ערב ראש השנה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מברשת לפסח.png ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הרבי עורך התרת נדרים בערב ראש השנה

ערב ראש השנה, כ"ט באלול, הוא היום האחרון של השנה והכנה לראש השנה הבאה. ביום זה ישנם מנהגים רבים כהכנה לשנה הבאה, ביניהם התרת נדרים, השתטחות על קברי צדיקים, כתיבת פ"נ ועוד.

ליל ערב ראש השנה[עריכה]

ליל ה"זכור ברית" (ליל ערב ראש השנה) היה ה"וואך נאכט" (ליל שימורים) של הימים הנוראים. בזמן זה מתכוננים לערב ראש השנה, שהוא המבוא לימי הדין והמשפט[1].

עבודת היום[עריכה]

בערב ראש השנה יש לומר תהלים במשך כל היום, לשוב בתשובה על המעשים הלא טובים שעשו בשנה שעברה, כדי שבתפילת ערבית דראש השנה כבר יהיו זכים ונקיים מכל ההרגלים הרעים של השנה שעברה[2].

התרת נדרים[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התרת נדרים

בערב ראש השנה נוהגים לעשות התרת נדרים.

קברי צדיקים[עריכה]

נוהגים - הנמצאים בקירוב מקום - להשתטח על אוהל אדמו"ר הריי"צ[3]. מנהג הרבי לנסוע לאוהל אדמו"ר הריי"צ אחר חצות היום, ולשהות שם שעות רבות עד עת המנחה.

פדיון נפש בערב ראש השנה[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פדיון נפש

בערב ראש השנה מוסר כל אחד פדיון נפש עבורו ועבור בני ביתו - ליד האדמו"ר המברך את כל אחד ואחד בכתיבה וחתימה טובה. אלו שהם בריחוק מקום - משתדלים לשלוח את ה'פ"נ' באופן שיתקבל אצל האדמו"ר קודם ראש-השנה[4].

אצל אדמו"ר הרש"ב[עריכה]

בתקופת שנת תר"נ בערך, נהג אדמו"ר הרש"ב לקבל את הפדיונות בערב ראש השנה בבוקר, אחר "סליחות", קודם התפילה. אחר כך התפלל וערך התרת נדרים[5]. בערב ר"ה, אחרי תפילת שחרית, כל אחד הגיש פדיון נפש לאדמו"ר הרש"ב[6].

בערב ראש השנה היה הרבי הרש"ב מקבל פדיונות בבוקר. את הפדיונות היה מקבל בדלת אחרת, לא בדלת שנכנסים ליחידות. בתוך הפ"נ היו כורכים מעות פ"נ, אף הבחורים[7]... היו עומדים בחדר החיצון, ומזמן לזמן היה אדמו"ר הרש"ב יוצא מהדלת האדומה ונוטל את הפדיונות. בנו, אדמו"ר הריי"צ, יצא מחדר האוכל, נעמד והביט. וכך עמד זמן רב. סביב השולחן שליד החלונות עמדו כמה בחורים מבוגרים מהתמימים. אחר כך ניגש אדמו"ר הריי"צ לדלת, ואביו אדמו"ר הרש"ב נכנס עמו פנימה...

בי"ט כסלו תרפ"ה (או תרפ"ו), דיבר אדמו"ר הריי"צ על האופן שבו היה נוטל אביו את הפדיונות, שלא מכולם היה נוטל בשווה: מאחד היה מקבל בידו, ומאחר בין אצבעותיו. ואמר לפנחס אלטהויז: "ממך, כשהיית ילד קטן, נטל אבי את הפדיון כפי שנהג לגבי המקורבים - בין אצבעותיו! והראה בידו בין אלו אצבעות...[8]"

אצל אדמו"ר הריי"צ[עריכה]

בימי ראש השנה תרצ"ז הייתה ההנהגה והסדר כבשנים קדמוניות בלי שינויים כלל, רק בזה שבכל פעם היה הסדר אשר [מוהריי"צ] היה יוצא בערב ר"ה בעת קבלת הפ"נ והיה עומד על פתח חדרו והיה מקבל הפ"נ, וכעת לא היה ביכולתו, רק ישב על מקומו ונכנסו אליו באותו הסדר הרגיל, היינו כי דרכו היה לצאת לא פחות משלוש פעמים, ושנה זו היה בדיוק, כי נכנסו בשלוש כתות לא פחות[9].

