סמל חבדפדיה.png

הידעת? אנשי חינוך, עיתונאים וסופרים נעזרים במידע שבחב"דפדיה ומעבירים אותו לרבבות
לחצו כאן לתרומה ועזרו לנו להפיץ את מעיינות החסידות בצורה הטובה ביותר

כי ישאלך בנך תשל"ח

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאמרי רבותינו נשיאנו
דער פרומער וארא · איתא במדרש תילים · והדרת פני זקן · כתב יד דא"ח ישן לא נודע למי · באתי לגני · ושאבתם מים בששון · וידעת תרנ"ז - מוסקבה · החלצו תרנ"ט
מאמרי הרבי
אשר תבחר · ביום עשתי עשר · גדול יהיה · ושבתי בשלום · כי ישאלך בנך · לא תהיה משכלה · ואתה תצווה את בני ישראל · על כן קראו הימים האלה ימי הפורים
המשכים
המשך והחרים · המשך וככה תרל"ז · המשך רנ"ט · המשך תרס"ו · המשך תער"ב
מושגים
דיבור המתחיל · ביכלאך · בלתי מוגה · מוגה · המשך

כי ישאלך בנך הוא שמו (דיבור המתחיל) של המאמר חסידות אותו אמר הרבי לרגל יום הולדתו, ביום הכנסו לשנת השבעים ושבע בהתוועדות י"א בניסן תשל"ח. המאמר נערך והוגה על ידי הרבי ויצא לאור לרגל י"א בניסן תש"נ יום הולדת השמונים ושמונה של הרבי. המאמר המוגה הודפס במהדורה מיוחדת ‫ובכריכה צבעונית (תכלת), ובליל‬ ‫י"א ניסן לאחר תפילת ערבית ומעמד ברכת אנ"ש, שהתקיימו בביתו של הרבי,‬ ‫חילק הרבי לכל אחד ואחת את הקונטרס בצירוף שטר של דולר לצדקה.‬

המאמר מיוסד על שאלת הבן חכם והמענה שלה המתוארות בפסוקי התורה בפרשת ואתחנן (דברים ו, כ), ונקודת הביאור כי בהיות שהבן מבין בעומקן ומהותן של המצוות לאחרי מתן תורה שעיקרם עשיה בפועל והם ממשיכות את העצמות להיותן ציווי ה'. תמה הבן החכם על חלוקת סוגי המצות לעדות, לחוקים ולמשפטים דבר השייך לכוונה ועבודה רוחנית שבמצוות ו"לגלוי" ההמשכות האלוקיות, דבר שלכאורה לא שייך לאחר מתן תורה שעניינה המשכת ה"עצם", והמענה שהכח שניתן במתן תורה שמעשה האדם וביטולו ימשיכות את העצמות ובגילוי.

תוכנו[עריכה]

יחלך.jpg ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

המאמר מיוסד על הפסוקים העוסקים בשאלת הבן שכפי המבואר בחז"ל הוא שאלת הבן החכם:

כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקינוּ אֶתְכֶם. וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה. וַיִּתֵּן ה' אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ. וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ. וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱלֹקינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ.

ספר דברים ו כ-כה.

שאלת הבן החכם בהגדה, כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת, מה העדות החוקים והמפשטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם.

עם מספר שאלות ותמיהות על הבן הנקרא בהגדה 'חכם', ושאלותיו מגלות כאילו אינו יודע מה הם טעמי קיום המצוות וקיומם דוקא.

במהלך המאמר הרבי מציע ג' הסברים להשאלה של בן החכם והתשובה על שאלתו.

