רוח שטות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

במסכת סוטה אומר ריש לקיש: "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות שנא' איש איש כי תשטה אשתו. תשטה (בשין ימנית) כתיב". מבואר בחסידות שפעולת הנפש הבהמית להחטיא את האדם היא על ידי שמשטה בו ומטמטמת את רוחו ורק על ידי זה יכולה להחטיאו.

רוח שטות[עריכה]

פירוש המונח "רוח שטות" הוא:

"רוח" - דבר החולף ועובר, ואין לו יסוד ובסיס, אלא כל דבר שמגיע יכול להזיזו, והיינו כפי שמעט אור דוחה הרבה חושך, כיון שאין לו מציאות חזקה.[דרוש מקור]

"שטות" - מלשון "הטיה" ומלשון "שטות", כלומר, שהרוח הזו מטה את האדם מדרך הישר, והופכת אותו כשוטה שאינו רואה ומתבונן במה שעושה, אלא עושה כל מה שעולה בליבו כרגע, והרי הוא כבהמה ממש.

שטותי הנפש הבהמית[עריכה]

על פי המתבאר החסידות ההתנהגות על פי רצון היצר הרע היא התנהגות שאינה הגיונית ובזה כמה פרטים.

  • עצם ההתעסקות בדברי תענוג גשמיים הוא שטות, שעל האדם - בחיר הנבראים, להתענג בדברים נעלים ורוחניים בדברי חכמה ושכל בפרט החכמה האמתית חכמת התורה (ובזה גופא פנימיות התורה שמביאה את האדם למעלת הפנימיות ולאהבה ויראת ה') (וכשמתענג מדברים חומריים הוא נחות מהם ו"מקבל" מהם).[1]
  • החשבת הדברים הגשמיים הוא שטות, "הרוח שטות הוא שעושה העולם ותאוותיו ליש ודבר ומרחיק גילוי האלהות עד שיתאווה לתאוות העולם הזה ולפי ערך הרוח שטות איך וכמה שיעלים ויכסה על האלהות כך יהיו התאוות אם בהיתר או באיסור".[2]
  • העבירה על רצון ה' בדברים האסורים תחילת על ידי הגשמתם נפש האדם בדברים המותרים החומריים שבהתעסקות בהם מאבד האדם את הרגש האלוקי, שתאוותיו מתגברות עליו וההרגש האלוקי לתורה ומצוות נחלש עד שכאשר היצר מסיתו לעבור על רצון וציווי ה' אף שאינו מתכחש לרצונו אינו חש את חומרת הדבר (והוא מפני גסות נפשו שאינו מרגיש ומתפעל מרצון ה') ועובר עליהם בשאט נפש.[3]
  • בעבירה על רצון ה' שטות נוספת מפני שכל יהודי רוצה לקיים את כל המצוות הקב"ה, ואינו רוצה ומוכן בשום אופן להיפרד מה' על ידי עבירה על רצונו תכונה זו נובעת מכך שנשמתו של היהודי הינה חלק אלוקה ממעל ממש, וטבעה להמשך למקורה הוא הקב"ה. וכאשר האדם עובר על רצונו של ה' אזי הוא נפרד ממנו. והעובר עבירה הוא בשל רוח שטות שמשטה בו שאינו נפרד מאלוקים.[4]
  • רוח שטות נוספת היא בשכנועו העצמי שגם אם ילך כרצונו יהיה לו טוב ולא יקרה איתו שום רע.[5]
  • רוח שטות שלא יראנו אדם, שסוף סוף מתגלה קלונו ברבים
  • הצדקת עצמו מפני טבע וחום נפשו הבהמית שהיא שטות שבשביל זה יש לו גם נפש אלוקית שכוחה רב לשלוט על נפש הבהמית.[6]
  • הצדקת עצמו שחבריו הסיתהו לחטוא. והיא שקר ושטות שהרי על זה בא הציווי לא להתחבר לרשע.[7]

העלמתה על הנשמה[עריכה]

אולם כוחה של הרוח שטות היא רק על כוחות הנשמה אולם על עצם הנשמה שבה מתגלה האור האלוקי אין הנפש הבהמית מסתירה עליה ברוח שטות לפי שאין לקליפה שליטה על אלוקות ולכן בעצם הנשמה שאור אלוקי מתגלה בה[8] הרי הם בטלים ממציאותם ואין בכוחם להסתיר, משאין כן בכוחות הנשמה שבהם רק התפשטות האור האלוקי, שם שייך שהנפש הבהמית תעלים ותסתיר עליהם שלא יורגש בהם יהדותו והניגוד שבעבירות לנשמתו היהודית.

ומטעם זה רואים חילוק בין עבירות חמורות כעבודה זרה שאפילו יהודי קל שבקלים בעל עבירה כשמגיע ניסיון על עצם יהדותו כלעבוד עבודה זרה הרי מוסר נפשו אף שבשאר עבירות הוא עובר בשאט נפש והוא לפי שהרוח שטות הגורמת לו לחטוא מסתירה רק על התפשטות נשמתו אבל על עצם נפשו היא אינה מעלימה וכשמגיע לדבר ניסיון בדבר הנוגע לעצם מציאותו הרי אין דבר שמסתיר והואמוסר נפשו.[9]

ניצוחה[עריכה]

אדם שנפשו הבהמית מעלימה על נשמתו והוא מונח בתאוות באופן שאינו רואה דרך להיפטר ממנה ולצאת מהרע. העצה להתמודד עם שטות זו היא על ידי שיעורר את תכונת נפשו האלוקית של שטות דקדושה והוא ההחלטה בתוקף שלא לעבור על רצון ה' בשום אופן.(שטות שלמעלה מטעם ודעת).

מצב האדם אינו מאפשר התמודדות עם הנפש הבהמית על ידי דעת והתבוננות בעניינים אלוקיים לפי שנפשו שקועה בשטות של נפש הבהמית אין יכולת לשלוט עליה בדעת ולכן העצה היחידה היא על ידי תוקף ועקשנות של הנשמה הנובעים מתוך התקשרותה העצמית (שלמעלה מהשגה) עם האלוקים. (ועל אף שבמצבו עכשיו לא נרגש בעקשנותו שהיא נובעת מתוך ההתקשרות לאלוקות שלמעלה מטעם ודעת ונראה כשטות ועקשנות שלמטה מהדעת שטות זו עצמה כוחה ושרשה מתוך התקשרותה העצמית שלמעלה מהדעת[10]).

ראה גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. קונטרס ומעיין מאמר א.
  2. דרך מצוותיך, מצוות זכירת ומחיית עמלק, (צה, א).
  3. קונטרס ומעיין מאמר ב פרק א.
  4. תניא פרק יח ואילך, קונטרס ומעיין מאמר ב ואילך.
  5. קונטרס ומעיין מאמר ב פרק א ומאמר ה' ואילך.
  6. קונטרס ומעיין מאמר יג.
  7. קונטרס ומעיין מאמר יד פרק ב.
  8. אלא ששיך שעצם הנשמה תהיה בבחינת שינה ולא תתעורר בעבירות שנוגעים בכוחות הנפש.
  9. תניא פרק יט.
  10. מאמר באתי לגני תשט"ו תחילת אות ב'.