רוסטוב

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רוסטוב על הדון (באנגלית: Rostov-on-Don, ברוסית: Ростов-на-Дону) היא עיר בדרום מערב רוסיה, בה התגוררו אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ במשך מספר שנים בתקופת מלחמת העולם הראשונה ובשנים שלאחריה, ובה נמצא אוהל אדמו"ר הרש"ב. בשנים בהן התגוררו במקום רבותינו נשיאינו, חסידי חב"ד נהרו אליה, והיא הפכה למרכז חב"די מפורסם.

היסטוריית העיר[עריכה]

ברוסיה ישנן שתי ערים בשם רוסטוב. משום כך, בשנת תקס"ז הוסיפו לעיר רוסטוב הגדולה את התואר נא דונו - ובעברית: רוסטוב על הדון. שכן, העיר שוכנת משתי גדותיו של הנהר דון.

רוסטוב, ממוקמת בדרום מערבה של רוסיה, מעט לפני תחילת רכס הרי הקווקז, והיא עיר הבירה של מחוז רוסטוב כולו. העיר ממוקמת קרוב לחופי ימת אזוב שמתחברת לים השחור.

[[כ"ח חשוון תרע"ו]] - זה היום בו קמה קהילת ליובאוויטש ברוסטוב אשר על שפת נהר הדון. ביום זה הגיע אדמו"ר הרש"ב לרוסטוב, ובעקבותיו החלו להגיע למקום חסידי חב"ד נוספים.

השתלשלות האירועים שהביאה להתיישבות הרבי הרש"ב ברוסטוב, מתחילה בגזירת תחום המושב - שאסרה על היהודים להתגורר בערים הגדולות ובהן רוסטוב. בעיר זו האיסור נאכף בקפדנות יותר, שכן בה ובסביבותיה התגוררו קוזקים רבים, והשלטונות ביקשו למנוע התקרבות אפשרית בין הקוזקים ליהודים; הקוזקים היו אמורים לדכא במהירות ובאכזריות כל התנגדות לממשלה, בעוד שהיהודים הוחזקו כמתנגדי הממשלה.

למרות האיסור החמור, התגוררו ברוסטוב יהודים מעטים, בעיקר בעלי תארים אקדמאיים מיוחדים או בעלי מקצוע שהוחלט כי העיר זקוקה להם במיוחד. היו גם יהודים שהתגוררו בעיר עוד לפני הוצאת האיסור, להם ולבניהם הותר להמשיך לשהות ברוסטוב.

אלא שעד אז נהגו יהודי רוסטוב להביא מלמדים וכלי קודש מערי ליטא, ובגין הגזירה אפשרות זו ירדה מעל הפרק.

העתקת אדמו"ר הרש"ב לרוסטוב[עריכה]

בגין מצב בריאותו של אדמו"ר הרש"ב הוא נסע מידי חורף למקומות מרפא באיטליה ובצרפת, אולם בעת מלחמת העולם הראשונה, בחר הרבי להתגורר ברוסטוב הקרובה להרי הקווקז, שם היו מקומות מרפא רבים.

בני הקהילה הרוסטובית הזמינו את הרבי לבוא אליהם, ואף הודיעו כי יש דירה ניאותה מוכנה עבור הרבי ובני ביתו.

הרבי הרש"ב, בנו אדמו"ר הריי"צ ובני ביתם יצאו מאריאל והגיעו לרוסטוב ביום שני ח' בכסלו.

במקום הקים חסיד בשם ר' אליהו יצחק 'חדר' מיוחד עבור תלמידים מקומיים שעד ביאתו של אדמו"ר הרש"ב נסעו ללמוד מחוץ לעיר, והרבי הרש"ב תמך כלכלית בחדר זה.

באותה תקופה הגיעו לעיר חסידי חב"ד נוספים, וכן פליטים מערי פולין.

