בטאון חב"ד

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שער הגליון העשירי שיצא לאור לקרא י' שבט תשכ"ז

בטאון חב"ד הינו רבעון חב"די שיצא לאור על ידי אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש, ושימש במה לפירסום פעולות אנ"ש והתמימים ברחבי הארץ. הגליון הופיע בין השנים תשי"ב-תשל"ג.

ייסוד הגליון[עריכה]

הבטאון נוסד בשנת תשי"ב כבמה לדיווח הפעילות החב"דית ברחבי הארץ, ופרסום חדשות מחצרו של הרבי והפצת תורתו והגותו.

המוציאים לאור ראו את עצמם כממשיכי הדרך של בטאון 'התמים' שיצא לאור בורשה על ידי מזכיריו של אדמו"ר הריי"צ, ופעלו מתוך אותם מטרות וקווים מנחים של אנ"ש שהוציאו לאור בארצות הברית את 'קובץ ליובאוויטש'. הוצאת הבטאון לוותה בעידוד רב מהרבי, ופעמים רבות שלח הרבי 'דמי השתתפות' בהוצאות הכספיות של המוציאים לאור.

ההדפסה וההוצאה לאור נמשכו שבע שנים עד שנת תשי"ט במהלכם הודפסו תשע עשרה גליונות, ולאחר מכן מסיבות שונות פסקה הדפסתו. רק ארבע שנים לאחר הגליון של י' שבט תשי"ט, חודשה ההוצאה לאור כשהקובץ עובר מספר מתיחות פנים ושינויי תוכן.

הוצאתו לאור של הגליון נמשכה עשר שנים נוספות עד לסגירתו הסופית בהוראתו הישירה של הרבי.

סגירת הגליון[עריכה]

הגליונות שהתפרסמו בשנת תשל"ב, היו גדושים בתוכן, וכללו כשמונים עד מאה עמודים כל אחד. מטבע הדברים, ריבוי החומר גרע מהאיכות הקפדנית שנשמרה עד אז על ידי חברי המערכת, והרבי לא היה שבע רצון מכך. במכתב שנשלח על חברי המערכת, כתב הרבי במילים חריפות "שכנראה אין המערכת עורכת כלל את החומר", והורה במילים ברורות שאין להמשיך בהוצאה לאור עד שימצאו אדם שיהיה אחראי על העריכה של החומר המתפרסם בבטאון, ועד אז - יפסיקו את ההוצאה לאור[1].

חברי המערכת הזדרזו לקיים את הוראתו של הרבי ומינו עליהם אדם נוסף שייקח אחריות על עריכת החומר והגהתו בצורה קפדנית, אלא ששנה וחצי לאחר מכן בגליון ה-40 שהתפרסם בחודש ניסן תשל"ג, נדפס סיפור לא מבוסס על הש"ך ואדמו"ר הזקן[2].

כאשר הגליון הגיע לידיו של הרבי, הביע הרבי את תמיהתו שהעורך ראה לנכון לאשר את פרסומו של סיפור זה שהינו מופרך ובלתי מתקבל על הדעת[3], וציין מספר נקודות בהם הסיפור נוגד את ההגיון הפשוט.

בנוסף לסיפור, הרבי ציין שכל אופן העריכה של הגליון סותר את מה שחברי המערכת הבטיחו שכל החומר יעבור הגהה מדוקדקת[4].

בעקבות מכתבו החריף של הרבי, ניסו חברי המערכת לתקן את המעוות, ופרסמו תשובה ותיקון אפשרי למה שנכתב בגליון הקודם[5], אך הרבי לא קיבל את נסיון ההתחמקות של חברי המערכת מלקיחת אחריות על פרסומו של סיפור מוטעה מעיקרו, והורה בצורה הברורה ביותר להפסיק את הוצאת הגליון עד שיימצא אדם מתאים שיכהן כעורך ומבקר ויהיה אפשר לסמוך על עבודתו[6].

לאחר קבלת מכתבו של הרבי, הוצע על ידי חברי מזכירות הרבי לרב ישראל לייבוב להציע את התפקיד לרב יהושע מונדשיין, אלא שהרב מונדשיין טען שהוא לא היה רואה פסול בפרסום סיפור זה, וממילא הוא לא רואה את עצמו כמתאים לתפקיד.

בעקבות סיפור זה, הופסקה הוצאתו לאור של הבטאון, כשבסך הכל יצאו לאור 41 עלונים[7].

מדורים[עריכה]

שיחה אגרת מהרבי, יומן מבית חיינו, תירוגמים לפרסומיים חבדיים באידיש (חלק גדול מלקוטי דיבורים, ספר הזכרונות חלק א' ועוד), סקירת מוסדות חב"ד בארץ מפעולות המוסדות החבדיים ובמיוחד צעיר אגודת חב"ד ועוד.

  • על נגינת - סקירת ניגוני חב"ד בליווי תווים
  • ימי האור והקדושה - זכרונות חב"דיים מתקופת אדמו"ר הרש"ב

כתבים[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הגליונות באתר היברובוקס:

תשט"ז: (י) יו"ד שבט(יא) ל"ג בעומר(יב) ח"י אלול. תשי"ז: (יג) יו"ד שבט(יד) ל"ג בעומר(טו) ח"י אלול. תשי"ח: (טז) יו"ד שבט(יז) ל"ג בעומר(יח) ח"י אלול. תשי"ט: (יט) יו"ד שבט. תשכ"ג: (כ) כ"ד טבת • (כא) י"א-י"ג ניסן(כב) חג השבועות(כג) ח"י אלול. תשכ"ד: (כד) י"ט כסלו(כה) ח"י אלול. תשכ"ה: (כו) ח"י אלול. תשכ"ו: (כז) י"א-י"ג ניסן(כח) ח"י אלול. תשכ"ז: (כט) יו"ד שבט. תשכ"ט: (ל) ח"י אלול. תש"ל: (לא) ח"י אלול. תשל"א: (לב) י"ט כסלו(לג) י"א ניסן(לד-לה) מנחם אב, גליון מוגדל. תשל"ב: (לו-לז) י"א ניסן, גליון מוגדל. תשל"ג: (לח-לט) יו"ד שבט, גליון מוגדל(מ) י"א ניסן(מא) י"ב-י"ג תמוז.

הערות שוליים

  1. המכתב נדפס באגרות קודש אדמו"ר שליט"א חלק כז, עמוד תצג.
  2. הסיפור כפי שנדפס בבטאון קובץ PDF
  3. לימים נחשף כי מקורו של הסיפור היה בכתבי הרב חיים אליעזר ביחובסקי שבאותה שעה חסידי חב"ד בארץ הצליחו להניח את ידם על הארכיון שהיה שייך אליו, ונדפס בספר 'כתבי הרח"א ביחובסקי' בעמוד צח.
  4. המכתב נדפס באגרות קודש אדמו"ר שליט"א חלק כח אגרת יא'תתיז.
  5. התגובה כפי שנדפסה בגליון 41.
  6. המכתב נדפס באגרות קודש אדמו"ר שליט"א חלק כט, עמוד יט.
  7. סקירת השתלשלות המאורעות שהובילו לסגירת הבטאון, התפרסמו בתשורה מחגיגת בר המצווה של הת' מנחם מענדל מונדשיין עמוד 48 ואילך.