הגנה חלקית

חנוכה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרבי ליד החנוכיה ב770

חג החנוכה נקבע על ידי חז"ל בזמן בית המקדש השני, לזכר הניסים והישועות שעשה ה' בתקופת מלכות יוון: ניצחונם של החשמונאים במרד נגד היוונים, חנוכתו מחדש של בית המקדש ונס פך השמן. החג מצוין באמירת הלל והודאה וכן בהדלקת נרות חנוכה.

החג נחוג בשמונת הימים מכ"ה בכסלו עד ב' בטבת או ג' בטבת[1].

רקע[עריכה]

סיפור החג התרחש בתקופת בית המקדש השני, כאשר משלה מלכות יוון. בשנת ג'תר"י עלה לשלטון המלך אנטיוכוס ותחת שלטונו החלו רדיפות וגזירות כנגד התורה, שבראשן חילול בית המקדש והפיכתו למוקד פולחן לעבודה זרה. לאחר תקופת דיכוי פרץ מרד החשמונאים בניצוחו של מתתיהו בן יוחנן כהן גדול ולאחר מכן יהודה המכבי. בכ"ד או בכ"ה בכסלו[2] בשנת ג'תרכ"ב ניצחו החשמונאים את היוונים וטיהרו את בית המקדש, והוא נחנך בכ"ה בכסלו. ביום זה התרחש גם נס פך השמן, שבזכותו דלקה המנורה שמונה ימים באופן ניסי.

קביעת החג[עריכה]

הגמרא אומרת ש"לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה"[3].

הרבי מבאר[4] בכמה אפשרויות את הסיבה שחכמים חיכו לשנה הבאה בכדי לקבוע את היום טוב:

א. מכיוון שבפורים בני ישראל לא קיבלו על עצמם לחגוג אותו כמו שמרדכי (והסנהדרין) ביקש - שיהיה אסור גם בעשיית מלאכה, ולשנה הבאה שראו שבני ישראל קבלו על עצמם לחגוג "בהלל והודאה", הם קבעו את זה ליום טוב בזה.

ב. מכיוון שמדובר על נצחון רוחני (ולא גשמי כבפורים), הם לא יכלו לקבוע יום טוב עד שתחלוף שנה והם יראו שהגזירה חלפה לגמרי, והאור שהאיר מהשמן פעל והחזיק מעמד בכל הציבור, אזי הם קבעו יום טוב "עד מלך המשיח".

מצוות החג[עריכה]

הדלקת נרות[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הדלקת נרות חנוכה
הדלקת חנוכיה ציבורית למרגלות מגדל אייפל

המצוה העיקרית בחג היא הדלקת נר בכל לילה מלילות החנוכה, לאחר שקיעת החמה (למעט בערב שבת בו מדליקים קודם שקיעת החמה). ההדלקה היא בבית, במקום הנראה כלפי חוץ, כגון בפתח הבית או בחלון הנראה אל רשות הרבים, מכיוון שמטרתה של ההדלקה היא לפרסם את הנס.

מצות ההדלקה מתוארת בגמרא[3] כך:

י.png מצות חנוכה: נר איש וביתו.
והמהדרין: נר לכל אחד ואחד.
והמהדרין מן המהדרין: בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך. ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך.
י.png

המנהג שהתקבל בתפוצות ישראל הוא שכולם נוהגים כ"מהדרין מן המהדרין", אך ישנם שני פירושים לכך. על פי הרמ"א, מנהג המהדרין מן המהדרין הוא שכל אחד מבני הבית החייבים במצוות מדליק וממצוות חינוך גם קטן המגיע לגיל חינוך מדליק[5]. בעדות המזרח נהגו על פי פסקו של השולחן ערוך, שכל בני הבית יוצאים ידי חובה בהדלקת בעל הבית[6].

