בטבת), ונפסק גם הפעם, בשל אי - עמידה בקצב.
והחל משלהי שנת תשמ"ו, ובפרט לאחר פטירת הרבנית חי' מושקא ע"ה בכ"ב שבט תשמ"ח, החל הרבי להגיה[5] שוב את השיחות באופן קבוע[6], עד לש"פ כי תשא, תשנ"ב.
שפת השיחה עריכה
מכיוון ששני גופים עסקו בהנחה על הכתב של דברי הרבי, (ועד הנחות בלה"ק וועד הנחות התמימים), כאשר החל להגיה את ההנחות באופן קבוע (בשנת תשמ"ז), הגיה גם את ההנחה שנערכה על ידי ועד הנחות בלה"ק וגם את ההנחה שנערכה על ידי ועד הנחות התמימים. בשלב מסוים הגיעו להסכם ביניהם שהרבי יגיה שבוע אחד את ההנחה של ועד הנחות בלה"ק על מנת לפרסמה בשבועון כפר חב"ד בלשון הקודש, ושבוע אחד את ההנחה של ועד הנחות התמימים על מנת לפרסמה בעיתון אלגמיינר ז'ורנאל באידיש.
כך נמשך הסדר עד תשנ"ב, ושיחות אלו התפרסמו בסדרת 'ספר השיחות תשמ"ז - תשנ"ב', ובכרכי תורת מנחם - התוועדויות של שנים אלו.
מאמרים מוגהים עריכה
כמו כן, ישנם מאמרים מוגהים שהודפסו בסדרת "ספר המאמרים מלוקט", במשך השנים מתחילת הנשיאות היו רק מאמרים בודדים שהוגהו על ידי הרבי בהזדמנויות שונות (אשר כולם נדפסו בחלק א של הסדרה הנ"ל).
בימים שלאחר חג השבועות תשמ"ו הייתה הכנסת ספר תורה שעל ידי המוסד בית רבקה (קראון הייטס), ולכבוד מאורע זה החליטו להכין מאמר שאמר הרבי בחג השבועות של שנה זו דיבור המתחיל אתה הראת על מנת שיגיהו לכבוד מאורע זה, ובפתח דבר ציינו שמאמר זה יוצא לאור בקשר עם ההכנסת ספר תורה, אך כשהרבי הגיה את המאמר שינה פרט זה באופן שהיה משמע שהמאמר יוצא לאור בקשר עם ימי התשלומין של חג השבועות, מכך הבינו המניחים שבזה רוצה הרבי לרמז שעלה ברצונו להוציא לאור מאמר מוגה בקשר עם כל תאריך או יומא דפגרא. ואכן מאז החלו להכין מאמר להגהה לקראת כל חג ומועד ויומא דפגרא אשר הוגה על ידי הרבי.
בהתחלה בכל מאמר היה נכתב בתחילת הפתח דבר: "על פי הוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א" אך לאחר כשנה בערך הופסק.
הגהות נוספות עריכה
בנוסף לחלק הארי של ההגהות שעסקו בתורת הרבי עצמו, הגיה הרבי מעת לעת פרסומים, טורי דעה, מאמרי תוכן והוצאות לאור שהתפרסמו על ידי הזרועות השונות של הפעילות החב"דית.
חלק מהגופים זכו שהרבי יגיה את הפרסומים שלהם באופן קבוע, ביניהם ניתן למנות:
- די אידישע היים - במשך כל שנות הוצאתו לאור של הרבעון, בין השנים תשי"ט-תנש"א הרבי הגיה באופן קבוע את כל החלק האנגלי של העיתון, בעריכת של מרת רחל אלטיין (וחלקים רחבים מהחלק בשפה האנגלית).
- קובץ ליובאוויטש.
- Moshiach Times - העיתון לילדים שיוצא לאור על ידי צבאות השם, הוגהו ציורי השערים על ידי הרבי.
- כתבי ר' ניסן מינדל - הרבי הגיה מאמרים, ספרים, וכתבים רבים שנערכו על ידי המזכיר הרה"ח ד"ר ניסן מינדל.
ראו גם עריכה
- ^ ראה למשל כאן (הנחה של ר"ש סופר עם הגהות הרבי הרש"ב)
- ^ הגהת שיחות בשביל חזרת דא"ח (לקו"ש ח"א - ח"ד), וכ'ליקוטים', שנדפסו בלקו"ש, החלה עוד בתשי"ח. וראה לקמן.
- ^ ומשם - לתורת מנחם חמ"א (ובשכתוב המאמרים שנאמרו אז כעין שיחה, והוגהו כחלק מהשיחה).
- ^ בכל הבא לקמן - ע"פ עדותו של הרב דוד פלדמן שי'.
- ^ כשהפעם עורכי השיחות הינם חברי ועד הנחות בלה"ק - ולא הרב יואל כהן (שזה הי' ג"כ הסיבה להנ"ל, וכידוע שהיה עורך ביסודיות וכו', וע"ע ספר הערכים)
- ^ למעט שיחת ש"פ נצו"י תש"נ, שלא הספיקו להכניסה בזמן אל הרבי.