דמי חנוכה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דמי חנוכה מהרבי

דמי חנוכה (נקרא גם מעות חנוכה; ובאידיש חנוכה געֶלט) הוא שמו של מנהג נתינת כסף לילדים בחג החנוכה, על מנת לחנכם לצדקה. הרבי עודד וביאר קיום מנהג זה ובמהלך השנים חילק בעצמו פעמים רבות דמי חנוכה לקהל. כמו כן חילק דמי חנוכה לתלמידי הישיבה ב-770, וכן הורה לתת בשמו לחיילי צה"ל בארץ ישראל.

טעם המנהג[עריכה]

העיתונות מדוחת על דמי חנוכה לחיילים מהרבי מליובאוויטש

אף שלמנהג זה אין מקור, עד שהרבי התבטא על כך שהוא התייגע למצוא את מקורו ללא הצלחה[1], הרבי הסביר במכתב[2], את טעם המנהג:

"לעניין מעות חנוכה, שהכוונה בנתינתם לילדים, לקשר הוראות חנוכה בלימוד שיש ללמוד ממעות אפילו בהתבוננות קלה. כי מצד אחד, הרי יש למעות כוח גדול, שמי שיש לו הרבה מעות הוא עשיר, ואפילו עשיר גדול, ומי שאין לו הוא עני ורש. ומצד שני, הרי הכסף כמו שהוא לעצמו אינו אף אחד מג' צורכי האדם - מזון, לבוש, בית - אלא שבו ועל-ידו אפשר לקנות כל צורכי האדם, ולא עוד שבו ועל-ידו יכול לקיים מצוות הצדקה וגמילות חסדים וכמה מצוות, מה-שאין-כן אם הכסף יהיה מונח בקופסה ללא ניצול וללא תועלת.

אחת הנקודות העיקריות בחינוך הילדים הוא להסביר לו באופן שיידע ויזכור תמיד אשר ה' יתברך נתן לו "הון תעצומות" - כוחות כבירים בשכל ובמידות שבלב ובמעשה בפועל, אלא שצריך לנצל אותם במילואם, היינו שינצלו כוח השכל בלימוד התורה ועד לאופן ד"יגעת", שאז בוודאי יקויים בו "ומצאת", ועל-דרך זה במידות שבלב לאהוב את ה' ואת התורה ואת כל יהודי וכל הדברים הראויים לאהוב אותם, ולירא ולברוח מכל הדברים שיש לברוח מהם, שלכן צריך ללמוד בהתמדה ושקידה ומשמעת, לדעת את הטוב ואת המעשה אשר יעשה. ואז הוא לא כמו שהוא בנוגע לכסף גשמי, שהרי בגשמיות מי שאין לו הוא עני, אבל ברוחניות יכול כל אחד להיות עשיר, ובלבד שינצל את הכוחות שניתנו לו, שהרי מובטח הוא "יגעת ומצאת", אלא שבזה ניתנה לו הבחירה, ואין הדבר תלוי אלא בו וברצונו, ואין לך דבר העומד בפני הרצון.

וכשמסבירים כל זה לילד באותיות המתאימות ובדברים היוצאים מן הלב, ועוד ועיקר מראים לו דוגמא חיה, אז מאיר עיני שניהם ה', שגם הנותן מעות חנוכה וגם המקבל אותם מוסיפין והולכין בנר מצווה ותורה אור, מחיל אל חיל ועד שנעשים מופת לרבים".