הלל והודאה[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – על הנסים
  • בכל התפילות בימי חנוכה מוסיפים בתפילת ההודאה (תפילת מודים לפני התיבות "ועל כולם") את תפילת "ועל הניסים".וכן בברכה השניה בברכת המזון, לפני התיבות "ועל הכל ה' אלקינו וכו'".
  • בכל יום מימי החנוכה לאחר תפילת שחרית אומרים הלל בברכה לפניו ולאחריו.

סעודות ושמחה בחג[עריכה]

פסק הרמב"ם שימי חנוכה הם "ימי שמחה", וכמובא גם להלכה ברמ"א, ש"יש קצת מצוה בריבוי סעודות", "ולענין מעשה מנהג קדום הוא להרבות בסעודה בימים אלו"[דרוש מקור].

אף שיש חילוקי דעות בזה, הרי מכיון שבמצות נרות חנוכה המנהג פשוט הוא להיות מהדרין מן המהדרין, מובן שכן צריך להיות בנוגע לשמחה בחנוכה - להדר בזה באופן דמהדרין מן המהדרין.

סופגניית ענק בבייקרי כפר חב"ד

מנהגי החג[עריכה]

  • צדקה: בימי החנוכה צריך להיות הוספה יתירה בענין הצדקה[דרושה הבהרה].
  • אכילת מאכלי חלב ושמן: מנהג ישראל לאכול מאכלים עשויים בשמן, לזכר נס פך השמן[7]. וכן מאכלי חלב וגבינה לזכר הנס שנעשה על ידי יהודית שהשקתה את המצביא היווני חלב[8].

זאת חנוכה[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – זאת חנוכה

"זאת חנוכה" הוא היום השמיני והאחרון של חג החנוכה. יום זה חל בתאריך ב' בטבת או ג' בטבת[9].

שמו של היום, "זאת חנוכה", הוא על פי הפרשה הנקראת בקריאת התורה של יום זה: "זאת חנוכת המזבח"[10]. הרבי מבאר שבשם "זאת חנוכה" מרומז שיום זה משלים את שמונת ימי חנוכה[11], ומבטא את מעלת היום השמיני שהוא עיקר החנוכה[12].

שבת חנוכה[עריכה]

  • כשנותנים צדקה לעני בערב חנוכה שהוא ערב שבת, יש להוסיף בצדקה כדי צרכי שבת מיוחדת - שבת חנוכה. וכן לתת כל הדרוש עבור צרכי החנוכה[13].
  • גם בעבודה הרוחנית - להוסיף בלימוד ריבוי הענינים הנוספים מפני הצירוף דשבת וחנוכה (וכן הענינים הנוספים מפני קביעות ב' השבתות וקריאת ב' הפטרות)[13].
  • כאשר כ"ד בכסלו יום הנצחון והצלה, חל בשבת - צריכה השמחה דחנוכה להיות גם בכ"ד, כי אז הניצחון של המלחמה הוא באופן שאין שום רושם של טרחה וצער[14].
  • כשמתחילים ימי החנוכה במוצאי שבת קודש הזמן המתאים לעורר אודות עניני חנוכה, הוא בערב שבת, כיון שמיד בצאת השבת מתחילים בפועל כל עניני חנוכה[15].
  • כמו כן בנוגע להכנת הנרות כל המקדים בזה הרי זה משובח שמכיוון שאי-אפשר להכינם בשבת (וגם הכנות המותרים בשבת יש לחשוש ממוקצה על ידי תנועה כל שהיא) כדאי ונכון לעשותם בערב שבת[15].

מבצע חנוכה והדלקות פומביות[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע חנוכה, חנוכיה ציבורית
מבצע חנוכה עם חיילי צה"ל באיזור תעלת סואץ, בזמן מלחמת יום כיפור

מבצע חנוכה הינו מבצע שתיקן הרבי על מנת לפרסם את נס החנוכה, ולדאוג שבכל בית ומקום ציבורי תודלק חנוכיה. במסגרת המבצע החלו חסידי חב"ד והשלוחים להדליק מנורות חנוכה מרכזיות בכל מקום בו נמצאים יהודים. כמו כן שלח הרבי את החסידים אל חיילי צה"ל, מאושפזים בבתי רפואה, אסירים ועוד על מנת לוודא שכולם יקיימו את מצות ההדלקה.

