מלחמת העולם הראשונה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מלחמת העולם הראשונה היתה מלחמה כלל עולמית שהחלה בה' אב תרע"ד, ונמשכה עד ז' כסלו תרע"ט. המלחמה פרצה בעקבות סכסוך מדיני מקומי בין אוסטריה לסרביה[1], שהתפתח תוך חודשים ספורים לסכסוך כלל עולמי בעקבות הפעלתן ומימושן של הסכמי בריתות צבאיות, שנגררו למלחמה כלל עולמית שנמשכה ארבע וחצי שנים, וגרמה למותם של קרוב ל-17 מליון איש (ההערכות הצבאיות הינם 9.7 מליון הרוגים לוחמים, ו6.8 מליון אזרחים).

המדינות הלוחמות כללו את מדינות ההסכמה (שכללו את רוסיה, אנגליה איטליה ארצות הברית יפן סרביה ובלגיה), מול גוש מדינות שנקרא בשם 'מעצמות המרכז' (שכללו את הונגריה בולגריה, גרמניה, והאימפריה העותומאנית). בסיומה של המלחמה נוצחו מעצמות המרכז (שפתחו במלחמה), והתפרקו למדינות קטנות, שנותרו עם נוכחות צבאית של מדינות ההסכמה עד לכינונה של ממשלה דמוקרטית.

במהלך המלחמה נאלץ אדמו"ר הרש"ב לעזוב יחד עם משפחתו את ליובאוויטש ועבר לרוסטוב שהיתה מרוחקת מקו החזית של המלחמה, וכן תלמידי ישיבת תומכי תמימים המקומים שכללה באותם שנים כשלוש מאות תלמידים, אולצה להתפזר בין הסניפים השונים, כשחלק ניכר מהתלמידים מתרכזים בקרמנצ'וג, תחת חסותה של משפחת גוראריה.


מהלך המלחמה[עריכה]

המלחמה החלה בפלישתה של האימפריה האוסטרו הונגרית לגבולות סרביה, שהיתה בעלת בריתה של רוסיה. כתגובה לכך החלה רוסיה בגיוס מילואים כללי, והחלה להניע את כוחות להגנתה של סרביה. בעקבות כך ממשלת גרמניה שהיתה בעלת-בריתה של הונגריה תבעה מרוסיה להרחיק את הכוחות הצבאיים שלה, ומשזו סירבה, הכריזה על הצטרפותה למלחמה.

התוכנית הגרמנית להתמודדות עם צבא רוסיה, היה להכות בבעלת בריתה הצרפתית, ורק לאחר מכן להצטרף להונגריה במלחמתה עם הצבא הרוסי. לצורך כך פלש הצבא הגרמני לבלגיה שהפרידה בין גרמניה לצרפת, אך שם נתקלו הגרמנים בהתנגדות צבאית בלגית, ששיבשו את תוכניותיהם, וגרמו להטיית הכף לטובת מדינות ההסכמה בחזית הרוסית, אך בחזית הבלגית הצליחה גרמניה בסופו של דבר בכיבוש בריסל ואנטוורפן, למרות העזרה הצבאית שבלגיה קיבלה מצרפת.

בשלב זה של המלחמה, התבצרו הגרמניים בעמדותיהם בחפירות מוגנות, כשהם מנסים להמשיך והלחזיק בשטחים שכבשו, והצרפתים מתפרסים מולם בקשת רחבה ומנסים לאגף ולתקוף אותם ללא הצלחה.

במקביל לחזית המערבית בבלגיה, נערכו קרבות רבים באזור רוסיה וגליציה, שם גברו מעצמות המרכז על מדינות ההסכמה, ואילצו את הרוסיה לסגת מפולין שהיתה אז בשליטתה, וגם מגליציה שכבשה במהלך המלחמה.

בעקבות הכשלונות הצבאיים הרוסיים וההתנהלות הלקויה, התעוררו בתוך רוסיה קולות רבים שהתנגדו לממשלה הרוסית, ואילצו את הצאר ניקולאי השני להתפטר מתפקידו, והובילו להתמנותה של ממשלה זמנית שדגלה בשוויון זכויות ודמוקרטיה, לאחר מהפכה נוספת שהתקיימה מספר חודשים לאחר מכן את השלטון תפסה ממשלה בולשביקית, שהחלה בשיחות שלום עם גרמניה ובשביתת נשק שהחלה בי"ט אדר תרע"ח, והוציאה את הרוסים מחוץ למאזן המלחמתי כשהם מעבירים לשליטת גרמניה את פינלנד, פולין ואוקראינה.

