מסירות נפש

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונה מפורסמת מהשואה - בה יהודים מסרו את נפשם על עצם היותם יהודים

מסירות נפש היא עבודה באופן שלמעלה מטעם ודעת, שאדם מוסר נפשו בעבודת ה'.

ביאור[עריכה]

מסירות נפש במשמעותה הפנימית הינה מסירת וביטול הרצון - לרצון ה', כי "נפש" פרושו רצון. הכוונה היא שהאדם מוסר את הרצון האישי שלו בשביל רצון הקב"ה.

כמובן, ישנו גם הפירוש הפשוט ב"מסירות נפש" שאדם מוכן למסור את נפשו בפועל בשביל רצון הקב"ה.

בעבודה[עריכה]

עיקר העבודה של מסירות נפש היא בשעת קריאת שמע והתפילה. בקריאת שמע גופה יש שני דרגות במסירות נפש. מסירות הנפש הראשונה היא למסור נפשו ב"אחד", ועניינה הוא מסירות הנפש של הנפש אלוקית, שהיא בבחינת ביטול ממש, וכמאמר אליהו הנביא אודות עמידת נשמתו קודם ירידתה לעולם[1]: "חַי ה' אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו", ו'עמידה' מורה על ביטול הנשמה באור אין סוף. ומסירות הנפש השניה היא "בכל נפשך" שפירשו חז"ל[2]: "אפילו נוטל את נפשך". שהיא מסירות הנפש של הנפש הבהמית, שמצד עצמה היא מציאות וגם היא תהיה בטלה בבחינת אתכפייא ואתהפכא, מסירות נפש זו אינה בבחינת אחד אלא בבחינת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".


זכירת עניין המסירות נפש היא יסוד עבודת ה' של יהודי. ולכן ציוותה התורה (על ידי משה רבנו לקרות קריאת שמע פעמיים בכל יום. היות והזהירות מעבירה בין מצוות עשה ובין מצוות לא תעשה קשור לכך שיזכור ויעורר האדם את [[אהבה מסותרת|אהבתו לה']] שנמצאת בטבע נפשו. וגילוייה של אהבה זו היא כשמוסר נפשו לה' בפועל, שכל אחד מישראל יהיה מי שיהיה מוסר נפשו ע"מ שלא לעבור על רצון ה'. (והעבירה היא משום ששאינה נרגשת האהבה מפני הרוח שטות שמעלמת עליה.) ולכן קיום המצוות תלוי בזכירת עניין המסירות נפש "תמיד ממש יומם ולילה לא ימיש מזכרונו"[3]

זכירת עניין המסירות נפש הוא בכוחו של משה רבנו ואתפשטותא שלו שבכל דור, לפי שמציאות האדם היא במציאות מורגשת - היפך העניין של ביטול - לכן דוקא בכוחו של משה שמציאותו הוא ביטול שלכן אמר[4]: "ונחנו מה" נמשכת נתינת כח מיוחדת לזכור עניין המסירות נפש שעניינו הוא ביטול. בדורנו ישנה נתינת כח מיוחדת נוספת לעניין זה. היות ועבודתו של הרבי הריי"צ בכל משך שלושים שנות נשיאותו (תר"פ - תש"י), היתה מתוך מסירות נפש גילויה, לכן הנתינת כח על זכירת המסירות נפש מאתפשטותא דמשה שבדורנו הוא בגילוי עוד יותר.[5]


יסוד עבודת ה' היא לעורר את כח המסירות נפש שבנפש האדם. שדווקא במסירות נפש מתגלית אמתית הקשר שבין יהודי להקב"ה שהיא למעלה מכל הגדרה וגבול, וקיימת אצל כל אחד מישראל ללא חילוק. לכן תחילת היום הוא באמירת: "מודה אני", גם התחלת חייו של כל יהודי מתחלת בעניין המסירות נפש על ידי הברית מילה שהיא כלשון הרמב"ם[6]: "סכנת נפשות" ודווקא אז היא "תחלת כניסת נפש זו הקדשה"[7] גם בלידת עם ישראל ביציאת מצרים נדרשו קודם לעניין המסירות נפש, שהכריזו בכל ארץ מצרים על זביחת העבודה זרה שלהם בקרבן פסח.[8] גם לפני הגילויים של קריעת ים סוף היה תחילה המסירות נפש של קפיצה לים,[9] ולפני מתן תורה היה ה"כפה עליהם הר כגיגית ואמר להם אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תאה קבורתכם",[10] שעניינה הוא הרגשת ענין המסירות נפש, שבאופן אחר לא שייך להיות.[11]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. מלכים א, יז.
  2. רבי עקיבא, מסכת ברכות, סא, ב.
  3. תניא פרק כה.
  4. שמות טז, ז.
  5. ספר המאמרים מלוקט, חלק ה, מאמר: "זאת חוקת התורה, תשכ"ט".
  6. הלכות מילה, סוף פרק א, ובפרק ב הלכה ח.
  7. שלחן ערוך אדמו"ר הזקן, מהדורה בתרא, סוף סימן ד.
  8. ראה פירוש רש"י ויגש מו, לד. וארא ח, כב.
  9. סוטה לז, א.
  10. מסכת שבת, פח, א.
  11. תורת מנחם, חלק מו, עמוד 144.