שבת מברכים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נרות שבת.jpg

שבת מברכים הוא כינויה של השבת שלפני כל ראש חודש. השבת נקראת "מברכים", משום שבשבת זו קודם תפילת מוסף בני ישראל מברכים את החודש הבא בברכה מיוחדת שנתקנה על ידי הגאונים[1].

יוצאת מהכלל, היא השבת שלפני ראש חודש תשרי (ראש השנה), שבה עם ישראל לא מברכים את החודש, אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו מברכו, וזה נותן את הכוח לעם ישראל לברך את שאר חודשי השנה[2].

כמו כן נקרא יום זה יום התוועדות[3].

מנהגי שבת מברכים[עריכה]

אודות הסדר המיוחד בשבת מברכים כתב הרבי הריי"צ:

ביום השבת קדש מברכים החדש, השכם בבוקר יתקבצו אנשי שלומינו לבית הכנסת ולהגיד כל התהלים ואחר אמירת תהלים ילמדו כשעה איזה מאמר של חסידות שיהיה מובן לכל, ואחר כך תפילה, ומועד התועדות כפי הזמן שיגבילו מתאים לתנאי המקום.

[4]

אמירת התהלים בשבת מברכים נוגעת לו, לבניו ולבני בניו[5].

יום התוועדות וקבלת החלטות טובות. כמו כן הורה אדמו"ר הריי"צ לרבי להתוועד בכל שבת מברכים, וכן נהג הרבי עוד בזמן נשיאות אדמו"ר הריי"צ ובמשך כל השנים שלאחר זה (משנת תשמ"ח החל הרבי להתוועד בכל שבת).

בשבתות החורף שבהן לא תמיד יש את האפשרות להתוועד כראוי בצהרי השבת, הורה אדמו"ר הריי"צ לסדר את ההתוועדויות במוצאי שבת.

פרטי תקנת אמירת התהלים[עריכה]

1) האמירה צריכה להיות השכם בבוקר לפני תפילת שחרית (ולימוד חסידות).

2) עדיף שהאמירה תהיה בציבור ובבית הכנסת.

3) אחר התהלים יאמרו קדיש יתום. ואם יש חיוב, יארצייט או אבלים, יאמרו קדיש אחר כל ספר מהתהלים.

4) לפני אמירת הקדיש אומרים את ה'יהי רצון' המודפס בסוף התהלים (הרבי נוהג לאומרו רק בסיום כל התהלים), ובאם אין חיוב - לא אומרים גם את ה'יהי רצון'.

5) גם בשבת שלפני ראש השנה אומרים את כל התהלים.

6) מי שלא הספיק לומר את כל התהלים לפני התפילה בציבור - עדיף שיתפלל בציבור וישלים אחר-כך את אמירת התהלים[6], או שיקדים ויתחיל באמירתם כבר בליל שבת. אם כבר שקעה השמש (שאז אין אומרים תהלים עד חצות הלילה, לא צריך לחכות עד אז אלא) משלימים את אמירת התהלים ביום ראשון.

7) לא מספיקה אמירת התהלים של כל אחד לעצמו, אלא כל אחד צריך גם להשפיע על סביבתו לומר תהלים. הרבי אף התבטא שזאת תהיה תביעתו של משיח כאשר יתגלה: על כמה יהודים פעלת לומר את התהלים בשבת מברכים[7].

הרבי נוהג לומר את כל ספר התהלים ברציפות, מבלי להפסיק באמצע לאמירת ה'יהי רצון' לאחר כל ספר[8].

סיבות התקנה[עריכה]

שבת מברכים הוא יום כללי המשפיע ברכה לכל ימי החודש, כנוסח ברכת החודש הנאמרת בשבת הזו: "חדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה, לששון ולשמחה לישועה ולנחמה", והמשכת הברכה תלויה בעשיית כלי למטה, ואמירת כל התהלים בשבת זו היא הכלי המכין ונותן כוח לברכה שתפעל ותשפיע בהצלחה על כל ימי החודש. תהלים הוא כלי להמשכת ברכת ה' לכל ימי החודש.

לכן בשבת מברכים אומרים תהלים לפני תפילת שחרית, בשונה מ[[חת"ת|אמירת תהלים מידי יום]] שזה לאחר התפילה, כי המטרה היא לפעול תוספת-כח בברכת החודש הנאמרת במהלך התפילה[9].

מדוע לא הייתה התקנה לומר תהלים בראש חודש שכשמו כן הוא - יום כללי שכלולים בו כל ימות החודש והוא מנהיג ומשפיע עליהם כמו שראש מנהיג ומשפיע על כל הגוף?

