מסכת הוריות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

במסכת הוריות יש 3 פרקים ו12.5 דפים.

המסכת עוסקת בדיני בית דין שטעו בהוראתם, והקרבן אותם צריכים להביא העושים את החטא על פי הוראתם. במסכת מבוארים גם דיני הקרבת קרבנות של נשיא, כהן גדול והדיוט.

במסכת מחלוקת גדולה בין תנאים, האם כל שבט בישראל הוא קהל לעצמו, או שדווקא כלל ישראל יחד מכונה קהל. ישנם ביאורים של הרבי למחלוקת זו[1].

סיני ועוקר הרים[עריכה]

בסוף המסכת מובא שאלה שנשאלה מי עדיף, סיני אדם הבקי במסכתות רבות, או עוקר הרים, והמסקנה היא שסיני עדיף.

הרבי[2] מסביר פשר הסמיכות למה שכתוב במסכת זו בדף הסמוך שלפניו, שרבי מאיר ורבי נתן היה להם קפידא על כבוד תורתם על ידי שכיבדו את מעלת נשיאותו של רשב"ג יותר ממעלת תורתם, ולכן החליטו כי יש להעביר את רבן שמעון בן גמליאל מנשיאותו, וזאת על ידי שישאלו אותו שאלה במסכת עוקצין בה אינו בקי, וכאשר לא ידע להשיב יאמרו לו "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו" - למי נאה למלל גבורות השם - למי שיכול להשמיע את כל התהלתו.

עוקר הרים[עריכה]

אחד מהחכמים בבית המדרש שמע מכך, וחשש שמא תגרם חלילה בושה לרבן גמליאל, הוא התיישב סמוך לפתח ביתו של רבן שמעון בן גמליאל ולמד מסכת עוקצין בקול רם, ורבן גמליאל הבין מכך שיש בעיה כל שהיא בבית המדרש בנושא, והחל ללמוד את המסכת, וכך כאשר רבי מאיר ורבי נתן שאלו אותו את השאלות במסכת הוא ידע להשיב.

לאחר המעשה מובא בגמרא, כי נחלקו רבן גמליאל ורבנן, סיני ועוקר הרים מי עדיף. הרבי חוקר, מי מהם היה בשיטה של סיני (בקיאות), ומי מהם היה בשיטת ה"עוקר הרים" (עיון).

לכאורה יש לומר, כי ממעשה זה נראה שרבי מאיר היה לו מעלה של סיני, שהיה בקי במסכת עוקצין, וכמשמע מפשטות הגמרא שלא למד את המסכת דווקא אז כדי לשאלו, ואילו רבן גמליאל היה יותר במעלה של עוקר הרים, והיה חסר לו את המעלה של סיני, שהרי לא ידע מסכת אחת.

סיני[עריכה]

אם כי הרבי מקשה, כי מובא בגמרא שלמרות ש"כל הרואה ריש לקיש בבית המדרש כאילו עוקר הרים", הרי שמי שרואה את רבי מאיר בבית המדרש - כאילו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה, ואם כן נמצא שלא רק שלרבי מאיר היה גם המעלה של עוקר הרים, אלא היה במעלה גבוהה ביותר - עוקר הרי הרים. מובא במסכת עירובין כי חכמים לא ירדו לסוף דעתו מרוב עומקו, ובמקום אחר מובא כי היה לו תלמיד שיכול היה לטהר את השרץ בק"נ טעמים.

לכן מן ההכרח לומר איפכא, שרבן שמעון בן גמליאל היה ענין של סיני, והוא טען שזוהי מעלה גדולה יותר ממעלה של עוקר הרים של רבי מאיר וזה היה הויכוח בינו לחכמים. ובזאת מוסבר גם הענין שדווקא מסכת עוקצים הוא לא ידע, כי מובא אודות רב יהודה שעיקר לימודו היה בסדר נזיקין, וכאשר היה לומד מסכת עוקצין היה אומר "הויות דרב ושמואל חזינן הכא", ומכאן שעיקר הענין וההדגש של מסעת עוקין הוא החלק הלימודי שבו והעיוני, וחלק זה של עוקר הרים דווקא הי החסר לרבן שמעון בן גמליאל.

הרבי מסביר עוד כי השאלה היא אם סיני עדיף או עוקר הרים, היא אותה חקירה ידועה של איכות וכמות מה מהם עדיף.

ביאורי הרבי[עריכה]

  • הדרן. יט כסלו תשל"ב (לקו"ש חי"ב). יו"ד שבט תשמ"א.

הערות שוליים