רפאל נחמן כהן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב רפאל נחמן כהן בצעירותו
Disambig RTL.svg.pngערך זה עוסק ברפאל נחמן כהן (פאלע). אם התכוונתם לרפאל כהן, ראו רפאל כהן.

ר' רפאל נחמן (פאלע) כהן (ה' שבט תרנ"ז - י"ז תשרי תשמ"ח) היה חסיד חב"ד, בעל שמועה ומחבר הספרים "שמועות וסיפורים", "ליובאוויטש וחייליה" ו"מאחורי מסך הברזל".

תולדות חיים[עריכה]

כריכת הספר 'מאחורי מסך הברזל'

ר' רפאל נחמן נולד בה' שבט תרנ"ז בעיירה רודניא לר' ברוך שלום וסלאווא כהן. בהיותו ילד בן שמונה לקחתו אמו - במצוות אביו - לישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, מתוך כוונה להשאירו ללמוד שם. בהגיעו לליובאוויטש, הביעה הרבנית שטערנא שרה את תמיהתה על הכוונה להותיר ילד כה קטן לבדו הרחק מהוריו וייעצה לאם שתכניסו לרבי ליחידות. כשנכנס הילד בן ה-8, לבדו, להיכל קדשו של אדמו"ר מוהרש"ב חייך אליו הרבי, התעניין בלימודו ואף בחנו. במהלך ה'יחידות' שאל אותו הרבי אם הוא ישן בטלית קטן ובכיפה וכך המשיך לשאול ולחקור בפרטי פרטים את הילד בן השמונה... לבסוף שאלו הרבי ברכות: "הרוצה אתה להישאר כאן?" - "כן", השיב הקטן. "לא תתגעגע לאמא?" - המשיך הרבי להקשות בחיוך - אזי נפרץ לפתע סכר הדמעות, והילדון החל להתייפח... מיד שילחו הרבי מהחדר, הורה לאימו לחזור עמו הביתה, ובו במקום כתב מכתב לאביו: "בנך הינו עדיין ילד הזקוק לאימו. אם עוד שנתיים, ח"ו, לא יבוא המשיח - הביאהו הנה ללמוד!".

עם אדמו"ר הרש"ב[עריכה]

מגיל 10, גדל ר' פאלע בליובאוויטש, בישיבת תומכי תמימים. ל'תמימים' היה כידוע סדר לימודים מיוחד, אך לר' פאלע נתן הרבי הוראה מיוחדת לשנות מעט סדר זה - כדי שאף יספיק ללמוד תניא בעל פי, כדי שתוך זמן יידע בעל פה את כל ליקוטי אמרים תניא.

ר' פאלע הצעיר היה נחשב ל"ציור" בליובאוויטש. היה חסיד בלב ונפש. בנוסף להיותו עובד ומשכיל בחסידות, הוא נמנה גם עם המנגנים המיוחדים במקהלה של הרבי הרש"ב.

היה זמן, שבו היה ר' פאלע ישן בביתו של הרבי הרש"ב, עם עוד תלמיד (מדובר על אחת הפעמים שהרבי הרש"ב שהה במוסקבה, ולא בביתו שבליובאוויטש, כמפורט הסיפור בשמועות וסיפורים חלק א). היה להם חדר מיוחד בקצה המסדרון. ערב אחד, כשהיו בחדרם, נפתחה הדלת, ובפתח עמד הרבי הריי"צ: "בואו לשמוע דברים טובים מאבא!" - אמר להם בהתרגשות. הם מיהרו אחריו, ויחד עמו הציצו ביראת הרוממות בעד סדק, לחדר ה'יחידות'. התקיימה אז 'יחידות' מעניינת מאוד שבה הושמעו דברים נפלאים - ובמשך ארבעים וחמש דקות נשען הרבי הריי"צ על פאלע וחבירו - כאשר יחדיו הם 'מציצים' ומקשיבים לדברי הקודש... מיד לאחר הסתלקות רבו אדמו"ר הרש"ב התקשר ר' פאלע בכל לב ונפש אל בנו אדמו"ר מוהריי"צ. באותם ימים, מיד לאחר ההסתלקות, שלח מכתב נפלא אל כל החסידים בו כתב על הדרכים להתקשרות לאדמו"ר הריי"צ. במכתבו הנפלא עומד ר' פאלע על גודל ענין רוממותו והפלאתו האלוקית של אדמו"ר הריי"צ, וסיים במילים: "ויפה כח הבן".

המאסר[עריכה]

בשנת תר"צ ר' פאלע נעצר על ידי המשטרה החשאית. וכך מספר בספרו "מאחורי מסך הברזל":

י.png שבת קודש ח"י סיוון תר"צ קיבלתי מכתב מהג.פ.או. ובו כתוב "עליך להתייצב במשרד הג.פ.או. ברח' לוביאנקה מס' 2 ביום ראשון 15/06/1930 בשעה 11:00".