למנהג דמי חנוכה נמצאים רמזים נוספים[3]:

  • בגמרא במסכת שבת מובא האיסור להשתמש באור של נרות חנוכה, והדוגמא שהגמרא מביאה היא 'להרצות מעות', ומכך משמע שהיו מתעסק עם מטבעות על יד הנרות.
  • חג החנוכה הוא חג החינוך, ודרך החינוך היא שכאשר מתחילים ללמד ילד נותנים לו מעות.
  • על פי פנימיות הענינים חנוכה קשור עם קו השמאל שלכן מדליקים אותו דווקא בצד שמאל של הפתח, וצד השמאל קשור עם כסף כמו שנאמר "בשמאלה עושר וכבוד".
  • את פרשת מקץ קוראים תמיד בחג החנוכה, ובה מוזכר רבות ענין הכסף: התשלום של האחים על התבואה, הכסף משנה שהביאו איתם בפעם השניה שירדו למצרים, הכסף שיוסף החזיר להם בשקים, והמתנות שקיבלו מיוסף לאחר שהתגלה להם - ובפרט בנימין שהיה הצעיר ביותר, שקיבל כסף כפול.

הוראות ומנהגים בדמי חנוכה[עריכה]

  • רבותינו נשיאינו נהגו לתת בליל נר רביעי או בליל נר חמישי[4] בשנת תשמ"ח עורר הרבי, לתת דמי חנוכה בכל יום, ובלילה הרביעי או החמישי לתת פי שתים או שלושה יותר.
  • נהוג לתת גם למבוגרים ונשואים וכן אדמו"ר הריי"צ נהג לתת דמי חנוכה לבנותיו, גם אחר הנשואין, וכן גם לחתניו[5].
  • אלו שלא נתנו וקיבלו בחנוכה יכולים להשלים גם לאחר החג[6].
  • יש לתת 'דמי חנוכה' דווקא מטבעות[7] חדשים ונוצצים[8].

אצל הרבי[עריכה]

לתלמידי המוסדות[עריכה]

בנר חמישי של חנוכה תשי"ב, קרא הרבי לחדרו לתלמידי הישיבה המרכזית ב-770, ששמרו על סדר הלימוד בחסידות. הרבי אמר לפניהם שיחה ובסיומה (תוך כדי בכיות) הודיע שיתן להם דמי חנוכה מקופת רבי, ו"כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך". לאחר מכן חילק הרבי לכל אחד מהנוכחים מטבע אחד.

הנהגה זו - של חלוקת דמי חנוכה מידו הקדושה לבחורים ב-770 - נמשכה עד שנת תש"כ.

כמו כן שלח הרבי דמי חנוכה בשמו לתמימים בישיבות תומכי תמימים בארץ הקודש. הוא הורה להנהלת המוסדות לערוך התוועדות ובה לחלק בשמו דמי חנוכה לתלמידים.

כמו כן שלח הרבי דמי חנוכה לילדים במוסדות שונים.

לחיילי צה"ל[עריכה]

בשנת תשל"ד, בעיצומה של מלחמת יום כיפור, הורה הרבי לשלוח דמי חנוכה לחיילי צה"ל באמצעות חסידי חב"ד שנסעו למבצע חנוכה בבסיסים הצבאיים. עבור החסידים שהשתתפו במבצע נשלחו גם כן דמי חנוכה מהרבי.

לחיילי צבאות ה'[עריכה]

החל משנת תשמ"א, כאשר התקיימו כינוסים לחיילי צבאות ה' ב-770, חילק להם הרבי דמי חנוכה - שנים או שלושה מטבעות (שני מטבעות - אחד לצדקה ואחד כדמי חנוכה; או שלושה - כאשר השלישי הוא על מנת לעשות בו כראות עיניהם).

לציבור הרחב[עריכה]

בחלק מהשנים[9] חילק הרבי דמי חנוכה לכל אחד ואחד, אנשים נשים וטף.

ההוראה מנתינת המטבעות[עריכה]

עיתון במחנה על חלוקת דמי חנוכה מהרבי לחיילים, חנוכה תשל"ז

הרבי הסביר[10] את ההוראה הנלמדת מדמי חנוכה ואת מקורו בתורה:

"ההוראה מנתינת המטבעות היא - שאין להסתפק בהבטחות והתחייבויות, אלא נדרש מעשה בפועל - "המעשה הוא העיקר"!