  • שהחכם שואל: איך על ידי מעשה, שאין לו שייכות לגילויים, ממשיכים אלוקות.
התשובה היא עבדים היינו, במילים אחרות שאחרי יציאת מצרים ומתן תורה, יכולים להתקשר להקב"ה על ידי מעשה לבד. הביאור בזה: מעשה התחתונים מוגבלים, ויכולים רק להגיע לגילויים שלמדריגה זו יש שייכות לנבראים. ובכדי לעשות קשר עם הקב"ה (לא רק להגילויים) צריך לעשות ציווי הקב"ה. מכיון שכל הקשר עם הקב"ה, איננה בגלל פרטי המעשה של הנברא, רק מכיון שזה ציווי הקב"ה, לכן יכול להיות ההמשכה על ידי מעשה.
  • שהחכם שואל: מאחר שהקשר לנו עם הקב"ה הוא מכיון שאנו עושים ציוויו, למה יש חילוקים בהמצוות.
שבכל המצוות[1] יש שלשה אופנים בקיומם: באופן של משפטים שזה בא (ומגיע במדריגה שיכול לבוא) בגדרי הנבראים (שכל וטעם). באופן של חוקים, שתוכנו הוא, שמבטל גדרי הנבראים ופועל בהם ביטול[2], וזה בא ממדריגה שאין לו שייכות להנבראים אבל מכל מקום העלומות תופסים מקום לגבי. ובאופן של עדות, שהם רק ציווי הקב"ה ולא מוגבל בשום הגבולות, אף בההגבלות, שחוקים מוגבל בהם - של ביטול השכל. כי לגבי עצמות אין סוף לומר שהוא נעלה מהשכל אינו מגדיר אותו[3], וגם שכל אינה הגבלה לגבי (שאינו מוגבל בהגבלות של בלי גבול וכיכול להתבטא גם בגבול).
יודע הבן חכם, שתכלית המצוות הוא לדבק בהקב"ה עצמו, ולא לפי הגדרת החוקים והמשפטים. לכן, יודע הוא, שקיום המצוות באופן של חוקים ומשפטים, הם (לא רק להמשכת האור המוגבל, אלא) להביא האור אין סוף שלא מוגבל בגילוי כמו שהמצוות דחוקים ומשפטים הם בגילוי (אם בגילוי של רוממות האין סוף (ידיעת השלילה) או שבא בהתלבשות בשכל). לכן שואל הוא, שיודע שה' לא מוגבל לכן יכול להיות המשכת אלקות על ידי מעשה, אבל איך הבלי גבול יכול לבוא בגילוי? וגם שהאופן שמקבלים הגילוי הוא על ידי מעשה המצוות - לא על ידי התבוננות (שהתבוננות יש לו שייכות לגילוי).
התשובה היא, שאחר מתן תורה נתגלה, שבלי גבול אמיתי אין הגבלות כלל, כולל שיכול לבוא לידי גילוי וגם על ידי דבר שאין שייכות להגילוי - מעשה.
  • כיון שהתורה קורא אותו בתואר חכם מובן שהוא יודע הכול, ואין דבר שהוא יכול לשאול, רק אם השאלה הוא שאלה תמידית.
ידוע שהגישה לתורה צריך להיות שבכל יום יהיו בעיניך (כ)חדשים[4]. הרבי מסביר שזה לא רק הגישה לקיום תורה ומצוות אלא ש (אם עובדים על זה) זה כן המציאות, שבכל יום יש מדריגה חדשה של תורה ומצוות שבאין ערוך לגמרי מהמדריגה הקודמת עד שהתורה של היום הוא (כחדשים או) חדשים ממש. ומוסבר שהטעם שהתורה מלמדת אותנו העבודה של האבות שהעבודה שלהם היו כהכנה למתן תורה, (ולהאורה עכשיו אין צריכים את זה) הוא, שעבודה שלנו צריך להיות כהקדמה למתן תורה שמתרחש בכל יום. והשאלה של בן החכם הוא כדוגמת השאלה של האבות, אבל באופן נעלה יותר, שאיך על ידי מעשה ממשיכים דרגות הכי נעלות באלקות[5]. כמו כן הבן חכם, בדרגו הנוכחי, אינו מבין איך שעל ידי המעשיות של היום יביא גילוי אור שבאין ערוך. כיון, שאף לגבי מדריגתו, אין לו שייכות כלל להגילויים החדשים והוא כתינוק שנולד לגבי (שעבודתו לא קירב אותו להגילויים). השאלה הזה יכול להיות בכל יום מחדש.
התשובה היא, שאחר יציאת מצרים אין הגבלות ויכולים לקבל גם הגילויים הכי נעלים[6]. זה התירוץ יכול להיות גם להפשוט שבפשוטים מכיון שלגבי מדריגה זו הם שווים. התשובה זה אכן יהיה כשיבא משיח שכולנו, גם הפשוט בתכלית, יקבלו הגילויים הכי נעלים מיד.