פחד גדול נפל עלי, על אשתי, על הורי ועל ידידי הקרובים ביותר... ומה חטאי הנוספים? אולי בענייני דת... המקווה... ואולי בגלל חדרי "תומכי תמימים... אולם הם ידועים רק לאנ"ש העוסקים בהם..."

"למחרת, ב-12:30 לפני הצהריים, הלכתי למשרדי הג.פ.או. אבי ליווני עד דלת בית הג.פ.או. קיבלתי ברכת פרידה מאבי, נכנסתי פנימה וניגשתי למודיעין... הפקיד לחץ בכפתור והחייל הופיע... החייל הוליכני למטה, הכניסני לתוך חדר ואת הדלת נעל אחריו...

י.png
.

לאחרי כמה חקירות כאשר לא הצליחו להוציא ממנו שום מידע על המקוואות, החדרים והישיבות המחתרתיות, הציעו לו שישחררו אותו בתנאי שפעם בחודש יבוא לספר להם קצת על החסידים - מה הם עושים ומה הם מדברים. אבל, ר' פאלע כמובן לא הסכים וכעונש על זה נשלח לשלוש שנים גלות באורל שבסיביר.

פעם בהיותו באורל באו אליו ביום טוב ודרשו ממנו לחתום על מסמך מסויים. כשסירב הכניסו אותו בגסות לתא כלא, ואיימו עליו בהשלכה לאי הדובים הלבנים - מקום שאין חוזרים ממנו - אך ר' פאלע עמד באומץ על-אנושי בסירובו ולא חילל יום טוב. לבסוף שיחררו אותו - בדרך נס והניחוהו לנפשו.

מסירות נפש על קיום המצוות[עריכה]

בהיותו בכפר חע - מקום הישוב בצפוני ביותר, כמעט על הקוטב, כשהטמפרטורה במקום עומדת על 75° צלזיוס מתחת לאפס, שלחה לו אמו בדואר מגפיים חמים. היא אמנם הודיעה לו שהם בדוקים מחשש שעטנז, אך ר' פאלע חשד בה ששינתה מן האמת מחשש פיקוח נפש, לכן לא נעל אותם, והסתפק - למרות סכנת הנפשות בכך - בנעלים פשוטות! בעקבות זאת הצטנן קשות וקיבל חום. רק כאשר קיבל מכתב מה"דודה יֵזָ'ה" (זהו 'הכינוי המכתבי' לר' יענקל זוראוויצ'ער, כי סכנה הייתה לכתוב שמות אמיתיים במכתבים) ובו מבטיח הוא נאמנה שאין כל חשש שעטנז במגפיים, החל לנעול אותם. כל זאת - למרות שידע כי לפי הדין היה לו מותר לנעלם לכתחילה, אף מבלי כל בירור כל שהוא, וזאת - כי נשלחו על ידי יהודי. על אחת כמה וכמה כאשר באי-נעילתם יש משום סכנת נפשות ממש. "אך כיצד יכולתי לנעול אותם לכתחילה?" כתב לאחיו, לייבע, ש'יסרו' על 'עקשנותו', "והלא ידוע על הנוטריקון של שעטנז ('שטן עז')! ומלבד זאת - הרי עבירה נשארת בשלש קליפות טמאות לעולם!".

בחסדי ה' והתחמק בניסי ניסים מהבולשת הרוסית ובשנת תרצ"ה הצליח בחסדי ה' לעלות עם משפחתו לארץ ישראל.

ספרו ליובאוויטש וחייליה

עלייתו לארץ ישראל[עריכה]

ביציאתו לארץ ישראל, נסע דרך וינה על מנת לפגוש את הרבי הריי"צ שהיה אז בעיירת הנופש פורקסדורף הסמוכה לוינה, שם נפגש עם הרבי הריי"צ והרבי. הרבי הריי"צ בירכו באותה הזדמנות 'שנשמע בשורות טובות איש מרעהו'.

כשעלו משפחת כהן לרכבת על מנת לנסוע לכיוון הנמל הופתעו לראות את הרבי מגיע ובידיו שוקולד לילדים. הרבי סיפר שחותנו ביקש ממנו 'לראות כיצד נסעתם'.

כאשר הגיע לא"י הוצע לו לגור בחיפה, שם גם היה המקום היחיד בו הוצעה לו פרנסה, אולם הוא התעקש לגור דווקא בתל אביב, שם סבל מדלות איומה ועבד קשה כל היום בסלילת כבישים. כשנשאל מדוע הוא מתעקש לגור דווקא בתל אביב, השיב שהרבי אמר לו עוד בהיותו בחו"ל שצריך לחזק את החסידים שהגיעו לתל-אביב!

