תקיעות (מנהגים)

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף תקיעות)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מברשת לפסח.png ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
איור של תקיעות בראש השנה בבית המקדש כששתי חצוצורות מהצדדים
ציור המתאר תפילה בימים נוראים

תקיעות מיושב[עריכה]

ברוך הוא וברוך שמו[עריכה]

בכל מקום ששומע ברכה ומתכוין לצאת ידי חובה בשמיעתו, כגון.. וברכת המצות, לא יענה ברוך הוא וברוך שמו, שהרי שומע כעונה, ואסור להפסיק באמצע הברכה. ואפשר שאפילו בדיעבד לא יצא ידי תובתו, כיון שמפסיק בין ה' למלכות בדבר שאינו מתיקון הכמים, הרי זה משנה ממטבע שטבעו הכמים בברכות. וצריך להזהיר לרבים שנכשלים בזה[1].

הקראת התקיעות[עריכה]

מקריא התקיעות - מורה באצבעו בסידור, אבל אינו מקריא בדיבור[2] אם מאיזה טעם אין אדמו"ר התוקע, אזי הוא ה'מקריא', אבל לא בדיבור, כי אם על ידי הוראה באצבע בסידור (והתוקע מאריך בתקיעתו עד)[3]. כך סיפר הרבי בסעודת יום א דר"ה תשכ"ט: "שמעתי כ"ק מו"ח אדמו"ר, שפעם היה הוא התוקע בשופר, ואביו - אדמו"ר הרש"ב - היה המקריא"[4]. אינו מקריא בדיבור, אלא על-ידי הוראה באצבע בסידור[5]. כ"ק אדמו"ר הריי"צ סידר התקיעות בעצמו... והקריא על ידי הוראה באצבע בסידור[6].

אמר הרבי: ענין ה"מקריא" בתקיעת שופר מפורש בשו"ע אדמו"ר[7], וכך גם נהגו בכל בתי הכנסת של חסידי חב"ד, אך כשהייתי ברוסטוב אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר, ראיתי לראשונה תקיעות ללא "מקריא" [=היינו ללא מקריא בדיבור][8].

המנהג אצל הרבי: בראש השנה דשנת תשי"ב: התקיעות תקע ר' מנדל טעננבוים, והרבי אחז את אצבעו על הסידור, וכאשר היה "תקיעה" אחז באצבעו על ה"שברים", "שברים" על ה"תרועה" כו' כמו מקריא[9]. רבי אברהם חיים נאה רצה להסביר, כי רק כשהאדמו"ר הוא התוקע מורין לו באצבע, אבל בשאר אדם מקריאין בדיבור. והשיבו הרבי: "בטח ידוע לו שבשנים הקודמות, הנה כמה וכמה שנים של אדמו"ר הרש"ב לא היה האדמו"ר התוקע כי אם המקריא, וכן בשנים האהרונות של כ"ק מו"ח אדמו"ר הריי"צ, ולא היו מקריאים אלא באצבע, אבל לא בדיבור"[10]. בתקופה מאוחרת יותר, היה רבי שמואל לוויטין המקריא, ואחר פטירתו (בי"א אלול תשל"ד), תקע הרבי כמה שנים ללא מקריא. ביום השני של ר"ה שנת תשל"ט רמז הרבי לחסיד רב מנדל טננבוים שיגש ויקריא, והקריא עד שנת תשנ"ב. בשנים שהרבי תקע ללא מקריא, נהג לעתים להורות לעצמו ביד שמאלו, והחזיק את השופר רק בימינו.

יהי רצון בין התקיעות[עריכה]

אין אומרים את היהי רצון שבאמצע סדר התקיעות, אלא וידוי בלחש[11].

יתוודה בלחש[עריכה]

בסידור אדמו"ר הזקן נרשם בין הסדרים: "יתוודה בלחש".

והוראה זו היא רק לבעל תוקע[12].

בסעודת יום א' דר"ה תשכ"ט אמר הרבי, שמפורש בשיחת אדמו"ר מוהריי"צ שווידוי זה הוא רק במחשבה. ויש לומר הטעם, כדי שלא יהיה הפסק[13]. אין בראש השנה וידוי דברים.. כל ענין התשובה בר"ה הוא כדי שתתקבל ההכתרה.. ולכן אין עניינה בווידוים.. וה'יתוודה בלחש' הוא גם כן ענין געגועים[14].