על מנת לפרסם את נס חנוכה באופן המקסימלי לכמה שיותר יהודים, החלה היוזמה להדלקת חנוכיה ציבורית על ידי שלוחי הרבי. בהדלקה זו לא יוצאים ידי חובת המצוה, והיא נעשית למטרת פרסום הנס. החנוכיות הציבוריות התפשטו בעידוד הרבי לכל פינה ברחבי העולם, מהם במקומות בולטים כמו בבית הלבן, ליד מגדל אייפל ועוד.

יוזמה נוספת שהומצאה על מנת לפרסם יותר את נס חנוכה, היא יצירת חנוכיות חשמליות אותם נוהגים רבים מחסידי חב"ד להניח על הרכב בימי חג החנוכה, וכן שיירות רכבים נושאי חנוכיות, שהבולטת ביניהם היא שיירת הטנקים על ידי 'ניידות חב"ד בארץ הקודש'.

אצל רבותינו נשיאנו[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לאטקעס אווענט

אצל רבותינו נשיאנו אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר ה'צמח צדק' נהוג היה לערוך התוועדות באחד מלילי חנוכה עם בני הבית, שהיה נקרא "לאטקעס אווענט" (ערב לביבות). בין הסיפורים שהיו מספרים בסעודה זו, היו סיפורים אשר בכל חנוכה היו משוחחים אודותם, אף שכבר סיפרו אותם בשנה העברה[16].

אצל אדמו"ר הזקן[עריכה]

אדמו"ר הזקן נגאל ממאסרו השני בחג החנוכה: לגירסא אחת, בנר שלישי - כ"ז בכסלו[17]; ולגירסא שניה, בנר חמישי - כ"ט בכסלו[18]. במענה לסתירה הסביר הרבי: "בשניהם היו ענייני גאולה (גם כפשוטם)"[19].

אצל אדמו"ר הרש"ב[עריכה]

בנר שני של חנוכה, כ"ו בכסלו, נערכה ברית המילה של הרבי הרש"ב לאחר שנדחתה.

מנהגיו בהדלקת הנרות, כפי שהביא בנו הרבי הריי"צ: היה מדליק נרות חנוכה בביתה של אמו, הרבנית רבקה. וגם בערב שבת קודש היה מדליק שם נרות חנוכה, למרות שלא אכל ולא ישן שם[20]. היה מדליק נרות חנוכה בין מנחה למעריב, ולא היה מדייק בפתח שיהיה מדרום לצפון או ממזרח למערב. את נוסח "הנרות הללו" - היה אומר אחר הדלקת כל הנרות. היה יושב בסמוך לנרות חצי שעה - מלבד ערב שבת קודש, שבו לא היה מתעכב חצי שעה. היה מדייק שידלקו הנרות חמישים דקות לכל הפחות[21]. היה נוהג ללמוד תורה על יד נרות חנוכה (מבלי להשתמש באור הנרות עצמם, כמובן)[22].

נהג לתת דמי חנוכה בלילה הרביעי או החמישי[16]. נתן דמי חנוכה גם לנכדותיו[23].

אצל אדמו"ר הריי"צ[עריכה]

בקונטרס חנוכה תשי"א, כתב הרבי שלעת עתה לא הצליח לברר את מנהגו בהדלקת הנרות - האם לקח פתילות חדשות מידי יום להדלקה, או שהשתמש בישנות. עם זאת, כמה שנים אחר כך[24] סיפר שמנהגו היה לקחת פתילות ישנות, וביאר זאת.

היה נותן דמי חנוכה גם לבנותיו אחרי הנישואין, וגם לחתניו[25].