כעבור שנים עבר להתגורר ברמת גן שם עבד למחייתו כחלבן. מיד עם הגיעו לארץ, מבלי לאבד אף רגע החל מתרוצץ בקדחתנות בין משרדי הממשלה השונים כדי להשיג אשרות כניסה לא"י עבור רבים מהחסידים שנשארו ברוסיה.

נהוג היה ברמת-גן אשר בשמחת תורה מתאספות כל המשפחות החב"דיות על נשיהם וטפם בביתו של ר' פאלע, והוא היה מתוועד בכל להט חמימות נפשו, כדרכו. לאחר ההתוועדות הארוכה והמרוממת, היו כולם - החסידים בראש, ואחריהם המשפחות וצאצאיהם, צועדים בסך, בזמרה ובריקודים, אל עבר ביתו של הרב, לשתות ולהתוועד מעט ומשם נכנסים לכל בתי החסידים, כשבכל דירה שוהים מעט ל"מיני-פארבריינגען". בתי החסידים המועטים ברמת גן - מפוזרים היו בכל העיר, כך שהיה על התהלוכה לחצות כבישים ראשיים. והנה, בכל עת הגיעם לכביש סואן, היה ר' פאלע ניצב קוממיות באמצעו, עוצר את כל התנועה, מסביר בקול רם ושמח על שמחת תורה, מעורר לשמירת תורה ומצוות, ומסיים בהתלהבות סוחפת: "היום שמחת תורה, חייבים לשמוח, לרקוד ואף לעשות גלגול!", ואז, מול עיניהם העולזות-משתאות של כל הנהגים ונוסעיהם (רובם הכירוהו...) היה ר' פאלע הנלהב קופץ ועורך 'קולע' באמצע הכביש הראשי - ואחריו התגלגלו ('קולע') אף חסידים נוספים. כך היה בכל עת עבור התהלוכה לפני כביש. זו היתה שמחת תורה ברמת-גן, מדי שנה בשנה, עם ר' פאלע.

בערוב ימיו היה חולני, אך עמד בזה בגבורה עילאית[1].

האמונה בביאת המשיח[עריכה]

היה מיוחד באמונתו הלוהטת בביאת המשיח ובציפייתו היומיומית ממש לבואו. עוד ברמת גן - סיפרו בני ביתו - בשמעו על קריאת הרבי הריי"ץ "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", שב הביתה בשמחה עמוקה, בישר באושר לזוגתו את בשורת הגאולה, ומיהר בצהלה ובטחון אל ארון הספרים. כשמצא את "קינות לתשעה באב", ערך לכבודן מדורה, ובגילת-רנן זרקן לאש - אש של ביטחון!

בסוף ימיו, כשהחל הרבי לזעוק בקול "משיח נאו" וכו' - חיזק את האמונה במשיח והביטחון בבואו המיידי, והחדירה בתוקף בכל צאצאיו. ר' פאלע חי את האמונה בגאולה בכל רגע ביום.

יומיים לפני פטירתו, כשכבר לא יכל לדבר כלל בחולשתו הנוראה, התאמץ בכל כוחו והוציא מפיו את המילים: "ווען קומט ער? ווען קומט ער?" (=הוא הגיע? הוא הגיע?)

ר' פאלע זכה להעמיד דורות של חסידים, מקושרים, שלוחים של הרבי ברחבי תבל ונפטר בשיבה טובה בכפר חב"ד בי"ז תשרי תשמ"ח.

משפחתו[עריכה]

ילדיו[עריכה]

ספריו[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. אירע שקיבל פעם התקפה נוראה של קוצר נשימה. במהירות בהולה הסיעו נכדו לבית הרפואה בצריפין. כל שניה היתה יקרה, כל רגע עמדה נשימתו להידום לעד, ובתו ונכדיו שליווהו, התפללו שימשיך לנשום לפחות עד הגיעם. סוף סוף קרבה המכונית במהירות נועזת לשערי בית הרפואה. לפתע פנה ר' פאלע לנהג, וביקש תוך חרחורים: "עצור, רגע, אל תיכנס לבית הרפואה נזכרתי, שמחר יש לאבי יארצייט. והלוא חייב אני להתפלל לפני העמוד! המתן נא", העתיר, חסר נשימה, "אולי אצליח להתגבר על קוצר הנשימה!". וכך ישב ר' פאלע, כ-2 דקות ברכב העומד הכן, כשמלוויו עוקבים במתיחות עצומה אחר מלחמתו החזקה, העקשנית, בקדחת הקצרת. והנה אט אט שככו החרחורים, השתחררו הלחלוחים, ור' פאלע נשם לרווחה: "אפשר לנסוע הביתה! מחר אוכל לומר קדיש