אודות מעלת ה'יתוודה בלחש' בעת תקיעת שופר מובא בספרי רבותינו: הדרגה הנעלית ביותר שבמדריגות תשובה הגלויה הנקראת תשובה תתאה.. ה'יתוודה בלחש' הוא ה"בכן" מכל עבודת התשובה תתאה שתחילתה בראש חודש אלול.. ה'יתוודה בלחש' זו כבר דרגת הגעגועים שהבן נמשך לאב.. הגעגועים הפנימיים ביותר אל האב. הזמן של תקיעת השופר הוא עת רצון, והזמן של 'יתוודה בלחש' הוא העת רצון שבעת רצון.. שאז היא התאחדות הבן הבעל תשובה עם אבינו שבשמים יתברך ויתעלה[15]. עוד מובא: עבודת ראש השנה היא בקבלת עול מלכות שמים. בשעת תקיעת שופר התשובה היא מעומקא דליבא, והווידוי בלחש - בשעת תקיעת שופר - הוא השינוי ממהות למהות. ובאם אינו יכול לפעול זאת בעצמו על-ידי עבודתו שלו, יש לו לבקש מה' יתברך שהוא ישנה אותו ממהות למהות[16].

הווידוי בלחש בפרשיות התקיעת שופר הוא על עניינים כאלו שקודם העבודה הפנימית של ליל ראש השנה ותפילות היום לא חשבם כלל לחטא ועוון.. ואם כן אין לו דרך אחרת להפטר מהם אלא על ידי שינוי ממהות למהות, ועל כך הוא הווידוי בלחש - שיהיה בו שינוי זה ממהות למהות[17].

מקובל מרבי שלמה חיים קסלמן, כמדומה בשם אדמו"ר הריי"צ, שה'יתוודה בלחש' עניינו ציור פני הרב.

סיום סדר התקיעות[עריכה]

תקיעה גדולה[עריכה]

בסיום סדר תקיעות דמיושב תוקעין תקיעה גדולה[18].

את היהי רצון שאחר סדר התקיעות אומרים גם הקהל[19].

הפסוקים שאחר התקיעות[עריכה]

האומר את הפסוקים קודם התקיעות, מנגן גם כן לאחריהם את שלושת הפסוקים אשרי העם, בשמך יגילון, כי תפארת. ואחר כך אומרים כל הקהל יחדיו 'אשרי יושבי ביתך'.[20].

מנהג בית הרב: האדמו"ר.. תוקע, שלושת הפסוקים שאחרי התקיעות. 'אשרי יושבי ביתך' גו' - מתחילין האדמו"ר וכל הקהל ביחד[21].

אדמו"ר הריי"צ אמר גם כן את שלושת הפסוקים שאחר התקיעות, אבל לא את הפסוק אשרי יושבי ביתך[22]. לתקיעת שופר יצא למנין הסמוך לחדרו.. סידר התקיעות בעצמו. אמר למנצח בקול רם, וכן את הפסוקים שלפני תקיעת שופר וברכות תקיעת שופר.. שלושת הפסוקים שאחר תקיעת שופר - אבל לא את הפסוק "אשרי יושבי" וגו'[23].

מנהגי הרבי: בסיום סדר התקיעות נהג למסור שופר אחד לבעל תקיעה של תקיעות מעומד, ואת שני השופרות הנותרים לקח עמו בחזרתו למקומו.

הסתכלות בפני הבעל תוקע[עריכה]

על פי הנהגות הקבלה, הנה אחר התקיעות צריך הבעל תוקע לילך למקומו ולשבת פניו אל העם, והם יסתכלו בו[24].

והדגיש הרבי, שזו הנהגה מהנהגות הקבלה ולא ממנהגי חב"ד[25].