חלוקתו על ידי הרבי[עריכה]

‫בליל י"א ניסן חזר הרבי לביתו מהאוהל בשעה תשע, ומיד ירד להתפלל. בינתיים פשטה השמועה כי לאחר התפילה תתקיים חלוקת קונטרסים, בעקבות כך החלו לנהור משפחות שלימות‬ ‫עם ילדיהם הקטנים לעבר ביתו של הרבי. מחמת חוסר מקום רובם של ההמונים שהגיעו המתינו בחוץ, ובתוך ביתו הורשו להיכנס בעיקר שלוחים ואורחים מיוחדים.‬ לאחר תפילת ערבית, בשעה תשע-וחצי לערך, ניגש הרב שניאור זלמן גוראריה‬ ‫לרבי וברכו לרגל יום ההולדת: "בשם כל אנ"ש והתמימים והידידים ונשי‬ ‫ובנות חב"ד.." לאחר כשסיים את ברכתו הודה הרבי על הברכות והוסיף לברך את המברכים[7], ‫בסיום השיחה בירך הרב יצחק הכהן הענדלמונטריאול) את הרבי בברכת‬ ‫כהנים.

ל‫אחר מכן חילק הרבי לכל הבאים אנשים, נשים וטף את "קונטרס י"א ניסן‬ ‫תש"נ" כריכתה תכולה ותוכנה המאמר "כי ישאלך בנך תשל"ח", לכל קובץ צורף דולר אחד. ומברך את המקבלים: "א כשר'ן און פריילאכען פסח". כמה פעמים ביקש‬ ‫להכריז אודות הדולר המצורף.‬ במהלך החלוקה ‫עברו ר' דוד נחשון ור' אבי טאוב ומסרו לרבי מפתחות של אוהל אדמו"ר הצמח צדק והמהר"ש, שזה עתה סיימו לשפצו. הרבי הודה להם ב"ישר כח", ואחז את‬ ‫המפתחות בידו כל משך החלוקה.‬‫ במשך החלוקה עברו גם כמה שמסרו מתנות וספרים לרבי לכבוד י"א ניסן. ‫ בסיום החלוקה הכניס הרבי קונטרס לסידורו (הקונטרס היה בתוך הסידור‬ ‫עד לחלוקה הבאה בח' תמוז באותה השנה, והרבי היה מעיין בו מפעם לפעם לעיני כולם) והניף‬ ‫בידיו הקדושות לעודד את השירה, ועלה לחדרו שבקומה השניה. החלוקה‬ ‫הסתיימה בשעה אחת-עשרה וחמישים בלילה.‬ ‫הקהל עזב את הבית והלך ל-770 בתחילה לימד ר' יואל כהן את‬ ‫הקונטרס, אחר כך ישבו קבוצות והתוועדו עד אור הבוקר.‬

קישורים חיצוניים[עריכה]

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים

  1. בהמאמר הזה הרבי מדגיש שבכל מצווה יש שלש מדריגות וזה מדגיש שהחילוקים שבמצוות הם עניינים עיקרים בהמצוות.
  2. דהיינו שזה לא רק שהם ציווי הקב"ה אלא יש להם תוכן בעצמם, שהאדם יכיר שהוא שפל לגבי הקב"ה.
  3. כמו שאם אומרים על שכל רמה ונפלאה שאי אפשר למששו בידיים (עיין שער היחוד והאמונה - פרק ט').
  4. "כחדשים" ראה שו"ע אדה"ז או"ח סי' סא סעיף ב (וש"נ). ספרי ופרש"י עה"פ ואתחנן ו, ו. "חדשים ממש" ראה פרש"י עה"פ יתרו יט, א. וראה גם פרש"י עה"פ עקב יא, יג. תבוא כו, טז.
  5. ר' יואל כהן בשיעוריו מדגיש שהדמיון להאבות איננה רק להקושיא של הבן חכם אלא בעיקר בנוגע להרגשתו ועבודה שבזה. כמו שעבודת האבות היה הקדמה למתן תורה כן השלימות בעבודה זו (שמביאה לידי ביטול שמרגיש איך שהוא אינו ראוי להמדריגות הכי נעלות (והוא כמו תינוק שנולד לגבי)) מהווה הכנה (תמידית) להגילויים שמקבלים בכל יום.
  6. גם שהוא יודע התשובה (ולכן נקרא בן חכם) א) התשובה היא בעין ערוך מדרגתו הקודמת לכן יכול לשאול בכל יום ב) השאלה והתשובה עיקרו בעבודה וברגש (עיין בהערה הקודם).
  7. תוכן השיחה בספר התוועדויות תש"נ חלק ג עמוד 16.