שבועות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף חג השבועות)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg.pngערך זה עוסק בחג השבועות. אם התכוונתם למסכת גמרא בשם "שבועות", ראו מסכת שבועות.
ציור עתיק של לוחות הברית מרובעות
כנס מתן תורה לילדים בכפר סבא

חג השבועות הוא חג השני מבין שלושת הרגלים. הוא חל בו' בסיוון, והוא כולל יום אחד בארץ ישראל ושני ימים בחוץ לארץ. ביום זה ניתנה התורה במעמד הר סיני ובימי בית המקדש הוקרב קרבן מיוחד שנקרא "קרבן שתי הלחם" והחלה בו העונה של הבאת הביכורים.

שמות החג[עריכה]

  • שבועות - שם זה הוא השם הנפוץ של החג. מכונה כך על שם שבעת השבועות המחברים בין חג הפסח לחג השבועות, שבמהלכם אנו סופרים את ספירת העומר. סיבה נוספת: המילה "שבועות" יכולה גם להתפרש במובן "שבועה", לרמז על השבועה שנשבע הקדוש ברוך הוא לבני ישראל בשעת מתן תורה, שלעולם לא יחליף את עם ישראל בעם אחר. היהודים אף הם נשבעו, מצידם, כי ישמרו אמונים לה' ולתורתו. (ולכן שבועות לשון רבים).
  • חג הביכורים - החל מחג השבועות, החלו החקלאים להביא את ביכוריהם - ראשית הפירות שצמחו בשדותיהם - אל בית המקדש. את הביכורים היה ניתן היה להביא רק מחג השבועות ואילך, עד לחג הסוכות.
  • עצרת - משמעות המילה עצרת היא סיום ונעילה. חג השבועות הוא הסיום והנעילה של חג הפסח (בשל תקופת ספירת העומר המחברת ביניהם). סיבה נוספת: "עצירה מעשיית מלאכה" - שכן בחג אסור לעשות מלאכות חול. ואף שבכל החגים אסורות המלאכות, אומר הרבי[1] בשם רבי לוי יצחק מברדיטשוב, בשבועות ניכרת איסור-עצירת המלאכה יותר משאר החגים, כי בכולם ישנם סימני היכר אחרים ואילו בשבועות איסור המלאכות הוא סימן ההיכר היחידי.
  • חג הקציר - בארץ ישראל, תקופת קציר החיטים החלה לפני חג השבועות. במהלך החג היו מביאים קרבן מיוחד המציין עובדה זו. הקרבן כונה בשם "שתי הלחם", והיה מורכב משתי חלות העשויות חיטה.
  • חג המוצי"ם - שם זה נהוג בעיקר בקהילות החסידים. שם זה נובע ממנהג רבני הקהילות (מו"ץ ראשי תיבות "מורה צדק") לנסוע אל הרבי בחג זה, מכיוון שהחג לא מרובה בהלכות יכולים לעזוב את קהילתם למשך החג.

ימי ההגבלה[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שלושת ימי ההגבלה

שלושת הימים שלפני החג, נקראים "ימי ההגבלה", בימים אלה הכינו בני ישראל את עצמם לקבלת התורה בהר סיני.

האיחולים לקראת החג[עריכה]

בימים הסמוכים לחג השבועות, נוהג הרבי לאחל במכתביו ובשיחותיו, בנוסח: "לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות". הרבי מסביר את הברכה ששמחה ופנימיות הוא היסוד לקבלת התורה:

שמחה: מפני שלימוד התורה וקיום המצוות קשור בנסיונות ובהעלמות והסתרים, לכן צריכה להיות קבלת התורה בשמחה, כמאמר חכמינו "מצות שקבלו עליהן בשמחה, עדיין עושין אותה בשמחה, שבמילא מתקיימות יותר".

פנימיות: קיום התורה והמצוות צריך להיות בכל פנימיות עצם נפשו. לא רק בלבושי הנפש - מחשבה דיבור ומעשה, וגם לא רק בכוחות הנפש - שכל ומדות. הכל זה חיצוניות לגבי עצם הנפש, וקיום התורה והמצוות צריך להיות בפנימיות, בעצם נפשו.[2]

ערב החג[עריכה]

הרבי מעורר לדאוג לכל יהודי לצרכי החג, אף שחג השבועות לא מרובה בסעודות, כשאר החגים, נוהגים לערוך מגבית עבור העניים.

באור לערב החג נוהג הרבי לערוך התוועדות, בהם משמיע דברי תורה לכבוד החג.

בערב החג מסיימים את לימוד מסכת סוטה אותם למדו במשך ימי ספירת העומר - דף ליום.