מדינות ההסכמה ספגו אבידות רבות וכשלונות נוספים ברוב החזיתות שנפתחו, כשגרמניה עושה שימוש נרחב בצוללות, ומטביעה מאות אוניות מלחמה ואניות סחר, ומממוטטת את הכלכלה של מדינות ההסכמה, ומונעת העברת אספקה לכוחות הצבאיים.

מצב זה נמשך עד להצטרפותה של ארצות הברית למדינות ההסכמה בשנת תרע"ז, בעקבות שימוש חסר הבחנה של הגרמנים בהטבעת אוניות סחר גם של מדינות נייטרליות שאינם קשורות למלחמה, ובהם ספינות אמריקאיות רבות.

הצטרפותה של ארצות הברית למאמץ המלחמתי הביא למהפך מוחלט בכל החזיתות, כשהגרמנים איבדו מחצית מהכוח הימי שלהם, דבר שאיפשר שוב העברת אספקה לכוחות הצבאיים של מדינות ההסכמה, והתחזקות של החיילים בקווי החזית.

בחודש ניסן תרע"ח הגיעו החיילים האמריקאיים לקווי החזית והחלו להדוף את הגרמנים מתוך מטרה להרחיק אותם מפריז ולהוציא אותם משטח צרפת ואף לפתוח במתקפות יזומות יחד עם צבאות מדינות ההסכמה. ההתקפות הצבאיות נחלו הצלחה רבה, וגרמו להתשת כוחן של מעצמות המרכז, עד להסכם שלום ושביתת נשק מוחלטת.

חסידי חב"ד במהלך המלחמה[עריכה]

המעבר מליובאוויטש לרוסטוב[עריכה]

בחודש חשוון תרע"ו, התקרבו הגרמנים לעיר סמולנסק הסמוכה לליובאוויטש, ואדמו"ר הרש"ב עזב את העיירה יחד עם בני ביתו. כשעלה על העגלה אמר לבנו, אדמו"ר הריי"צ: "בחודש מר חשוון הגיע אדמו"ר האמצעי לליובאוויטש והתיישב בה, ועתה - 102 שנים לאחר מכן, אנו עוזבים את ליובאוויטש". עם עזיבתו פסקה פעילותה של ישיבת חסידות חב"ד-ליובאויטש בעיירה זו.

תחילה לא הוחלט על יעד קבוע ובכ' בחשוון, יום הולדתו של אדמו"ר הרש"ב, שהו בעיר אוראל, שם הגיעה בקשה מהקהילה היהודית ברוסטוב (שעל נהר דון), שבניהם למדו בתומכי תמימים ליובאוויטש, שאדמו"ר הרש"ב יבוא לגור עימם וההוצאות יהיו על חשבון הקהילה. אדמו"ר הרש"ב קיבל את בקשתם וביום כ"ח בחשוון הגיע לרוסטוב, שנים עשרה יום לאחר היציאה מליובאוויטש, והיא נקבעה למרכז חסידות חב"ד.

באותה תקופה התיישבו ברוסטוב הרבה חסידי חב"ד שברחו מהמלחמה ועד שנת תרפ"ד הייתה רוסטוב מרכז חסידות חב"ד. אחד מהם היה ר' מנחם מן ברמן, שהיה מגדולי העשירים ברוסטוב וביום י"ט בכסלו שנת תרע"ו התקיימה בביתו ההתוועדות בהשתתפות עם אדמו"ר הרש"ב. בהתוועדויות של אדמו"ר הרש"ב ברוסטוב, נהגו החסידים לנגן את ניגון רוסטוב ואת ניגונו של ר' אשר מניקולייב.

במעבר זה, העביר הרבי את ספריו הרבים ('אוסף שניאורסון') לשמירה במחסן במוסקווה, עד שיתאפשר לאוספם חזרה, אך האוסף הוחרם על ידי הממשלה. הרבי הפעיל מאמצים לגאול את הספרים מידי הממשלה הרוסית, כשעל הפעולות הופקדו הנהלת אגו"ח בארצות הברית. בשנים האחרונות פנו חברי אגו"ח בתביעה לבית המשפט הפדרלי בארצות הברית, ובית המשפט פסק כי על הרוסים להחזיר את הספרים לבעליהם המקוריים והחוקיים[2]. תביעה זו יצרה משברים דיפלומטיים והרחיבה את הקרע בין ממשלת ארצות הברית לממשלת רוסיה[3]. בשנת תשע"ג הסכימה הממשלה הרוסית להעביר חלק מהאוסף למוזיאון היהודי ברוסיה[4].