בשנה תרע"ח, רכש הרבי הרש"ב בניין בן שתי קומות ברחוב בראטסקי 44, בניין רחב מימדים. בשלהי אותה שנה נערכו שיפוצים כלליים בבית וכן נבנה בו מקווה. במהלך בניית המקווה נתן הרבי הרש"ב הוראות כיצד לבנות את המקווה בשיטת 'בור על גבי בור', הוראות אלו רשם הרב יעקב לנדא, ולפיהן נבנים מאז ועד היום מקוואות בשיטה ייחודית ומהודרת זו.

לקראת ראש השנה תרע"ט נכנס הרבי להתגורר בבנין זה, בו התגורר עד לפטירתו בשנת תר"פ.

מלחמת העולם הראשונה[עריכה]

בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה העיר רוסטוב עברה מיד ליד - הגרמנים כבשוה, ה'אדומים' (המהפכנים הקומוניסטים) השתלטו עליה, וגם ה'לבנים' (אנטי מהפכנים) השתוללו בה.

המהפכה הקומוניסטית שהחלה בכ"ב במר חשוון תרע"ח, הסתיימה רק שלוש שנים לאחר מכן, חורף תרפ"א, ועד אז היו ערי רוסיה לשדות קרב. חסידים רבים ברחבי המדינה נאלצו לעקור ממקומות מגוריהם, והיו מהם שבחרו להשתקע ברוסטוב ליד הרבי הרש"ב.

'תומכי תמימים' ברוסטוב[עריכה]

בעקבות עזיבת אדמו"ר הרש"ב את ליובאוויטש, עברה גם ישיבת 'תומכי תמימים' לרוסטוב. היה זה במהלך קיץ תר"פ.

על תלאותיה של הישיבה ברוסטוב סיפר הרב יהודה חיטריק מתלמידי הישיבה, בזכרונותיו:

בסוף חורף תרפ"א התחילו אנשי היבסקציה, לרדוף את חסידי חב"ד ברוסטוב. הם ערכו משפט פומבי לישיבה, והחליטו לסוגרה. כן ערכו חיפוש בבית אדמו"ר הריי"צ, החרימו רכוש רב, הטילו על הרבי הריי"צ מעצר בית, וגם עצרו את הרש"ג - חתנא דבי נשיאה ועוד כמה חסידים. הישיבה נסגרה אפוא, והתמימים עברו ללמוד בערים אחרות.

בחודש תשרי תרפ"ד, החליט אדמו"ר הריי"צ להחזיר את הישיבה המרכזית לרוסטוב, בכדי שתהיה שוב בבחינת 'סמוך ונראה'.

תלמידי הישיבה אכן זכו לשהות קרוב אל אדמו"ר הריי"צ, להשתתף בהתוועדויות, להיכנס ל'יחידות' ולקבל הוראות בעבודת ה', ולחזות פני מלך לעיתים קרובות.

התמימים לנו בבניין בו שכן עד המהפכה התלמוד תורה של רוסטוב. שנות דור חלפו, ובשנים האחרונות משמש הבניין את בית ספר חב"ד.

בשנת תרפ"ד נסגרה ישיבת 'תומכי תמימים' שפעלה בעיר, והתלמידים עברו ללמוד בישיבות בערים אחרות ברחבי ברית המועצות.

רק לאחר כחמש שנים - בשנת תר"צ - שוב הוקמה ישיבת 'תומכי תמימים' בעיר, בה למדו מספר קטן של תלמידים.

במשך כשמונה שנים הייתה רוסטוב לבירתה של חסידות ליובאוויטש.

ארגון אורטודוכס[עריכה]

אורטודוכס היה ארגון שפעל בזמן מלחמת העולם הראשונה לסדר מקומות לימוד מתאימים לילדי רוסטוב. בראשות ארגון זה עמדו הליטאי ר' שלום בארנצ'יק והחסיד ר' אליהו יצחק הכהן. הארגון הוקם בתרע"ג ובתרע"ד שלח הארגון את ילדי רוסטוב לישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש. בשנת תרע"ו סייע הארגון בהעברת הישיבה ואדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש לרוסטוב.