משמעות החג[עריכה]

בתורת החסידות מוסבר כי 'חג' הוא יום התגלות אלוקית וככל שההתגלות חזקה יותר - כך עוצמתו חשובה ונעלית יותר. ההתגלות האלוקית הנעלית ביותר שהיתה מאז ומעולם - התקיימה במעמד מתן תורה. עצמותו ומהותו של הקדוש ברוך הוא התגלתה לעיני כל בני-ישראל, לכן שבועות הוא חג בעל מעלה נשגבת משאר החגים, יום עילאי שאין כמוהו.

האריז"ל גילה שבשבועות מידי שנה מתגלית אותה קדושה אלוקית נשגבת שהיתה במעמד הר-סיני. לכן חג שבועות מידי שנה הוא יום של קדושה נשגבת.

האדמו"ר הריי"צ כותב[3]: בחג-השבועות שהוא זמן מתן תורתנו, בשני ימים הבהירים הללו שהם מועדי ה', מתגלים ומאירים אותם האורות והגילויים שהאירו ונתגלו בשעת מתן תורה. חג-השבועות הוא זמן עת רצון למעלה, והשי"ת מטריד את המקטרג על עם ישראל, כדוגמת הטרדתו בשעת התקיעות בראש השנה ויום הקדוש דצום כיפורים. זאת אומרת, אשר חג-השבועות הוא זמן המוכשר לעשות הכל לטובת לימוד התורה והעבודה ביראת שמים, וכן להתעסק בתשובה בהנוגע לתורה, באין מפריע משטן המקטרג כדוגמת זמן התקיעות בראש-השנה ויום הקדוש דצום הכיפורים..."

השמחה בחג[עריכה]

"היום-טוב של שבועות, מלבד זאת שהוא ככל יום טוב, מועדים לשמחה, יש בו שמחה נוספת, שמחת מצוה, מצד זה שבני ישראל קיבלו את התורה, וכשם שכשמביאים ילד ל"חדר" ללמוד תורה עושים "שמחה", כך גם בשבועות שבני ישראל נכנסו ל"חדר" לקבל את התורה, הרי זו שמחה, נוסף על שמחת המועדים[4]."

"השמחה שבמתן תורה שייכת לכל אחד ואחד מישראל, בכל מקום ובכל זמן. שמחה זו פועלת עליו שימשיך הנהגה טובה זו על כל השנה כולה, כי שמחה פורצת גדר, גדרי הזמן וגדרי המקום, שבכל מקום ובכל זמן יוכל לקבל את התורה[5]".

ליל החג[עריכה]

פעם ישבו חסידים לפני חג השבועות ודיברו ביניהם מה צריכים לבקש מהשי"ת בליל שבועות. שאלו על כך את אדמו"ר האמצעי, הם חשבו שהוא יענה פנימיות התורה, הבנה והשגה, אך הוא ענה: "הייתי מתברך שיהיה לי לבת האש של מתן תורה".

הרבי אומר[6]: בליל שבועות צריך אדם לקבל על עצמו את עול התורה. צריכה להיות קבלה בלב, קבלה בפה, ולומר: "ריבונו של עולם, אני מקבל על עצמי את עול התורה".

תיקון ליל שבועות[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תיקון ליל שבועות

נוהגים להיות ערים כל הלילה לעסוק בתורה, בכדי לתקן את הפגם שבלילה שלפני מתן תורה בני-ישראל ישנו ואפילו פרעושי המדבר (יתוש הקרוי "פורטנא") לא עקצו אותם, וכשהקב"ה בא לפנות בוקר לתת את התורה - היה צורך להעירם משנתם.

האריז"ל אומר שמי שלא יישן בלילה זה ויעסוק בתורה "מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק"! בזוהר מסופר על רשב"י שעסק בתורה כל הלילה, והפליג מאד בשבח הנעור בלילה זה ומצפה לקבלת תורה, שאז באים "כל בני היכלא" לשמוח עם ישראל, לעשות תכשיטים וקישוטים (תיקונים) נעלים לכבוד חופתם עם הקב"ה והתורה.

חכמי הסוד תקנו סדר לימוד מיוחד - 'תיקון ליל שבועות', בו משולבים קטעים מתנ"ך, משנה, גמרא, זוהר, סדר תרי"ג מצוות ועוד.

הרבי מסביר מדוע התיקון הוא בדרך אמירה ולא בצורת לימוד: החידוש במתן תורה אינו בענין הבנת התורה והשגתה, דברים שהיו קיימים גם לפני מתן-תורה, אלא בעצם מעמד התגלות המלך. לכן אין הדגשה על הבנה והשגה בתורה, אלא על עצם אמירת האותיות הקדושות של התורה.

מאמר מתן תורה[עריכה]

אדמו"רי חב"ד נהגו לומר מאמר חסידות בליל החג. מאמר זה מכונה אצל החסידים "מאמר מתן תורה".