ראשית - אמירת תהלים בשבת-קודש פועלת ומשפיעה הרבה יותר. שנית - במידה מסוימת שבת מברכים היא יום כללי, שהשפעתו על כל ימי החודש חזקה ומשמעותית יותר מהשפעת ראש חודש, לשון אחר: שבת מברכים היא כלל גדול יותר מראש חודש, ו"כל ימי החודש נמצאים בשבת מברכים בדקות ועילוי יותר ממה שהן נמצאים בראש חודש עצמו".

כי היא בעצם משפיעה על כל ימי החודש בשתי דרכים:

1) השפעה ישירה ממנה לכל ימי החודש.

2) היות שיום ראש חודש הוא באחד מימי השבוע המתברכים ממנה, הרי היא משפיעה באופן עקיף דרך ראש חודש על כל ימי החודש.

לכן יש חשיבות מרבית לומר את כל התהלים בשבת מברכים לפני התפילה, שזה משפיע ברכה עצומה על כל ימי החודש הבאים לטובה.

ברכת החודש[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברכת החודש

את ברכת החודש נוהגים לומר בעמידה, זכר למעמד קידוש הלבנה בזמן שבית המקדש היה קיים, שכאשר בית דין היו מכריזים על קידוש החודש, העם כולו היו עומדים על רגליהם.

קודם ברכת החודש, יש לדעת את זמן המולד, ובבתי הכנסת של חסידי חב"ד נוהגים להכריז בקול את זמן המולד. בבית הכנסת ב-770 נתלה מידי חודש שלט גדול ובו פרטי זמן המולד והימים בהם יחול ראש חודש.

נוהגים לכבד בברכת החודש את המכובד שבמתפללים, והיא נאמרת בנעימה. כאשר יש יומיים ראש חודש החלים בשבת-ראשון, נוהגים להוסיף ולומר "בשבת קודש ולמחרתו ביום הראשון", ואילו כאשר הם חלים באמצע השבוע, יש בזה חילוקי מנהגים בין חסידי חב"ד האם לומר 'ולמחרתו' או לא[10].

שבת בה מברכים את החודש הינה יום של שמחה, ובשל כך אין אומרים 'אב הרחמים' למעט בשבת מברכים סיון בה אומרים אותה היות ונתקנה לזכר הרוגי פרעות תקנ"ו, שאירעו בימים אלו[11].

נתינת כח[עריכה]

את החודש יברכו תמיד בחודש שלפניו, גם כשראש חודש חל בשבת אין מברכים את החודש בשבת עצמה, אלא שבת קודם.

הרבי[12] מחדש שהסיבה הפנימית לכך, היא כדי לומר לנו "שהברכה ונתינת כח" לעבודת החודש, מגיעה מהחודש שקדם לו.

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. בסידור תהילת השם התפילה מודפסת במקום אמירתו, אחרי יקום פורקן.
  2. אדמו"ר הזקן בשם הבעל שם טוב: החודש הראשון לחודשי השנה, הקדוש ברוך הוא בעצמו מברכו, ובכח זה ישראל מברכים את החדשים אחד עשר פעמים בשנה. קובץ מכתבים אודות גודל ערך אמירת תהלים. נדפס בתהלים אהל יוסף יצחק עמ' 193, היום יום כ"ה אלול.
  3. היום יום כ"ו כסלו.
  4. וראה גם בעמוד 192.
  5. לוח היום יום כ"ה שבט.
  6. קובץ רז"ש עמוד 30. וכך משמע גם מאג"ק הרבי הריי"צ חלק ג עמוד תקע"ח שם מפורש שצריך להיות "לפי הזמן המתאים" ואפשר גם בין מנחה למעריב
  7. שיחת שבת פרשת פקודי תשכ"ז.
  8. אך בשנת האבלות עצר הרבי לאמירת הקדישים, ואז גם אמר את היהי רצון שקודם הקדיש.
  9. עם זאת מי שלא הספיק לומר זאת קודם התפילה, יאמר זאת בין מנחה לערבית, או ביום ראשון (בית משיח כ"ד מנחם אב תש"פ עמוד 29), אך לא בין שחרית למנחה (ככל הנראה - היות וזמן זה מוקדש להתוועדות).
  10. להרחבה ראו הערת הרב לוי יצחק רסקין, גליון הערות וביאורים 1118 עמוד 44.
  11. כך מנהג חסידי חב"ד, בקהילות אחרות נהוג לומר את תפילת 'אב הרחמים' בכל שבתות ספירת העומר.
  12. לקוטי שיחות חלק ל"ב עמוד 73.
  13. בתגובות שבקישור זה מופיע גירסה נוספת להשתלשלות האירועים מפי ר' שלום בער נוטיק.