בארץ ישראל[עריכה]

בחודש חשון תרע"ב שלח אדמו"ר הרש"ב שבעה בחורים ממצוייני ישיבת תומכי תמימים על מנת להקים את ישיבת תורת אמת בחברון. המשלת כללה את המשפיע שלמה זלמן הבלין והבחורים אלתר שמחוביץ', הלל פרוטקין, צבי הירש קצב, יחזקאל פייגין, נחמן מנחם קרסיק, אברהם אליהו אשעראוו, ישראל זלמן אסנאס. הישיבה בחברון התקיימה שלוש שנים בלבד, עד לפריצת מלחמת העולם הראשונה, אז גורשו התלמידים ילידי רוסיה חזרה לליובאוויטש, מכיון שנחשבו לנתינים של מדינת אויב[5].

מלבד התפרקותה של הישיבה, קהילת חב"ד בארץ שניזונה בעיקר מתמיכה כלכלית של תושבי חוץ לארץ לכולל חב"ד נקלעה למצב כלכלי קשה, בעקבות האיסור החמור של שליחת כספים לארץ.

תוצאות המלחמה[עריכה]

המדינה שספגה את המכה הקשה ביותר במהלך המלחמה היתה רוסיה, שנאלצה להיכנע לכוחות 'מעצמות המרכז' ולהעביר לידיהם קרוב למחצית משטחה. בעקבות הכשלים המלחמתיים הודחו מנהיגי הממשלה, ואת מקומם תפסו רודנים שהשליטו במדינה שלטון דיקטטורי, מתוך מטרה לכונן מדינה קומוניסטית שוויונית.

לצורך כך הקים הממשל החדש את הק. ג. ב (המשטרה החשאית הרוסית), והחל במסע ה"טיהורים" שכלל מעצרים של מליוני אנשים, ורציחה המונית של כל מי שנחשד בהתנגדות למפלגה השלטת.

כחלק מהקמת הממשלה החדשה שהתבססה על תורת הקומוניזם, בתוך חודשים ספורים הולאמו לטובת השלטון כל הנכסים הפרטיים, ונאסרה החזקת רכוש פרטי יקר ערך. דבר זה הרס עד היסוד את כלכלת המדינה שהיתה גם כך בשפל בעקבות ההוצאות הצבאיות והנזק המלחמתי, ואנשים החלו להסתובב ברחובות מוכי רעב, ונגיפי מחלות התפשטו במהירות. כחלק מתהליך זה סגרו את כל הבתי כנסיות והישיבות וכן להבדיל כנסיות. אנשים חויבו לעבוד שבעה ימים בשבוע.

חסידי חב"ד ברוסיה החלו לסבול בעקבות כך חרפת רעב, וכמו תושבים רבים חלו במחלות מידבקות, והתקשו להתקיים. בנוסף לכך החלה המחלקה היהודית של הק.ג.ב., היבסקציה, לרדוף את החדרים ותלמודי התורה, ולאסור כל התכנסות יהודית כגון התוועדויות ותפילות, והחסידים ירדו למחתרת כשהם סובלים מתנאי תזונה קשים.

שנתיים מאז סיום המהפכה 'הסתלק' אדמו"ר הרש"ב, והסניף המרכזי של הישיבה עבר מרוסטוב לפולטובה, שם היתה קיימת קהילה מבוססת של חסידי חב"ד, שהצליחו להחזיק את הישיבה על חשבונם למרות ההתנכלויות הממשלתיות והמצב הכספי הקשה.

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים

  1. הסכסוך התעורר בעקבות רציחתו של יורש עצר אוסטרי בגבולות סרביה, ודרישתה של ממשלת אוסטריה שחוקרי המקרה יהיו חוקרים אוסטריים. ממשלת סרביה סירבה למלא את הדרישה, ובתגובה ממשלת אוסטריה חדרה לתחומה עם כוחות צבאיים, שגררו אחריהם מלחמה כלל עולמית. הרצח היוה למעשה רק עילה רשמית למלחמה, והרקע הלאומי למלחמה היתה יריבות רבת שנים בין צרפת וגרמניה, בהם התרכז המאבק המלחמתי.
  2. פסיקת בית המשפט
  3. לדוגמא: אוניה רוסית לא הורשתה לעגון בימה של ארצות הברית בעקבות הסירוב הרוסי להחזיר את הספרים. וראו גם כאן
  4. התפתחות דרמטית במשפט הספרים
  5. תולדות חב"ד בארץ הקודש פרק כה.