אצל רבותינו נשיאינו: אודות אדמו"ר הרש"ב מובא: "אחר סדר התקיעות, כשהסיר אדמו"ר הרש"ב הטלית מעל פניו וישב על מקומו לנוח מעט, והביט והסתכל בפני קהל העם המתפללים - אחר כך נודעתי, כי בהבטה הלזו על העם אחר התקיעות יש ענין מיוחד על פי סוד הקבלה - היו פניו הקדושים להבים ומאירים כספירים כמראה מלאך ד' צבאות"[26]. גרסא נוספת: אחרי התקיעות ישב הרש"ב על כסאו בקרן מזרחית דרומית ופניו מגולות, והביט בפני המתפללים, והמתפללים הביטו בפניו[27] מקומו של הרבי הרש"ב בבית הכנסת היה תמיד בצד דרום מזרח, והוא ישב כשפניו לצד מזרח. אבל בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף (הן דראש השנה והן דיוה"כ) היה מטה את כסאו לצד צפון והסתכל על הקהל. ובאותו זמן הצטופפו הבחורים נגדו להסתכל על פני קדשו, והיו אומרים שזהו סגולה לח"נ, ואמרו שלכוונה זו היה מטה הרבי את כסאו ומסתכל על הקהל[28].אדמו"ר הריי"צ היה מקיים זאת בעמידה[29]. הרבי היה מפנה פניו לכל העברים בעמדו על מקומו (אחר הכנסת הספר תורה לארון הקודש).

התוקע[עריכה]

מנהג בית הרב: האדמו"ר הוא התוקע. אם מאיזה טעם אין אדמו"ר התוקע, אזי הוא המקריא[30].

התקיעות אצל רבותינו נשיאנו:

אדמו"ר הזקן לא היה בעל תוקע.[31]. אדמו"ר האמצעי: נראה לומר שאדמו"ר האמצעי לא היה בעל תקיעה[32]. הרבי תקע רק בתקיעות מיושב. אדמו"ר הרש"ב: ביום השני של ראש השנה דשנת תרמ"ח, היה מסדר התקיעות. ביום הראשון סידר הרז"א את התקיעות. הבעל תוקע היה ר' חיים. התחיל לתקוע בעצמו אחר שנת תר"ס. בשנים תרנ"ח, תרנ"ט ותר"ס - היה אדמו"ר הריי"צ הבעל תוקע[33]. בשעת התקיעות אצל הרש"ב היה עומד על ידו ר' זלמן סופר (הוא היה גם הבעל קורא בראש השנה ויוהכ"פ, קראו אותו ר' זלמן הבעל מגיה).. בשנים הראשונות אחרי שהרבי אמר את הפסוקים והברכות והתקשה לתקוע, היה הוא התוקע, ובשנים האחרונות היה הרבי בעצמו תוקע את כל התקיעות[34]. אדמו"ר הריי"צ: בראש השנה שנת תרפ"א, בימי אבילות כ"ק אדמו"ר מהריי"צ, לא אבה לתקוע בשופר. (בכלל התרחק אז מקבלת הנשיאות עליו).. אמו הרבנית שטערנא שרה אמרה לכ"ק: בני, אני חפצה לשמוע דוקא ממך תקיעת שופר. ומצד צוואת אמו ובקשתה, בירך הברכות ותקע תקיעה אחת, ומסר השופר לאחר [הוא הרב רי"י רפאלוביטש].. שיגמרו התקיעות. ואחר התקיעות גמר כ"ק הפסוקים בעצמו[35].

הרבי: בראש השנה דשנת תשי"א לפני התקיעות נתן הרבי מטפחת אדומה להבעל תוקע שיעטוף בה את השופר.. בעת אמירת למנצח לפני התקיעות כיסה הרבי את פניו הק' בטלית... את ה"למנצח" והפסוקים אמר הרב שמואל לוויטין, הבעל תוקע היה הרב משה דובער ריבקין. במוסף תקע הרה"ת מנדל טננבוים. בראש-השנה דשנת תשי"ב היתה הפעם הראשונה שהרבי אמר את המזמור למנצח ואת הפסוקים שלפני התקיעות. אחריכן רמז לר' מענדל טעננבוים הנ"ל לומר את הברכות, וכשסירב - אמרן הרבי בעצמו. ר' מענדל תקע, והרבי היה "המקריא" והורה לו באצבעו. אחר התקיעות אמר הרבי את הפסוקים "אשרי העם" וגו'. בראש השנה דשנת תשי"ג הוסיף הרבי ותקע בעצמו את התקיעה הראשונה, ואחר כך מסר לבעל תוקע הנ"ל שיגמור את התקיעות. משנת תשי"ד עד תשנ"ב תקע הרבי בעצמו את כל התקיעות דמיושב[36]. בראש השנה דשנת תשי"ב, הרבי בכה בעת המפטיר בכי רב מאין הפוגות.. אחרי ההפטרה הכין הרבי עצמו לתקיעות. היו אצלו שלושה שופרות, אחד מהשופרות הוא שופר של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק שתקע בו, וסידר את השופרות באיזה מטפחת אדומה. אני לא ראיתי מה שעשה שם, גם אלו שעמדו בקירוב מקום אין יודעים כל כך בדיוק. אחריכך 'זרק' את הטלית על הראש והתכופף על הבימה, ומבין הטלית ראו שהרבי בוכה מאוד.. שמעתי באמצע איזה תנועה של ניגון חרישי באמצע הבכי כשהיה מכוסה בטלית.. אלו שעמדו בקירוב אומרים שזה היה ראש השנה'דיקע תנועה..