אצל הרבי[עריכה]

הדלקת הנרות[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חנוכיה#חנוכיית הרבי
החנוכיה בה השתמש בדרך כלל הרבי

הרבי נהג לערוך את הדלקת הנרות לבדו, ולא בנוכחות קהל. בביתו של הרבי, הרבי היה מדליק את החנוכיה בקומת הכניסה, בצידו הדרומי של סלון הבית, בדלת המפרידה בין הסלון לבין החדרון האחורי הקטן והמטבח. משנת תשמ"ט החל הרבי להדליק את החנוכיה בחדרו הקדוש ב770, הרבי היה פותח את דלת חדרו הקדוש - בחלל הפתח, ממול למזוזה, הוצב כסא עליו הונחה החנוכיה, בה היה הרבי מדליק. דלת חדרו של הרבי היתה נותרת פתוחה כל משך הזמן הנדרש להדלקה[26].

הרבי נראה לציבור רק בשעת ההדלקה בבית הכנסת, אז בדרך כלל מאזין בסבר רציני להדלקה ולשירת ניגון הנרות הללו, ובסיומו הוא מעודד את השירה בחלק השמח "על ניסיך".

דמי חנוכה[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דמי חנוכה אצל הרבי

החל מהשנים הראשונות לנשיאותו, נהג הרבי לחלק דמי חנוכה לתלמידי הישיבה המרכזית ב-770, ששמרו על סדרי הישיבה. הרבי לא אישר בשום אופן לתת לבחור שלא עמד בתנאים. כמו כן שלח הרבי דמי חנוכה בשמו לתמימים בישיבות תומכי תמימים בארץ הקודש.

בשנים מאוחרות יותר החל הרבי לשלוח דמי חנוכה לחיילי צה"ל, באמצעות חסידי חב"ד שנסעו למבצע חנוכה בבסיסים הצבאיים.

החל משנת תשמ"א, כאשר התקיימו כינוסים לחיילי צבאות ה' ב-770, חילק להם הרבי דמי חנוכה.

בחלק מהשנים[27] חילק הרבי דמי חנוכה לכל אחד ואחד, אנשים נשים וטף.

כינוס ילדים וסאטלייט[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – ראלי, סאטלייט
הרבי צופה במסך השידור במעמד ה'חנוכה לייו' - נר שביעי של חנוכה, תנש"א

מאז הקמתו של ארגון צבאות ה' בשנת תשמ"א, התקיים מידי שנה כינוס ילדים ב-770 בהשתתפותו של הרבי. החל משנת תש"נ התקיים במהלך הכינוס סאטלייט - שידור לוויני שהתקיים בכמה מוקדים ברחבי העולם, כשבכל אחד מהם נעשית הדלקת נרות חנוכה וכולם זוכים להשתתף בכינוס עם הרבי ולשמוע את שיחתו.

כינוס זקנים[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תפארת זקנים לוי יצחק

מידי שנה בחג החנוכה התקיים כינוס לזקנים וזקנות המשתתפים בכוללים 'תפארת זקנים לוי יצחק' ו'חכמת נשים', בהשתתפות הרבי שנשא שיחה עבורם. בשנת תשמ"ו התקיים הכינוס במשותף עם הילדים, והרבי התייחס בדבריו להוראה שיש ללמוד מכינוס משותף של ילדים עם זקנים.

חנוכה בתורת החסידות[עריכה]

מלחמת היוונים[עריכה]

המלחמה בין עם ישראל ליוונים היתה מלחמה רוחנית - היוונים רצו להכניס בעם היהודי את תרבותם תרבות יון וזה תוכן המלחמה שהובילו בני חשמונאי נגד תרבות זו.

תרבות יוון מסמלת את חכמת הפילוסופיה ולכן לא האמינו היוונים בחכמה התורה האלוקית שיסודה הוא האמונה באלוקים. ולכן על אף שהיוונים ידעו על מציאותו של ה' וידעו על כך שהוא נצחי הרי זה רק מפני שהוא מוכרח בשכל גם כן ולא מצד אמונה, וממילא כל מה שהוא רק אמונה לא האמינו בו כלל. ולכן כפרו היוונים בהשגחה העליונה ועבדו עבודה זרה לפי שבטענות שכליות לא הונח בשכלם כיצד הבורא המרומם ישגיח על נבראים שפלים כמו כן כפרו בכל מצוות התורה לפי שלא הבינו מה אכפת לבורא על קיום המצוות בעולם הגשמי השפל.

