בית שמאי ובית הלל

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף בית הלל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציון הלל הזקן
קבורת כלתו של שמאי מעל נחל מירון. יוחס בטעות לשמאי ואשתו שנקברו במערה מתחת למבנה קבורה זה

"בית שמאי" הוא כינוי לקבוצת תלמידיו של שמאי הזקן, ו"בית הלל" הוא כינוי לקבוצת תלמידיו של הלל הזקן. קבוצות תלמידים אלו היו בנות פלוגתא קבועות. תקופת פעילותם של שני הבתים מקבילה פחות או יותר לתקופת חורבן בית המקדש השני.

בכל המחלוקות בין בית הלל לבין בית שמאי נקבעה ההלכה לדורות כבית הלל. קביעה זו נכונה פרט להלכות בודדות המוזכרות בתוספות במסכת סוכה ובתלמוד הירושלמי במסכת שבת, שבהן נקבעה הלכה כבית שמאי.

ככלל, דברי בית שמאי תובעים החמרה במצוות יותר מאשר בית הלל, אך ישנם חריגים לכלל זה. במסכת עדיות רוכזו כל המקרים שבהם בית שמאי מקלים ובית הלל מחמירים. הביטויים "בית הלל" ו"בית שמאי" משמשים בימינו גם לתיאור גישה מקלה וגישה מחמירה, בהתאמה.

שורש נשמתם[עריכה]

באגרת הקודש - פרק י"ג מבאר אדמו"ר הזקן את שורש נשמתם: "הנה בכלל עובדי השם יש ב' בחינות ומדרגות חלוקות מצד שורש נשמתם למעלה מבחינת ימין ושמאל דהיינו שבחינת שמאל היא מדת הצמצום וההסתר בעבודת השם, כמו שכתוב והצנע לכת כו' במסתרים תבכה כו' כל העוסק בתורה בסתר כו'. והנה ממדה זו נמשכה גם כן בחינת הצמצום והגבול בעבודת ה' כמו בצדקה להיות נידון בהשג יד והמבזבז אל יבזבז יותר מחומש וכהאי גוונא בתלמוד תורה ושארי מצות די לו שיוצא ידי חובתו מחיוב מפורש שחייבתו התורה בפירוש לקבוע עתים כו'. אך בחינת ימין היא מדת החסד וההתפשטות בעבודת ה' בהתרחבות בלי צמצום והסתר כלל כמו שכתוב ואתהלכה ברחבה כו' וממנה נמשך גם כן מה שאמרו רז"ל זרוק מרה בתלמידים כו' וגם בלי צמצום וגבול כלל ואין מעצור לרוח נדבתו בין בצדקה ובין בתלמוד תורה ושארי מצות ולא די לו לצאת ידי חובתו בלבד אלא עד בלי די כו'."

"והנה כל איש ישראל צריך להיות כלול מב' בחינות אלו ואין לך דבר שאין לו מקום, ולכן מצינו כמה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל ללמדנו שאף בית שמאי ששרש נשמתם מבחינת שמאל העליון ולכן היו דנין להחמיר תמיד בכל איסורי התורה. ובית הלל שהיו מבחינת ימין העליון היו מלמדין זכות להקל ולהתיר איסורי בית שמאי שיהיו מותרים מאיסורם ויוכלו לעלות למעלה, אף על פי כן בכמה דברים היו בית שמאי מקילין מפני התכללות שרש נשמתם שהוא כלול גם מימין וכן שורש נשמת ברוך הוא כלול גם משמאל כידוע דרך ומדות קדש העליון דלית תמן קיצוץ ופירוד ח"ו וכל המדות כלולות זו מזו. ולכן הם מיוחדות זו בזו כידוע ליודעי חן, וכדכתיב באברהם שהוא מדת החסד והאהבה עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, על ידי שלבש מדת הגבורה ויעקוד את יצחק בנו ויקח את המאכלת כו'."

בכח ובפועל[עריכה]

אחת המחלוקות השורשיות בין בית שמאי לבית הלל, היא אם הולכים אחר בכח או בפועל[1] מחלוקת זאת מתבטאת במספר מקומות:

א. מחלוקתם של בית שמאי ובית הלל בסיום הש"ס, חלות ודבש מאימתי מטמאות משום משקה, בית שמאי אומרים משיחרחר, ובית הלל אומרים משיעשם משקה. ההסבר לכך היא, מפני שלבית שמאי די בכך שגילה דעתו לעשותם מקשה, שאז ישנו כבר הבכח של המשקה.

ב. מחלוקתם בחנוכה, לבית שמאי פוחת והולך, שכן ביום הראשון ישנו כבר הבכח של כל שמונת ימי החנוכה, ולכן כל יום שמתווסף יורד כוח היום, בניגוד לבית הלל שסוברים שהולכים דווקא אחרי הבפועל ימים שעברו.

ג. מחלוקתו של רבי אליעזר, מתלמידי בית שמאי, במסכת ברכות לפי דעת רבי אליעזר זמן קריאת שמע הוא רק כאשר בני אדם עוסקין ללכת ולשכב, - עד סוף האשמורה הראשונה, שאז יש הבכח של הזמן שינה, אך לחכמים ורבן גמליאל הולכים דווקא אחרי הפועל, שזה הוא כל זמן שבני אדם שוכבים.

כלל ופרט[עריכה]

בית שמאי מחשיבים את כח הכלל ואינם נכנסים לפרטי הדבר, בניגוד לבית הלל שמחשיבים את כח הפרט[2].

חומרות וקולות[עריכה]

לרוב, כאשר בית שמאי נחלקים עם בית הלל, בית שמאי הם המחמירים, ואילו בית הלל הם המקילים. הסיבה לכך היא מכיון ששורש נשמתם של בית הלל היה ממידת החסד, בניגוד לבית שמאי ששורש נשמתם היה מהגבורות ומידת הדין, ובעולם זה קשה מאוד להקל.[3]

מובא בגמרא כי בית שמאי היו חריפים, ואילו בית הלל היו עלובים, ולא עוד שלא היו מקדימים דברי בית שמאי לדבריהם, ולכן הלכה כמותן. רואים, שענין של עליבות והכנעה, למרות שענין העליבות היה בתורה עצמו, יש בכך מעלה על מי שיודע טוב יותר, מכיון שאז יש את הענין של "והויה הולך לפניהם" הנמשך מענין הביטול, ולכן הלכה כמותם[4]

הערות שוליים