קליפה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קליפה הינה מושג בקבלה, המובא פעמים רבות בתורת חסידות חב"ד, בתור שם כולל למציאות הרוע והטומאה בעולם. הקליפה נקרא גם "סטרא אחרא" (מארמית: הצד האחר, שאינו צד הקדושה) או החיצונים.

הסיבה לשם קליפה, היא כי הרע דומה לקליפת הפרי - אשר מכסה על הפרי עצמו, אף שהיא בעצמה פסולת חסר חשיבות. גם הטומאה והרע ניכרים בעולם, למרות שהם לא אמיתת המציאות, כי אם כיסוי על המציאות האלוקית הקדושה. ועל ידי שבירת הקליפה - מגלים את האמת והטוב שבעולם[1].

בפרטיות, ישנם כמה סוגים ודרגות בקליפות, אשר באופן כללי מתחלקים לשתי הדרגות: קליפת נוגה - שמעורב בה טוב ורע, ושלוש קליפות הטמאות - שבהם יש רק רע.

ענינה[עריכה]

עם בריאת העולם על ידי הקדוש ברוך הוא, וצמצום המשכת האלוקות על ידו, אירעו אירועים רבים בעולמות הרוחניים. ביניהם, אירעה "שבירת הכלים", ואורות רבים עליונים - החלו לשמש בתפקיד נגדי לאורות הקדושה, ומהווים את כוחה של הסטרא אחרא - הצד האחר, שאינו צד הקדושה - בעולם הזה. כך, שתיתכן עובדה שהעולם יכסה על האלוקות שנמצא בתוכו, ובריאתו של הקדוש ברוך הוא לא תוכר כך באופן גלוי.

עובדה זו, שכוח שאינו קדוש מסתיר על הכח האלוקי והניצוץ האלוקי הקיים בכל דבר - נקרא בקבלה ובחסידות בשם "קליפה", כמו שהקליפה מכסה על הפרי הנמצא בתוכה.

תפקידה ומטרתה של הקליפה - לסייע ליהודי בעבודתו להשכין אלוקות בעולם הזה, כרצונו ותאוותו של הקדוש ברוך הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים.

ה'קליפה' נמצאת בדרגות שונות, ובאופן כללי היא מחולקת לשני חלקים עיקריים, ג' קליפות הטמאות וקליפת נוגה.

התהוות עולמות הקליפות[עריכה]

בקדושה כל העליון עליון יותר יש בו יותר גילוי של אורות, שבאצילות מאירים כל העשר ספירות, שהרי אבא עילאה שהוא ספירת החכמה עם שאר הספירות מקננא באצילות, ובבריאה אינו מאיר ספירת החכמה כי אם ספירת הבינה ושאר הספירות שלמטה ממנה, וביצירה אינו מאיר גם הבינה כי אם זעיר אנפין בלבד, ובעשיה אינו מאיר גם הזעיר אנפין כי אם רק בחינת אופן בלבד.

אמנם, בעולמות הקליפות הסדר הוא להיפך, שבאצילות דלעומת זה יש רק זי"ן תחתונות בלבד, זי"ן מלכין קדמאין, ובבריאה דלעומת זה יש גם חכמה ובינה, שהוא בחינת עמון ומואב, וביצירה דלעומת זה יש גם כתר דלעומת זה, "אנת הוא רישא דדהבא", ועד שבעשיה דלעומת זה יש גם בחינת עתיק יומין של הקליפה, שהוא תוקף הקליפה ביותר, עד שנקרא בשם עתיק, היינו שהוא נעתק גם מהקליפות מצד גודל תוקף הקליפה שבו.

וטעם הדבר שבקדושה כל העליון ביותר יש בו ריבוי יותר ובקליפה הוא להיפך, הוא, מפני שיסוד ועיקר הקדושה הוא בחינת אין וביטול, וכיון שכל הקרוב קרוב יותר הוא בבחינת אין וביטול יותר, לכן מאיר בו יותר אורות דקדושה, כי קדושה הוא ענין הביטול. ומטעם זה עצמו נעשה בקליפה להיפך, שהרי קליפות ענינם ישות, וכיון שכל התחתון ביותר הוא בישות ביותר, לכן יש בו מספר גדול יותר של קליפות, שענינם הוא ישות.

הזית הוא אחד המשלים למרירות שמצד הקליפה, היות שהוא מר, כמאמר רז"ל[2], "יהיו מזונותיי מרורין כזית". לכן הזית גם משכח לימוד של שבעים שנה[3], כי השכחה היא מעולם הקליפות. על-ידי כתישת הזית, דהיינו, אתכפיא סטרא-אחרא, מתגלה השמן, בחינת החכמה; היינו ההתבטלות לאלוקות (כי חכמה עניינה ביטול, שהרי תיבת חכמה היא גם: כח מ"ה - ביטול)[4].

ראה גם[עריכה]

הערות שוליים

  1. ראה תורה אור וארא נז, סע"ד ואילך.
  2. מסכת עירובין דף י"ח
  3. מסכת הוריות דף י"ג
  4. תורה אור דף פ"א עמ' ב-ג