באופן עמוק יותר: הפריע ליוונים אופן קיום המצוות, כלומר, גם היוונים הפילוסופים העריכו את התורה שהרי היא חכמה נפלאה, גם קיום המצוות לא הפריע להם שהרי במצוות ישנם טעמים הגיוניים שכליים, אפילו המצוות שהם חוקים שאין להם טעם גם לא כל כך הפריע ליוונים בהבנה שבטח מְצַווה המצווה יודע טעם לפי שהוא משכיל וחכם נפלא. אמנם היהודי לומד תורה מתוך תחושה וידיעה שלומד תורת ה' ומברך קודם ללימוד "נותן התורה" ולימודו מתוך הכרה שהעיקר הוא לא החכמה כי אם תורת ה', ואת המצוות היהודי מקיים מתוך קבלת עול ללא הבנה כלל - הוא אינו מחפש כלל להבין ומקיים אך ורק בגלל שכך ה' ציווה. בזה היוונים נלחמו הם לגמרי לא הסכימו שישנו משהו מעל ההיגיון והשכל. ולכן הכניסו את חכמתם בכדי לקרר את התחושה הזאת.

דבר זה אף מרומז בתפילת ימי החנוכה ב"ועל הניסים" כשמתארים את מלחמת יוון בישראל אומרים שהם רצו "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" באופן כללי היוונים לא רצו לפגוע בבני ישראל עצמם כי אם בתורתם לפי של האמינו במצוות ובעומק יותר הפריע להם זה שיהודי לומד מתוך תחושה שהתורה היא "תורתך" וכן בקיום המצוות הפריע להם שיהודי מקיים חוקים רק מפני שהם "רצונך" לכן רצו להשכיח את נותן התורה ולהעביר את היהודים מקיום המצוות מתוך קבלת עול גרידא.[28]

חג החנוכה[עריכה]

  • קביעות ימי החג: החג נקבע דווקא בחודש השלישי מימי החורף המבטא את החושך שהלילות מתארכים והימים מתקצרים[30].
פסקה זו לוקה בחסר. הינכם מוזמנים להרחיב אותה

הוראות החג בעבודת ה'[עריכה]

  • כוחות מיוחדים לחנך: בימי החנוכה מלשון חינוך מקבלים כוחות מיוחדים לחנך, לחזק ולחדש את "הנר מצוה ותורה אור" עם כל "השטורעם" ותוספת כח הבאים עם ענין החינוך, ומסוגלים ביותר להוסיף בכל הפעולות דחינוך ילדי ישראל.
  • 'הכנה להגאולה': הציווי וההוראה "עמדו הכן כולכם" בנוגע לרבים, ועד - כלל ישראל, שיש צורך בכמה ימים תהיה עיקר ההדגשה בימי החנוכה שהם שמונה ימים.[דרושה הבהרה]
  • 'פעולה נמשכת': בימים שלאחרי חנוכה, יש להמשיך בקיום ההוראות והלימודים מימי החנוכה "הלוך ומוסיף" מיום ליום בכל עניני טוב וקדושה ולהמשיך בהוספות אלו במשך כל השנה.

חנוכה בתורת הנגלה[עריכה]

בחג זה ישנה מצווה מיוחדת מדרבנן החל על כל יהודי ויהודיה, להדליק נר חנוכה כדי לפרסם את הנס לכל. המהדרין מדליקין נר לכל אחד ואחד מבני הבית, והמהדרין מן המהדרין מדליקין שמונה נרות בכל בית, באופן שביום הראשון מדליקין נר אחד, ביום השני שני נרות, ביום השלישי שלושה נרות כו' באופן של מוסיף והולך, עד שביום השמיני מדליק שמונה נרות.

במצווה זו ישנם שני חיובים:[31] א. חיוב ממוני - להדליק מממונו נר חנוכה.