בערב ראש השנה [דשנת תש"ה] נכנסו לחדרו של אדמו"ר [מוהריי"צ] שליט"א כל הרבנים, אנ"ש והתמימים שעל אתר, וכן אורחים רבים מערי השדה שבאו אל הרבי ליום טוב, כדי למסור את ה'פדיון נפש' - פיתקת בקשה להתעוררות רחמים, בהזכרת שמו ושם אמו ושמות כל בני משפחתו ושם אמם - לרבי שליט"א[10].

אצל הרבי[עריכה]

בערב ראש השנה בשנת תש"ז, בעת שמסרו לרבי הריי"צ הר"ש לוויטין שי' והר"א סימפסון שי' את הפדיונות של אנ"ש, נתן ברכתו הק': השי"ת ימלא כל הברכות וואס מען בענטשט אידען בגשמיות וברוחניות[11].

אחר התפילה והתרת נדרים [בערב ר"ה דשנת ה'תשט"ז], נערך כל ה'עולם' בשורה ליד דלתו של הרבי, כדי למסור את ה'פ"נ' - פיתקת בקשה להתעוררות רחמים, בהזכרת שמות בני משפחתם ושם אמם - לפני ראש השנה, כפי הסדר הנהוג בליובאוויטש. והרבי בירך את כל אחד ואחד, בברכת "שנה טובה ומתוקה"[12].

[בערב ר"ה דשנת תשכ"ג]: הרביעומד בפתח חדרו, ומקבל בחיבה את פתקו של כל אחד, ובברכה "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה"[13].

[בערב ר"ה דשנת תשכ"ד]:.. מברך בברכת "שנה טובה ומתוקה".. הרבי עמד במפתן חדרו, לקח את הפדיון המושט לו בידו הימנית, בירך את הנותן בשנה טובה ומתוקה, שם את הפדיון בידו השמאלית, וכאשר נערמה בידו ערימה גדולה של פדיונות, נכנם לחדרו, שהה איזה משך זמן, ויצא שוב להמשיך לקבל את הפדיונות.. לא כולם הספיקו למסור את פדיונותיהם, בינתיים הרבי נוסע לאוהל.. אלו שלא הספיקו, עומדים אחרי הצהרים ומחכים שהרבי יצא ויקבל מהם את הפדיונות[14].

[בערב ר"ה דשנת תשכ"ח]: כמה פעמים סגר הדלת כשלא היו אנשים, וחזר ופתחה אחר כך. בדרך כלל לקח את הפ"נ בכל חמש אצבעותיו, והעביר כל פ"נ לידו השניה. אמר לכל אחד: "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה"[15].

החל משנת תשל"ח, מחמת ריבוי אנ"ש כ"י, קיבל הרבי את הפדיונות במשך כמה ימים לפני ראש השנה (בנוסף לערב ר"ה), והיה מקבלם בפתח חדרו.

הרבי נהג במשך שנים רבות להשיב על כל מכתבי ה'פ"נ' שנשלחו אליו, ובדרך כלל היה עונה במכתב בזה הלשון:

ב"ה, ימי הסליחות [ה'תש...]... שלום וברכה! הפ"נ נתקבל. ולקראת השנה החדשה, הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני בזה להביע ברכתי, לו ולכל אשר לו, ברכת כתיבה והתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות. בברכה...

גם הבחורים היו מקבלים מכתב דומה, אבל בשינוי לשון:.. הנני בזה להביע לו ברכתי, ברכת כתיבה וחתימה טובה... בברכה לתלמוד תורה ביראת שמים...

פדיון נפש כללי[עריכה]

החסידים מוסרים 'פ"נ' עבור הרבי ובני ביתו, ועבור כלל ישראל, הנקרא בשם 'פ"נ הכללי'.

בעת קבלת ה'פ"נ הכללי' נוהג האדמו"ר לברך את כל בני ישראל, בכל מקום שהם, בברכת "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה"[16].

אצל אדמו"ר הריי"צ[עריכה]

בשנים האחרונות של המלחמה העולמית הונהג, שלבד מהפדיונות שכל אחד מוסר באופן פרטי, נותנים זקני אנ"ש, הרבנים והתמימים לרבי [מוהריי"צ] שליט"א, 'פדיון כללי' עבור אחינו בני ישראל, ובפרט עבור אנ"ש והתמימים שמעבר לים. הרבי אומר בשעת מעשה כמה דברי התעוררות, ומאחל שנה טובה ומתוקה[17]

בספר השיחות תש"ב[18] מובאים דברי אדמו"ר הריי"צ שאמר "אחרי קריאת הפ"נ על דבר בריאותו", ו"אחרי קריאת הפ"נ אודות אנ"ש וכלל ישראל מעבר לים".