אחר כך הסיר הטלית מעל ראשו, וקרא בקול מחריד ומעורב בדמעות את המלה 'למנצח'.. וכשהקהל כבר גמרו לומר, הנה הרבי עדיין אמר "למנצח" כמה רגעים, אבל לא שמעו תיבות אלא איזה קול.. אחר כך אמר את הפסוקים, גם כן בבכיות (לא כמו קודם) ובניגון של הפסוקים, שכפי שמסופר שכ"ק אדמו"ר היה אומר כן...

אחרי הפסוקים רמז הרבי למענדל טעננבוים שכבר יכול לעשות הברכות, אבל ר' מענדל רמז להרבי, שבוודאי הוא - הרבי - כבר יכול לעשות הברכות.. ואמר הרבי את הברכות גם כן בהניגון כו'. התקיעות תקע ר' מענדל הנ"ל, והרבי אחז את אצבעו על הסידור, וכאשר היה 'תקיעה' אחז באצבעו על ה'שברים', 'שברים' על ה'תרועה' כו' כמו מקריא. אחרי התקיעות, אמר את הפסוקים אשרי העם.. תרועה גו' בהניגון כו'[37].

בעל תוקע בשנת האבילות (רח"ל)[עריכה]

ש"ץ ובעל תקיעה קבוע, יעשה כן אפילו אם הוא בשנת האבילות ר"ל. וכך הורה אדמו"ר הריי"צ הלכה למעשה[38].

אף שהיה אדמו"ר מוהריי"צ, בראש השנה תרפ"א, בתוך שנת האבילות, עם כל זה היה הבעל תוקע, ואמר את הפסוקים והברכות ואף ברכת שהחיינו. וכן רבינו אדמו"ר מוהרש"ב בראש השנה תער"ה, שהיה אז בשנת האבילות אהרי אמו הרבנית רבקה, ואדמו"ר [מוהריי"צ] בראש השנה תש"ג שהיה גם כן בשנת האבילות אחרי אמו הרבנית שטערנא שרה, גם כן נהגו כן[39].

שברים[עריכה]

דעת אדמו"ר הזקן בשו"ע[40], שבשברים יהיו בכל שבר שלושה כחות דוקא.

כ"ק אדמו"ר הרש"ב נהג לתקוע בשברים שלשה טרומיטין ומחצה, ודעת הרבי, שהיות ונהג כך ברבים להוציא את הרבים - ודאי דשייך לרבים[41].

שלושת הטרומיטין בתקיעותיו של הרבי היו באופן של "טו או טו, טו או טו, טו או טו" ואילו בתקיעותיו של כ"ק אדמו"ר הרש"ב היה זה באופן של "טו או טו, או או טו, או או טי"[42]

דעת אדמו"ר הזקן בשו"ע[43], שיש לתקוע בתקיעות מיושב שברים תרועה בנשימה אחת, ובמעומד בשתי נשימות.

אך הרבי סיפר[44]: שמעתי מכ"ק מו"ח, שאדמו"ר הרש"ב כשתקע, היה מפסיק בין שברים לתרועה. אך לא שאלתיו האם היה זה מטעמי בריאות, או מצד הענין שבזה[45].

הרב משה דובער ריבקין היה תוקע אצל אדמו"ר הריי"צ, וסיפר שהרבי לא הסיר את אצבעו מה'שברים' עד שהפסיק התוקע בנשימה.

תרועה[עריכה]

בתרועה מאריכין בטרומיטין[46].