רוסטוב לאחר עזיבתו של אדמו"ר הריי"צ[עריכה]

לאחר עזיבת הרבי הריי"צ את העיר, נותרה ברוסטוב קהילה חב"דית שמנתה עשרות משפחות. בית רבותינו נשיאינו נמכר, אולם החסידים הצליחו לשכור שני חדרים בתוך הבניין, שם התפללו עוד עשר שנים. על ארגון ה"מניין החב"די" בבית רבותינו נשיאינו היה אחראי הרב דוד לאבאק מחשובי חסידי חב"ד ברוסטוב.

בשנת תרצ"ג בערך, נאלצו החסידים לעזוב את בית רבותינו נשיאינו, והמניין החב"די עבר לחדר מיוחד בבית הכנסת סלדטסקיה, אחד משני בתי הכנסת שנותרו לפליטה לאחר שהקומוניסטים סגרו את כל בתי הכנסת ומוסדות הדת בעיר. בית כנסת זה הוקם שנים רבות קודם לכן על ידי צאצאי הקנטוניסטים, ובו התפללו בנוסח ספרד. בתקופת השלטון הקומוניסטי, כיהן בו כרב, הרב אברהם יהושע העשיל זאמסקי.

בית כנסת השני נקרא: רמסלניה (בעלי המלאכה) והמתפללים בו נמנו על חוגי 'המתנגדים'. בחורף תרצ"ד שלח לשם הרבי הריי"צ את הרב משה מדליה רבה של טולא, לכהן בו ברבנות.

מפני סיבות שונות, עברו חסידי חב"ד להתפלל בבית הכנסת של 'המתנגדים', ולמרות הבדלי הגישות, והאהבה והאחדות שררו במקום.

סגירת המקווה[עריכה]

ההתנכלות למקווה ברוסטוב החלה עוד בחורף תרפ"א, הרבי הריי"צ הצליח להביא לפתיחת המקווה העירונית מספר ימים לאחר שנסגרה (מדובר במקווה אחר, מלבד זה שהיה בתוך בית רבותינו נשיאינו). לאחר עזיבת הרבי הריי"צ, עברו החסידים להשתמש במקווה אחר, אלא שהקומוניסטים סגרוהו מספר שנים לאחר מכן. הרב זאמסקי נחלץ לבנות מקווה חדש, אלא שמכשולים רבים עמדו בדרכו, ואז ביקש לייסד מקווה בנאחיצעוואן הסמוכה לרוסטוב: "אחרי אשר גמרנו אודות המקווה כאשר הודעתי לכ"ק, קם אחד מהני דחצופין היושב שם בחצר והפך קערה על פיה, ונתבטל כל הענין. ועתה נתעוררה הצעה ליסד מקווה בנאחיצעוואן בחצר בית המדרש..." כתב לרבי הריי"צ.

גם שנים רבות לאחר מכן, לא ידוע היכן וכיצד נבנתה מקווה חדש.

גל מעצרים[עריכה]

בימים הראשונים של שנת תרצ"ו, ספגה קהילת חב"ד ברוסטוב גל מעצרים שפקד את הקהילה הקטנה והחשובה. בליל ראש השנה עצרו השלטונות הקומוניסטים את החסידים הרב משה מדליה, הרב מרדכי אהרן פרידמן, הרב דוד לאבאק, הרב שמואל מענדל הלפרין (היה משב"ק אצל הרבי הריי"צ ברוסטוב), ושניים נוספים. גל המעצרים שהחל בראש השנה תרצ"ו, הסתיים כעבור תשעה ימים, עם מעצרם של ר' שמאי ויגאן ור' אליעזר ננס בליל ערב יום הכיפורים.

עצורים אלו נשלחו לסיביר; מהם אשר שבו לביתם בתום גלותם ומהם נפחו את נשמתם מתוך סבל רב.