ובספר השיחות תש"ד[19] נדפסו הדברים שאמר "אחר מסירת הפ"נ הכללי מזקני אנ"ש והתמימים", ו"אחרי מסירת הפ"נ השני על דבר אחינו בני ישראל בכלל, ואנ"ש בפרט, שמעבר לים".

בספר השיחות תש"ה[20]: בעת שמסרו אנ"ש לאדמו"ר [מוהריי"צ] את ה'פ"נ' עבורו ביחוד, אחרי שקרא את ה'פ"נ' והשמות החתומים שעליו, אמר...; אחר כך מסרו אנ"ש את ה'פ"נ הכללי' עבור אחינו בני ישראל ואנ"ש שמעבר לים. תיכף ומיד כשהתחיל אדמו"ר לקרוא את ה'פ"נ' הזה זלגו עיניו דמעות שליש באנחה חרישית, ולאחר קראו אותו ואת שמות החתומים עליו התחיל לספר...

בערב ראש השנה דשנת תש"ז, בעת שמסרו לו [לאדמו"ר מוהריי"צ] את הפדיון הפרטי הידוע, בירך: השי"ת ימלא משאלותיכם בגו"ר[21]

[בערב ר"ה דשנת תש"י], בעת שנתנו לאדמו"ר [מוהריי"צ] את הפדיון על דבר כלל ישראל, והפדיון השייך לאדמו"ר בעצמו, אמר [בפתיחת דבריו]: "היום הוא הזמן שהפרט צריך להיכלל בכלל". ומעיר הרבי: "זו הפעם היחידה שענה מו"ח אדמו"ר הכ"מ כנ"ל אודות הפדיון שלו"[22].

אצל הרבי[עריכה]

אחר מסירת הפדיונות הפרטיים [בערב ר"ה דשנת תשט"ז], נכנסה אל הרבי קבוצה מזקני הרבנים ואנ"ש, ומסרו את ה'פדיון כללי' - כפי המנהג הידוע - והרבי אמר...[23]

אחר מסירת הפדיונות הפרטיים [בערב ר"ה דשנת תשי"ז] לידי הרבי, נכנסה להיכל קדשו קבוצה מזקני הרבנים ואנ"ש, ומסרו את ה'פ"נ הכללי' כפי המנהג הידוע בליובאוויטש, זו פיתקת בקשה להתעוררות רחמים על כללות בית חיינו, ועל הרבי בפרט, שהשי"ת יתן לו הצלחה מופלגה לבצע את הכוונה העליונה בהרבצת התורה והפצת מעיינות תורת החסידות, מתוך הרחבה בגשמיות וברוחניות, ושהרבייוליכנו בתוך כלל בני ישראל לקבל את פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן. בשעת נתינת ה'פ"נ כללי' אמר הרבי...[24]

זה כמה שנים נהוג שמוסרים 'פ"נ כללי' לרבי בערב ראש השנה (חוץ ממה שכל אחד מוסר 'פ"נ' עבורו), היינו שמבקשים את הרבי לעורר רחמים רבים על כללות בית חיינו ועל אדמו"ר בעצמו, שרצון קדשו ורצון כל הנשיאים יושלם בנו כפי הכוונה העליונה, ושיהיה בהצלחה מתוך הרחבה[25]

בדרך כלל נכנסים למסור את ה'פ"נ' רק הזקנים מאנ"ש[26]

בערב ר"ה שלהי תשי"ט, קודם שנכנסו למסור את ה'פ"נ הכללי', ציוה הרבי להכריז שיכנסו רק הנשואים, ולא התלמידים. ואחר מסירת ה'פ"נ' הסביר: מה שבקשו להכריז שהתלמידים לא יכנסו, אין זאת בגלל שהם קטנים יותר, אלא היות וכל עניינם צריך להיות בתורה, ועל ידי התורה נמשכים כל העניינים. אין להם לעסוק בשום עניינים אחרים, אלא רק היות מונחים בתורה[27].

שיחה עם הרבנית[עריכה]

בערב ראש השנה, סמוך לכניסת החג, נהגו רבותינו נשיאינו להכנס ולשוחח זמן מה עם זוגתם הרבנית[28]. וענין זה הוא הוראה לרבים[29].

