סמל חבדפדיה.png

הידעת? אנשי חינוך, עיתונאים וסופרים נעזרים במידע שבחב"דפדיה ומעבירים אותו לרבבות
לחצו כאן לתרומה ועזרו לנו להפיץ את מעיינות החסידות בצורה הטובה ביותר

תלמוד ירושלמי

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מברשת לפסח.png ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

התלמוד הירושלמי נכתב בארץ ישראל ובו ביאורי המשנה כפי שנלמדו על ידי בני ארץ ישראל. מן האמוראים המרכזיים שתורתם בתלמוד ירושלמי הם רבי יוחנן וריש לקיש.

חלקים החסרים בירושלמי[עריכה]

בספר "חומת ירושלים"[1] נכתב בשם האחרונים שבשני התלמודים ישנם ענינים שלא הגיעו לידינו, ולדעתו הסיבה לזה היא מפני "ההריגות והשמדות של הפרסיים שעשו בישראל בסוף ימי האמוראים, וכל אלה הסיבות וההרפתקאות פגעו עוד יותר בירושלמי, לפי שעוד זמן רב מקודם פגעו בבני ארץ ישראל שמדות ורדיפות מהרומיים".

לפי זה לכאורה, אי אפשר להוכיח במקומות שחסר בירושלמי[2] שהירושלמי פליג על דברי הבבלי מזה שבירושלמי לא מובא סיפור הנ"ל שבבבלי, מכיון שבירושלמי חסרה כל הגמרא.

אך הרבי שלל זאת[3], מכיון שכאשר הולכים בשיטה זו - לומר על כל דבר הקשה שכנראה נתבאר ענין זה בירושלמי, אלא שחלק זה בירושלמי לא הגיע לידינו - הרי "כלו כל הקיצין" על כל הביאורים והשקו"ט של גדולי ישראל בנוגע לחילוקים והפלוגתות שבין תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי, כי גם כאשר מצינו פלוגתא מפורשת בין הבבלי לירושלמי, אפשר לומר שהירושלמי חזר בו, ובמקום אחר בירושלמי מבואר כדברי הבבלי, אלא שחלק זה בירושלמי לא הגיע לידינו.

ומאחר ש"לא יטוש ה' את עמו" - מובן, ולא ייתכן לומר שאין אפשרות ללמוד ולפלפל בדברי הירושלמי. ובפרט כאשר גדולי ישראל שקלו וטרו בחילוקים ובפלוגתות שבין הבבלי לירושלמי.

לכן קבע הרבי, שדווקא כאשר מוצאים בספרי הראשונים מאמרים מירושלמי שאינם נמצאים בירושלמי שלפנינו - בהכרח לומר שמאמרים אלו נאבדו מהירושלמי ולא הגיעו לידינו (מצד סיבות הנ"ל). אבל כאשר אין הכרח לדבר, אין לומר כן[4].

שיטת הירושלמי[עריכה]

הרבי הוכיח ששיטת הבבלי היא שמתחשבים עם מצב ההוה, ושיטת הירושלמי היא שמתחשבים גם עם המצב בעתיד[4].

סגנונו[עריכה]

מבואר כי מעלתו של התלמוד הירושלמי גבוהה יותר מתלמוד בבלי והוא בבחינת אור ישר ללא ריבוי קושיות ופילפולים[5]. ולכן רבי זירא צם מאה תעניות על מנת לשכוח את תלמודה של בבל, כדי שיוכל ללמוד את תלמודה של ארץ ישראל[6][5]. כמו כן, מובא ש[דרושה הבהרה]היו נוחים זה לזה בהלכה, ולא שהיו מסכימים זה לזה אלא שהיו נוחים זה לזה לקבל כל אחד סברת מי שחולק עליו. ועל כרחך יוצא מבין שניהם דבר ממוצע[דרושה הבהרה].

הכנה לגאולה[עריכה]

לאחר שיצא האדמו"ר הלב שמחה מגור בתקנת הדף היומי בירושלמי הרבה הרבי להשוות בסיומי מסכת בין התלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי ולבאר את החילוקים ביניהם. באחת הפעמים העיר הרבי:

"וכנהוג לאחרונה – להתעכב על השינויים שבין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי, ובפרט שלימוד הירושלמי הוא עניין שהזמן גרמא כי בקרוב ממש יוצאים מ"בבל" (כללות עניין הגלות) ובאים ל"ירושלים", בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו"[7].

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. מופיע בהקדמה לתלמוד ירושלמי מהדורת וילנא, ונכתב על ידי אחד המשכילים.
  2. לדוגמא: ארבעת הפרקים האחרונים דמסכת שבת.
  3. הרבי אף מעיר על ייחוס הדבר לאחרונים: "אבל לאו "מר בר רב אשי" חתום על זה".
  4. 4.0 4.1 התוועדויות תשמ"ב חלק ב' עמ' 834.
  5. 5.0 5.1 ראו ספר המאמרים תש"ח עמוד 121 ואילך. התוועדויות תשמ"ב חלק ד עמוד 2080.
  6. בבא מציעא, פה, סוף עמוד א.
  7. התוועדויות תשמ"ג א, 65-66