אצל אדמו"ר מהר"ש היו תוקעין בתרועה 42 טרומייטין, ואצל אדמו"ר הזקן 63 טרומייטין. והתקיעה אחר השברים תרועה היתה ארוכה כהשברים-תרועה והתקיעה הראשונה[47]. היתה לו נשימה ארוכה. בתקיעת שופר היה תוקע 72 קולות בתרועה[48]. גרסא אחרת היא: היה ביכלתו לתקוע עד 53 תרועות בשופר הגדול - שמקובל כי הוא שופרו של המהר"ל מפראג[49].

התקיעות שתקע כ"ק אדמו"ר הרש"ב... התקיעה היתה ארוכה, השברים שלושה וחצי, תרועות כמדומה מ"ב, או ע"ב בקירוב - איני זוכר בדיוק[50].

תקיעות מעומד[עריכה]

סיפר החסיד רבי משה דובער ריבקין, שאדמו"ר הרש"ב היה התוקע בחזרת הש"ץ, אך לא בתקיעות של תפילת הלחש. אך הרבי לא קיבל שמועה זו, שהרי אדמו"ר מוהריי"צ לא היה התוקע בחזרת הש"ץ, ולא מסתבר שנטה ממנהג אביו[51].

היום הרת עולם[עריכה]

אחר התקיעות בתפילת לחש אין אומרים היום הרת עולם, ולא ארשת שפתינו[52].

בחזרת הש"ץ אומרים היום הרת עולם אפילו כשחל בשבת, ואילו ארשת שפתינו אומרים רק כשחל בחול[53].

תקיעות בקדיש אחרון[עריכה]

בקדיש שלם קודם "תתקבל" תוקעין תשר"ת תש"ת תר"ת[54].

אחרי התפילה ואמירת תהלים - תוקעין שלושים קולות[55].

תקיעות אחרי התפילה[עריכה]

השברים והתרועה התקיעות אלו נוהגים לתקוע בנשימה אחת, משום ששייכים לתקיעות דמיושב. כן תקעו באטוואצק אצל אדמו"ר מוהריי"צ וכן תוקעים בבית הכנסת של הרבי[56]. הרבי הקפיד שלא להפסיק בדיבור עד אחר התקיעות הללו, ורק אז בירך את הכהנים - שהמתינו בדוכנם - בברכת יישר כח, וחזר למקומו. אך בשנת תשנ"ב שינה מדרכו הק'. וכך הוא בתיאור ראש השנה דשנת תשנ"ב[57]: כאשר ירדו [הכהנים] מהבימה, לאחר הברכה, אמר לכל אחד ואחד מהם יישר כח וחזר ועלה לבימה לסיום התפילה ואמירת התהלים.

ביציאתו מבית המדרש, היה הרבי מברך את העומדים בדרכו בברכת גוט יום טוב, וכשהיה מבחין בכהן היה מוסיף ומברכו בברכת יישר כח[58].