הלכות ומנהגי חב"ד בחג[עריכה]

בניגוד לכל יום טוב בו יש את המצוות המיוחדות שלו (בחג המצות - סיפור יציאת מצרים, אכילת מצה וכו'; בחג הסוכות - ישיבה בסוכה, ד' מינים), הרי שבחג השבועות אין בו שום מצוה מיוחדת. הסיבה לכך היא: כל הימים-טובים מבטאים ענינים פרטיים בקשר של הקב"ה עם בני ישראל, ולכן הקשר עם הקב"ה הוא באופן מסויים בלבד. ואילו חג השבועות, מתן תורתנו, מבטא את עצם הבחירה של הקב"ה בבני ישראל ואת הבחירה של בני ישראל בקב"ה. זהו עניין כללי-עצמותי, לכן אי אפשר להביע זאת במצווה פרטית.

חג השבועות הוא החג היחיד שמחויבים לאכול בו סעודת חג, כלשון הגמרא: "חלקהו, חציו לה', וחציו לכם".

שמיעת עשרת הדברות[עריכה]

מובא במדרש[7]: "אמר רבי מאיר בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל את התורה, אמר להם הקב"ה: הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואני נותן לכם את התורה. אמרו: הרי בנינו ערבים אותנו". ועוד מובא: "אמר הקב"ה לישראל: בני, היו קוראים את הפרשה הזו בכל שנה, ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדין לפני"[8].

הרבי הסביר כי עיקר ההתגלות ועיקר האני מעלה עליכם כאילו אתם עומדין לפני היא בקריאת "עשרת הדברות", כי אמנם אנו שומעים אותם מפי בעל-הקורא, אך בתוך קולו הגשמי מוסתר קול סמוי של "עצמותו ומהותו יתברך" הקורא את עשרת-הדברות בכל בית כנסת כמו במעמד הר סיני.

מסיבה זו ציווה הרבי: "שבעשרת הדברות יהיו כל בתי-הכנסת מלאים באנשים נשים וטף (בנפרד כמובן), וכדאי להביא גם ילדים קטנים "מבן חודש ומעלה", והמהדרים יביאו אפילו תינוקות יותר רכים".

בהתאם להוראה זו - בבתי כנסת רבים ובבתי חב"ד בכל קצווי תבל, מתקיימים כינוסים מיוחדים לשמיעת עשרת הדיברות, והמארגנים מחלקים לילדים ממתקים ופרסים, בכדי שחוויית שמיעת עשרת הדיברות תיחרט אצל הילדים הרכים. בבתי חב"ד רבים נערכים אף כינוסים קודם החג על-מנת לעורר זאת אצל הילדים.

אכילת מאכלי חלב[עריכה]

נהוג לאכול בחג השבועות מאכלי חלב. למנהג זה מובא הרבה טעמים: 1) לזכר מאכלי החלב שבני ישראל אכלו ביום קבלת התורה. כיון שבמתן תורה נצטוו בני ישראל על מצות השחיטה מיד נאסרו כל מאכלי הבשר שלהם והכלים שהשתמשו בהם, והם לא יכלו לאכול שום מאכל ותבשיל של בשר, הם גם לא יכלו בו ביום לשחוט בהמות כשרות כי מתן תורה היה בשבת. ולכן היו מוכרחים לאכול רק מאכלי חלב. 2) זכר לפסוק "דבש וחלב תחת לשונך". 3) זכר לשתי הלחם שהקריבו בחג, אוכלים שני תבשילים בשבועות - לחם עם חלב ולחם עם בשר. 4) להזכיר זכות משה רבינו שכשנלקח לארמון פרעה בהיותו בן שלושה חדשים (בחג השבועות) - סירב לינוק חלב מאשה נוכריה וינק חלב אך ורק מאשה יהודיה. 5) הפסוק "מנחה חדשה לה' בשבעותיכם" ראשי-תיבות "מחלב". 6) חלב בגימטריא 40, כנגד ארבעים יום ששהה משה בהר סיני לקבל את לוחות הברית. 7) אחד משמות הר סיני - "הר גבנונים", שהוא לבן וצח כגבינה. 8) מן ה"דם" שהוא דבר אסור, נוצר ה"חלב" ונעשה מזון כשר (בלשון חז"ל "דם נעכר ונעשה חלב"), כך העוסק בתורה יוצא מטומאתו ונטהר.

קבלה טובה[עריכה]

הרבי מעורר לקלת החלטה טובה בחג השבועות: "כשם שבראש השנה על כל יהודי לקבל על עצמו דבר נוסף בעבודה, כך גם בשבועות צריך כל יהודי לקבל על עצמו דבר נוסף בתורה".