פירוש הדברים: טבעם של ילדים, שמטבע של מתכת (מטבע של זהב וכסף, או אפילו של נחושת). תופסת אצלם מקום יותר מנייר שיש לו שווי של ממון.

ומכיוון שכל דבר יש לו מקור בתורה - שהרי "אסתכל באורייתא וברא עלמא" וממילא, לא יתכן מציאות של דבר בעולם, אלא אם כן יש דוגמא לזה בתורה - מצינו דוגמתו בהלכות דקנין בכסף, כמו קידושי אשה, ועל דרך זה כשקונים חפץ בקנין של כסף, שצריך להיות במטבע של כסף (וכיוצא-בזה) ממש, ולא בנייר שיש לו שווי ממון. מכיוון שלאמיתתו של דבר אין כאן שווי ממון."

בנוסף להסבר זה, מצויים הסברים נוספים בתורת הרבי[11].

בהשאלה[עריכה]

בנוסף למשמעות הפשוטה של נתינת דמי חנוכה, קרא הרבי להעניק דמי חנוכה גם במשמעות הרחבה יותר. כך לדוגמא הורה הרבי בשנת תשמ"ז שהבעל יעניק לאשתו עזרה בהפיכת הבית לבית חב"ד כ'דמי חנוכה' וכן האשה לבעלה[12].

בשיחת שבת פרשת מקץ, שבת חנוכה תשנ"ב אמר הרבי[13]:

י.png ויהי רצון שעוד לפני ההוספה בעניני חנוכה במעשה בפועל יתן הקב"ה "מעות חנוכה" (ולא רק באופן של מתנה, אלא גם באופן של תשלום חוב) ל"נער ישראל ואוהבהו" בהענין הכי נחוץ ומוכרח - להביא את הגאולה האמיתית והשלימה על ידי דוד מלכא משיחא י.png

קישורים חיצונים[עריכה]


חנוכה
נס חנוכה יווןגזירות אנטיוכוסמרד החשמונאיםנס פך השמן חנוכיה 770.jpg
חג החנוכה מגילת אנטיוכוסקריאת ההללעל הנסיםסביבוןדמי חנוכהערב לביבותנר חמישיזאת חנוכההנרות הללו
נרות חנוכה הדלקת נרות חנוכהחנוכיהחנוכיה ציבוריתמבצע חנוכה
ניגונים הנרות הללויוונים נקבצו עלי

הערות שוליים

  1. שיחות קודש תשל"ד חלק א' עמוד 174.
  2. נר שמיני ה'תשל"ג, נדפס ב'ניצוצי אור' עמ' 35
  3. לקוטי לוי יצחק, ליקוטים ואגרות עמוד שנ"ח.
  4. היום יום כ"ח כסלו.
  5. ספר השיחות תשמ"ח ח"א עמ' 163. שיחות קודש תשל"ד חלק א' עמוד 174.
  6. ספר השיחות תש"נ ח"א עמ' 210.
  7. הרבי הקפיד לאורך השנים לחלק דמי חנוכה דווקא במטבעות, וכאשר חילק דולרים בימי ראשוןשל חג החנוכה - אירע וחילק מטבע בצירוף לשטר של הדולר, כפי המתאים למנהגו.
  8. הוספות ללקוטי שיחות חלק ט"ו, עמוד 543 על יסוד סיפורו של 'גבריאל נושא חן' שהביא לרבי כסף לצדקה מהמשכון שקיבלה אשתו על התכשיטים ומירקה וצחצחה את המטבעות והדבר גרם לנחת רוח מיוחדת.
  9. תשל"ח, תשמ"ח, תנש"א, תשנ"ב.[דרושה הבהרה]
  10. התוועדויות תשמ"ח כרך ב, עמ' 159
  11. מכתב מנר שמיני תשל"ג, ועוד.
  12. שיחת נר שישי דחנוכה תשמ"ז, התוועדויות ח"ב ע' 132.
  13. ראו גם על דרך זה בשיחת שבת פרשת מקץ תשי"ח.