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. שו"ע אדמו"ר קכד, ב.
  2. ספר המנהגים.
  3. היום יום חלק שני.
  4. המלך במסיבו, א, עמ' רלו.
  5. ספר השיחות תש"ד, עמ' 3.
  6. ס' השיחות תש"ה, עמ' 3.
  7. תקפה, י: נוהגין.. מקריא סדר התקיעות לפני התוקע מלה במלה.. ומנהג יפה הוא
  8. המלך במסיבו, א, עמ' רלה.
  9. יומן תשי"ב. כפר חב"ד, גל' 491, עמ' 70.
  10. אגרות קודש, חלק ה' עמ' קט.
  11. ראה: אגרות קודש מהרבי ח"ג, עמ' קצו.
  12. המלך במסיבו, א, עמ' רלד. ובח"ב עמ' קעד: משמע בסידור שהכוונה היא לכל אחד ואחד.
  13. המלך במסיבו, א, עמ' רלג רלד. אך בליל ב דר"ה תשל"א (שם, ב, עמ' קעד) איתא, שמשיחת אדמו"ר הריי"צ משמע שהווידוי צריך להיות בדיבור.
  14. אגרות קודש אדמו"ר מה"מ, כג, עמ' תקיב - ומציין ללקוטי דיבורים דלהלן.
  15. לקוטי דיבורים, עמ' 102 99.
  16. ספר השיחות תש"ד, עמ' 31.
  17. שם, עמ' 41
  18. כך נאמר בסידור תורה אור, בסידור עם דא"ח ובמחזור.
  19. כן משמע מדיבורי סעודת ליל ב' דראש השנה תשל"א, ר"ה בעת הסעודות' עמ' 115.
  20. ספר המנהגים.
  21. היום יום חלק שני.
  22. ספר השיחות תש"ד, עמ' 3.
  23. ספר השיחות תש"ה, עמ' 3.
  24. אגרות קודש מוהריי"צ, ג, עמ' שמב.
  25. המלך במסיבו, א, עמ' קיג.
  26. התמים, ד, עמ' פ"ו.
  27. רשימות דברים ב, עמ' קיג.
  28. ליובאוויטש וחייליה, עמ' 30.
  29. המלך במסיבו, עמ' קצא.
  30. היום יום חלק שני
  31. רשימות סיפורים מהרב שלום בער נוטיק שי'. ושם, שאדמו"ר הזקן ביאר הטעם שאינו יודע לתקוע, כי האדם לומד לתקוע בילדותו, ואילו הוא לא היה "ילד" מעולם. "איך בין קיינמאל ניט גיווען קיין אינגעל"
  32. על פי המלך במסיבו, א, עמ' נב.
  33. ספר השיחות תש"ה, עמ' 10.
  34. ליובאוויטש וחייליה, עמ' 28
  35. רשימות דברים, ב, עמ' קלה
  36. על פי ספר ימי בראשית, עמ' 248.
  37. יומן תשי"ב. כפר חב"ד, גל' 491, עמ' 70
  38. על פי אגרות קודש אדמור ח"ז, עמ' שסג
  39. אשכבתא דרבי, עמ' 121
  40. תקצ, ז.
  41. אגרות קודש ח"כ, עמ' ל"ט; המלך במסיבו ח"א, עמ' נה-נז.
  42. מהרב אברהם משולם זלמן לנדא.
  43. תקצ, ט
  44. בסעודת יום א דר"ה תשכ"ט
  45. המלך במסיבו, א, עמ' רלו.
  46. ראה שולחן ערוך אדמו"ר הזקן תקצ, ד: בתרועה יכול להאריך בטרומטין כמה שירצה.
  47. ספר התולדות - אדמו"ר מהר"ש, מהרבי, תש"ז, עמ' 67,ספר השיחות תש"א, עמ' 28.
  48. ספר השיחות תש"ד, עמ' 136.
  49. ספר השיחות תרח"ץ, עמ' 253.
  50. רשימות דברים, א, עמ' שכח.
  51. המלך במסיבו, א, עמ' צד צה
  52. מוכח מסידור אדמו"ר הזקן.
  53. מחזור.
  54. סידור אדמו"ר הזקן.
  55. ספר המנהגים
  56. שבח המועדים עמ' 30 הע' 12, בשם הרב מנחם מנדל טננבוים, שהיה תוקע התקיעות דמעומד בבית מדרשו של הרבי.
  57. בטאון כפר חב"ד, מוסף לגל' 492, עמ' 5.
  58. מהרב זאב הכהן כ"ץ שי'.
(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר אוצר מנהגי חב"ד)


ראש השנה
הכנות לראש השנה
שבת שלפני ראש השנה · מגבית לצורכי ר"ה · ערב ראש השנה
סדר התפילות
ערבית · שחרית · מוסף · נוסח התפילה · קדיש בימים נוראים · קריאת התורה בראש השנה · הכנות לתקיעות · תקיעות · אבינו מלכינו
ענינים כלליים
סעודות ראש השנה · בוקר ר"ה · עבודת היום דראש השנה · מוצאי ראש השנה
שונות
מנהגים שונים · הנהגות רבותינו בר"ה · נסיעה לרבי · תשליך · קבלת הידור בר"ה · ברכת לשנה טובה · ר"ה והקהל
ניגונים לראש השנה
ברכות קודם התקיעות · ניגון דביקות לאדה"ז · מן המיצר · ארשת שפתינו · מכלכל חיים · רחמנא דעני · אשרי איש שלא ישכחך · ניגון קודם קדיש מוסף· היום תאמצנו · האדרת והאמונה · ניגון קדיש (ברדיצ'וב) ·ניגון טעמים