ויהי חיי שרה תנש”א
המאמר ויהיו חיי שרה תנש”א הינו המאמר כעין שיחה האחרון שנאמר לע"ע.
רקע עריכה
מתשמ"ו הפסיקה אמירת המאמרים חוץ מהמאמר 'מצה זו' מי"ג ניסן והמאמר אנכי ה' אלוקיך תשמ"ט.
עד הסתלקות הרבנית עדין הרבי אמר מאמרים כעין שיחה אך בתשמ"ח ובעיקר אחרי הסתלקותה הרבי החל להפחית באמירת המאמרים כעין שיחה בתשמ"ט נאמר מאמר כעין שיחה רק בר"ה, שבת שובה, שבת פרשת ויצא[1] ובאחרון של פסח.
בתש"נ לא נאמרו כלל מאמרים.
בהתוועדות השנייה של שבת בראשית תנש"א הרבי אמר מאמר "אלה תולדות נח".
בשבת פרשת חיי שרה נכנס הרבי להתוועדות בשעה 1:40 לערך כשהסידור בידו וכן הקונטרס 'עץ החיים' - נפרד מהסידור.
אחרי שברך בופה"ג ניגנו 'כרתי ברית לבחירי' כנהוג ונתן פרוסת לילד הקטן מהאחים שארף שי' ועודד לאחים שארף.
השיחה הראשונה הייתה מאמר כעין שיחה ד"ה ויהי חיי שרה ואחרי סיום המאמר כעין שיחה הרבי המשיך בשיחה בהוראות.
להיותו המאמר כעין שיחה האחרון שנאמר החסידים מתייחסים אליו כ"לעצטע מאמר".
תוכן המאמר עריכה
המאמר נפתח בשאלה למה במאה ועשרים כתוב שנה ובשבע כתוב שנים וכן למה כתוב שני חיי שרה לאחר שכבר כתבנו ויהי חיי שרה.
וממשיך לבאר שמאה רומז על הכתר, ועשרים על המוחין ושבע על המידות (פירוש נוסף: שמאה זה מוחין בעצם, עשרים מוחין השייכים למידות ושבע מלכות) ושני חיי שרה הוא הדרגא למעלה מג' החלוקות שבה לא שייך בכלל מספר.
המאה הוא "כללא דכולא" גם לדעה שהוא כתר וגם לדעה שהוא מוחין בעצם ועניינו הוא המאה ברכות.
ו"כולן שווים לטובה", שכל ענינם הוא להשלים כוונת העצמות, שהיא בכל עניני העבודה בשוה. וממשיך דיש לומר דכולן שוין לטובה, שטובה רומז על עצם ומקור הטוב וטבע הטוב להיטיב כפי שנמשך ומתגלה בנשמתו של כאו"א מישראל, דכאשר העבודה היא מצד עצם הנשמה, שזהו"ע הביטול והקבלת עול, אזי כל עניני העבודה הם בשוה, וההשתוות היא לטובה, שכל עניני העבודה חדורים בהנקודה הכללית דהמשכת וגילוי עצם הטוב למטה, להיות לו ית' דירה בתחתונים
ומסיים שנזכה ל"תורה חדשה" שתאמר ע"י כל רבותינו נשאינו עד לבעל היום הולדת דכ' מרחשוון הרבי הרש"ב וגם ע"י ממלא מקומו הרבי הריי"צ, ויש לומר שהתורה חדשה תהיה כביכול "חידוש" גם לגבי הקב"ה ע"ד "נצחוני בני נצחוני".
הערות שוליים עריכה
- ^ המאמר לא הגיע לידנו לע"ע וי"א שהד"ה הוא "פדה בשלום".