תפילת מנחה[עריכה]

כשהיה הוד רבינו הזקן אצל מורו ורבו הרב המגיד ממזריטש, ראה כי רבו המגיד מתפלל את תפילת המנחה של ערב ראש ראש השנה באריכות גדולה, בקול ניגון של התעוררות ובבכיות עצומות, כמי שנפרד מאוהבו הנאמן.. בסדר זה הדריך רבינו הזקן את בניו ונכדיו, וכך נהגו אבותינו רבותינו הקדושים בכל דור ודור[30].

הרבי התפלל תפילת מנחה דערב ראש השנה תשי"א בבכיות נוראות להפליא. אחרי תפילת מנחה התחיל הרבי לומר תהלים (בס' תהלים עם פירוש ה"מצודות") בדביקות עצומה, במשך שעה ומחצה.. אמר מאוד בלחש, ורצינות איומה הייתה נסוכה על פניו הקדושים[31].

בערב ראש השנה קודם תפילת מנחה - שהיא התפילה האחרונה דשנה העברה - עושה חשבון צדק בנפשו מכל אשר עבר עליו במשך השנה, הן בענייני מצוות עשה ומצוות לא תעשה, והן בענייני המידות ויראת שמים, בין בעניינים שבין אדם למקום והן בעניינים שבין אדם לחבירו, והחשבון שעושה הוא אדעתא דנפשיה באמת לאמיתו..

וכשמתבונן במעמדו ומצבו הכללי בגשמיות וברוחניות, רואה הוא כי השי"ת התנהג עמו ועם בני ביתו בחסד חינם.. שלא כפי המגיע לו עבור הנהגותיו.. הנה כאשר מתבונן בכל זה באריכות והתבוננות הרי הוא מכיר בחטאו ופשעו, ובתפילת המנחה שהיא התפילה האחרונה דהשנה העוברת הרי הוא מתעורר בהתעוררות גדולה בחרטה מעומקא דליבא על כל העבר, והוא שב להוי' לקבל עול מלכותו ית'[32].

יום הולדת הצמח צדק[עריכה]

כ"ט אלול, הוא יום ההולדת של אדמו"ר הצמח צדק, בשנת תקמ"ט.

בכל ערב ראש השנה, נהג הצמח צדק לומר מאמר חסידות אחר סליחות, ואחר כך אמר דברי התעוררות[33].

בשנים תשל"ב-תשמ"ז נהג הרבי להתוועד באור לכ"ט באלול, והיה אומר שיחות וגם מאמר דא"ח. התוועדות זו הייתה גם כעין "קבלת פנים" לחסידים האורחים שבאו אל הרבי לראש השנה.

קישורים חיצוניים[עריכה]


הערות שוליים

  1. ספר השיחות ה'ש"ת, עמ' 10
  2. ספר השיחות תש"ד, עמוד 1.
  3. ספר המנהגים.
  4. ספר המנהגים
  5. ספר השיחות תש"ד, עמ' 1
  6. רשימות דברים, א, עמ' שכז.
  7. ליובאוויטש וחייליה, עמ' 27.
  8. לשמע אזן, עמ' 140
  9. ממכתב הרב ר"י פייגין. אגרות קודש מוהריי"צ, ד, עמ' 7
  10. קובץ ליובאוויטש, 5, עמ' 70
  11. שיחות תש"ז - כת"י
  12. קובץ ליובאוויטש, 13, עמ' 56
  13. בטאון חב"ד, 20, עמ' 16
  14. בטאון חב"ד, 24, עמ' 11
  15. רשימות יומן
  16. ספר המנהגים
  17. קובץ ליובאוויטש, 5, עמ' 70
  18. עמ' 1
  19. עמ' 2
  20. עמ' 2
  21. שיחות תש"ז - כת"י
  22. ס' המאמרים תשי"א - מלוקט - עמ' 17
  23. קובץ ליובאוויטש, 13, עמ' 57
  24. קובץ ליובאוויטש, 15, עמ' 2
  25. בטאון חב"ד, יג [תשי'"ז], עמ' לג
  26. שם
  27. שיחות קודש תש"כ, עמ' 1
  28. משיחות י' שבט תשי"ב, ב' דר"ה תשל"ה ותשמ"ח.
  29. שיחת ב' דר"ה תשמ"ח.
  30. ספר השיחות תש"ב, עמ' 2.
  31. ימי בראשית, עמ' 248.
  32. ספר המאמרים תש"ג, עמ' 42 41.
  33. ספר השיחות תש"ד, עמ' 162.
(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר אוצר מנהגי חב"ד)