מנהגים נוספים[עריכה]

  • ללמוד תורה עם הילדים, "לפי שניתנה בחג התורה".
  • יש נוהגים לאפות חלות מיוחדות הקרויות "עוגות הר-סיני".
  • יש נוהגים לאכול בשבועות תופיני עוגה אפויה ומטוגנת בדבש, על שם "דבש וחלב תחת לשונך".
  • יש נוהגים לקשט בחג את בתי-הכנסת והבתים בירק ופרחים, זכר לנס שהר סיני במדבר השומם התמלא בירק ופרחים במתן תורה. ועוד: לזכר תיבת משה רבינו שהושמה בסוף על שפת היאור בשבועות[11] ובחב"ד אין נוהגין כן.

תהלוכה[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תהלוכה

ביום חג-השבועות (בחו"ל ביום הראשון) אחר תפילת המנחה, יוצאים חסידי חב"ד על-פי הוראתו של הרבי, לשכונות קרובות ורחוקות, לשמח בשמחת החג ולומר דברי-תורה מענייני החג.

יום טוב שני[עריכה]

בימי בית המקדש תושבי חוץ לארץ לא היו יודעים מתי קודש החודש בארץ ישראל ולכן חוגגים הם את החג בשני ימים. אף שמועד חג השבועות לא תלוי בקביעת החודש אלא בספירה של חמישים יום מחג הפסח, למרות זאת, תיקנו חז"ל לחגוג את חג השבועות בשני ימים, בכדי שלא לחלק בין המועדים.

גם ביום השני אוכלים מאכלי חלב, וישנם שאף נוהגים להיות ערים בליל החג השני.

מוצאי חג השבועות[עריכה]

מוצאי חג השבועות חל בארץ ישראל ביום ז' בסיוון, ובחוץ לארץ ביום ח' בסיוון. יום זה הינו כיום חג, ואסור להתענות בו.

על פי הסבר אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך[12] הטעם לכך הוא מכיון שלדברי בית שמאי אסור היה להקריב עולות ראיה ביום טוב עצמו מכיון שאין בהן צורך אוכל נפש, ולכן אסור לחלל עליהם את יום החג, ועל אף שההלכה היא כבית הלל, בדבר זה נהגו בית הלל כבית שמאי וכן נהגו כל ישראל.

מקורו של רבינו הזקן אינו ברור, והרבי[13] מסביר כי מקורו הוא מהגמרא[14] שם מובא כי רבי טרפון אסר להספיד ביום זה, ומכך מוכח שבית הלל גם כן נהגו לטבוח ביום זה, שלולא כן לא היה רבי טרפון פוסק כבית שמאי.

לפי שיטת התוס' רי"ד הסיבה לכך שטבחו ביום זה הינו מפני שלא הספיקו להקריב את כל קרבנות הראיה בחג השבועות עצמו, ולא מפני שלא שחטו אותם, אם כי מלשון אדמו"ר הזקן משמע שבית הלל נהגו כבית שמאי מפני סיבה הלכתית, ולא מכורח המציאות.

הסיבה לכך שאדמו"ר הזקן אינו מקבל את שיטת התוס' רי"ד היא, מכיון שלא מסתבר שמפני דבר שנעשה מכורח המציאות יהפך יום זה ליום חג.

המגיד ממעזריטש אומר: "את העשרים וארבע השעות הראשונות מאז קיבלו בני ישראל את התורה, יש לחבב ביותר. ובפרט לדעת רבי יוסי שבז' בסיון ניתנה התורה, שזוהי מעלה נפלאה".

ימי התשלומין[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ימי התשלומין

ששת הימים שלאחר החג נקראים "ימי התשלומין". בזמן שבית המקדש היה קיים, מי שלא הספיק להקריב את קורבנו בחג, משלים זאת בימים אלו.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. התוועדויות תשמ"ג, חלק ג', עמ' 2601.
  2. שערי המועדים לחג השבועות עמ' קכד (עמ' 115).
  3. מכתב לתלמידי הישיבות, אגרות קודש מוהריי"צ חלק ה', עמ' עו-עח.
  4. ליקוטי שיחות חלק ו'
  5. ליקוטי שיחות חלק ו'.
  6. שיחת חג השבועות תשי"ד.
  7. שיר השירים פרשה א כד.
  8. פסיקתא דרב כהנא פרשת בחודש השלישי.
  9. "מעולם לא נהגו כן בחב"ד" - כתב יד של הרבי על שאלתו של עורך ה"אמריקן ג'ואיש יירבוק" מר מילטאן הימלפרב קישור לאתר חב"ד אינפו
  10. אף שהרבי עצמו נוהג לאומרם, כאביו רבי לוי יצחק זי"ע.
  11. שהרי נולד בז' אדר, ובסוף שלוש חדשים מלידתו שהוטמן בתיבה על שפת הסוּף, זה בז' בסיוון.
  12. סימן תצ"ד סעיף י"ט.
  13. לקוטי שיחות חכ"ח עמ' 24 (36).
  14. 1חגיגה יח א.