העברת 'ציון' אדמו"ר הרש"ב[עריכה]

החסידים ברוסטוב עשו רבות בכדי לשמור על אוהל הרבי הרש"ב. בחורף תרצ"ט, כאשר שלטונות רוסטוב התכוונו להרוס את בית-העלמין בו שכן ה'ציון' על מנת לבנות על שטחו בניינים חדשים, היה ברור כי יש צורך להעביר בדחיפות את גופו הקדוש של אדמו"ר הרש"ב אל בית-עלמין אחר שנמצא ברחוב טקוצ'בא.

על פי הוראת אדמו"ר הריי"צ שאלו החסידים את רבי לוי יצחק שניאורסון בנוגע לבעיות ההלכתיות ובשעה מאוחרת בלילה הלכו אל בית-העלמין. מיד לאחר בקשת מחילה, החלו בחפירת ה'ציון'. לנגד עיניהם נגלה מחזה מדהים - הגוף הקדוש היה שלם, והטלית שהייתה אף היא שלימה כיסתה את הזקן ופניו הקדושות של הרבי, ויהי לפלא. החסידים נטלו את הגוף הקדוש עם שלושה טפחים מעפר הקבר, והניחו במיטה שהוכנה מבעוד מועד.

בזמן השואה[עריכה]

בשבת פרשת עקב, י"ח במנחם אב תש"ב, התפרסמה קריאה ליהודים מטעם המפקד הצבאי של רוסטוב, בה ציוה על היהודים להתפקד, אולם רק כאלפיים איש התפקדו. בינתיים מונה ד"ר לוריא ליו"ר היודנראט, והוא שפרסם בכ"ז מנחם אב קריאה לכל היהודים להתרכז במקום אחד על מנת להעבירם למקום בטוח יותר, כביכול.

בקריאה התבקשו היהודים לקחת עמם חפצי ערך, כסף ומסמכים אישיים, על מנת שיוכלו לזכות בדירה במקום המגורים החדש. היהודים הובלו, מי ברצון ומי בכוח, לפאתי רוסטוב, שם נרצחו באכזריות. הטבח ההמוני נמשך יומיים - בכ"ח ובכ"ט מנחם אב תש"ב. בחודשים הבאים המשיכו הנאצים ללכוד יהודים שהתחבאו במקומות מסתור ברחבי העיר, אסרו אותם והרגום.

רק בט' אדר ראשון שחררו הרוסים בשנית את רוסטוב, ושבוע לאחר מכן פרסם רדיו מוסקבה ידיעה כי על יד העיר נמצאו קברי המונים ובהם גוויות של 20.000 נרצחים.

חזרתם של חסידי חב"ד לעיר[עריכה]

לאחר נפילתה של ברית המועצות בשנת תש"נ, חזרו חסידי חב"ד לפקוד את ה'ציון' של אדמו"ר הרש"ב בפאתי העיר. אל העיר הגיע השליח הרב אלישיב קפלון.

לימים נגאל ביתם של אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ על-יד אגו"ח שברוסיה, ומקום המקווה שהיה מכוסה בחול ובעפר, התגלה בשלימותו, דבר שהיה פלא ונס.

בבניין זה שכנה במשך מספר שנים ישיבת 'תומכי תמימים' לתפארת.

חסידים ברוסטוב[עריכה]

כמה מחשובי חסידי חב"ד התגוררו ברוסטוב, גם לאחר עזיבתו של הרבי הריי"צ. ביניהם:

מגורשים[עריכה]

השליח הראשי הרב אלישיב קפלון, גורש מהמדינה.

הרב חיים דנצינגר שליח הרבי ברוסטוב

בחודש חשון תשס"ח גורשו התלמידים וצוות הישיבה על ידי השלטונות בעילה של שהיה בלתי חוקית, ובעולם החב"די נעשה רעש גדול סביב השאלה האם גורמים חב"דיים שונים יכלו למנוע את המעשה.

לאחר זמן קצר, שב השליח הרב חיים פרידמן מכינוס השלוחים, וכניסתו למדינה נאסרה. הוא הוחלף על ידי הרב חיים דנצינגר. כיום שליח הרבי ורב העיר הוא הרב שמואל סטולין.

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]