ב. חיוב הודאה על הנס - אותו ממלאים בעת הברכה השניה "שעשה ניסים לאבותינו".

מי שנאנס ולא יכול לקיים את החיוב הראשון, כגון שאינו בביתו, אז כאשר רואה נר חנוכה, מברך את הברכה "שעשה ניסים לאבותינו", כך מקיים לכל הפחות את החלק השני של המצווה[32].

האירוע העיקרי שלזכרו נקבע החג[עריכה]

החג הוא לזכר שני ניסים עיקריים: א. ניצחון החשמונאים על היוונים באופן ניסי, על אף כמותם הקטנה של החשמונאים. ב. דליקת נר החנוכה באופן ניסי שמונה ימים, על אף שלא היה בפח אלא שמן ליום אחד[33].

ישנה שני מחלוקות בין הראשונים בנוגע לחג:

א. אם נס המלחמה הסתיים ביום כ"ד או ביום כ"ה, לפי דעת המאירי המלחמה נסתיימה ביום כ"ד, ולפי דעת הרמב"ם המלחמה נסתיימה ביום כ"ה.

ב. אם החג נקבע רק לימי הלל והודאה, - שמחה רוחנית, או גם לימי שמחה - שמחה גשמית וגופנית. דעת המהר"ם מרוטנבורג כפי שמובאת בבית יוסף ושכמותה נפסק להלכה בשולחן ערוך היא "שריבוי הסעודות שמרבים בהם הן סעודות הרשות, שלא קבעום אלא להלל ולהודאה ולא למשתה ושמחה". מאידך, הב"ל חולק על הבית יוסף, ואומר "מנהג זה שמרבים בו בסעודה כבר נהגו בו גדולי הדור הקדמונים, ומהרש"ל בביאורו לטור כתב גם כן דברמב"ם משמע דימי שמחה הן, וכן כתב המרדכי הארוך עכ"ל, וז"ל מהר"ש מאוסטרייך דבחנוכה יש לנהוג שמחה ומשתה, וכן מוכח קצת ברמב"ם"[34]

הרבי מקשר את שני המחלוקות זו בזו, ומסביר כי לפי הדיעה שנס המלחמה נסתיים ביום כ"ד[35], אם כן עיקר הנס הוא לזכר נס פך השמן שהיה ביום כ"ה בכסליו, זה היא שמחה רוחנית שקיימו את מצוות הדלקת המנורה, על כן נקבע החג רק לימי הלל והודאה - שמחה רוחנית, וכמו שכתב "ומברכין על הגאולה ועל נס מציאת הפך".

אך לפי הדיעה כי המלחמה נסתתימה ביום כ"ה אם כן החג הוא גם לזכר הניצחון שהיה ביום כ"ה[36], שזהו שמחה גשמית - ניצחון עם ישראל והצלתם, לכן נקבעת גם השמחה לשמחה [37] גשמית[38].

למסקנת הדברים הרבי חוזר בו ומוכיח מלשון אדמו"ר הזקן שכתב שבניגוד לחג הפסח שנקבע ביום הנס, חג החנוכה וחג הפורים נקבעו ביום המנוחה, שלכוו"ע החג הוא גם לזכר הנס, אלא שנחלקו אם העיקר הוא המלחמה הוא המנוחה שהיא ביום שאחריה.

ראה גם[עריכה]

ניגוני חב"ד לחג[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

סיפורים לחג[עריכה]

קישורים חיצונים[עריכה]

הלכות ומנהגים[עריכה]

בחסידות[עריכה]

מולטימדיה[עריכה]

חנוכה
נס חנוכה מגילת אנטיוכוסיווןגזירות אנטיוכוסמרד החשמונאיםנס פך השמן חנוכיה 770.jpg
חג החנוכה קריאת ההללעל הנסיםסביבוןדמי חנוכהערב לביבותנר חמישיזאת חנוכההנרות הללו
נרות חנוכה הדלקת נרות חנוכהחנוכיהחנוכיה ציבוריתמבצע חנוכה
ניגונים הנרות הללויוונים נקבצו עלי

הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערות שוליים

  1. בהתאם לקביעותה של השנה: כאשר חודש כסלו הוא בן עשרים ותשעה ימים - מסתיים החג בג' בטבת, וכאשר הוא בן שלושים ימים - מסתיים בב' בטבת.
  2. התאריך נתון במחלוקת בין המאירי והרמב"ם, ראה להן בפיסקה #האירוע העיקרי שלזכרו נקבע החג.
  3. 3.0 3.1 שבת כא, ב.
  4. שיחת י"ב תמוז תשט"ז (התוועדויות חי"ז עמ' 48-50).
  5. רמ"א סימן תרע"ה סעיף ג'. משנה ברורה סימן תרע"ז ס"ק י"ג.
  6. באופן נדיר, בדין זה פסק הרמ"א כדעת הרמב"ם - הספרדי, והשולחן ערוך פסק כדעת בעלי התוספות הצרפתיים. ראה דבר מלכות שיחת ש"פ וישלח תשנ"ב בשולי הגליון להערה 113.
  7. הובא בדבר מלכות שיחת ש"פ מקץ תשנ"ב הערה 26.
  8. ראה אכילת מאכלי חלב בחנוכה / מאמר תורני קישור col
  9. תלוי אם זו שנה שבה חודש כסלו מלא או חסר.
  10. במדבר ז, פד-פח.
  11. מכיוון שהמילה "זאת" היא חלק מהשם של היום, משמע שלא מישהו מבחוץ אומר שעל ידי היום השמיני נשלמו כל ימי החנוכה, אלא הוא קורא ליום זה בעצמו "זאת חנוכה" (לקוטי שיחות חלק כ"ה עמוד 243. עיין שם).
  12. לקוטי שיחות חלק כ"ה עמוד 243
  13. 13.0 13.1 שיחת ליל ערב חנוכה תש"נ.
  14. שיחת ש"פ וישב תשמ"ט.
  15. 15.0 15.1 שיחת ליל כ"ג כסלו תשמ"ט.
  16. 16.0 16.1 היום יום כ"ח כסלו.
  17. ספר התולדות - אדמו"ר הזקן ח"ג עמ' 746.
  18. ספר השיחות תורת שלום עמ' 84.
  19. לקוטי שיחות כרך כה עמ' 399 הערה 44.
  20. שיחת ליל ש"ק פ' וישב כ"ו כסלו שבת חנוכה תש"ו, סעיף ב.
  21. היום יום כ"ה כסלו.
  22. שיחת ליל ב' דחנוכה תשמ"ב.
  23. שיחת נר ה' דחנוכה תש"ל (בלתי מוגה) בסופה.
  24. שיחת שבת חנוכה תשט"ז.
  25. סה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 163.
  26. שטורעם נט., עם מספר תיקונים קלים, והובא (בלא ציון מקור) גם בקובץ 'חנוכה ה'תשע"א', בהוצאת ועד תלמידי התמימים.
  27. תשל"ח, תשמ"ח, תנש"א, תשנ"ב[דרושה הבהרה]
  28. כל הנ"ל בריבוי מקומות ראה דרך מצוותיך מצות נר חנוכה דף עא עמוד ב לקוטי שיחות חלק ג עמוד 814 ואילך.
  29. דרך מצוותיך מצוות נר חנוכה דף עא עמוד א
  30. ראה לקו"ש חלק טו שיחת טבת. שיחת שבת פרשת מקץ תשנ"ב
  31. ב"ח בהלכות חנוכה.
  32. שולחן ערוך הלכות חנוכה.
  33. שבת כא, ב.
  34. ראה שני הדיעות בהשלמה לשו"ע אדמו"ר הזקן (דברי נחמיה) סימן עת"ר ס"ג וש"נ.
  35. מאירי שבת כא, ב.
  36. רמב"ם הלכות חנוכה פ"ג ה"ב.
  37. 1שם ה"ג.
  38. שערי המועדים חנוכה עמ' מ' (עמ' 33)